Rumpelschtilzchen
(1) אל ששה-עשר בתי ספר בפתח תקוה, הגיעו השבוע ספרים לאסוף תרומות שיער, לטובת חולות סרטן. (2) אמא שלי שונאת תה. (3) מרפסות משרביה היו נפוצות בארץ, מאז תחילת שנות השישים, ועד אמצע שנות השבעים. (4) התלבטתי בין סיפורי סבתא, סיפורים מרגשים, סיפורי אהבה, סיפורי חיים, וסיפורים לפי נושא. בחרתי 'סיפורי הצלחה'. (5) הערות, הארות, ביקורות, תיקונים וכו' - ייתקבלו בברכה.

ארבעים מעלות מתחת ללשון

Rumpelschtilzchen 30/03/2017 502 צפיות 8 תגובות
(1) אל ששה-עשר בתי ספר בפתח תקוה, הגיעו השבוע ספרים לאסוף תרומות שיער, לטובת חולות סרטן. (2) אמא שלי שונאת תה. (3) מרפסות משרביה היו נפוצות בארץ, מאז תחילת שנות השישים, ועד אמצע שנות השבעים. (4) התלבטתי בין סיפורי סבתא, סיפורים מרגשים, סיפורי אהבה, סיפורי חיים, וסיפורים לפי נושא. בחרתי 'סיפורי הצלחה'. (5) הערות, הארות, ביקורות, תיקונים וכו' - ייתקבלו בברכה.

“בנות! שֶבנָה בשקט!!” צרחה המדריכה. “למחרת צום תשעה באב, נצא לשמונָה ימי מסע בהרי הכרמל. אל המחנה מגיעים מכל הסניפים בארץ, אז שמורנה אנרגיות”.
‘איזה כיף!’, חשבתי. ‘טיול, שטח, אתגרים, בנים…’

ישבנו, חברותיי ואני, במרפסת המַשְׁרֲבִּיָּה (مشربية, שְׂבָכָה), והעלינו רעיונות לקראת המחנה. את כתה י’, המתקרבת בצעדי ענק – הס מלהזכיר.
אין כמו המשרביה בחום תמוז-אב.

הגעתי הביתה נוטפת זיעה. מבלי לחשוב יותר מדי, הצמדתי את גבי אל המאוורר. את צמתי המפוארת, שמגיעה כמעט עד הברכיים, כרכתי על יד ימין.
אמא שלי שׂנאה את הצמה. היתה זו עבודה רבה מדי עבורה: לחפוף, לסרק, (לפלות כינים), לקלוע… ואת כל זה לבצע שוב ושוב מדי בוקר.

מסתבר שאפשר להצטנן גם בקיץ. גופי כאב; הגרון התקשה לבלוע; רעדתי מקור; והמחשבה על מחנה הסיירים ריסקה אותי.
במדחום הכספית, זינק המדיד אל מעבר לשלושים ותשע מעלות – רק ממגע על השפתיים. תחת הלשון – הגיע המדיד אל למעלה מארבעים ואחת.
תחת השפעתם של שני כדורי אספירין, חום גופי נשק לשלושים ושמונֶה מעלות.

“אם את רוצה לצאת למחנה,” כך אמי, “נלך לספר מיד לאחר הצום, שיגזום את הצמה”.
לא היתה לי ברירה. החום לא אִפשֵר לי להתנגד.

“גברת, את בטוחה??” שאל הספר את אמא שלי, “אולי רק לקצר? זה לא משהו שגדֵל כל-כך מהר”.
‘לא!!!’ צרחתי במחשבתי, ‘בבקשה, אל תעשה את זה!’
אך כל שעשיתי, היה לדמוע ולהנהן.
“את הכל.” ענתה אמי, “אני לא צריכה את הצרה הזו”.
‘זו חליפתי. זו כפרתי.’ חשבתי, ‘זו הצמה תהיה לְפֵאָה, ואני אלך ואצא אל מחנה הסיירים, לחיים טובים ולשלום’.

“מה זה?? מה קרה לשיער?” שאלוני הבנות, עת היינו בדרכנו אל המחנה.
לא עניתי. כל שרציתי כרגע היה תה חם – ואני שונאת תה!

אויר ההרים היטיב עמי, ואפילו נהניתי מן המסעות.
שׂערי, לא חזר עוד לתפארתו.

עשרים וחמש שנים חלפו. בתי הבכורה, תעלה בקרוב לכתה ט’.
השנה, התקיים מחנה הסיירים באזור עין-זיתים.
בצרוף מקרים, גם היא חטפה הצטננות רגע לפני תשעה באב, יומיים לפני המחנה.
בכאבה, רצתה בתי להישאר בבית. עם הכאב שלה והזכרונות שלי – שתינו בכינו.
“בשום אופן!” לא וויתרתי לה, “גם עם ארבעים מעלות מתחת ללשון – את תצאי אל המחנה”.

ממחנה הסיירים, חזרה בתי צרודה אך מאושרת. לאחר שיצאה מן המקלחת, סירקתי את שַׂעֲרָהּ הארוך בהרבה אהבה.

ארבעים מעלות מתחת ללשון
דרוג הסיפור 3 | 2 מדרגים

תגובות (8)

חח אהבתי, גם אם זה לא מושלם. (וערבית? חח, ולמען האמת אהבתי ממש את רציתי להוסיף)

30/03/2017 09:39

אהבתי מאוד מאוד. אגב למגיב מעלי, המילה בערבית היא משרביה.

30/03/2017 13:28

הכתיבה פה כל כך נעימה, חלקה וכיפית. תענוג לקרוא! סיפור ממש יפה.
בסוף הפסקה הראשונה יש קטע מחשבה שלא תחמת עם גרש, ואז כשהדמות אצל הספר שוב יש קטע מחשבה, אך שם כן תחמת עם גרש. תשמור על אחידות.

30/03/2017 14:32

לא ממש הבנתי את הקשר בין הצמה להתקררות או ליציאה למחנה, בכל אופן הכתיבה נהדרת והסיפור נפלא

30/03/2017 14:53

הסיפור מסופר היטב, זורם ומעניין.
אבל נראה לי קצת מגוחך שבכיתה ט’ אמא עדיין מסרקת את ביתה.

30/03/2017 15:27

אריאל- תודה רבה על שטרחת להגיב. זה ממש לא עניין של מה בכך. תגובתך מגלה רצינות ואכפתיות. אני שמח לקרוא שאהבת את מקור ההשראה.
כתבת ‘לא מושלם’. אמת. אין בן אדם מושלם, וכתוצאה מכך אין יצירה מושלמת. אשמח לקבל פירוט אודות הנושאים שלדעתך יש לשפר/ לתקן/ להוסיף/ לגרוע/ וכו’.
אם תוכל גם להציע דרכי שיפור, יהיה זה נפלא.
ושוב תודה.

גורן- חן חן. תגובותיך תמיד חינניות, כמובן ששמחתי לקרוא. תודה.

לאסתםמישהי- שאפו ענק. הצלחת לעקוץ אותי במגרש הביתי שלי, תיקנתי. תודה רבה רבה.

מישהי מפעם- ההתקררות נבעה מאוורור ישיר של גב מזיע, אין קשר לצמה. אמה של המספרת ניצלה את הצינון על-מנת להיפטר מן הצמה שכה שנאה. האיום מצד האם היה גיזום הצמה תמורת היציאה למחנה, או אי יציאה למחנה תמורת השארת הצמה.
בתה של המספרת העדיפה לוותר על המחנה עקב הצינון. המספרת הכריחה את בתה לצאת למרות זאת. מעין תיקון לאיום שספגה בילדותה.
תודה רבה על תגובתך העניינית.

פנתר ורוד סגול- תלוי באורך השיער ובאיכותו. זה לא תמיד פשוט, או אפשרי, להסתרק בעצמך כשיש קשרים בשיער גלי עד מתולתל, כשהאורך עובר את קו הכתפיים, כשתכשירי השיער של שנות השישים לא איכותיים כמו ימינו. לפעמים זה פשוט זמן איכות של אם ובתה, כפי שהדבר מתבטא בסוף הסיפור.
עוד דבר: זו הפעם השניה שאני מנסה לכתוב בגוף ראשון נשי (הקודמת- ‘ראש הנקרה’). כגבר וכרווק, אין לי שמץ אודות מה עובר עליכן באמת או על צורת החשיבה שלכן.
וכמובן תודה רבה.

31/03/2017 00:02

כתבת שזו הפעם השנייה שכתבת בתור בת, אם כך – בהחלט הצלחת. הסיפור חביב בהחלט, אבל יש כמה נקודות שמצריכות שיפור. 1- מדוע האם שונאת את הצמה? העבודה על הצמה זוהי אינה סיבה מספקת לכך שאם תרצה להיפטר מצמת בתה, בייחוד אם האם יודעת שהצמה היא משוא גאוותה ותפארתה של הבת. האם יודעת שגזירת הצמה תפגע בבתה, מדוע היא כה מתעקשת? משתמע מכך שהאם רוצה לפגוע בבתה. (נתפסתי מאוד על הקטע הזה כי דבר דומה קרה לאמי, ובעקבות כך אמי לא רק שלא רוצה לגזור את שיערי, אלא היא גם תומכת בהארכתו, והוא מאוד ארוך ) 2- כשלמישהו יש חום של ארבעים ואחת מעלות צריך לקחת אותו לרופא או בית חולים. ואתה עוד כתבת שזה למעלה מארבעים ואחת, וזה כבר סכנה. שוב יש פה רשלנות מצד האם, על כך שהיא לא לוקחת את בתה לרופא, ושולחת את בתה למחנה סיירים- המקום האחרון אליו צריך לשלוח נערה עם ארבעים ואחת מעלות חום.3- שוב לגביי האם. האמא הזו ממש לא אימהית. היא באמת מנצלת את החולשה של בתה לטובתה?! אמנם אמא שלי הרבה פעמים מתנה לי – אם לא תסדרי את החדר לא תצאי לזה וזה, אם תציקי לאחייך לא תקבלי בחזרה את הפסנתר וכו’ אבל היא מעולם לא ניסתה לנצל את המחלה שלי לטובתה. 4- כתבת שהבת הבכורה עומדת לעלות לכיתה ט’ אבל מחנה סיירים מתקיים בחופש שבין ט’ ל-י’ ולכן היא צעירה מכדי לצאת לסיירים. 5- הדוברת מכריחה את בתה לצאת לסיירים למרות מחלתה, קצת חבל לי שהפכת את הדוברת לאם מסוג ההורים שמכריחים את ילדיהם להגשים את חלומותיהם שלהם בתור תיקון להחמצה שלהם, ולא חושבים על כך שלילדיהם יש חלומות משל עצמם. זהו. נהניתי מאוד לקרוא ונהניתי אף יותר לבקר את הסיפור שלך.

31/03/2017 17:02

יפה,בקיצור

27/05/2017 15:53
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך