ג'ינג'ית

היא הצליחה להביט בה

למרות היותה נמוכת קומה.

היא הסתכלה ובדקה שוב.

אוף הוא לא שם. שוב מהסס לבוא?

מתי הוא יגיע? חשבה לעצמה.

תוך כדי שהיא דורכת במקום

ומחפשת לעצמה מקום

ותנוחה בהם חוסר הנוחות

סוף סוף ישחררו את אחיזתם

תהתה לעצמה

"מעניין איך הם גורמים לו להופיע".

היא ירדה למטה.

הרצפה הייתה קרירה ולא נעימה.

ואז היא שמעה אותם

מתפרצים אל החדר.

הם היו נכנסים דרך הפתח

שהוביל מהחדר אל

המסדרון המואר

וכשהיו פוגשים את הקיר

היו נופלים לרגליה

כמו גיצים קטנים.

אלו היו צלילי הצחוק, המתגלג

המוכר והמשעשע, של אחיה הקטן.

היא מאוד אהבה את

הדרך בה הוא צוחק.

זה דיגדג בבטן

ובכפות הרגליים

אבל בדיוק כמו שהיא אהבה.

גיצי הצחוק המתגלגל

המשיכו להגיע מהמסדרון

והחלו להערם ליד רגליה

הקטנות.

הצחוק חימם ועטף אותה

במעטה של רכות.

"זה מרגיש כמו השמיכה האהובה עלי".

היא אמרה, הפעם בקול.

קולה הידהד מקירות החדר

ואז היא הרגישה אותו.

"שלום לך חבר יקר. התגעגעתי".

היא שוב עלתה על השרפרף

נמתחה גבוה גבוה על קצות האצבעות

ושוב הביטה בה.

במראה חיכתה לה ילדה ג'ינג'ית קטנה וחייכנית.

"שלום לך ילדה יפה. שלום לך חיוך אהוב."

אמרה ונגעה לעצמה באף.

—- כל הזכויות שמורות לקיריל קיבירב —–