“פוסתאמתיו”.

23/09/2019 70 צפיות אין תגובות

“פוסתאמתיו”.
22 בנובמבר 1998.
נלי ושיר חזרו מחוג שיעורי בלט, שבו נכדה הבכורה שלנו, לומדת שנה השנייה, ולפני זה היה חוג ריתמיקה.
שיר מחליפה בגדים לחדר שלו ונתקע ליד הצעצועים.
הקטנה – גלי, מנצלת חופש זמני, הפכת אותי לסוס והחליטה לרכב.
שיר – בת 5 שנים ו – 10 חודשים, גלי – בת שנתיים ו – 5 וחדשים.
בדרך כלל, אני לא נותן לגלי לשבת עלי לבד ושיר שישבת מאחורי הקטנה מחזיקה אותה שלא תיפול.
הפעם, החלטתי לנסות, כי היא אמרה: אני שכבר basyaya”” (גדולה).
בתנועה על סוס מאולתר, גלי מחליטה להסתכל על עצמך בהשתקפות של החלון למרפסת ומבקשת ממני לעצור כי היא רוצה “Postamtet”..
אני מבין מה היא אומרת, ומבקש ממנה לרדת כדי ללמוד איך מבטא את המילה בצורה נכונה “לצפות”.
היא מסכימה, ולמרות העובדה שאין ארכובות קופצת מה”סוס” יושבת על השטיח – מוכנה ללמוד. זו לא הפעם הראשונה, וההליך מוכר לה. אני יושב מולה, בבקשה להסתכל על שפתי ולומר: “posmotret”. אנו חוזרים על המילה ביחד, פעם אחד בפעם השנייה אני אומר את זה כבר לבד , והיא מניעה את שפתיה לשווא.
אני חושד שהיא מאבדת עניין, או פשוט ריכוז, מבקש ממנה לחזור איתי. מנסה בפעם השלישית “” po….
זה לא הלך רחוק!
יד קטנה עם אצבע מציינת עפה קדימה. נשמע פקודה בקול רם, ותקיפה: (“”Ticha) – שקט. ברור ונקי נשמעה מילה “posmotet” (היא עדיין לא יכולה לבטא “r” ).
נוכחו בזמן הזה סבתא נלי אמא לילי. כולנו הינו מופתעים והתחלנו לצחוק, ה גלי הערמומית הבינה למה, וחזרה על הטריק הזה כמה ימים לאחר מכן כבר עם נלי.
הפעם, היא כיסתה בכף ידה את פיה של נלי וכבר עברית קראה ” שקט”!

“פוסתאמתיו”.
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך