אופרת חלל חובבנית (18+) | פרק 6

Hurt 01/07/2019 60 צפיות אין תגובות

“אני הוא הדרקון.” הכריז קול קר ושקט. בהדרגה, החדר החשוך התמלא אור קלוש. היה זה אור של יגון ואובדן. האוויר היה סטרילי וחסר ריח, כמו שמריח משהו ריק. יארגון ומלי עמדו שם כאשר הקירות משני הצדדים נעשו בהירים יותר. למעשה, הלכו הקירות ונעשו שקופים. האחד הפך לקיר שקוף למחצה שהשקיף החוצה על הנופים של כוכב הלכת זנון. השני נעשה שקוף והפך לדופן של אקווריום ענקי ואפל. בתוך האקווריום שחתה דמות ענקית של כריש.
הקול, אמנם, הגיע הישר ממולם. כאשר החדר התבהר מספיק, ניתן היה להבחין בו. הוא ישב על כס שהיה יכול להיות כס של מלך, בצד הרחוק של החדר, שהיה ממילא גדול כמו היכל. בדיוק ברגע המתאים, הוא קם מהכיסא והחל לצעוד לעברם. בהדרגה, התגלתה דמות גבוהה בעלת תווים אציליים והליכה אצילית. הוא נראה כמו אדון אופל. הוא היה הדרקון.
כשהתקרב עוד, ניתן היה לראות שהעור שלו נע בין צבעים של אפור, תכלכל וירקרק, והיה כמעט מנצנץ. הוא לא לבש חולצה. המכנסיים שלבש היו פשוטים, חלקים, צמודים ויקרים. לא הייתה שערה על הגוף שלו, גם לא על הראש. הוא לא לבש תכשיטים, אך גופו היה מקועקע דוגמאות מעוצבות בקפידה, וחלקים מסוימים בגופו היו מכוסים קשקשים, שהתאימו לקעקועים ולגזרתו הגבוהה והדקה, והפכו אותו ליצירת אומנות קרה ומהלכת.
ועיניו – עיניו היו גדולות, כחולות בהירות, עם אישונים צרים כמו של נחש. והן הסתכלו על מלי כאילו דבר בעולם לא יוכל להוריד אותן ממנה.
“ברוכים הבאים לאחד מיני רבים מבתי החורף שלי.” אמר הדרקון בשקט. “כששמעתי על הדרך האלימה בה האנשים שלי הביאו אתכם לכאן, הייתי מאוכזב מאוד. אני לא ארשה התנהגות כזאת כלפי אורחים של הדרקון. ראו זאת כמתנת ניחומים.” אמר והחווה כלפי האקווריום. יארגון ומלי הספיקו להפנות את מבטם כלפי האקווריום, בדיוק בזמן כדי לראות את תקרת האקוויריום נפתחת, ועשרים ושבעה אנשים נופלים לתוך המים, אחד אחרי השני.
“לא!” קראה מלי. הדרקון מיד הרים את ידו, כמו כדי להגיד: “שקט. המעשה נעשה.”
תקרת האקוויריום נסגרה ונאטמה. הכריש הענקי ששחה בו כבר היה בעיצומו של שיסוף ופילוח גופיהם של האנשים שהושלכו למים.
“אז אתה חוטף אותנו, ואז מוציא להורג את האנשים שביצעו את הפקודה. כמה מתחשב.” אמר יארגון.
הדרקון הביט בו רק לרגע, ואז אמר: “רב סרן גלקטי יארגון, אני שמח להכיר אותך. ישנם אנשים חשובים במערכות המרכזיות שמצפים ממך לתוצאות גדולות. לאחר שראיתי איך התמודדת עם הלוחמים שלי, אני חייב להגיד שאני מאוכזב. היית יכול להפיל יותר מהם לפני שנפלת בעצמך. מזאת כמובן, אין להבין שאני תומך בדרך בה פעלו, או שהפעולה שלהם לא הייתה מחדל חמור, מאלו שאין להם מקום בארגון שלי. אתם כאן כאורחים של הדרקון, ומרגע זה ואילך עליכם לדעת שאתם מוגנים.”
ברגע שסיים לדבר, נדמה ששכח לחלוטין מקיומו של יארגון, וכל תשומת ליבו הופנתה למלי. “את.” אמר. ובדיבור איטי ומודגש המשיך: “ברגע שהקצין נחת בכוכב שלי, השגחתי על מעשיו מרחוק. מה שלא ציפיתי לראות, היה אותך. את, התחלת לרתק אותי לפני ששמעתי את הקול שלך, לפני שהחלפתי איתך מילה. ואני יודע שאת מבינה כמה אפשר לדעת על אנשים רק על ידי צפייה עליהם הולכים במועדון, בתוך קהל. ראיתי ממך מספיק בשביל לדעת שאת תביני את זה. ובכל זאת, אני תוהה, מי את?”.
“אני מלי.” אמרה מלי.
יארגון הרגיש חוסר נוחות מלווה בבחילה, נוכח היצור האנושי שקרא לעצמו “הדרקון”.
הפנים האדישות של הדרקון השתנו מעט מעט, מזכירות רמז של חיוך. “עכשיו,” אמר, “כשכולנו מכירים, אציג לכם את הבן שלי, הרברט.”
מלי פנתה לכיוון האקווריום ונופפה. “שלום, הרברט.” אמרה.
יארגון חשב שהיא מתבדחת, עד שהבין שהיא לא. הוא הביט שוב בצללית האפלה שבאקווריום הענקי. כעת, הכריש הצמיד את ראשו לזגוגית האקווריום הפונה אליהם, והוא ראה את ראשו. הראש היה הרבה יותר כרישי מאשר אנושי, אך בעיניים הייתה שנאה ואלימות שהיו עזים ומורכבים מכדי להיות של דג.
מלי התקרבה אל האקווריום עד שהצמידה את ידה לזגוגית. יארגון שם לב, שוב, לנינוחות בה זזה. היא והכריש ששמו היה הרברט נעצו אחד בשני מבטים. אז, מבלי להסתובב, אמרה לדרקון: “כמו שהעצמת את הגוף שלך, העצמת את הגוף של בנך. עשית אותו גדול יותר, חזק יותר.”
“כן.” אמר הדרקון. “את מבינה את הגדולה שבזה.”
מלי הסתובבה אליו. היא נראתה כאילו היא עומדת לדבר, אך לא אמרה כלום. היא גם לא חייכה, או הביעה רגש אחר. לא היה בשפת הגוף שלה אף רמז למה שעבר לה בראש.
“האימפריה,” אמר הדרקון והתחיל ללכת בחדר, “הוציאה את הגדולה הזו מחוץ לחוק. האימפריה נחושה לשמור על נתיניה האנושיים פגומים וחלשים. לא עוד. לאחר שהמלחמה תסתיים, שיפורים כאלה יקבלו לגיטימציה חוקתית. זה היה התנאי שלי, כאשר נעשיתי בעל ברית של האימפריה. זה אלפי שנים, לא הייתה האימפריה כה שברירית, כה חלשה, כמו שהיא היום. יש בכך מן העצוב, שזמנים קשים היו אלה שהביאו את הגדולה לאנשים. אבל אם זה מה שנדרש…”
הדרקון סגר את ידיו במחי כף, ואז הביט ביארגון לרגע. “מלחמה קשה לפניך, קצין צעיר. אבל אתה בטח יודע את זה.” הדרקון הרים יד, והקרנה הולגרמית הופיעה באוויר. ההקרנה הראתה את החללית של יארגון נגררת על ידי חללית אחרת אל אזור מוסכים מפוקפק.
“מה?!” קרא יארגון.
ואז ההקרנה התחלפה, והראתה את ג’לוס יושב בכלוב לצד ארגזים וסחורות אחרות.
“ג’לוס!” קרא יארגון. “מה עשית לו?”
“נראה שהחללית והשותף הקופי שלך נפלו שבי לבזיזה על ידי אוכלי הנבלות של הכוכב זנון. אל דאגה, קצין. האנשים שלי אוספים אותם ברגעים אלה. בקרוב הם יהיו מוגנים ובטוחים. מחר – חללית משא שלי תעשה את דרכה לכיוון המערכות המרכזיות, אל הבסיס הצבאי האימפריאלי 112. אתה והשותף שלך תהיו עליה, ביחד עם החללית שלכם. אני בטוח שזה יקצר לכם את המסע חזרה הבייתה. אני מקווה שתספר לבכירים ממך דברים טובים עליי. האימפריה ואני בשותפות כרגע, אחרי הכל. ושותפות דורשת יחסים טובים. ”
ואז הדרקון פנה אל מלי. נדמה ליארגון שהקול שלו נהפך למתוק יותר, אם אפשר היה למצוא מתיקות או כל טעם אחר בקולו האדיש והמת של הדרקון. “ואת, מלי, תופני אל החדרים שלך, שרוהטו ואובזרו בזמן שערכנו היכרות. מידות הגוף שלך נסרקו לפני שנכנסת אליי לחדר, והוריתי כבר על תפירת שמלות שיהלמו אותו הרבה יותר מן הדבר ההמוני שאת לובשת עכשיו.”
מה שמלי לבשה, אגב, היה אותה שמלה כחולה שלבשה בפרק הראשון. כשעזבה את האסטרואיד בו גרה לפני כן, לא לקחה כלום. ומאז לא יכלה להחליף שמלה, מפני שלא היו לה בגדים נוספים.
“אני אשאר ואהיה הנערה שלך.” אמרה מלי.
“כמובן.” אמר הדרקון. “בהמשך הדרך אנחנו נשפר אותך. נהפוך אותך למשהו שהוא מעבר לאנושי. החזון שלי בשבילך, הוא הכלאה עוצרת נשימה בין מדוזה לבין פנתרה אימתנית.”
“לא.” אמרה מלי.
“לאבד את הגוף האנושי שלך הוא דבר שנראה מפחיד בהתחלה. אבל עם פחד צריך להתמודד. ולאחר שהשלת מעצמך את האנושי, תגלי את שאין דבר שיכול לעצור אותך.”
מלי ענתה: “דרקון נכבד, זה לא העניין. אני לא יכולה להישאר ולהיות הנערה שלך.”
“הו,” אמר הדרקון. “אני מבין. ציפיתי ממך להיות יותר חכמה מזה. הרי את יודעת שלא תאהבי אותי בתחילה. אפילו תסלדי ממני. אבל זה רק עניין של זמן עד שתביני שאף אחד לא יכול לדאוג לך כמו שאני יכול. עוצמה, כוח, התעקשות והחלטיות הם דברים שנפש אנושית לא יכולה להתנגד להם לאורך זמן. יבוא יום בוא תהיי נאמנה לי, ואני יודע שאת מבינה את זה. ואז, את תהיי מאושרת. זהו הסוף של הסיפור שלנו, ואין דרך להימנע מזה.”
וכאן, ליארגון נשבר. הדיבור הזה של הדרקון כלפי מלי העלה בו זעם שהוא לא ידע שקיים בוא. פתאום, הוא דיבר במילים גסות כמו שאף פעם לא דיבר: “תסתום את הפה המזוין שלך. נמאס לי לשמוע את הצחנה המשומרת שיוצאת מהחור החלול הזה.”
הדרקון הביט בו בהפתעה, נזכר שוב בקיום שלו. “אל תבחן את אורך הרוח שלי, קצין צעיר. אתה עלול לגלות שהיא קצרה ממה שהיית מדמיין.”
“ומה תעשה לגבי זה? אתה פה לבד איתנו, ואין אף אחד שיגן עליך מפניי.” אמר יארגון. אמנם לא היה עליו נשק, אבל גם לא היה לו צורך בנשק, כל עוד המפרקים שלו לא היו קשורים. הדרקון עשה טעות כאשר שיחררו אותו. “אני קלטתי איך אתה עובד, דרקון, ואני יודע שאין אף אחד שמצטט לחדר הזה, מפני שאתה אדם שלא יסבול אנשים שהוא חושב שהם נחותים שמאזינים לשיחותיו הפרטיות. אם תצעק לא ישמעו אותך. אם תברח, אני יותר מהיר ממך. ואתה גאה מדיי מכדי להחזיק כפתור מצוקה.” יארגון התקרב אל הדרקון עם כל צעד. “אמרת שהיית מאוכזב מהדרך בה התמודדתי עם הלוחמים שלך. הרשה לי, בבקשה, אדון דרקון, לעשות ניסיון שני ואחרון להרשים אותך עם יכולות הלחימה שלי.” יארגון שמע את הקול שלו, וידע שהוא נשמע מפחיד. “הפעם אין דבר שיעצור אותי.” הוסיף, והרגיש את המיקוד שלפני קרב מתעורר בו. “אני סומך על עצמי שאעשה מה שאני צריך לעשות, ואני סומך על השותפה שלי שתדאג לעצמה.”
לשמע האזכור שלה, אמרה מלי: “אני אהיה בסדר.”
הדרקון הביט רגע קצר במלי, ואז חזר להביט ביארגון שהיה כעת קרוב אליו מאוד. “טעית בדבר אחד, קצין צעיר.” אמר. “אני לא כאן לבד.”
“מה?!” קרא יארגון, והרגיש פחד פתאומי משתלט עליו. הוא הביט לצדדים, לא ראה בחדר אדם נוסף. ואז, לאט, הרים מבטו אל התקרה. מן התקרה, היא הביטה בו חזרה.
“זה זמן טוב לערוך היכרות ביניכם לבין קישתא.” אמר הדרקון. דבוקה לתקרה הייתה דמות שהייתה הכלאה בין אישה לחתול. מבנה גופה ופניה היו אנושיים. גופה היה מכוסה פרווה. היא לבשה חליפת לוחמים קלה, והיה לה זנב. ברגע שראה אותה, זינקה קישתא מהתקרה ונחתה לרגליו של הדרקון. על ארבע. היא בהתה קדימה במבט שהיה מת יותר מן המבט בעיניו של הדרקון.
“העור שלה עשוי משלוש שכבות של תרכובת פחמן מסורגת. הוא יכול לספוג מטח יריות, התפוצצויות, קפור וריק, מבלי להיפגע. ובכל זאת רך למגע כמו עור של אישה. היא יכולה לשרוד בתנאים של ריק ובלחץ של עד כחמישים אטמוספרות. הציפורניים שלה מצוידות ברעל שיהרוג אדם תוך שניות מכניסתו למחזור הדם. באמצעות הזנב היא יכולה לייצב את עצמה יותר טוב מכל לוחם אנושי. השרירים והעצמות שלה מחוזקים בננו-צינוריות-פחמן, ומקנים לה שילוב של עוצמה סופר אנושית ביחד עם קלילות של חתול. הזריזות שלה הופכת אותה בלתי ניתנת לתפיסה, ואת המכות שלה לבלתי ניתנות לחמיקה. קישתא מייצגת את השלב הבא באבולוציה של המין האנושי – השלב בו האנושי משתלב עם החייתי ועם הקיברנטי.”
יארגון, שהיה מוכן ומזומן לקרב, מצא שקשה לו להתרכז בנאום הארוך של הדרקון, שכן גופו ומוחו היו ערוכים ללחימה. מלי, לעומת זאת, אמרה: “מהמם. אפשר ללטף אותה?”
הדרקון החווה בידו לאישור. מלי ניגשה אל האישה החתולית שחיכתה בעמדת זינוק, על ארבע, ליד רגליו של הדרקון, והחלה ללטף אותה. “הפרווה כה רכה.”
“תריחי את העור.” אמר הדרקון.
מלי קירבה את אפה אל האישה החתולית ושאפה אוויר. “אני מבינה.” אמרה, קולה מבטא גוון קל ביותר של משחקיות.
“העיצוב השיג אופטימליות בשדה הקרב ובמיטה גם יחד.” אמר הדרקון בסיפוק.
“אפשר לירות בה?” שאלה מלי.
הדרקון הביט בה, פניו אדישות ומפגינות עניין בו זמנית.
“אמרת שהעור שלה עמיד בפני רובים. האם הוא עמיד מול אקדח הפלזמה של יארגון?”
“כמובן. הצעצוע הזה אפילו לא יחרוך את קצוות השיער שלה.” אמר הדרקון.
“אני רוצה לראות את זה.”
הדרקון מחא כף, צג הולגרמי של מחשב עלה. דרך הממשק הוא העביר הוראה להביא את האקדח של יארגון. זמן קצר לאחר מכן, משרתת הגיעה רצה, מביאה את האקדח של יארגון. כשהאקדח היה בידיה, חייכה מלי ואמרה לדרקון: “ברשותך,”.
“הרשות ניתנת.” אמר הדרקון.
מלי נעמדה מעל אשת החתול. מלי החזיקה את האקדח בידיים שהיו כה רועדות, ובאחיזה כה מרושלת ומסורבלת, שנראה שכל רגע כדור טועה עומד להיפלט, ושני הגברים – יארגון והדרקון גם יחד – רק בקושי עצרו את עצמם מלגשת אליה ובעדינות לקחת את האקדח מידיה. לבסוף, הצליחה מלי לכוון אל מרכז גבה, וירתה. למשך שנייה או פחות, האזור בו פגעה הירייה זהר. ולאחר מכן, כמו שאמר הדרקון, אפילו קצות השערות לא נחרכו. כל אותו זמן, קישתא לא זזה, לא מצמצה, ולא הזיזה את אישוניה. היא המשיכה להביט לעבר אותה נקודה רחוקה אליה הביטה כאשר זינקה מטה מן התקרה. דוממה יותר מפסל. היא הייתה ההתגלמות של מסירות ונחישות, והדבר העביר בגבו של יארגון צמרמורת.
“מהמם.” אמרה מלי.
הדרקון (כמעט) חייך בסיפוק. “זה אפילו לא קצה הקרחון. ביחד אראה לך את הדברים הכי מדהימים-”
מלי קטעה אותו: “אבל כל זה לא מעשי. אפשר לכוון לה לעיניים ולגמור את הסיפור.”
הדרקון, שבבירור לא היה טיפוס שנוהג להשאיר את הראש של אנשים על כתפיהם לאחר שקטעו את דבריו, בלע רוק ואמר בסבלנות כמעט אבהית: “למה שלא תנסי את זה?”
“אתה בטוח?” שאלה מלי בחשש.
“אני תמיד בטוח.” אמר הדרקון.
מלי היססה לרגע נוסף, ואז הקיפה את החתולה, עד שנעמדה מול ראשה. אז כרעה ברך, ובידיים רועדות הצמידה את האקדח לעינה הגדולה הפתוחה. אשת החתול לא הזיזה שריר וחצי שריר.
“אני מצטערת.” אמרה מלי וליטפה את אשת החתול מאחורי ראשה. אז, סחטה את ההדק, וכאשר הירייה נורתה, האקדח נשמט מידה של מלי והיא זזה אחורה ברתיעה. עינה של החתולה זהרה, ובדיוק כמו גבה – לאחר פחות משנייה, הזוהר נעלם, והעין נותרה ללא נזק.
“את בסדר.” אמרה מלי, שנראתה ונשמעה היסטרית.
“ולמה ציפית?” אמר הדרקון ביובש. הוא פסע בזריזות לצידה של מלי, הרים את האקדח מן הרצפה, והחזיר אותו לידיה של מלי. “ציפיתי ממך להיות חזקה יותר.” אמר ונעץ בה מבט רב משמעות. היא הרימה את מבטה והביטה בעיניו גם היא. ההיסטריה בהדרגה הולכת ונעלמת.
יארגון לא ציפה לראות את מלי ככה. מה היא עושה? האם זה משחק? האם יש לה תוכנית? האם הוא צריך לנצל את הרגע הקצר של הסחת בכדי לתקוף? לא. אשת החתול עדיין דרוכה כמו קפיץ. זה לא ישנה. אבל אם יפתיע אותם, ינוע במהירות לכיוון מלי ויחטוף את האקדח, יהיה לו לפחות נשק. הוא יוכל לנסות לעמוד בקצב של אשת החתול הלוחמת, ולנסות למצוא חלון הזדמנויות בין התקפה להתקפה, ולשגר ירייה אל הדרקון. כל זה, כמובן, חסר טעם אם הדרקון עמיד נגד מתקפות כמו אשת החתול. ולמה שלא יהיה? אם הטכנולוגיה קיימת, אין לדרקון אף תמריץ לא למגן כך את גופו שלו. במיוחד לאור העובדה שנראה שגופו הונדס במיליון דרכים אחרות, מצבע האור החייזרי, לעיניים הנחשיות, לקשקשקים הדרקוניים…
איך יארגון אמור לגבור על שני אויבים שנראה שגופם עמיד בפני כל סוג של נשק, למעט אולי מתח אש של אחד מציי החלליות האימפריאליים? הוא אפילו לא יודע מה סגנונות הלחימה שלהם, ועד כמה באמת אשת החתול זריזה וחזקה. הוא גבר בעבר על אויבים שהיו זריזים וחזקים ממנו, באמצעות מיומנות גבוהה יותר, רוח לחימה ותכנון. אבל איזו תוכנית תאפשר לו לגבור על האויבים הללו? האם לא עדיף לוותר, להיענות להצעה של הדרקון, לענות על ספינת משא, ולתת לו לכלוא את מלי בחדרים מאובזרים ומפוארים? אולי עדיף לפרוש עכשיו, ולחזור מאוחר יותר, כשתהיה לו תוכנית, ואולי גם עזרה מכמה חברים? זה נדמה כמו הדבר החכם לעשות. אחרי הכול, מלי אמרה לו לא לדאוג לה. האם היא תוכל להסתדר? האם תוכל לצאת מזה בעצמה?
לא. זה לא משנה. הוא לא היה מסוגל לנטוש את מלי.
“אוקיי.” אמרה מלי לפתע. היא והדרקון עדיין הביטו באינטנסיביות אחת בשני, ידיו עדיין סגרו את האקדח בתוך ידיה. “עכשיו-” אמרה מלי באיטיות, נחישות קרה עולה מטון הדיבור שלה, “אני אראה מה האקדח עושה לקצין יארגון. לצורך השוואה, כמובן.”
היא נעמדה ברישול, וכיוונה את האקדח אל עבר יארגון. אחיזתה חובבנית והרת אסון.
“מלי…” אמר יארגון והרים את ידיו. מה היא עושה?
“אני מצטערת.” אמרה מלי. “אני צריכה להראות לדרקון שאני חזקה.”
יארגון יכול להתחמק מירייה בודדה. האימונים המתקדמים שלו איפשרו לו לעשות את זה. אבל אז-
אז אשת החתול עלולה לפרש זאת כצעד עוין ולזנק עליו, וזה היה קרב שיארגון לא ידע אם הוא רוצה להיכנס אליו. האם עדיף לספוג את הירייה? האם הדרקון יספק לו טיפול רפואי ואכן ישלח אותו ואת ג’לוס חזרה למערכות המרכזיות כמו שהבטיח? או אולי ינצל את ההזדמנות, יהרוג את יארגון הפצוע, ויעלים את הגופה?
ויתרה מכך? מה מלי תכננה לעשות? האם היא באמת הולכת לירות בו? יארגון לא יכל להאמין לכך. אבל מצד שני, מה הוא באמת יודע עליה? ההכרה הכתה בו משאית, שהוא לא יודע כמעט כלום על האישה הזאת, והיא יכולה להיות מאוד מסוכנת. למה היה כה טיפש והוריד את ההגנות שלו בקרבתה כל כך בקלות וכל כך בטמטום?
“אני מקווה שתזכור את השיחה שהייתה לנו.” אמרה מלי, קולה מביע נימת פרידה, “את הסיבה לשמה חברנו.” כעת, הנימה שלה השתנתה. הדרקון הקשיב לה בקשב, אך בשאננות. “את המטרה שאנחנו רוצים להשיג, את הנקמה שאנחנו רוצים לנקום, ואת הנבל שאנחנו רוצים לתפוס.” האם היא רמזה לו משהו באמצעות העיניים?
“אני מקווה שתזכור את כל זה כשתילחם.” אמרה, ואז לפתע מעדה. נפלטה ירייה, אבל היא עפה לכיוון ההפוך ופגעה בקצה של האקווריום. הלב של יארגון דהר, כשהבחין שאשת החתול זזה. האישונים שלה עברו ממלי, אל המקום הירייה פגעה, ואז חזרה אל מלי.
“מה זה היה אמור להיות?” אמר הדרקון בחוסר נחת. הוא ניגש אל מלי, ובצעד מהיר חטף את האקדח מידיה. “תביאי לי את זה.”
מלי התעלמה מהדרקון, ואמרה ליארגון בקול ברור: “אל תדאג לי. תתרחק מהציפורניים בכל מחיר. תכוון לעיניים.”
ואז הזגוגית של האקווריום התנפצה וגל גדול של מים וזכוכיות החל לקרוס אל תוך החלל הגדול של החדר. יארגון לא בזבז זמן, חזה את תנועתה של אשת החתול ששמה היה קישתא, וסיכל את זינוקה לכיוון הדרקון ומלי. הדבר העיף את קישתה הרחק מהם. ואז גל המים פגע בכולם ושטף אותם לכיוון השני של החדר. תוך כדי ההיסחפות האלימה במים, קישתא זינקה חזרה לכיוונו של יארגון ושיספה בשביל להרוג. כל מאמציו הוקדשו למשימה הבודדה של לא להישרט מהציפורניים הרעילות.
כששבר זכוכית ננעץ ביד שלו, הוא עקר אותו מיד והשתמש בו כמגן מפני שיסוף שהיה יכול לשרוט לו את הראש. ואז, המים סחפו אותו עד הקיר השקוף שהיה בצד הנגדי לצד של האקווריום, ויארגון השתמש בקיר בכדי לזנק משם, והרחק מקישתא, מתרחק במהירות על אנושית, ונוחת בצד השני של החדר. במרכז החדר, שכבה על הרצפה דמותו הענקית של הרברט – האיש-כריש שהיה בנו של הדרקון. מלי עמדה ליד הרברט, מניחה יד על הראש הענקי שלו.
מה לעזאזל? אין זמן לחשוב. במים לידו, באורח פלא, צף האקדח שלו. הוא חטף אותו, והרים מבט בדיוק בזמן כדי לראות את קישתא מזנקת לכיוונו במהירות מפתיעה. רק בנס, הצליח להתחמק מהשיסוף המהיר. ואז זינק החוצה מן המים, נחת בין קיר לתקרה, ומשם זינק שוב, אל קיר אחר. זה היה קרב של זריזות. אם ינחות במים, הם יאטו אותו והוא ימות. אם ימשיך לזנק מקיר לקיר, קישתא שהייתה קלילה יותר תצליח להדביק את הפער די מהר. אם ילחם בה מקרוב, הוא לא יוכל לחסום או להתחמק מכל שיסוף. היה זה רק עניין של זמן עד שאחד השיסופים יפגע – ומרגע זה הרעל יהרוג אותו תוך שניות. הדרך היחידה לנצח תהיה לנטרל את אשת החתול לפני שיפשל ויחטוף שיסוף, או לפני שהיא תנצח אותו בקרב של סיבולת. הבעיה הייתה, שיארגון לא ראה דרך לעשות זאת.
למרות זה לא היה קרב שהוא שיארגון היה מוכן להפסיד. שוב, הוא זינק מקיר לקיר. קישתא הייתה קלה יותר וזריזה יותר, ועם כל זינוק צמצמה את המרחק ביניהם. יארגון חיכה שתהיה קרובה מספיק, ואז שיגר שתי יריות אל שתי עיניה, כמו שאמרה מלי. הדבר, כמובן, לא עשה נזק. אך העיניים שזהרו לשבריר שנייה גרמו לחתולה לאבד ראייה לרגע קצר מאוד, ובתוך חלון ההזדמנויות הזה, יארגון הוריד לה בעיטה והפיל אותה למים.
יארגון הרגיש שבריר של סיפוק נוכח הניצחון הקטן. בנוסף, אם הייתה החתולה יריב מיומן יותר, הייתה יכולה לחזות את הבעיטה שלו ולנסות לשסף לו את הרגל. הידיעה שהוא הלוחם הטוב מבין השניים, נסכה ביארגון מעט ביטחון. אבל מה זה משנה אם הוא לא יכול להביס אותה, ועבורו הטעות הכי קטנה משמעותה הייתה מוות מהיר?
יארגון הציץ וראה שמלי עדיין בחיים, ליד איש הכריש הענקי. בזמן הזה קישתא פרצה החוצה מהמים, משתלחת לכיוון אחד הקירות, תופסת אותו בתפריה, ומכוונת את הזינוק הבא לעבר יארגון. הפעם, יארגון לא ברח. הוא חיכה שהיא תהיה קרובה מספיק, ואז כיוון שוב לעיניה ושחרר מטח יריות. קישתא הייתה מוכנה לזה, וכיסתה את עיניה בזמן. אבל היא לא הייתה מוכנה לכך שיארגון ינצל את העובדה שעיניה היו מכוסות בשביל לזנק לכיוון ולהנחית עוד מתקפת פתע. הפעם חלף לידה, וברגע שהיה במרחק נגיעה ממנה, סובב את גופו והנחית מכה חזקה עם מרפקו על מרכז הגב שלה. מכה כזאת הייתה אמורה לשתק יריב אנושי רגיל. אבל למרות שגם המכה הזאת תפסה את קישתא בהפתעה, יארגון הרגיש איך גופה העמיד והגמיש לא ניזוק כלל מהמכה, שהפילה אותה חזרה למים, ואפשרה ליארגון לנחות על קיר נוסף, ולזנק ממנו לאחר, וכך הלאה.
במהירות מפתיעה, קישתא הגיחה שוב מהמים, וחזרה למרדף אחרי יארגון. ואז, יארגון שמע את מלי צועקת: “היי, קישתא, איפה האדון שלך?”.
קישתא נחתה על קיר, נעצה בו את תפריה, ונעצרה דבוקה אליו. עיניה סרקו את החדר בפראות. יארגון ניצל את ההזדמנות לזנק ולנחות על גבו של כריש האדם הענקי. כך יוכל לחדול מהזינוקים המתישים מקיר לקיר, גם אם רק לכמה שניות. לצד ראשו של הרברט, מלי עמדה במים שהגיעו עד מותניה. היא הייתה רטובה, אך ללא שריטה. עובדה זו הייתה אור קטן של שמחה שהאיר באחורי ראשו של יארגון. אבל הוא כמעט לא חש בזה. כל משאביו היו נתונים לקרב.
“לא מוצאת אותו?” שאלה מלי. “זה כי הוא בבטן של הרברט. הבן שלו בלע אותו.”
קישתא צרחה, וזינקה לכיוון מלי. כשקישתא הייתה באוויר, יארגון שמע את מלי אומרת במהירות להרברט: “תפתח את הפה!”
לא היה זמן למחשבות. יארגון שיגר מתח יריות לכיוון עיניה של קישתא כדי שתאלץ לכסות את עיניה. ואז זינק לנקודה בה קישתא עמדה לנחות לצד מלי. יארגון ואשת החתול הגיעו ביחד. קישתא שיספה בניסיון לפגוע במלי וביארגון גם יחד. יארגון הצליח לתמרן את גופו טוב יותר מן החתולה, להסיט הצידה את היד המשספת ולהיצמד לגופה. באמצעות היד השנייה אחז באחת השיניים של הרברט, והשתמש בה כציר כדי להסתובב ביחד עם החתולה, ולנצל את המומנטום של הנחיתה משני הזינוקים שלהם, כדי להשליך את קישתא הישר לתוך הפה הפתוח של הרברט.
וכשאשת החתול הייתה בתוך הפה של איש הכריש, הפה נסגר ונאטם.
יארגון צנח למים לצד מלי ולמרגלות הרברט, ואז נעמד והתנשם בכבדות. הקרב הזה היה הפעילות הפיזית הכי אינטנסיבית שעשה אי פעם. לא היה לו מושג איך ריאותיו וליבו לא התפוצצו עדיין. “זה נגמר?” שאל, בין התנשמויות מהירות וכבדות.
מלי הנהנה. “ניצחנו.” אמרה.
ואז הוא הרגיש טפיחה על שכמו. “זזת יותר מהר מנינג’ה. זה היה נפלא.” אמרה מלי. “וגם אתה, הרברט. בלעדיך כל זה היה אבוד.” והיא טפחה על גופו של איש הכריש.
“איך-” התחיל להגיד יארגון, אך נאלץ להפסיק מפאת חוסר אוויר. לאחר כמה נשימות מהירות, ניסה שוב: “יש לי כל כך הרבה שאלות.” אמר למלי. “למה הרברט בצד שלנו?”
“האין זה ברור?” אמרה מלי. “שנאה וטינה כלפי האבא.”
“את הכרת אותו לפני כן?”
מלי פנתה להרברט ונראתה מתלבטת. “האם אנחנו הכרנו לפני כן, הרברט?” היא והכריש החליפו מבטים קצרים. “אני חושבת שלא.”
“איך הירייה שלך ניפצה את האקווריום. הדבר בוודאי היה הרבה יותר מממוגן.”
“כשבחנתי את האקווריום מוקדם יותר, מצאת נקודת תורפה באחת הפינות, במקום בו הזגוגית מתחברת אל הקיר.” אמרה מלי.
“ופגעת בדיוק בנקודה זו, כאשר היא הייתה מאחורי הגב שלך, בזמן שזייפת מעידה?” שאל יארגון בטון שהלך ונעשה גבוה יותר, והחיל שילוב של כעס, פליאה, חוסר אמונה, חדשנות, והתלהבות.
“זה מה שעשיתי.” אמרה מלי. ונעצה בו מבט חזק, שאמר: “כן, האם אתה הולך לשאול עוד שאלות?”
המבט של יארגון אמר בתשובה: “את הבנאדם הכי מוזר שפגשתי. את מפתיעה אנשים בדרכים הכי לא צפויות. אבל אני אוהב את זה.”
ובמילים, יארגון אמר: “אוקיי, ניצחנו. זו הייתה חתיכת מערכה.” יארגון חייך בהשלמה.
“הו,” אמרה מלי. “המערכה לא תסתיים עד שלא נמצא את ג’לוס.”
החיוך נמחק מפניו של יארגון. “ג’לוס,” אמר ופניו הקדירו והרצינו.

– –

“פרופסור סקאוץ’, מה אתה עושה כאן?” אמר האיש בבגדים המרופטים. שני שומרים מפוקפקים ליוו פנימה אל ההאנגר איש שלישי, נמוך, ולבוש חלוק ארוך ומשוגע. לאיש היה שפם ארוך ומשומן, ועין ביונית מוסתרת על ידי רטייה. האיש היה פרופסור סקאוץ’.
“חליקוס,” אמר הפרופסור לאיש המרופט. “תחסוך ממני את הדיבורים המיותרים ותראה לי את השימפנזה ששמעתי שמתאחסן כאן.”
חליקוס, האיש בבגדים המרופטים, הביט לרגע בשומרים המפוקפקים, ואז הנהן, והוביל את הפרופסור אל חלק אחר בהאנגר.
כשהגיעו לכלוב, מצאו שם את הקוף האומלל. פרופסור סקאוץ’ פילס את דרכו אל הכלוב, דוחף את חליקוס הצידה בדרך. כשנצמד אל הכלוב, אמר, מדגיש כל מילה: “האם אתה יכול להבין אותי?”
ג’לוס ידע לפי כיוון המילים, שהן מופנות אליו. הוא הסתובב אל האיש ובחן אותו. היכולת שלו לאמוד את אופיים של בני אדם הייתה נוראית.
“אם אתה מבין, תהנהן.” הוסיף פרופסור סקאוץ’.
ג’לוס הנהן.
חיוך ענקי ומטורף התפשט על פניו של פרופסור סקאוץ’. עם החיוך הזה, אמר לחליקוס: “אני קונה את הקוף.”
ואז, הוא התחיל לצחוק כמו שרק משוגעים צוחקים.

אופרת חלל חובבנית (18+) | פרק 6
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
39 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך