שר העין

29/06/2013 442 צפיות אין תגובות

פעם לפני שנים רבות היה שר מרושע ששמו לא ידוע. השר החליט לצאת למלחמה נגד העיר ששכנה ליד ארמונו, אך הוא לא יכל לצאת למלחמה לבדו אז הוא יצר שני גזעים נתעבים של משרתים: הגרוייגים והפלייטים שני הגזעים לא היו אנושיים.
הגרוייגים היו לוחמים אכזריים בעלי ארבע רגליים, ציפורניים מחודדות, זוג קרניים,אוזניים מחודדות, אף דמוי מקור וזנב המתפצל בקצהו. הפלייטים לעומת הגרוייגים הם בעלי מקור מעוקל,אוזניים מחודדות, כנפיים, זנב והם היו חסרי רגליים.
השר המרושע יצא לקרב. הקרב היה נוראי, אכזרי ועקוב מדם יותר מכל קרב שנראה על פני האדמה- אברי הלוחמים המשוסעים ניתזו לכל עבר וצעקות הכאב של הנפגעים הידהדו בכל העיר.
לבסוף, כשרק לוחמים מעטים משני הצדדים נשארו בחיים, מתוך מחבואו האפל והמוגן, יצא השר המרושע. השר נלחם בעזרת כישופים נוראיים והפגין יכולות לחימה אכזריות וחסרות רחמים וחיסל במו ידיו שלוש מאות חיילים אומללים.
כשניראה כאילו המערכה הוכרעה לטובת השר וכל החיילים חוסלו קם חייל אמיץ בשם גית’ והכריז על השר תיגר, כשעמד השר לצוות על משרתיו להילחם מול גית’ אמר גית’ כי יהיה זה מעשה פחדנות מצדו של השר לשסות בו את משרתיו והשר בגאוותו נענה לאתגר בעצמו.
הקרב בין גית’ לשר ארך שבוע שלם ובאותו הזמן איש מהם לא אכל או שתה. לבסוף כששניהם היו זבי דם ומותשים הצליח גית’ לעקור את עיניו של השר והשר נפל ארצה. גית’ חשב שנחל ניצחון אך כשהתקרב לשר לבדוק אם הוא אכן מת, אזר השר כוח והפיל את גית’ על האדמה ותקע את חרבו בראשו של גית’ המסכן, אך גית’, בכוחותיו האחרונים, סובב את ראשו בזווית בלתי אפשרית ששברה את מפרקתו ובכך עקר את ידו של השר אשר החזיקה בחרב. השר נפל לצדו של גית’ ושניהם שכבו דומם.
חודש שלם שכבו גית’ והשר זה לצד זה ובעזרת טיפולם המסור של הפלייטים והגרוייגים הצליח השר להתעורר אך שני פגמים היו לו- היעדרות עיניו והעובדה שלא הייתה לו יד. הגרוייגים, שהיו יצורים חכמים מהפלייטים, חשבו מיד על פיתרון לעיניים- הם הלכו לשדה הקרב ואספו את כל העיניים של החיילים המתים ושל כל משרתיו החיים והמתים של השר והרכיבו ממנה עין מכושפת שיכלה לראות כל מקום על העולם.
בעזרת כשפים חיברו אותה אל גופו של השר במקום ראשו וכשהתחברה לגופו של השר התעצם כוחה וגרם לכך שהשר לעולם לא יצטרך לאכול ולשתות ולעולם לא ימות אלא אם יהרגו אותו בקרב, פרצוף העין קנה לשר שם חדש- “שר העין”.
עכשיו נשארה לשר רק בעיה אחת- היד הקטועה. בעיה זו פתר שר העין- הוא גדם את עץ סם המוות מהגהינום ועיצב אותו בצורת היד הקטועה, במרכז היד הוא שיבץ יהלום אופל כך שידו החדשה יכלה לעשות כשפים ואז חיבר אותה לגדם.
לילה אחד עזב שר העין את מיטתו והלך לחפש דרך לנקום את עיניו וידו. כשיצא שר העין טווח מה מהארמון, המפלצות שלו איבדו שליטה והחלו לתקוף את אנשי העיר ואמללו אותם.
עשרים שנים אחרי מותו של גית’ והיעלמותו של שר העין, קם לוחם חדש בעיר אשר השאיר שר העין מופקדת בידי משרתיו הנתעבים. ללוחם קראו גליידור והוא היה לא אחר מאשר בנו של גית’ המהולל. גליידור היה אמיץ, טוב לב, חזק, יפה תואר ותמיד היה לו כוח לספר על מעשה הגבורה של אביו ובסוף כל פעם שסיפר את הסיפור נשבע לנקום את מות אביו שנירצח על ידי שר העין בעוד הוא עצמו היה רק בן שלוש.
יום אחד עלה לגליידור רעיון- הוא חשב למה שהוא לא יהיה גיבור כמו אביו? כל היום הטריד אותו הרעיון הוא חשב שזה רעיון מצויין אך לא ידע איזה מעשה גבורה הוא יעשה. פתאום קטע את מחשבתו קול משק הכנפיים של הפלייטים ועלה במוחו רעיון- הוא עומד להרוג את הפלייטים והגרוייגים שנטש שר העין בעיר.
עם בוקר יצא גליידור מהבית אל ההר שבגבול העיר, שם היו קיניהם של המפלצות. הוא התחיל לטפס למעלה. שלוש פעמים הוא כמעט נפל אבל הציל את עצמו בעזרת ידיו החסונות. לבסוף הוא הגיע למעלה, הייתה שם מערה, בסיפורים ששמע מאמו, המערה הייתה פעם ארמונו של שר העין.
גליידור נכנס לתוך המערה ובתוכה הוא ראה את המפלצות. המפלצות הגדולות יותר ישנו אך המפלצות הקטנות היו ערות והביטו בו בעיניים גדולות. “לעזאזל” לחש גליידור לעצמו, “שכחתי את החרב” הוא אמר כשחיפש במקום שבו שם תמיד את החרב.
לפתע שמע גליידור צרחה מחרישת אוזניים, הוא חיפש את מקור הקול וגילה שאחד מהגרוייגים הגדולים היה זה שצרח. כל המפלצות התעוררו לשמע הצרחה והסתכלו על גליידור. אך גליידור לא פחד והתקיף את המפלצות בידיים חשופות. הוא בעט, שרט, הרביץ, נשך ונגח בלי רחמים וכל אותו הזמן חשב על הנקמה בשר העין.
לבסוף ניצח גליידור והבריח או הרג את כל המפלצות. אך לפתע שמע גליידור רעש מתחת לאחת מגופות המפלצות, גליידור הרים את הגופה ומתחתיה ראה גרוייג ופלייטית קטנים, כנראה תינוקות. גליידור לא ידע מה לעשות, הוא לא רצה להרוג את המפלצות הקטנות אבל הוא גם לא רצה לשחרר אותם. לבסוף החליט שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא לאמץ אותם.
גליידור היה מטפל נהדר- הוא השקה את המפלצות, האכיל אותם והוא אפילו מצא להם שמות, לגרוייג הוא קרא קרימדור ולפלייטית הוא קרא מייג’.
בינתיים קרימדור ומייג’ גדלו ובוקר אחד הופתע גליידור לראות שלמייג’ ולקרימדור נולד תינוק מסוג מיוחד- חצי פלייט וחצי גרוייג או כמו שגליידור קרא לסוג הזה-“גרופייטים”. הגרופייט התינוק נראה כך-ארבע רגליים, כנפיים,זנב שמתפצל בקצהו, מקור, קרניים, אוזניים מחודדות וציפורניים מחודדות. גליידור שמח מאוד על התינוק החדש והוא קרא לו גית’ על שמו של אביו המת.
יום אחד הייתה סופה נוראה בחוץ וגליידור, מייג’ וקרימדור יצאו לראות מה קרה. וכשיצאו ראו שבחוץ משתולל הוריקן נוראי. גליידור הרגיש שהוא נשאב פנימה, הוא כמעט נשאב למרכז ההוריקן כשלפתע הוא ראה את מייג’ חוטפת אותו במקורה ומשליכה אותו אל הקרקע, הוא התחיל להרגיש מטושטש ומסוחרר כשהוא ראה איך מייג’ נסחפת אל ההוריקן ונעלמת. פתאום גליידור הרגיש שהוא נשאב חזרה לתוך ההוריקן והוא איבד את ההכרה. הדבר האחרון שראה זה איך קרימדור תופס בחולצתו וזורק אותו אל האזור הבטוח ואז נשאב גם הוא כמו אשתו להוריקן.
כשהתעורר גליידור מעלפונו היה כבר חושך ולא היה שום זכר לסופה שהשתוללה שם קודם. גליידור עלה אל ביתו. כשהגיע שאל אותו גית’ מה קרה להוריו, וגליידור, עם דמעות בעיניים סיפר לגית’ איך מתו הוריו בניסיון להציל את חייו של גליידור. גית’ וגליידור בכו על קרימדור ומייג’ כל הלילה.
כשהתעוררו גית’ וגליידור הם יצאו החוצה אל המקום שבו השתולל יום לפני כן ההוריקן ובמקום שבו גליידור היה יכול להישבע שהיה מרכז ההוריקן עמד, מצוייד בברדסו ובידו המשונה-שר העין.

גליידור היה נדהם, שר העין נראה מאיים ומפחיד יותר מבסיוטיו הנוראיים ביותר. שר העין אמר בקולו הנמוך והרועם “אז אתה הוא בנו של גית’ אשר הרגת את כל מפלצות המחמד שלי” גליידור ענה “לא את כולן…” והחווה בידו על גית’. שר העין אמר” אולי הוריו ילדו אותו ואתה אימצת את הוריו, אבל הוריו מתו” “איך אתה יודע?” שאל גליידור ושר העין ענה “כי אני הרגתי אותם”. גליידור התמלא חימה על שר העין וכמו אביו לפניו קרא על שר העין תיגר ושר העין נענה.”מחר, בשדה הקרב הישן שבו הרגתי את אביך אנחנו נלחם” אמר שר העין וגליידור הסכים.
כל הלילה התהפך גליידור במיטתו ולא ידע איך ינצח בקרב, אפילו דברי העידוד של גית’ לא עזרו לו. לבסוף הוא החליט לקחת את חרבו וללכת אל דודו מצד אביו. כשהגיע אל דודו הוא סיפר לו את סיפורו מההתחלה ועד הסוף וביקש ממנו עזרה. הדוד אמר שהוא יכול לעזור כי הוא מכיר דרך ללימוד מהיר של כשפים. כל הלילה לימד הדוד את גליידור כשפים עד שבבוקר כבר ידע את כל הכשפים שיוכלו לעזור לו בקרב.
בבוקר יצא גליידור לקרב ושוטט בשדה הקרב שבו נהרג אביו כשלפתע ראה מראה שהכניס בו פחד- גולגולת ובתוכה נעוצה חרב. גליידור ידע בליבו שזו הגולגולת של אביו והוא ידע שאם לא ינצח בקרב גורלו יהיה דומה לגורלו של אביו. אך גליידור הוציא מחשבה זו מראשו והתאמן על הכשפים שדודו לימד אותו.
כשהגיעה השעה שבה נקב שר העין כשקבע את זמן הקרב התחיל גליידור להלחץ, הוא נלחץ יותר כשראה את שר העין לבוש בשריון קרב ועם חרב בנדנו. שר העין חיכך את ידיו זו בזו והכריז “נתחיל בקרב!”
שר העין וגליידור הסתובבו זה סביב זה שעה ארוכה, עד שאחד מהם הכה את המכה הראשונה. במקרה זה היה זה גליידור אך המכה לא הכאיבה לשר העין אלא נבלמה בשריונו, זו הייתה המכה שפתחה את הקרב. אחרי המכה הראשונה נראו רצפים קולחים של מכות וכשפים, גליידור לא התפלא שגם שר העין בקיא בסוגי כשפים רבים.
לבסוף,אחרי שבוע של מלחמה בלתי פוסקת, כשגליידור ושר העין היו כבר זבי דם וכהי חושים, הצליח שר העין להפיל את גליידור ולכוון את חרבו אל גליידור. “תראו, תראו, אתה תגמור בדיוק כמו אביך!” אמר שר העין. “לא” אמר גליידור “אני לומד מהעבר!” והשמיע שריקה שהדהדה בכל העיר. שר העין אמר “מה תעזור לך שרי—” באותו הרגע מן השמיים צלל גית’ הגרופייט והפיל את שר העין ארצה. גליידור ניצל את ההזדמנות וקם ורכן מעל שר העין ואיים על שר העין בחרבו “אתה לא יכול לעשות את זה, אני שר העין!” אמר שר העין. “אז אני עומד להפוך אותך לשר, וזהו!” אמר גליידור ותקע את חרבו בעינו של שר העין. שר העין צרח בכאב ותקע את חרבו בליבו של גליידור אך גליידור לא וויתר ותקע את חרבו בליבו של שר העין ושניהם נפלו ארצה.
הם שכבו שם מתים זמן רב עד שאנשים הגיעו לשדה הקרב וראו את המראה המזעזע. רופא העיר בדק את הגופות וקבע ששניהם מתים לגמרי. בני העיר הוציאו את החרב של גליידור מידו ואת חרבו של שר העין מלבו של גליידור והשכיבו אותו על גבו.
חודשים שלמים אנשי הכפר בכו ליד גליידור הגיבור אשר הרג את שר העין רוצח אביו. אפילו השמיים בכו דמעות בצורת גשם. לפתע בתום החודש השלישי שבו בכו על גליידור, נשמע קול רועם אבל רך מהשמיים שאמר “בני, הבאת לי כבוד והרגת את רוצחי, אני אתן לך הזדמנות אחרונה לחזור לחיים” באותו הרגע טיפטפה טיפת גשם אחת זהובה על ליבו של גליידור והפצע שלו נרפא. גליידור השתעל ופקח את עיניו, כל בני העיר הריעו בשמחה וצעקו “חי גליידור הגיבור!” ואפילו גליידור כשראה שהביס את שר העין פלט קריאת שמחה.
ומאז גליידור חי באושר עם חברו הטוב שהציל את חיו גית’ הגרופייט וכל העיר מעריצה את שניהם. וכל ילד הכיר את סיפורו של שר העין.

הסוף

שר העין
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך