קורים

אריאל 15/11/2017 689 צפיות 4 תגובות

אני אנסה להסביר: אני תמיד עייף, אני תמיד חושב על שינה, גם אם הרגע עזבתי אותה, זה אף פעם לא מספיק כדי לתת לי כוח.
אז אני ישן ואוכל. החיים הם בעצם מאזן של אכילה ושינה: כשאני רעב מכדי לישון אני אוכל וכשאני עייף מכדי לאכול אני ישן.
אני תמיד חסר משהו, ותמיד הוא מעבר לכמה שעות שינה.
פעם אמרת לי שאין דבר כזה יותר מידי שינה, ואולי זה נכון, אבל במקרה שלי יש פחות מידי חיים: אני ישן נצח, כאילו זה קללה מהאגדות: מחלת הנשיקה. מחלת השינה: אולי יום אחד אני כבר לא התעורר.
וזה מתסכל, כי אני ניראה כמו פנדה ממוסטל ומפוחד, אני רוצה לעשות, אני רוצה לעשות, אני רוצה, אבל קורי השינה האלה תופסים אותי חזק והגוף שלי חלש כי אתמול אכלתי רק קרקר כי לא היה לי את הכוח להכין משהו, לארגן משהו, לעשות…
אני עייף. וזה מעגל. ואני לא יודע מה לעשות, וגם אם הייתי יודע לא הייתי עושה; פשוט אין לי כוח

קורים
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (4)

זה צריך להיות המנון האנשים העייפים

15/11/2017 21:16

same here

15/11/2017 21:53

אני פשוט כל כך אוהבת את הכתיבה שלך!!! שבהתחלה היא כיפית וזורמת אבל די סתמית ובאותן הזמן היא כל כך מעניינת ומסרקנת שאי אפשר שלא לאהוב!

15/11/2017 22:58

כותרת נפלאה. אתה שובה את הקוראים בסיפורים שלך, זה מעולה בכמה רמות. אהבתי

17/11/2017 01:18
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך