סיפורה של פאטימה

פאטימה היתה תושבת כפר ערבי בצפון הארץ, גדלה בבית מסורתי וכשמלאו לה שלוש עשרה שנים, הוריה שידכו לה חתן מבין השכנים בכפר.
חזרה פאטימה מבית הספר, חיכתה לה "הפתעה" בזמן ארוחת הצהרים הודיעו לה הוריה: "מצאנו לך חתן!"
"מה? אני בסך הכל תלמידה בבית-הספר, מה פתאום? מי זה בכלל? לא רוצה ולא מתאים לי!"
"לא תתחתני עכשיו, אלה הם ארוסין בלבד, החתונה תידחה".
"נו! טוב, העקר שאגמור את בית הספר, אני לא רוצה להשאר בין ארבעה קירות הבית".
פאטימה נישאה לארוּס שלה אחרי כמה שנים, לא ויתרה בשום תחום. היא אמרה לבעלה: "גם אתה גר בבית ואתה צריך לקחת חלק במשימות, לא ייתכן שאני אעשה הכל ואתה תבוא אל המוכן".
למזלה של פאטימה, בעלה הסכים ושררה הבנה ביניהם והם יצרו שותפות מלאה בכל. פאטימה המשיכה ללמוד והיתה למורה בכפר ולאחר מכן רצה לבחירות במועצה המקומית אך לא נבחרה.
"אין דבר", אמרה, "לפחות סללתי דרך לבאות אחרי ואני מקווה שנשים יבחרו וייבחרו.
פאטימה הייתה לפעילה חברתית, אירגנה קבוצות משותפות ערבים ויהודים ודיברה אתם כמה חשוב שיכירו אחד את השני מבפנים. "לא כולם טרוריסטים ואני מסכימה שהם צריכים להיענש בכל חומרת הדין ללא אפליה לטובה ורעה.
עד היום פאטימה מכנסת קבוצות של פעילים ומסירה את חשיבות הפעילות יחד. עם כל פעילותה לא זנחה את משפחתה. אגב, בתה בחרה את חתנה ונישאה בגיל מבוגר יחסית, והיא פעילה והולכת בדרכי אמה.
חבל רק שכר הפעולה לא מספיק נרחב . אולי זה יקרה , ימים יגידו!