דמדומי האופל: עלייתו של ג'ק אורסון פרק 4

פרק 4: סדק
לאחר שכל העיתונאים הלכו והנערים מהפנימייה גם הם יכולתי סוף סוף לנשום לרווחה. אף פעם לא רציתי להיות כוכב על או איזה לוחם חורף מטומטם! "מה זה היה?" שאלתי, נשכבתי בחזרה על המיטה כאשר אני נאנח לכמה רגעים. מייק החל לגחך מעט, הוא התיישב על הכיסא שהתייצב מול המיטה וחייך לעברי.
"בוא נתעלם ממה שהלך פה במשך השישים דקות האחרונות ונדבר ישר ולעניין." הוא אמר בחדות. הרמתי את גבתי הימינית והחזרתי אותה למקומה לאחר כמה שניות.
"מה.. על מה רצית לדבר איתי?" שאלתי בחשש, הטון שלו דיי הבהיל אותי ומבטו גרם לי לצמרמורת. "איך עשית את זה?" שאל בהתלהבות,
"זה היה כזה מדהים!" הוא הוסיף בשנינות, גירדתי את ראשי ומשכתי בכתפיי "אין לי מושג, אני שמעתי את אימי מדברת אליי באותו יום שהיא נטשה אתי ואז.." אמרתי וניסיתי להשלים עם מה שקרה שם
"ואז זה פשוט קרה."
הוא נאנח ונשען על הכיסא, ההתלהבות שלו נהפכה לבלבול. לאחר דקה שלמה של דממה שנמשכה כמו נצח החלטתי שאני אפצח בשיחה כי אם לא אז נהיה ככה יותר משעה.
"אז מה איך שם בהיכל האימונים של עונת הקיץ?" הוא הנהן ואמר
"ניצחתי את רוב הנערים שהתמודדתי איתם, ו.." הוא אמר ותהה עם לומר את מה שהוא רצה לומר.
"ו.." אמרתי ורציתי שהוא ישלים אותי, הוא גרר את הכיסא כדי להתקרב אליי.
"פגשתי שם מישהי." הוא לחש את זה.
"אה באמת?" שאלתי, הוא הנהן וחייך שתי שורות של שיניים צחורות נחשפו מולי. "מה איך קוראים לה?" הוספתי בשאלה ונזכרתי גם אני באותה נערה, ג'סיקה. מעניין מה איתה עכשיו הרי בפעם האחרונה שראיתי אותה היה בזירת הקרב והיא נפצעה דיי קשה שם.
"לונה, היא הנערה הכי יפה שפגשתי בחיי!" הוא אמר בהתרגשות,
"מה התאהבת?" שאלתי, הוא הסמיק טיפה ואמר "זה מוקדם מדיי מכדי לדעת אבל עזוב אותי עכשיו, הנערה מסוגלת ליצור בשניות איזה נשק שאתה צריך." הוא התלהב תוך כדיי דיבוריו. "ומה איתך? פגשת שם מישהי?" שאל,
הטתי את ראשי לצד וחשבתי על ג'סיקה. נדתי בראשי.
"לא, לא פגשתי אף אחת."

"אז ג'ק, איך אתה מתכנן להמשיך בקריירה שלך כלוחם החורף?" שאלה עיתונאית שחיכתה לי מחוץ לחדר של בית החולים, יצאתי כבר לבוש ומאורגן רגליי כבר יכלו להחזיק אותי והתקדמתי לעבר היציאה. הבטתי בה, היה לה שיער חום חלק אסוף לקוקו מתוח וחליפה אפורה שמתאימה למכנסיה האפורות, היה לה משקפיים ועיניה היו בצבע ירקרק. "אני אמשיך להיכנס לזירת הקרב של עונת החורף וזהו אני מניח." הגבתי לדבריה,
"ואיך-" קטעתי אותה באמצע דבריה "אין יותר שאלות."
יצאתי מבית החולים ישירות לעבר היכל הכניסה, מייק אמר לי לפגוש אותו שם ושהוא יפגיש ביני לבין לונה. המשכתי ללכת לכיוון היכל הכניסה שאז גופי נפגש עם גופו של תומאס הוא דחף אותי על הרצפה בכוח וחטפתי מכה קטנה בכתף. "מה יש תומאס?" שאלתי ונעמדתי על רגליי.
"מה יש?" הוא שאל וצחק בין דבריו,
"מה יש?!" הוא הפסיק לצחוק, הפעם הוא צעק.
"אתה מוטטת אותי חברתית, כולם עכשיו חושבים שאני הפסדתי לנער עלוב שיודע ליצור משלג חרב. איבדתי את התואר שלי והכול בגללך!" הוא אמר בכעס,
"אני שונא אותך ג'ק אורסון, ואני אדאג שתשלם על מעשייך." הוא אמר והלך משם, נתקע בי עם כתפו בכוונה.
התקדמתי לעבר היכל הכניסה ונכנסתי לתוכו, שם חיכה לי מייק יחד עם החברה שלו לונה, היה לה את החליפה של היכל האימונים של עונת הקיץ עיניה החומות הביטו בי ושיערותיה היו מתולתלות וארוכות.
"לונה תכירי, זה החבר הכי טוב שלי ג'ק." אמר וחייך לעברי,
"ג'ק תכיר זו לונה." הוא אמר ולחצנו ידיים, "נעים מאוד." הוספתי. לפתע נשמעה קול נפץ חזק ועוצמתי שגרם לרצפה לרעוד, כולם יצאו בריצה מן היכל הכניסה אל השדה הפתוח. וולם נבהלו לראות את המראה המזוויע שהיה שם. סדק אחד גדול נוצר בכיפת המגן שמגנה על הפנימייה מאויביה ומבני אדם שלא יזהו אותה. היא נוצרה עם קסם מיוחד שמסתיר את הפנימייה והופך אותה לבלתי נראית.
אבל משהו יצר בה סדק ואם הוא הצליח ליצור סדק פעם אחת זה אומר שהוא יבוא לנסות שוב..