בעולם ללא מחשבות

11/05/2020 142 צפיות תגובה אחת

מיום שאני זוכר את עצמי מחולק היה עולמי בין עולמה של תורה ועולמו של מדע .עוד בהיותי עוּל ימים היה אבי משקיע בי כבן יחיד ויתום מאם את זמנו ומרצו בשילוש של תורה מדע ואהבה (“זמן אהבה”, כך היה אבי מכנה את הזמן בו שיחקנו יחדיו משחקי כדור,שיצאנו יחדיו לדוג או לטייל; שעות שבהן בטלנו מעולמות של תורה וחכמה). היה זה דבר יום ביומו לדלג בין מהות אחת לאחרת של השעות השונות : שעה בה ישבתי בחברת אבי לומדים מענייני פרשת השבוע או משניות ובשעה העוקבת לה מנסים להרכיב גלאי-שקר מתוך ערכת “המדען הצעיר” , מלבנים בינינו כיצד רכיבים אלקטרונים המחוברים בסדר מסוים מבחינים לכאורה בנבכי נפש ומסוגלים לקבוע שפלוני דובר אמת ואלמוני משקר. מקטנוּת הייתי ער למתח שבין האמונה האופפת מאמיניה במעין ערפל של סמכותיות שבו הציווי “זה ראה וקדש” תופס את מקום ההסבר בכל מקום שבו השאלות נותרו פתוחות, ומולה ניצב לו הדטרמיניזם של הטבע המספק לעצמו אליבי עקבי בעזרת חוקי הפיזיקה והכימיה ולא אחת נראה כמתריס אל מול עולם שבו עובדות מסויימות מקובעות במסמרות ברזל בין דפי הש״ס והפוסקים ונאלץ אתה להרפות את ההיגיון והשכל הישר אל מול עולמה של תורה. ואני…בתמימות של ילד ,ניסיתי לשים עצמי כמגשר בין האמיתות שאינן מתיישבות זו עם זו, מנסה לסגור על הפערים הקיימים ומשתעשע ברעיונות של בריאת עולמות מקבילים ואיחודם בזמן כלשהו, ופעמים אף מביא דמיון של תיאוריות או רעיונות אחרים שיש בידם להסביר למשל את פערי גילו הגיאולוגי של כדור הארץ מול גילו התורני .אבי, יש לומר נתן דרור למחשבותיי ומעולם לא היסה אותי או הביע תרעומת על רעיונות שסטו מהקו האורתודוקסי הנוקשה, ברם כששאלתי אותו לתשובותיו הוא על אותן אי-התאמות היה עונה תשובות שהותירו את הדברים כפי שהם בסתירתם: “הדינוזאורים” ,כך היה עונה בדיקציה של נואם, “אכן שלטו בעולמנו כבר לפני 250 מיליון שנה ועובדה היא כי נכחדו לפני 65 מיליון שנה ואנו חיים בעולמנו אנו , עולם של תורה, הלכה וקדוּשה שנברא לפני פחות מ5800 שנים”.
ולאורך שנות התבגרותי נשזרו אצלי אלו באלו שני העולמות – פעמים סימביוטיים ופעמים דוחים- הופכים לשתי תומכות המייצבות את אמונתי והשקפת עולמי כאדם בוגר,ומִשכך היה זה אך טבעי שעם תום שירותי הצבאי במסלול ההסדרניקי התחלתי בלימודי הביוטכנולוגיה שבהן שולבו מספר תחומי מדע שהיו אהובים עלי – ביולוגיה פיזיקה ואלקטרוניקה. ובכדי שלא להלאות אציין כי אצה לי הדרך במעלה התארים וכבר בהיותי בן 30 נשאתי בתואר ד”ר בתחום הביוטכנולוגיה משמש כעמית מחקר בקתדרה לגנטיקה מולקולארית במכון וייצמן.
כמובן שבמהלך לימודיי האקדמיים ובשנות המחקר לא נטשתי את עולם התורה ובחרתי לגור בדירה בשכונת נווה רימון שהייתה מרחק של דקות נסיעה מהמכון אך חשוב מכך מרחק של 3 דקות הליכה מישיבת “קווי ה'” הידועה,שתססה מלימוד יומם ולילה. ובכל ערב בשובי מהמכון הייתי מיושבי בתי המדרש מאזין לשיעורי תורה ולומד דף גמרא או הלכה בחברותא. אמת היא ,כי מבחינת חלוקת הזמנים התהפכו להן היוצרות שכן טרם לימודיי האקדמיים 3 ידות הוקדשו לתורה ואחת בלבד למדע ומשעה שהקדשתי את עצמי למחקר נדדו להן 2 ידות ממכונה של תורה למכון וייצמן.
כל אחד מהעולמות יילד אצלי דמות בעלת משמעות שהשפיע רבות על חיי ,ובאופן מקרי או שלא נשאו שתיהן בשם יעקב וכונו אצל עצמי “הצמד קובי את קובי”. יעקב הראשון הוא הרב יעקב הרצברג ממנהיגי ישיבת קווי ה’ שלמרות גילו הצעיר נחשב לעילוי גדול,ומכיוון ששנינו בני אותו הגיל, התרקם החיבור בינינו להיות מעבר לקשר של רב ותלמיד והתפתח להיות גם לקשר של חברות והפריה הדדית בכל הקשור לשונה בינינו. אני נזכר במפגשנו הראשון שהתרחש ביום שעברתי לדירתי בנווה רימון עת ירדתי לראשונה לישיבה להתפלל מנחה מוצא את עצמי תועה בין מסדרונות הישיבה ,מחפש את בית הכנסת כאשר פגע בי הרב שהבין מפניי העטויות בלבול שזהו לי ביקור ראשון בישיבה ותיכף התעניין בי ובמעשיי. וכיוון שנותר לו זמן מה עד תחילת המנחה הוספנו בשיחה וסיפרתי בקצרה על עצמי ועל פועלי והוא מצידו תיכף הציע את הישיבה כמקום אליו אוכל להגיע בכל עת שאחפוץ על מנת ללמוד ולהשתלב בין השיעורים. ומכאן ואילך התחזק הקשר בינינו ,ומעבר לזמני לימוד בחברותא בישיבה הוזמנתי להתארח בביתו ולהכיר את בני משפחתו. למרות שהרב היה כולו בקודש הרי שמשפגש בי ונחשף לחוויות מעולם המדע,גברו בו הסקרנות והעניין וטיפין טיפין החל להיפתח להתעמק ולשאול על נושאים של גנטיקה , אבולוציה ואפילו פיזיקה מתקדמת. ובכל פעם שנכנסתי בשערי בית המדרש היה צועק לעברי בקולי קולות: “היי, איינשטיין, קים, קים… בוא ספר מה חדש במדע? הצלחת לייצר פרוטאין מורכב ?…יותר חשוב , אולי כבר תמצא לך איזה שידוך ראוי ,הריבוזומים יחכו, תתחתן כבר” . איינשטיין כמובן אינו שם משפחתי אלא כינוי חיבה שהרב נתן לי, ואני לא נשארתי חייב וכיניתי אותו בתואר הרב קובי (אני נזכר בקבוצת תלמידים,שמבט אימה ננסך על פניהם עת שמעו אותי קורא לרבם “הרב קובי” שכן כינויו כבודו והדרתו של רב ,הרי הם בבחינת קודש קודשים בעולמם).וכך, בתומו של כל לימוד בחברותא עם הרב: של דף יומי, של הלכות או של הגות השתהיתי לעוד מספר דקות בחברתו מספר לו על התקדמות במחקר זה או אחר, על תורות הגנטיקה והפיזיולוגיה ועל חוכמתה של האבולוציה ככוח טבע משנה עולם ודינמי: סיפרתי על הפלא הגדול של תאים היודעים להשתנות על פי המידע הנקלט מסביבתם ולהשתכלל , על החיידקים ש”אוספים וקוראים” מידע מהאוויר המשופע בשאריות של תאים מתים מסוגים שונים מאמצים תכונות של אותם פגרי וירוסים וחיידקים אחרים והופכים עצמם לחיידקים עמידים יותר, חותרים להם במעלה האבולוציה מתוך כוונה להפוך ל”חיידקי-על”. והוא היה מקשיב קשב רב ושותה בצמא דברי מדע כדברי תורה ובסופה של כל שיחה מעין זו היה סופק כפיים ומפטיר בהתלהבות חלקי פסוקים שכוונתם שבח לבורא עולם : “מה רבו מעשיך ה'” , “ולתבונתו אין חקר” וכהנה. לאכזבתי הרבה , בכל פעם שניסיתי לגלוש עימו לדו-שיח שבו תורה ומדע מתערבבים או באים בסתירה אלו באלו חמק הרב מהשיחה ונראה כמי שמייצר שולי-זהירות רחבים על מנת שלא להגיע למקום שבו יידרש ליישב את אותן הסתירות, ואם בטעות גלשנו לפולמוס מעין זה דאג חיש להסיט אותנו מהשיחה מפריח משפטים בסגנון ” נו רֵיבּ איינשטיין, מסכת חגיגה לא תחכה לנו עוד הרבה , בוא נחזור ללמוד עוד קצת”.
יעקב השני הוא פרופסור יעקב פפר, ראש הקתדרה לגנטיקה מולקולארית במכון ויצמן שהיה נערץ עלי כגדולי הרבנים. מעבר לידע האינסופי שאצר בתוכו והחשיבה המקורית שהינה בגדר חובה לפורצי דרך במדע ,ניחן הוא באישיות מרובת סגולות ומעלות שבשפתינו מתקראת “אישיות כובשת” , ואכן הייתה לו את האישיות שמשכה אליה אנשים ממעגלים שונים הרוצים בקרבתו ומוכנים לתת את כול כולם עבורו. אני תמיד ניסיתי לפענח את סוד קסמו תוהה מה יש דווקא בו שאין באחרים שגם היו חכמים נבונים ונחמדים, וברבות השנים הבנתי שבעצם היה זה ניסיון עקר לפצח את סוד הכריזמה האנושית. פרופסור קובי ( כן כן , גם עם פרופסור פפר היו חילופי כינויים , הוא הדביק לי את הכינוי “כבוד הרב” ואני כנגד את הכינוי “פרופסור קובי” ) היה המדען שפתח עבורי צוהר אחר צוהר בתתי הענפים של המחקר הביוטכנולוגי ורוח המפקד שלו היא שהובילה לתגלית העולמית של הצוות בקתדרה.
ולפני שנה ומעט בחודש אלול נפל דבר! ידיעה שפתחה את כל מהדורות החדשות בארץ ובעולם הרעישה תבל : “צמד המדענים פנדר את דאוד מאוניברסיטת ברקלי הצליחו לייצר מפענח מחשבות, מפענח המאפשר לכל אדם לקרוא ולחוות את מחשבות הסובבים אותו בעזרת משדר שפיתחו השניים .הידיעות ציינו כי ייצור המפענח התאפשר הודות לתגלית פורצת דרך של מספר מדענים ישראלים ממכון ויצמן בהובלתו של פרופסור פפר , תגלית עליה התבססו צמד המדענים האמריקאי . המפענח שכונה בלעז 3RE (receptor remnant receiver ) ועוּבְרת בארץ ל- קש”ר (קולט שאריות רצפטור) מיישם את ממצאי הצוות בקתדרה כי הקולטנים במוחנו (רצפטורים) שמעבדים אותות חשמליים למחשבות ותמונות,”זורקים” את אותן האותות חזרה לחלל בעוצמה חלשה באותו מבנה מקורי שנשלחו בחיוותי העצבים המוחיים, כך שע”י פיתוח רכיב אלקטרוני המשמש כמגבר חזק שביכולתו לקלוט אותות אלו בקשרים הבין עצביים המקוריים ולשדר אותם חזרה למוח של אדם אחר מתאפשר למחזיק הRE3 לקבל את מחשבותיו המקוריות של אדם אחר בסביבתו הקרובה וליצור מעין טלפתיה ממוכנת. מיותר לציין כי הגאווה מילאה חזוֹת אצל הצוות , ופרופסור פפר הפך ליקיר המדע.
העולם עצר מלכת, מנסה לאמוד את משמעות ההמצאה והשפעתה על האנושות. ברור היה כי אין מחר כתמול שלשום, אך אף אחד לא באמת הבין את עוצמת השינוי שהאנושות תעבור.
וביום הכיפורים דאשתקד , שקוע הייתי גם אנוכי כל כולי במחשבות על ההשפעות שנכונו לנו: האנושות בכלל וקהל המאמינים בפרט כתולדה של אותה ההמצאה ; ואני מודה ומתוודה כי במקום להתפלל, למרק חטאים ולקבל על עצמי את הטעון שיפור לקראת השנה החדשה , היה ראשי טרוד בענייניי דעלמא מרחק שנות אור מתפילות קול-נדרי וסדר העבודה ובוודאי מכל הקשור בכוונותיו של הלב ,פרצי חרטה וחשבונות נפש.
ואני נזכר שאפילו אני הופתעתי מהמהירות בה חברות הטכנולוגיה המובילות הפכו את הקש”ר למכשיר לכל דורש במחיר השווה לכל כיס (ובגודל שנכנס לכל כיס) . וכך, תוך חודשיים ימים מיום פרסום הידיעה השתרכו תורי ענק בכל חנויות ורשתות האלקטרוניקה בארץ ובעולם לרכישת מכשירי הקש”ר.
ההשפעות ההרסניות ניכרו באותה מהירות בה נמכרו המכשירים, שכן הפחד שמאן דהוא מסביב יכול לפלוש לעולם המחשבות האישי מנע אנשים מלחשוב או גרם להם לנסות ולהסוות מחשבותיהם. הפחד שלט :עובדים פחדו ממנהליהם, איש מרעהו , בעל מאשתו, ואישה מבעלה – התרחקו כולם אלו מאלו בניסיון לתפוס מרחק סביר מקליטה. ומיום ליום הצטברו להם עוד ועוד סיפורים על תוצאות הנזקים של מכשירי הקש”ר ,בעיקר מקרים שבהן התרחשו “פליטות מחשבה” : פליטות שבהן מנהל “תפס” עובד שחשב כמה הוא בוס נבזי לקקן וטיפש , חברים שנקלטו עם מחשבות-לב שהיו שונות מדברי- פה ,ונשים שקלטו שהן לא נאהבות ע”י בעליהן (לגבי יחסי איש ואשתו אוסיף ואספר כי מאחר ומכשיר הקש”ר קולט חלומות כמחשבות ,זוגות רבים מספור דחקו עצמם משינה באותו החדר או ניסו לעכב שנתם עד שיירדם ראשון שבהם, מחשש שיופיע חלום סורר שיגלה רזים כמוסים שיהיה בהם לסבך את הזוגיות). באופן אירוני ובניגוד גמור למשמעות שמו, הפך מכשיר הקש”ר למנתק הקשר הגדול ביותר שחוותה האנושות.
אפילו אצל פרופסור פפר מצאתי עצב גדול.היה זה כשהגיח יום אחד למכון ויצמן בין הרצאותיו הרבות בחו”ל הציץ למעבדה וכשראה אותי בתוכה, נכנס להחליף מספר משפטים של נימוס ובסוף השיחה הקצרה הוסיף בנימה ששילבה אכזבה וייאוש שלא האמין שלכך יתדרדר העולם בעקבות הגילוי שלנו ויהפוך לעולם ללא מחשבות, עולם המאבד את אנושיותו לדעת”.
גם יושבי בתי המדרש נפגעו מההשפעה ההרסנית ואף על פי שיצאו פסקי הלכה גורפים האוסרים כל שימוש במכשירי הקש”ר בלאווין של גניבת דעת ולא תלך רכיל, לא עמדו פסקי הלכה אילו מול עוצמת המכשירים והכוח שנתנו לאוחזין בהם ונפוצו גם בקרב אוכלוסיית המאמינים שמצאה דרכים לפרוץ גדר ולהכשיר את השרץ בטוענות שונות, ומשכך ,ההשפעה השלילית לא איחרה לבוא גם בשעריה. שערו בנפשכם אברכים מלאי יראה ואימה מרבּם העובר בינותם נרעדים מפרץ של מחשבה פוחזת ולא רצונית שעשויה להטיל עליהם חשד בכפירה , בתאווה לחטא או בפליטת מחשבה הפוגעת בכבודו של מי מחכמי התלמוד- היו האוחזים בתלמודם אחוזים בפחדם, ואלו שלא עמד להם כוחם להיות נתונים בפחד יומיומי ,סופם שנטשו את מקום לימודם בתירוצים מתירוצים שונים.
אכן הייתה זו שעת מבחן אמיתי לציבור המאמינים, שבדומה לברד מצרים שניתך בסתירת-טבע בה אש ומים חברו יחדיו להרוס, ניתכה עליהם מציאוּת-עולם בוערת המאכּלֶת את אמונתם ,אמונה המנסה כמים לכבות השריפה הגדולה, ובתוך המבולקה נדרש כל אחד להגדיר את אמונתו מחדש בבורא עולם : ענווים שבהם אף שהיה בידם הפסוק “ותחסרהו מעט מאלוקים” – והנה נתמעט גם חיסרון זה- הבינו כי עת נסות אלוקים אותם היא והוסיפו אמונה, וגבהיי הלב שבהם חשו כי הפכו מסתם בני אנוש למעין “אלוקים מעט” בוחני כליות ולב ,ומעצם זה שדרגו מטה את אמונתם באל .
הרב הרצברג שידע כי אני שותף מלא בהמצאת הרעה החולה הזו הפסיק באחת את לימודינו ושיחותינו המשותפים והיה מונע עצמו מכל קשר איתי ורק מבטו היה משיג אותי מידי פעם , מבט זועף שכולו מביע-אומר :”ראה מה עוללו מעשי ידיך”. ופעם אחת כאשר צערו עלה על גדותיו ולא עמד באיפוקו קרב אלי בצורה מאיימת ,קירב פניו לפני עד שחשתי בהבל פיו ואמר ספק בלחישה ספק בנהמה “אתה מבין שלקחת מבני האדם את הדבר האינטימי ביותר שהקב”ה העניק להם, אתה מבין?” סובב גבו בתנועה חדה והלך ממני. ומשום כבודו שתקתי ולא עניתי על אף שהיו לי תשובות שבהן היגיון רב כי הנה בא לעולם מכשיר שיכריח את פינו וליבינו להיות שווים ואף רציתי לספר לו שבאופן אישי למרות האווירה הקשה שבין אדם לחברו דווקא עכשיו מצאתי את בחירת ליבי .
ואתמול ביום הכיפורים הגעתי לישיבה לתפילות היום הקדוש, חש היטב בממשותו של הפחד שנישא בבית המדרש ולא משום נוראותו של היום. אותה ממשות ניבטה ונתנה אותותיה בקרחות הרבות של כיסאות וספסלים יתומים מיושב ,מקומות שאך לפני שנה בלבד נכבשו בצפיפות רבה של לומדי הישיבה. דילול המתפללים בישיבה הגדיר היטב גם את העולם שמחוצה לה ,כאשר הצפיפות האנושית הלכה והתרווחה לה ,כשבני-אנוש מגדילים מרחק אלו ומאלו והקשר בינם הולך מתעמעם ונירפס כמו היו גלקסיות המתרחקות אחת מרעותה ביקום ההולך ומתפשט לו לאינסוף עד לאפלת נצח . ובכל פעם שהגיתי מתוך מחזורי את הווידוי “על חטא שחטאנו לפניך בבלי דעת” הלמתי באגרוף על לוח ליבי בחוזקה כה רבה עד כי התפוקקו פרקי אצבעותיי , מתייסר במחשבות על כי אני שותף מרכזי לקלקולו של עולם …עולם המאבד את אנושיותו לדעת כפי שאמר הפרופסור ואין מי שיתקן. והוספתי עוד ואף אזרתי אומץ לחשוב לעצמי כי עתה בוודאי נעצב האל אל-ליבו ועלו בי הרהורים על נח ודורו.

בעולם ללא מחשבות
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (1)

פשוט מדהים!!!

13/05/2020 10:06
22 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך