אופרת חלל חובבנית (18+) | פרק 4

הפרק האחרון הסתיים כאשר יארגון ומלי שוטטו להנאתם באזורי התעשייה החשוכים של כוכב הלכת זנון, לפתע הותקלו ע"י מארב מושלם של קבוצת לוחמים חמושים, ואז מלי אמרה: "אם זה לגבי הבחור עם האקדח סגול, אני חייבת להודות שהאיום שלו נשמע הרבה פחות מצחיק עכשיו."
הפרק הזה מתחיל רגע לאחר מכן, כאשר אחד מהלוחמים צעק אליהם: "רב סרן גלקטי יארגון, אנחנו יודעים מי אתה. זרוק את האקדח, תרים ידיים, ואל תעשה בעיות."
"מי אתם ומה אתם רוצים?" צעק יארגון חזרה. עיניו שוטטו לכל עבר, וחיפשו כל דרך אפשרית לנצח את הקרב, אם אחד כזה יפרוץ. אבל אף דרך לא הייתה קיימת. הלוחמים היו רבים מדיי, ממוקמים ומצוידים היטב, מקיפים אותם מכל כיוון, וליארגון לא היה כלי נשק למעט אקדח הלייזר האזרחי שלו – שהיה חלש מאוד ככלי התקפי, וחסר ערך ככלי הגנתי.
"אנחנו האנשים של הדרקון." ענה אותו לוחם. "אנחנו לוקחים את הבחורה אל הדרקון."
יארגון המשיך להחזיק באקדח שלו כמה רגעים נוספים, ואז החל להנמיך באיטיות את ידיו, הניח את האקדח על מדרכת הבטון, והרים את ידיו באיטיות. "הדרקון עובד עם האימפריה עכשיו." קרא יארגון בקול, מנסה להישמע כמה שיותר רגוע ובטוח. "אם אתם יודעים מי אני, אתם יודעים שלקיחת קצין כבן ערובה תכניס את אדונכם לבעיות רציניות."
וברגע שמנהיג הלוחמים פתח את פיו לתשובה, יארגון הקפיץ את האקדח האזרחי שלו מן האדמה לאוויר באמצעות הרגל, באמצעות הרגל השנייה הפיל את מלי על המדרכה וסוכך עליה, ובאותה תנועה תפס את האקדח באוויר והספיק לירות שלוש יריות בשלושה לוחמים שונים, עד שמשהו פגע בו, והוא איבד במהירות הכרה.

– –

עוד משהו שהטריד את ג'לוס היה הדרך בה קבלת ההחלטות ושיקול הדעת של מפקדו-עמיתו יארגון התדרדרו, מאז שאספו את בת האנוש. בנוסף, נראה שבן האנוש איבד את יכולתו לחשוב בצורה מעמיקה, לטווח ארוך, לשקול תוצאות של מעשים. ונראה שיארגון הפגין נטייה מוגברת ללקיחת סיכונים. ג'לוס חשב על כך ושלושת הסיבות הסבירות ביותר לשינויים אלו ביארגון היו: אובדן קרוב משפחה, השפעתה של בת האנוש, או נזק מוחי שנגרם לו אולי מריכוז הגזים על האסטרואיד לאחר שנערך בו קרב, או על ידי חומר רעיל ששוחרר שם באוויר. כאשר האפשרות הרביעית והמדאיגה מכולם הייתה שילוב של השלושה.
ג'לוס חשב על הדברים הללו בזמן שפתח את תעלות מערכת האיוורור של החללית וסרק אותם עם מכשיר מיוחד שיכול לגלות סדקים ולהדביר מיקרואורגניזמים לא רצויים. ברקע, התנגנו ואלסים קלאסיים בסגנון של האסכולה הנאו סובייטית המאוחרת של שביל החלב הדרומי. זו הייתה המוזיקה החביבה על ג'לוס. למעשה, את רוב המוזיקה האנושית הוא מצא מסיחת דעת ובלתי נעימה. באופן כללי, לא יכל להפיק ממוזיקה אותה הנאה רגשית ואסתטית שבני אדם יכלו. אבל המוזיקה הזו, באורח מקרי כנראה, גרמה לו הנאה מסוימת, ונטתה להרגיע אותו.
ג'לוס ניסה להבין את המצב בו שרוי יארגון. תמיד, כאשר ניסה להבין בני אנוש, ניסה להשתמש ברגשות ובחוויות שלו בתור אנלוגיה. ג'לוס יכול היה להבין את ההשפעה של אובדן קרוב משפחה במידה מסוימת. שימפנזים, כאשר חיו בטבע לפני אלפי שנים בכוכב הלכת "ארץ", היו יצורים חברתיים שחיו בקבוצות. שימפנזים נטו להרגיש קירבה מיוחדת לבני הקבוצה שלהם, וקירבה גדולה הרבה יותר בין אם לגורים, ולהיפך. ההרכב הגנטי של ג'לוס לא היה לחלוטין זהה לזה של שימפנזים "קדומים", והוא אף פעם לא היה חלק מקבוצה של בני מינו, או חווה קשר בין הורה לילד. אבל ג'לוס ידע שהוא מהונדס כך שמה שירגיש כלפי המפקד שלו, ג'לוס, היה מבוסס על אותם מנגנונים רגשיים שקשרו שימפנזים "קדומים" לקרוביהם בטבע. ומנגנון רגשי זה של השימפנזים, לא היה שונה מאוד מהמנגנונים הרגשיים שקשרו בני אדם לקרוביהם שלהם. על כן, ג'לוס דמיין מה ירגיש אם יאבד את עמיתו-מפקדו יארגון. אל הרגש הזה התייחס בתור קירוב קרוב מספיק למה שירגיש בן אנוש שאיבד קרוב.
משיכה מינית, והצורך של זכר להרשים נקבה היו הרבה יותר זרים לג'לוס. ג'לוס ידע שמהנדסים שהינדסו את הזן שלו, עשו עבודה טובה בהעלמת כל מה שקשור לדחפים מיניים, רצון מיני, התנהגות מינית, ורצון להזדווג. זה אף פעם לא הפריע לג'לוס, והוא הבין את ההגיון שמאחורי צעד זה. דחפים מיניים היו מקשים עליו לבצע את עבודתו בחללית כהלכה. האשכים של שימפנזים מהזן של ג'לוס ייצרו תאי זרע פוריים, ובדומה, השחלות של נקבות מהזן של ג'לוס ייצרו ביציות פוריות. ג'לוס ידע ששימפנזים מהזן שלו, לאחר קריירה צבאית ארוכה בעלת ביצועים טובים במיוחד, היו מזומנים לפעמים למעבדות האאוגנטיות הצבאיות על הירח של כוכב הלכת זוטרון, לביצוע בדיקות, והוצאת תאי ביצית או זרע, למען הרבעת הדור הבא. ג'לוס ידע שיום אחד הוא עצמו עשוי להיות מזומן לאותם מעבדות, ובכך לתרום מהואריאציה הייחודית שלו על הגנום השימפנזי, למען הדור הבא. מחשבה זו לא עוררה בו רגש מיוחד. תחזוקת החללית הייתה הרבה יותר מעניינת.
בשלב מסוים, מכיוון שהעניין הציק לו, ניסה לאונן כמו שבני אנוש נוטים לאונן. הדבר לא עבד. בשביל להיות יסודי, ניסה לעשות זאת גם עם גירוי ויזואלי, שכלל תמונות של חלקים שונים בגוף השימפנזית הנקבה ממגוון זוויות ובמגוון הקשרים. ולאחר שזה לא עבד, הזמין דרך האינטרנט פרומונים של שימפנזות נקבות, וניסה להסניף אותם בזמן שהסתכל בגירויים הויזואליים. זה עדיין לא עבד. ג'לוס סיכם שהמהנדסים עשו עבודה טובה בהוצאת כל צורך מיני או התרבותי מהגנים שלו, והרגיש רמה מסוימת של סיפוק כלפיהם, כמו שהרגיש תמיד כאשר ראה עבודה נעשית בצורה יסודית.
אבל כעת, כל זה רק הקשה עליו להבין את השינוי ההתנהגותי שעבר יארגון. לא היה לג'לוס אף בסיס אינטואיטיבי, ואף בסיס בניסיון האישי שלו, שיעזור לו להבין איך זה להיות יארגון בהקשר הזה. בנוסף, הניסיון לדמיין מה מרגיש בן אנוש במצב כזה היה חסר תועלת, מפני שבמוחו של ג'לוס לא היו המרכיבים הבסיסיים בשביל להרכיב את הדימוי של חוויה כזו. ג'לוס נאלץ לנסות להבין זאת באמצעות עובדות שקרא בספרי פסיכולוגיה ופרימטולוגיה, ובאמצעות הידע כללי שלו לגבי בני אנוש. אבל היה זה קשה, כמו להרכיב סימנים של שפה זרה לכדי משמעות. מפני שבחוויה של מה זכר אנושי עובר כאשר הוא מושפע מינית מנקבה, לא היה אף רכיב רציונלי, ולא היה קשר הגיוני בין רכיב לרכיב. כאמור, היה זה כמו להרכיב ביחד מכונה מחלקים שאף אחד מהם לא מתאים לשני, והפעולה שלהם ביחד היא נוראית. ולכן, היה זה מאמץ מאוד גדול עבור ג'לוס.
ואז, התראה הגיעה מכיוון לוחות הבקרה. ג'לוס החזיר בזהירות את הכיסויים למקומות המתאימים, סגר את תעלות האיוורור לפי הסדר הנכון, ואז דילג אל קדמת החללית, פתח את המחשב, והפעיל את התוכנה שתפענח את ההודעה המוצפנת שקיבל מסוכנות הביון האיפריאלית.
ההודעה המפוענחת הכילה את התשובה ששלחו לו מסוכנות הביון, לאחר ששלח להם תמונות של בת האנוש וביקש מהם לזהות אותה, ולשלוח לו כל מידע שידוע עליה. בראש ובראשונה, הם הצליחו למצוא התאמה בין התמונות לבין זהות של אזרחית במאגר שלהם. באופן מספק, שמה הרשמי של האזרחית אכן היה "מלי". התמונה שהייתה קיימת במאגר של סוכנות הביון של אותה "מלי" הייתה של נקבה אנושית צעירה בהרבה, שעדיין לא הגיעה לשיא ההתפתחות המינית, והייתה, לפי הערכתו של ג'לוס, בשלבים המוקדמים של גיל ההתבגרות. שיערה של "מלי" בתמונה היה בלונדיני, כמו של בת האנוש, כמו גם עיניה שהיו בצבע שקד. האף היה בצורה כללית זהה, כמו גם שאר תווי הפנים. אבל לא היה זה מידע מספיק בשביל לשלול או לאמת את זהותה של "מלי" הקיימת במאגר עם בת האנוש שבילתה עכשיו עם עמיתו-מפקדו יארגון. וזאת מפני שתווי פניהם של בני אנוש נוטים להשתנות קלות במהלך שנות התבגרותם, ומפני שבמאגר הייתה רק תמונה אחת. והתמונה הייתה מאיכות גרועה ממגוון סיבות. למשל, התמונה לא הייתה תמונה אזרחית סטנדרטית הנלקחה במשרדי הממשלה המתאימים בשביל לייצג את בת האנוש בתעודת הזהות שלה. התמונה הייתה חובבנית, ביתית אפילו, והציגה תווי פנים של נעירה צעירה וכועסת.
וזה היה החלק הכי פחות מוזר. "מלי" שהייתה קיימת במאגר לא הייתה אזרחית. היא הייתה במעמד של "שוהה בלתי חוקית". כלומר, מעולם לא נרשמה כאזרחית במשרדי הממשלה המתאימים. לא היה תאריך לידה רשמי, ותאריך הלידה המשוער היה לפני 24 שנה.
הסיכון הביטחוני היה ברמה 6 מתוך 5. ג'לוס אף פעם לא שמע על רמת סיכון 6, והעובדה שהיו רק 5 רמות סיכון במערכת הדירוג האימפריאלית, גרמה לו לחוש רמות גבוהות של חוסר נוחות. רמה 5 נועדה בשביל לסמן את הפושעים ואת הטרוריסטים הכי מסוכנים לאימפריה. אם נצפה פושע ברמת סיכון 5, הפרוטוקולים דרשו שההודעה תועבר מיד אל המטה המרכזי של הכוחות הצבאיים הגלקטיים, כמו גם אל המטה המרכזי של כוחות השיטור האימפריאליים, כמו גם אל חדר המצב של הקיסרית עצמה. תגובה אימפריאלית מול סיכון בטחוני ברמה 5 כללה פעולה משולבת של כל זרועות האכיפה וההגנה האימפריאליות, ביחד עם שיתוף פעולה עם לוחמים, גיבורים, קוסמים, ולעיתים אפילו דמויות מהעולם התחתון ובעלי ברית של האימפריה. כאשר האימפריה נתקלה בסיכון בעל רמה 5, היא לא לקחה צ'אנסים. חטפן, לצורך השוואה, היה מרמת סיכון 3.
ג'לוס המשיך וקרא את רשימת הפשעים המיוחסים לאותה "מלי." הרשימה כללה יותר ממאה פריטים. חלקם, העבירו בג'לוס חלחלה ועוררו בו מצוקה. היו ברשימה כמעט כל פשע אפשרי שג'לוס שמע עליו, והרבה פשעים שג'לוס לא היה מסוגל לדמיין שקיים מישהו אי שם בגלקסיה שמסוגל לחשוב עליהם. זה היה נורא.
"מלי" שבמאגר נחשבה מתה כבר עשר שנים. לפני עשר שנים, כך היה כתוב, הרשויות זיהו אותה במערכת שמש נידחת, ולאחר מרדף מוצלח, הצליחו לחסל את "מלי", שהייתה אז לא יותר מנערה צעירה. כל הפשעים המיוחסים לה היו מלפני התאריך הזה.
ג'לוס לא ידע איך לעכל את הדברים האלה. אבל דבר אחד הוא ידע: העובדה שבת אנוש במראה המתאים, בגיל המתאים ובשם המתאים תפסה כעת טרמפ על החללית שלהם, הייתה סימן רע מאוד. והיא נראתה כמו הרבה דברים, אבל "מתה" לא היה אחד מהם.
ג'לוס לא היה בנוי לפעול ללא הוראת מפקדו-עמיתו, יארגון. אבל ג'לוס ידע שכאשר יארגון ישוב לחללית, בת האנוש תהיה איתו. בחשש רב, ג'לוס נאלץ להודות כי קיימת הסתברות שיארגון לא ישוב לחללית כלל. יכול להיות שבת האנוש ניצלה את היציאה למועדון הלילה בשביל ליצור קשר עם שותפיה המפוקפקים, והללו כעת עומדים לתקוף את יארגון, ואולי גם את החללית. לכן, ג'לוס לא יכול לפנות ליארגון במצב הזה. השימפנזה יצטרך לפעול בעצמו. ג'לוס לא היה בעל סמכות מספיקה בשביל להתריע על סיכון ברמה 5, והוא לא ידע בכלל על קיום פרוטוקול להתרעה על סיכון מרמה 6. לאחר שקילת האפשרויות, ג'לוס החליט שיצירת קשר עם תחנת המשטרה המקומית בכוכב הלכת זנון הייתה האופציה האחראית ביותר. לאחר שיראו את הנתונים בעצמם, יוכלו להעביר את המידע הלאה, והאימפריה תוכל להגיב בהתאם.
אכן, חובתו של ג'לוס הייתה לדווח. הוא הניח את אצבעו על לחצן המצוקה הצבאי, ושיגר אות מצוקה.

– –

יארגון התעורר למגע מים על פיו. התמונות הראשונות שראה היו מטושטשות. כשראייתו חזרה לעצמה, ראה את פניה של מלי מולו. הכאבים, תחושות הזרם לאורך גופו, והחולשה בשרירים, לימדו אותו שהוא נפגע על ידי תותח הלם. הוא לא אהב את זה. אבל הוא ידע שתוך כמה דקות גופו יחזור לרמת תפקוד מספיקה בשביל להילחם שוב.
מלי הצמידה כוס מים לפיו ומזגה מעט מים פנימה. יארגון בלע את המים רפלקסיבית, נחנק מעט. ואז, הוא שם לב שהיה קשור.
הם היו בחדר המתנה בעל תקרות גבוהות במיוחד. הרצפה, הקירות, העמודים שתמכו בתקרה, והתקרה – כולם היו עשויים שיש בצבע שחור. במרכז החדר הייתה בריכה בגובה הרצפה. המים בבריכה בעבעו והיו מוארים באמצעות תאורה בהירה שהגיעה מתחתית הבריכה. במרכז הבריכה הייתה מזרקה בצורת מלאים בוכים. המים פרצו למלאכים מתוך העיניים. חדר ההמתנה היה קודר, מרווח, מינימליסטי ואסתטי.
"מלי," לחש. "מה קרה?"
"פעלה בצורה הירואית. ניסית להציל אותי." אמרה ברכות. "לרוע המזל, הם היו רבים יותר. והם באו מוכנים."
"מי?" לחש.
"האנשים של הדרקון." אמרה מלי. "בעוד כמה שניות אתה תשוב להכרה מלאה ותיזכר. בינתיים, הם לקחו אותנו לטירת הרשע של הדרקון. כשהדרקון ימצא מזמנו לכך, הוא יתפנה לראות אותנו. אנחנו כמו בני ערובה." וכשאמרה את זה, הטתה את ראשה הצידה, רומזת על משהו שהיה מחוץ לשדה הראייה שלו. יארגון, בכאב רב, הסב את ראשו לאותו כיוון, וראה את הלוחמים החמושים ששמרו עליהם, אקדחים מופנים אליו. הוא נאנח במחאה.
"הייתי צריכה לצפות לזה כשנתתי לך את הטבעת המקוללת. זה מה שקורה בפעם הראשונה שלובשים אותה. זה הכל חלק מהקללה."
"מה?" לחש יארגון בבלבול. ואז הוא נזכר שמוקדם יותר באותו יום, מלי שמה טבעת על הזרת שלו. הוא חיכך את אצבעותיו אחת בשנייה, מאשר שהטבעת עדיין עליו. "לא חשבתי שהיא באמת מקוללת." לחש.
"זאת הבעיה עם חפצים מקוללים. אף פעם אין אינדיקציה. והם כל כך נדירים, שאתה אף פעם לא מאמין." אמרה מלי וחייכה.
יארגון עצם את עיניו, נשם מלוא ראותיו, הרגיש את הכאבים בכל הגוף, התמקד בהם, והוציא את האוויר. כשפקח את עיניו, הרגיש פחות מטושטש ויותר כמו עצמו. "ועכשיו אנחנו בני ערובה של הדרקון." אמר.
"אנחנו מתכבדים בזכות." אמרה מלי.
יארגון צחק קלות. במצבו, הדבר נשמע יותר כמו היחנקות.
"זאת הרוח…" אמרה מלי והניחה יד על כתפו. "תשתה עוד." היא הצמידה את כוס המים הקרים לשפתיו, ויארגון לגם לגימה ועוד לגימה.
"זה מספיק!" קרא אחד הלוחמים. "עכשיו תתרחקי ממנו."
מלי נתנה בו מבט שהיה יכול להוציא את האיזון מכל גבר שבינתו בראשו. "האם אתה היית האחד שירה בו?" שאלה את הלוחם. "איך היית מרגיש עכשיו אם אתה היית נורה ע"י אקדח הלם."
"הבן זונה הוריד שלושה משלנו לפני שנפל!" אמר הלוחם בזעם. "אני צריך להוריד את כל העור שלו עם סכין מטבח, ולהאכיל לכלבים. זה מה שאני צריך לעשות עכשיו. במקום, הבן זונה מקבל כוס מים מהזונה שלו כאילו זה פרס." צעק. אז, הוא הכה עם רובהו בחזהו, במחווה של אלימות וזעם, וירק הצידה במחאה. מלי נעמדה, התקרבה אל הלוחם הזועם עד שעמדה במרחק פחות מצעד ממנו, ונעצה מבט בעיניו. בתנועה איטית, היא הניפה את הכוס והתיזה מים על פניו.
הלוחם הגיב בקללה זריזה, ואז אגרוף קדימה, שהיה יכול להפיל גבר במשקל שהיה כפול או משולש ממשקל גופה של מלי. האגרוף היה מרושל ואיטי, והיה כרוך בתנועה סיבובית גדולה. האגרוף היה יכול להעיף את ראשה של מלי מכתפיה, אם הייתה נשארת לעמוד באותו מקום, ואם המים לא היו מכריחים את הלוחם לעצום עיניים. אבל היא ידעה לזוז אחורה מיד לאחר שהתיזה על הלוחם מים. ובנוסף חבריו של הלוחם קפצו עליו מיד, ריסנו את המכה, החזיקו אותו ונזפו בו. בשלב הזה מלי כבר הפנתה אליהם את הגב וצעדה חזרה לכיוונו של יארגון, חסרת עניין לחלוטין לגבי ההתגוששות שהתרחשה מאחוריה. יארגון צפה בכל ההתרחשות ושם לב שלרגע אחד לא חשש לשלומה של מלי. התנהלותה השרתה עליו את אותו ביטחון שחש כלפי כל מוריו ומפקדיו הגדולים – שהיה שם מישהו שידע מה הוא עושה, ונמצא בשליטה מלאה על הסיטואציה.
מלי כרעה מול יארגון, חייכה קלות, ואמרה לו, כאילו היו לבד בחדר: "לפני שנתקלנו בחבורה המקסימה הזו," והטתה את ראשה לרמוז על הלוחמים, "היינו באמצע שיחה מעניינת. בוא נמשיך אותה. ספר לי עד הדוד שלך."
יארגון לא ציפה לכך. הוא חשב על כך לרגע, ואז חייך ואמר: "זו תהיה דרך טובה לנצל את הזמן שלנו בשבי…"