אני מתלבטת באיזה אופן להמשיך לכתוב עבר- "קדימה קיילי" אמר מרון "בסדר" אמרה קיילי או באופן עכשווי- "קדימה קיילי בואי כבר" מרון מתחיל להילחץ "בסדר אוף" הוא לא צריך להילחץ ככה חושבת קיילי או באופן שיש מישהו שמספר- "קדימה קיילי בואי" זהו אדון מרון כולם אומרים שהוא האדם הכי לחוץ שיש "בסדר" וזוהי קיילי החברה הכי טובה שלי\ "בסדר" וזאת אני קוראם לי קיילי. מה אתם אומרים?

הטבעות האבודות

07/07/2021 132 צפיות תגובה אחת
אני מתלבטת באיזה אופן להמשיך לכתוב עבר- "קדימה קיילי" אמר מרון "בסדר" אמרה קיילי או באופן עכשווי- "קדימה קיילי בואי כבר" מרון מתחיל להילחץ "בסדר אוף" הוא לא צריך להילחץ ככה חושבת קיילי או באופן שיש מישהו שמספר- "קדימה קיילי בואי" זהו אדון מרון כולם אומרים שהוא האדם הכי לחוץ שיש "בסדר" וזוהי קיילי החברה הכי טובה שלי\ "בסדר" וזאת אני קוראם לי קיילי. מה אתם אומרים?

היא ראתה אותם הם התקרבו אליה היא הייתה מוכנה עם הנשק אך לפתע אחד מאחורה העיף לה את הנשק והם הושיטו את הידיים הדביקות והרקובות שלהם אל עבר קיילי לפתע היא מצאה שני טבעות ואחת מהם הייתה הטבעת שתציל אותה ותיתן לה כוח רק מה שקיילי לא ידעה שזאת גם הטבעת שתגרום לה ולחבריה לסבול

“קדימה קיילי אנחנו צריכים ללכת למצוא אוכל הכל מתחיל להיגמר” “אני יודעת את אדון מרון אני רק צריכה עוד קצת זמן להתארגן” “כמה זמן תהיו שם בחוץ? לקחתם הכל כולל הנשקים?” “כן דודה מילי הכל בסדר עכשיו איפה האחות הקטנה שלי?” “קיילי אני לא רוצה שתלכי אולי תישארי פה?”

הטבעות האבודות
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

ראשית, מארי, ברוכה הבאה לאתר.
את מוזמנת להגיב על סיפורים של אחרים, וכך נכיר אותך יותר.
כתוצאה מכך, תזכי ליותר צפיות לסיפורייך, ואולי גם לתגובות.

שנית, פיסוק.
נסי לקרוא בקול את מה שכתבת. בכל מקום שבו נפסק שטף הקריאה – נדרש סימן פיסוק כלשהו. הפיסוק הוא ה’ריאות’ של הטקסט.

שלישית, עימוד.
תחילת ציטוט – תמיד בתחילת משפט. כאשר מספר דמויות מדברות, ירידת השורה מסייעת לקורא להבחין בין דוברים שונים.

רביעית, עברית.
‘טבעת’ היא נקבה, ולכן: “שתי טבעות”; להבדיל ממקל שהוא זכר, ולכן: “שני מקלות”.
“אני יודעת את אדון מרון” – לא הצלחתי להבין את פשר המילה ‘את’.

חמישית, תוכן.
הסיפור קצר מכדי לגבש דעה. יש מלחמה, האוכל עומד להיגמר, ו’הם’ בעלי ידיים רקובות (?)
ייתכן שזהו פרולוג, ייתכן שפרק ראשון, אך בוודאי אי־אפשר לקרוא לזה כרגע ‘סיפור’.

שישית, זמנים.
באופן אישי, אני מעדיף את לשון זמן עבר. למרות זאת, סיפור מגוף ראשון יכול להיות מסופר בלשון זמן הווה. מה שחשוב זו העקביות.

שביעית, נקודת מבט.
סיפור בגוף ראשון, הוא לרוב אינטואיטיבי וקל לכתיבה. אך הוא שולל מהכותב מאורעות שהמספר לא חלק מהם (או עד להם); אי־אפשר לדעת מה חושבת כל דמות (למעט המספר); והמעבר בין מספרים שונים עלול לבלבל את הקוראים.
סיפור בגוף שלישי, מאפשר לכותב כלים רבים יותר לתיאור המתרחש; הדעות; המחשבות; הרעיונות; תיאור הסביבה ועוד. אך הוא קשה יותר לכתיבה.

נסי להימנע ככל האפשר משימוש במילים סתמיות כגון “זה” על הטיותיה השונות, או “ואז”.
“קדימה קיילי.” התחיל מרון להילחץ. [בסוף ציטוט יש סימן פיסוק].
“בסדר! אוף.” ענתה קיילי. לא היתה לו שום סיבה לכך. [שימי לב שהמשפט האחרון מתאר מחשבה, לא עובדה].

שמינית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.

08/07/2021 03:21
1 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך