הסכסוך.

23/09/2019 81 צפיות אין תגובות

2001/12/24.

לילי החלה ללמוד, וביום הזה, מהבוקר עד הלילה היא מחוץ לבית.
עם ילדים נלי, ומיד אחרי העבודה, אני בא לעזרתה.
זה היה יום של “זעם” גם לגלי ולינון.
גלי, כבר מהבוקר ההלה מנגנה שהיא “מנגנת” לא פעם – “זה אני לא רוצה וגם זה אני לא רוצה” וינון, שגלי בשבילו גם דוגמה, וגם אחות הגדולה (שיר כבר תלמידה ואין להסיג אותה) התחיל להתיישב על אותה מנגינה.
כשהגעתי בשעה 17:00, התברר שהילדים לא ישנו בצהריים, עושו הכול הפוך ממשה נלי ביקשה, ופשוט לעגו לה, ושסבלנותה כבר החל לדעוך.
גלי דרשה, בתקווה לגרימת שערורייה, משהו שהיה אסור, וינון גם רצה משהו אחר, שגם לו זה היה אסור.
גלי, בסופו של דבר, החלה בפרובוקטיביות מופגנת, השליכה את עצמה על הרצפה, ופשוט התחיל לצרוח. נלי שלחה את המסיתה לחדרה ואסרה לצאת משם.
אבל מה עניין לצרוח כאשר לא שומעם אותך, וגלי על ברכיה זוחלת אל מחוץ לחדר. נלי מחזירה אותה למקום, ובכיה מתחילים עם יללות מתחדשות.
העימות מתפתח!
שתי סטירות הופכות דמעות מלאכותיות לטבעיות. הזכות לצאת מהחדר תינתן לגלי רק לאחר הפסקת בכי.
כל הזמן הזה אנחנו עם ינון ציירנו על יד שולחן הקטן וחיקנו לארוחת ערב שנלי, בהפסקות בן השלטת סדר בבית, הכינה לילדים .
נלי שמה את הצלחות על השולחן, הלחה ליישב את הסכסוך, ואני התחלתי להאכיל את ינון אשר לאחר הנגיסה הראשונה אמר כי זה חסר טעם והוא לא יוכל.
נלי, בינתיים, הגיה להסכם עם גלי ושחררה אותה אל השולחן.
עם אף אדום ועיניים נפוחות מבכי, מתייפחת, יושבה גלי ליד השולחן בלי לגעת במזון, שמעת לעת, את הזיכרונות האחרונים מוצפת דמעות בעיניה.
על פי הסכם עם נלי, גלי לא הייתה אמורה לבכות, כי סיבות לזה לא היו, והיא מנסה להירגע בעזרת נשימות עמוקות (אפיו רק למדה), והביטה בי תקווה לתמיכה ולצער. אבל, בגלל שמהתחלה היא בכתה ללא סיבה נראית לעין, ולא הייתה צודקת, את התמיכה מצדי לא היה.
יתר על כן, “אדם אכזר”, אמרתי, כי מי שלא יואכל, לא ישחק איתי.
ינון, בזמן הזה, ישב נשען על השולחן, מניח את ראשו על אגרופים ומעת לעת היה מרים אותו והסתכל בהשתתפות בצער ובאהדה על אחותו.
אגרוף, שעליה שכב הלחי היה לח.
אמפתיה לגלי, גם במהלך ענישה, וגם למראה של אחותו אחשיב, וגם המצב שאחרי מילים שלי הוא בעצמו נידרש להקנה, בניגוד להכרזה הקודמת שלו.
אני כפיתי אליהם, שנהם הבינו את זה ונלחמו נגד שני רצונם: – הרצון לציית, וללכת לשחק, נאבק בעקשנות, ואיך לצאת מהמצב הזה, הם לא ידעו.
כל אחד מהם לא רוצה להתחיל לאכול קודם, ולבגוד בשני. – הם, מבחינה רוחנית, קרובים מאוד אחד לשני ובשביל לסיים את הסכסוך, נתתי להם “הסולם”, שארשה להם, בלי לשבור את גאוותם ואת הסולידריות, לציית.
לקחתי על המזלג מצלחת של גלי חתיכה הבאתי אוכל אל הפה שלה – לילדה בת 5,5.
היא בלעה את זה!
רצון סמוי שלה להיחשב כ”קטנה”, לקבל כול מינאי ויתורים (בצורה של האכלה) וחיבה נוספת, שהיא בכוח מוציא מנלי וכשה יכולה גם מאחרים, סופק.
ינון, כשה רואה שגלי התחילה לאכול, גם ולקח ממני את חתיכת אוכל – הסולידריות שלו עם גלי לא ניזוקה, והוא היה יכול להרשות לעצמו להכנה.
כך, בהדרגה, הם החלו לאכול להחיות.
הגאווה לא נפגעה!

הסכסוך.
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך