קפה

27/07/2019 139 צפיות אין תגובות

דורית ישבה בבית הקפה במרכז שוסטר ברמת-אביב ג’ וחכתה לחברה.
נגש אליה מלצר שחום עור ושאל אותה: “מה תשתי?”
אמרה: כרגע לא – אני מחכה לחברה שלי.
המלצר היה פנוי והרגיש שדורית מוכנה לשמוע סיפורים וזה מה שהמלצר סיפר לה בעברית רצוצה עם ספרדית.
“אני יליד גווטמלה, עבדתי מאז גמר בית הספר במטע קפה. זו היתה עבודה קשה ומפרכת לטפל בשתילים ולאחר מכן לקטוף את פולי הקפה.
להיות כפוף כל הים, או לשבת על האדמה לקלף ולהוביל את הקפה לקליה ולמשלוח. עבודה מיגעת והשכר נמוך. אין עם מי לדבר , איש לא מקשיב לך!
אתה עובד יותר משמונה שעות ואחר כך הולך לכפר מגוריך ברגל.
לא יכולתי יותר – אמרתי. אהיה מהגר עבודה, טוב להיות עובד זר בישראל אפילו מאשר פועל במטע קפה בגווטמלה.
גם בישראל היה לי קשה מאד, אבל חנה מ”קו לעובד” עזרה לי וכעת אני ממלצר ברמת אביב. אני משתדל לשרת את הלקוחות ומקבל טיפים הגונים , כסף לשלוח למשפחה.
שאחזור לגווטמלה, בטוח שלא אחזור למטע קפה, לבתי קפה אני מקווה שכן.
דורית היתה מרותקת מסיפורו של המלצר.

קפה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך