האסימון שהלך לאיבוד

29/11/2017 439 צפיות אין תגובות

“מי זוכר אותך, מר אסימון? ” שאלה המרכזנית.
באמת מי. היום יש כרטיס, מטעינים אותו בכסף, מכניסים לחריץ,
וכאשר מסיימים את השיחה לוקחים אותו בחזרה.
אין תיבה שאופפת אותו בחיקה.
האסימון חיפש כיוון חדש לחייו. ביום הראשון החליק לתוך חוט ונתלה באמצעו,
כך שנוצר תכשיט נשי אופנתי ומגניב. השרשרת החדשה נתלתה על צוואר לבן,
של ילדת חופש, מחוברת לאדמה ולשורשים.
במקומות החדשים שביקר לחש בשקט – ” תזכרו מי היה פה ראשון”.
ביום השני נכנס לארנק. “אני פה ולא תוכלו להזיז אותי” טען.
איך שסיים לדבר, הרגיש אצבע מחטטת, תופסת ומשליכה אותו,
לתוך צנצנת מלאה אסימונים מאובקים. בקושי רב הצליח להיחלץ ולברוח.
ביום השלישי החליט להיפרד. הוא טיפס ועלה על גבעה גדולה, הביט לאחור
והחל להתגלגל אל עבר הלא נודע.
מהירותו הלכה וגדלה, עד שנעצר בנעל של אדם, שעמד למרגלות הגבעה.
בן האדם אחז בו בשני אצבעותיו, רחרח ובחן את האסימון, והניח אותו בכיסו.
מאותו יום שימש האסימון כמטבע המזל של בן האדם.
הרגשה של הרפתקנות עטפה אותו, וכאשר עברו האדם והאסימון,
אל מול השמש השוקעת צעק האסימון “הנה מרכזנית, מצאתי את ייעודי” .

האסימון שהלך לאיבוד
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך