∆∆

שחר.נ. 28/10/2018 119 צפיות 2 תגובות

תריסר קילומטרים הלכתי.
שדות של קוצים, יערות עברתי.
הכל בשביל לראות את האור, כי החושך פה כבד מנשוא.
דמותי הבודדה בגוף רעב מקור וחוסר אהבה.
כי אף אחד לא אוהב אותי, גם אני.
אז איבדתי את שפיותי, וכמעט ואבדה עלי הדעת, אולי היא אבדה.
כי את חיי סיכנתי, אם כי לא פגעתי.
אל האויב רצתי, ורציתי להיפגע.
אך הוא חשב שאני לא אויבת הוא הראה לי כיצד לחזור לחוף המבטחים, אז רגליים גררתי ועל דרכי סבתי, אם כי הפעם לא בשדות ויערות, לא עיטרתי את גופי בעוד שריטות והגעתי לבסוף הביתה, גופי שלם.
אין פגיעה.

∆∆
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (2)

זה היה מצמרר ומרגש בבת אחת, אין לי איך להסביר את זה..! ממש אהבתי!!💗

28/10/2018 20:09

    תודה לך יקירה❤

    05/06/2019 22:43
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך