Butterfly
מקווה שתאהבו :) לאחרונה אני בחזרות מלאאאא, אז סליחה שלא העלתי מלא זמן ~_~ ליזה אהובתיי

אזור 51- פרק חמישי

Butterfly 05/07/2014 521 צפיות תגובה אחת
מקווה שתאהבו :) לאחרונה אני בחזרות מלאאאא, אז סליחה שלא העלתי מלא זמן ~_~ ליזה אהובתיי

אנדי שילם לנהג האוטובוס והוא וליזה התיישבו על זוג כיסאות. השעה הייתה שבע עשרים ושבע בבוקר. בית הספר של אנדי היה אמור להתחיל עוד בדיוק שלוש דקות. האוטובוס עצר בתחנה שבה אנדי יורד בדרך כלל והולך כמה מטרים כדי להגיע לבית הספר. הוא נשאר בכיסאו.
“לא רק שאני מבריז מבית הספר, אני מבריז עם הבת של המנהל שלי שבמקרה בלתה בביתי לילה קודם. אבא שלך לא ידאג לך?” שאל אנדי את ליזה שגיחכה בגלל משפטו הקודם.
היא ניענעה בראשה. “בדרך כלל אני נוסעת לבית הספר ממש מוקדם, כאילו בגלל שהוא רחוק.. ואני לא חושבת שאבי בכלל שם לב שלא ישנתי בבית. הוא לא כזה אחראי בכבל מה שקשור אליי או אל לורי”
“אז ליזה, איפה אנחנו יורדים?” שאל אנדי.
“אליזבת’. אתה יכול גם לקרוא לי אליזבת’ ” אמרה ליזה וחייכה חיוך קטן. אנדי חייך גם הוא.
“וואו הרגע גיליתי את שמך המלא, איזה התקדמות! אז בהתייחסות למידע החדש, אליזבת’, איפה אנחנו יורדים?”
“אני חושבת שבתחנה האחרונה. כלומר עוד חמש עשרה תחנות. זה דיי רחוק. ואז גם נצטרך ללכת ו… טוב ההמשך מסובך. אני אסביר כשנגיע. אבל אנדי, אני מזכירה, אתה צריך להזהר מאוד” את המילים האחרונות היא אמרה בלחש.
הוא הינהן, ואז העיף מבט אחורה להסתכל על האנשים שבאוטובוס. הוא ראה באחת הפינות נער לבוש בקפוצ’ון כחול עם כובע שהסתיר את פניו.
אחרי חצי שעה ליזה נירדמה. היא הניחה את ראשה על כתפו של אנדי. באוטובוס נשארו רק שניהם והנער עם הקפוצ’ון.
כעבור שעה וחצי הגיעו ליזה ואנדי למבוקשם. מדבר שומם וחסר חיים. הם ירדו מהאוטובוס ואחריהם ירד הבחור. השעה הייתה תשע וחצי והשמש הייתה במרכז השמיים. אף על פי שהייתה שמש, היה קר. רוח קלילה נשבה ושניהם סגרו את הסוויטשירטים שלהם. הבחור עמד במרחק מה מהם ונראה היה שהוא מחכה למשהו.
“אנדי, מי זה?” שאלה ליזה. עיניה מפוחדות מעט. הקפוצ’ון עדיין הסתיר לגמרי את פניו.
אנדי סימן לה לחכות בעזרת ידו.
“היי תקשיב…” אמר אנדי כשהתקרב אל הבחור. הוא הושיט את ידו לכובע של הנער, אך הבחור זינק על אנדי וניסה להפילו לרצפה. אנדי היה מהיר ותפס בידיו. הבחור השמיע אנחת זעם וקפץ בבעיטה לעבר בטנו של אנדי. הוא התקפל. הבחור התרחק טיפה אחורה, ואז רץ קדימה, ביצע גלגלון מושלם ובעט תוך כדי באנדי עד שהפיל אותו לריצפה.
“היי, היי! הוא רק ניסה להיות נחמד! דיי! היי!” קראה ליזה וניסה להפריד בין שני הנערים המתקוטטים. בלי לשים לב העיפה ליזה את כובעו של הנער, ולפניהם נגלתה נערה יפייפיה. היא נעמדה מולם, מתנשמת, כששיער זהוב וגלי עוטף את כתפיה בעדינות הורסת. העיניים שלה היו כחולות כמו השמיים, השפתיים שלה היו אדומות ומושלמות, והריסים שלה היו עבים ויפים.
אנדי וליזה הביטו בה במבטים נדהמים.
“אני… אני מצטער… לא ידעתי אמ… שאת ילדה” גימגם אנדי. אסור להרביץ לבנות. זה חוק. והוא הרגע עבר על החוק הזה. למרות שהיא דיי קרעה אותו במכות, ולא הוא אותה, אז לא באמת היה כלכך על מה להצטער.
היא נחרה, “אתה מצטער על זה שילדה קרעה אותך במכות וגרמה לך להגיע לריצפה בתוך פחות מדקה?” הקול שלה היה נעים.
אנדי האדים. “לא… לא לזה התכוונתי.. כאילו…” הילדה הזאת היפנטה אותו. היו לה העיינים הכי יפות שהוא ראה בחיים. וזה לא שאלוהים בחר לברך אותה רק בפנים יפות, גם הגוף שלה היה מושלם. כאילו ממה שאפשר היה לראות דרך הקפוצ’ון. לא היה הרבה מה לראות דרך הקפוצ’ון.
“הבנתי אותך. אני היילי.” אמרה הנערה וחייכה חיוך שחשף שיניים לבנות מושלמות.
“אני ליזה, ולמה את עוקבת אחרינו?” שאלה ליזה בפרצוף מעוצבן ביותר. עצבן אותה שאנדי לא הפסיק לבהות בהיילי היפה מדי הזאת.
היילי גיחכה. “למה אתם חושבים שאני עוקבת אחריכם?”
“אממ בוא נחשוב: את הסתתרת מתחת לקפוצ’ון ענקי כדי שלא נזהה אותך. את היחידה שירדה בתחנה הזאת חוץ מאיתנו. עוד? את לא זזת מהמקום שלך והסתכלת עלינו והתחרפנת לגמרי כשאנדי בא לגעת בכובע שלך”
“דבר ראשון היה לי קר, אז שמתי קפוצ’ון. דבר שני, את לא חושבת שאני באתי במקרה לאותה התחנה שאתם באתם? לא זזתי מהמקום כי בחנתי את השטח, וכן התחרפנתי כי זה לא נהוג שאנשים זרים מקרבים את הידיים שלהם אלייך” אמרה היילי ופוצצה בלון מסטיק ורוד.
“אז בואי לא נהיה זרים” אמר אנדי וחייך את החיוך הסקסי ביותר שלו.
היילי חייכה חיוך עוקצני לעבר ליזה שנראתה רותחת מזעם.
“אז לאיפה את הולכת, אם מותר לי לשאול?”
“ברור שמותר לך, אבל זה לא אומר שאני אענה לך.” אמרה ואז שתקה לכמה שניות. “ואני לא עונה לך”
“בואי איתנו, נכיר קצת בדרך” אמר אנדי וליזה הביטה בו בזעם.
“היא ממש לא יכולה לבוא איתנו! אנדי!” קראה ליזה.
פניה של היילי התעצבו, “הייתי רוצה לבוא איתכם, איתך בעיקר, אבל היא לא מרשה לי” היילי התקרבה לאנדי והעבירה ציפורן מטופחת צבועה בלק ורוד זוהר על לחיו.
“נו ליזה, תהיי פתוחה לאנשים” אמר אנדי, מסתכל על אצבעה המטופחת של היילי המדגדגת את לחיו ואז יורדת מטה על גופו.
“וואו נהיה לי קצת חם אתה יודע? חכה פה שנייה” היא התכופפה למטה אל תיק אדום שהונח על הריצפה, והוציאה ממנו חולצה ארוכה. “אתה מבין? אין לי כלום מתחת כי זה הרבה יותר נוח לסחוב את הבגדים בתיק ולא עלייך” הסבירה לו היילי והורידה תוך כדי את הקפוצ’ון, משאירה את פיו פעור למראה החזייה שלה.
פניה של ליזה נהיו אדומים מכעס, ומבושה. איך היא לא מתביישת?!
היא נתנה לו להחזיק בקפוצ’ון הכחול שלה, והלבישה על גופה הרזה את החולצה, שהתהדקה לנוכח החזה שלה.
“עכשיו נוח יותר” אמרה היילי וחייכה במתיקות.
“אז את באה איתנו?” שאל אנדי בתקווה. היא הייתה הבחורה הכי מדהימה שהוא אי פעם ראה. וזה לא היה רק בגלל שהורידה את חולצתה בנוכחותו. טוב על מי הוא עובד, זה היה בעיקר בגלל זה.
“אני במילא לא יכולה.. אני חייבת להגיע לבסיס הצבאי הקרוב ביותר, אבל זה סודי מאוד. אתה מבין, זימנו אותי לאזור 51” אמרה היילי והרימה את גבותיה בחשיבות.
“וואו זה בדיוק המקום שאנחנו הולכים אליו! איזה צירוף מקרים!” קרא אנדי באושר.
“באמת איזה צירוף מקרים…” מלמלה ליזה בעצבנות.

אזור 51- פרק חמישי
דרג את הסיפור

תגובות (1)

תמשיכייי התאהבתי בסיפור!!

06/07/2014 02:24
9 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך