Butterfly
מקווה שתאהבוו :) -למרות שאני יודעת שיצא דיי קצר ומשעמם.. אל תדאגו זה רק פרק מעבר! יש הרבה המשך שאני מתכננת שם-

אזור 51- פרק רביעי

Butterfly 29/06/2014 526 צפיות תגובה אחת
מקווה שתאהבוו :) -למרות שאני יודעת שיצא דיי קצר ומשעמם.. אל תדאגו זה רק פרק מעבר! יש הרבה המשך שאני מתכננת שם-

אנדי הסתכל לעבר ליזה במבט שואל ואייבי הסתכלה עליה כאילו היא עומדת לרצוח אותה אם היא לא תדבר עכשיו, אך ליזה ישבה מולם ושתקה. היא קיוותה שאנדי יהיה בבית לבד, ובמקום יש את הילדה המעצבנת הזאת שתוקעת בה מבטי רצח. חוץ מזה, אנדי היה הרבה יותר חתיך ממה שהיא חשבה. היא הרגישה דיי רע, גם כי היא עכשיו לובשת את הבגדים של אנדי, גם כי היא נפלה עליהם ככה והבהילה אותם, וגם כי עכשיו היא עומדת להפיל עליהם את הצרות שלה. אבל אין מה לעשות, אנדי ואביה הם היחידים שהיא מכירה שגרים כאן, ואין מצב שהיא חוזרת לאביה.
“אז…” ניסה אנדי לשדל אותה לדבר.
“אפשר… לא כאן?” שאלה ליזה עושה תנועה קטנטנה בראשה לעבר אייבי.
אייבי נאנחה בקולניות וליזה הסמיקה.
“בואי לחדר שלי” אמר אנדי וקם מהספה. היא קמה אחריו ושניהם עלו במדרגות כשאייבי תוקעת בהם מבטי רצח מאחורה.
שניהם נכנסו לחדרו והוא סגר את הדלת. ליזה התיישבה על המיטה המבולגנת והסתכלה סביבה. הטפט היה לבן וכיסוי המיטה היה כחול. על הריצפה היו זרוקים המון בגדים ועל שולחן כתיבה קטן היה מונח מחשב והמון דפים, ספרים ובגדים.
“סליחה על הבלגן” אמר אנדי שסרק אף הוא את החדר.
“זה בסדר” אמרה ליזה. הוא הינהן והתיישב על כיסא מולה. “דברי”
“אני חושבת שלורי נחטף. כמו שאמרתי קודם, הוא הלך לבדוק את המקום ובבוקר הוא לא חזר. אני ממש דואגת לו אנדי, ואני לא יכולה לספר את זה לאבי כי הוא סתם יכעס על לורי ויגיד שהוא לא היה אחראי, הוא משהו בסגנון…”
“רגע, מיזה לורי שוב?” שאל אנדי. השעה הייתה שתיים עשרה וחצי והבת של המנהל נמצאת אצלו בבית לבושה בבגדים שלו כשהוא לבוש בג’ינס בלבד.
“אח שלי” אמרה ליזה. אנדי הנהן לאט.
“ו… מה את רוצה שאני יעשה?” שאל אנדי שוב.
“אני לא יודעת! אנדי אני חסרת אונים! אתה היחיד שיכול לעזור לי” היא אמרה והיה נראה כאילו היא עומדת לבכות שוב. הוא לא רצה שהיא תתחיל שוב לבכות, אבל הוא לא באמת ידע מה לעשות. בדרך כלל התסריט שלו עם בנות היה דיי קבוע ; כאילו הן באות אליו, מתמזמזים ואם היא באמת זורמת אז גם מעבר, ואז היא הולכת והסיפור ביניהם היה נגמר. במצבים רגשיים כאלה הוא היה ממש גרוע.
“אמ.. אל תבכי ליזה” הוא אמר ותפח על כתפה בעדינות.
“אני מצטערת שאני מפילה עלייך את כל הצרות שלי…” היא אמרה וקברה את פניה בידיה, בוכה בכי חרישי. הוא הרגיש צורך לקום ולחבק אותה. היא הניחה את ראשה על כתפו ובכתה. הוא הרים יד אחת וליטף את הצמות הקטנות והדקות שעל ראשה.
אחרי עשר דקות בערך שהם ישבו כך ליזה נרגעה והתנתקה ממנו.
“את רוצה שמחר במקום בית ספר נלך לחקור שם?” הוא שאל אותה. לא שההורים שלו יסכימו לו להבריז, אבל ליזה היא בכל זאת הבת של המנהל.
“בואי עכשיו נדבר על דברים אחרים אוקיי? אל תדאגי. מחר הכל יסתדר טוב?” הוא התיישב לידה על המיטה. אנדי לא היה כלכך בטוח שהכל יסתדר. בעצם הוא היה דיי בטוח שזה שהם יבואו לשם בסך הכל יכול להפוך את הכל ליותר גרוע. אבל מה לא עושים בשביל הסקרנות?
ליזה הינהנה. אנדי נשכב אחורה ושם את ידיו מאחורי ראשו. הוא הוריד יד אחת וטפח על המקום לידו. היא הבינה את הרמז ונשכבה לצידו.
“אז תספרי לי, מה עבר בראשך כשהחלטת לעשות את הצמות האלו?” שאל אנדי וליזה צחקה.
בלילה הזה לא אנדי ולא ליזה הלכו לישון. הם דיברו כל הלילה, וכל פעם שהשתתקו אמר אנדי משהו כדי להצחיק את ליזה ולהסיט את מחשבותיה מלורי.

* * *

כשהגיע הבוקר אנדי וליזה היו עדיין ישובים במיטה ומדברים ביניהם. השעון של אנדי צילצל. הוא כיבה אותו.
“אנדי, קמת?” שמע את מליסה צועקת מלמטה.
“כן!” הוא צעק לה בחזרה.
“תקשיבי, אני הולך לקחת כסף לארוחת הצהריים שלי ממליסה, ואת בינתיים תצאי מהחלון. נפגש למטה.” אמר אנדי. ליזה הינהנה והוא ירד למטה.
אייבי ישבה ליד השולחן ושתתה מיץ תפוזים עם קש. ברגע שהוא ירד למטה היא פלטה את הקש מפיה, “היא עדיין כאן?” אמרה בנימה ארסית.
אנדי החוויר. הוא לגמרי שכח מאייבי ומכמה היא כעסה אתמול.
“על מה את מדברת?” שאל אנדי בתמימות ופתח את דלת המקרר. למה הילדה הזאת לא יכולה לשתוק?!
“החברה הזאת שלך עם הצמות” אמרה אייבי ולגמה מהמיץ שלה. כמה ילדות בנות ארבע עשרה יכולות להיות מעצבנות?!
“היא הלכה ממש מוקדם, רק שתדעי. ובשביל הפרוטוקול, אפילו לא התנשקנו” הוא הוציא מהמקרר שתי שקיות שוקו ולקח את הכסף שמליסה הכינה בשבילו קודם.
“על מי אתם מדברים ילדים?” שאלה מליסה והניחה מול אייבי צלחת עם חביתה.
“חברה של אנדי שבאה אתמול” אמרה אייבי ולקחה עוד לגימה מהמיץ שלה.
“היא אפילו לא ידידה שלי” הוא אמר ביובש, השחיל את התיק האדום שלו על כתפו ויצא החוצה בטריקה. הוא שמע את מליסה אומרת לאייבי בכעס, “יופי אייברי, עכשיו הכעסת אותו”
הוא גיחך וירד במדרגות הכניסה למטה. ליזה חיכתה ליד המכונית השחורה והמפחידה שלה.
“יאללה נוסעים?” היא שאלה ולחצה על כפתור הפתיחה של המכונית.
“אנחנו ניקח את האוטובוס ליזה” הוא אמר במהירות ומשך בידה לעבר תחנת האוטובוס הקרובה.

אזור 51- פרק רביעי
דרג את הסיפור

תגובות (1)

uta uta

וווהווו ישששש

מושלמייי

29/06/2014 14:37
8 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך