סיפור על עגינות ושחרור לשנה החדשה

01/09/2021 84 צפיות 2 תגובות

הייתה זו הזריחה הכי יפה, נקייה וטהורה מימיה. השמש מעולם לא זרחה בכזו עוצמה קודם לכן.
תחושות של חידוש ופריחה נעו מבין אצבעות רגליה ועד שערות ראשה של נחמה.
היא ישבה כל הלילה על החוף וחיכתה לזריחה, בדמעות של שמחה חייכה ולקחה נשימה מעמקי נשמתה.

“לא יקום ולא יהיה” צעק יוסף בקולי קולות.
“על גופתי” המשיך והוסיף.
הדיינים בבית הדין הרבני הביטו ביוסף ובעורך דינו כאילו תשובתם לעינוי המתמשך מצויה בעיניהם, אך שקט שרר באולם.
“7 שנים שמרשתי לא ראתה אור יום, היא שרויה באפלה. כדאי לחברי להסביר ללקוח שלו את העוול המתמשך שהוא גורם לאשתו ואם ילדיו. לא ייתכן שיטען כי אדם ירא שמיים הוא אך גורם לאשתו לחוות גיהינום”, טענה עדנה, עורכת דינה של נחמה.
“כבוד בית הדין, אנא, אני זועקת לשמיים יומם וליל, אין לי חיים, אני כבר לא רוצה דבר, לא להינשא בשנית, לא להביא עוד ילדים, לא רכוש או פיצוי כספי, אני רוצה דבר אחד בלבד, דבר שלא יסולא בפז, אנא כבודו, השב לי את חירותי” יבבה נחמה בדמעות.
“יום יום אנחנו מתייצבים בפני בית הדין הנכבד, יום יום במשך שלושת השנים האחרונות שזוהי שגרת יומה של מרשתי ללא כל הועיל. כל ההגבלות הקיימות במסגרת החוק הוטלו על הבעל, אך הנן כקליפת השום. לא נותרה לי כל ברירה ולבקש מכבוד בית הדין הנכבד להטיל מאסר על הבעל, המעגן את אשתו ללא כל חמלה” הוסיפה עדנה.
“לא יקום ולא יהיה” צעק יוסף בקולי קולות.
“על גופתי” המשיך והוסיף.
“ומדוע יסתובב הבעל חופשי ואילו האישה תהא בכלא? אם אין הבעל מסכים לשחרר את אשתו לחופשי שיתכבד ויטעם מהו טעם המאסר, או אז בתקווה כי יעשה חשבון נפש וישנה עמדתו הנחרצת”, הוסיפה עדנה.
“עו”ד מאיר, האם ברצונך להגיב לבקשה?” פנה אב בית הדין ושאל.
“כבודו, עם כל הכבוד שאני רוכש לבית הדין הנכבד, מרשי לא עבריין, מרשי לא ביצע עבירה על מנת שתילקח חירותו…”
“ומה איתי??” התפרצה נחמה בזעקה.
“מה עם חירותי שלי, הוא כבר נשוי לאישה אחרת ואני… כלואה בחשיכה בלי יכולת לצאת לחיים חדשים..” דמעה והוסיפה.
“אני עומדת על בקשתנו. מדובר בבעל שמצפצף על החלטות בית הדין במשך שנים, הוא אף הגדיל לעשות ושלח את אחיו התאום לטקס הגירושין, ניסה לצאת מהארץ למרות צו העיכוב שהוטל עליו, איים על מרשתי שתמחק את תביעתה לגירושין, כל זאת מתוך מטרה אחת ויחידה – לנקום באשתו על שביקשה להתגרש לאחר שנים של אלימות מילולית ומינית..”. הוסיפה עדנה בנחרצות.
“אנחנו מתנגדים! מרשי חוזר ואומר כי יסכים למתן הגט אם יקבל פיצוי כספי בגובה של …. “טען עוה”ד של הבעל.
“איזו חוצפה! גם מחזיק בחופש שלי וגם סוחט אותי ???!!! ” התפרצה נחמה.
“שקט בבית הדין, שקט!” קרא אב בית הדין בקול.
“כבודו, אנא, מדובר בבעל שלא הותיר כל ברירה אלא לפעול באמצעי הכי קיצוני שמותיר החוק, ולו רק בשל סירובו העיקש לשחרר האישה לחופשי. רבי אלעזר בתלמוד בבלי , מסכת כתובות ס”א, ע”א קבע כי לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה”.

חמישה ימים לאחר הדיון התקבלה החלטה.
“הוא נכנס לכלא נחמה” סיפרה עדנה בשיחת הטלפון.
“את שם נחמה?”
“כן, אל תביני אותי לא נכון…. אני מברכת על כך ומקווה שזה באמת יעזור אבל…”
“שום אבל יקירתי, סמכי עליי, את חירותך את תקבלי” הוסיפה עדנה.
שבועיים עברו, שבועיים עקובים מדם מאז נכנס יוסף לתא המאסר.
“אמרתי לך, שד נכנס בו!! הוא לא ישחרר אותי בחיים!” אמרה נחמה לעדנה עת שוחחו השתיים במשרדה.
“אנא, אל תאבדי תקווה, את תראי, גט את תקבלי…” הוסיפה עדנה ולגמה מכוס הקפה שבידה.

“תקרא לאסיר מספר 457823, יש לו שיחה דחופה מבית החולים” הודיע הסוהר לשותפו.
“קדימה צא, יש לך שיחה דחופה”.
יוסף לא הבין מה דחוף באישון לילה, אך מיהר לקבל את השיחה.
“שלום, מדברת ד”ר גלבוע, אשתך בחדר לידה, היו לה דימומים, אנחנו חייבים לנתח אותה על מנת להציל את העובר, אני מעדכנת אותך שתדע שיכול להיות שלא נצליח להציל את שניהם…”.
“לא יכול להיות!!! היא הייתה בסדר, אבל… מה, רגע אני… אני חייב לצאת מכאן, סוהר!!!! סוהר!!!!”.
לפתע חשך עולמו של יוסף, הוא לא שמע את הרופאה ממשיכה לדבר, הוא לא שמע שלקחו אותו חזרה לתא… שקט מקפיא שרר סביבו, והיה נראה ולו לרגע כאילו החסיר ליבו פעימה.
“אתה חייב להוציא אותי מפה מאיר, היא עומדת למות!! תעשה משהו, אני מסכים לכל דבר, רק תיתן לי ללכת לבית החולים להיות לידה…”.
“אתה יודע מה זה אומר, יוסף” הוסיף מאיר.
“אני… אני מסכים, תשחרר אותי מהאפלה הזאת, אנא” הוסיף יוסף בתחינה.

“נחמה, תתארגני, אני מגיעה לאסוף אותך בעוד כעשרים דקות. הגיע הרגע” הודיעה עדנה בנחרצות.
“הלו? מה.. אני.. רגע.. אני רק נרדמתי, לא עצמתי עין כל הלילה… הלו? אני חולמת?” ענתה נחמה בשקט.
“אני מבטיחה להסביר לך הכול, אין לנו זמן, הקפיצו דיין באופן דחוף, אפילו שראש חודש וזה ערב ראש השנה, אנחנו לא רוצים לאבד את ההזדמנות, תתארגני. אני אסמס לך כשאגיע לביתך” הוסיפה עדנה וסגרה את השיחה.
כל הדרך נחמה לא דיברה, רק הביטה בשמיים מחלון הרכב ושתקה.

“היכן נמצא החדר של הרב, אנחנו לסידור גט עם האסיר, נחמה ויוסף” שאלה עדנה במזכירות.
טקס הגירושין נערך באותו יום, הייתה זו שעת בוקר מוקדמת ועריכת הטקס הסתיימה בשעות הצהריים המוקדמות.
“אין לי מילים, מעולם לא חשבתי שאראה תמונה שלי ולצידה תהא כתובה המילה “גרושה” וזה יהיה הדבר שהכי ישמח אותי בעולם, אני עדיין חושבת שאני בחלום ושאתעורר ממנו למציאות בה חייתי, הייתכן ?” הביטה נחמה בתמיהה בעדנה.
עדנה חיבקה את נחמה, אחזה בכפות ידה ואמרה: “את זוכרת מה אמרת לי בפעם הראשונה שנכנסת אליי למשרד לפני 5 שנים?”.
“עד מתי רשעים יעלוזו, איך אשכח… ” אמרה נחמה.
“הכל תמיד בא על מקומו, זהו סדרו של עולם”, חייכה עדנה וחיבקה את נחמה בשנית.

הייתה זו הזריחה הכי יפה, נקייה וטהורה מימיה. השמש מעולם לא זרחה בכזו עוצמה קודם לכן.
תחושות של חידוש ופריחה נעו מבין אצבעות רגליה ועד שערות ראשה של נחמה.
היא ישבה כל הלילה על החוף וחיכתה לזריחה, בדמעות של שמחה חייכה ולקחה נשימה מעמקי נשמתה.

סיפור על עגינות ושחרור לשנה החדשה
דרג את הסיפור

תגובות (2)

נהניתי לקרוא. נותן תחושה של סיפור אמיתי גם אם איננו.
כמה ליטושים לשוניים ועריכה יכולים לשפר.
רצוי להחליף את הספרות 7 ו- 5 בשבע וחמש בהתאמה.

01/09/2021 15:49

    תודה רבה :) אכן יש בו מן המציאות..

    03/09/2021 15:42
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך