הרפתקאות אופוסומן | פרק-2

"מה?" שאל ג'רי, שנראה חיוור מאוד, "מי אתה? איפה אני? ולמה חטפת אותי?!". "אני מצטער…" אמר הרובוט, עם הקול העמוק והמפחיד שלו. "מצטער?!" שאל ג'רי, שנהרסה לו התסרוקת מכל הזיעה. "אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן? אני קורא למשטרה!". "לא!" צעק הרובוט, "אני אסביר לך הכל, רק אל תתקשר לאף אחד!"
"אוקי… אני מקשיב" אמר ג'רי, שנרגע מעט. "יש עוד הרבה כמוני, בכל מיני מקומות בעולם" אמר הרובוט. "וקוראים ל~…". "זה לא מסביר למה חטפת אותי… אני מתקשר למשטרה!". "לא!" צעק הרובוט, תפס את הטלפון של ג'רי במהירות, וריסק אותו למיליון חתיכות קטנות. "אוקי" אמר ג'רי, "אני מקשיב". "יופי!" צעק הרובוט על ג'רי, שנראה מפוחד. "קוראים לי גרסה 27-H153. ואנחנו שמנו לב שדברים מאוד מוזרים מתרחשים בקוטב הצפוני.". "ומה זה קשור אלי? ומה זה ישבן?!" שאל ג'רי, בנימה מפוחדת. "אנחנו חברה סודית של סוכנים חשאיים עם כוחות-על, שפה ושם מנסים להציל את העולם!" אמר הרובוט, בנימה של ילד בן 3 שמרוצה מהציור שצייר, "וישב"נ זה הראשי תיבות שלנו
יש
בעיה?
נו?
(למה אתם מחכים? למה אתם לא קוראים לנו שנבוא לעזור לכם?)"
"עמוק" אמר ג'רי, שמנסה להסתיר את זה שהוא עוד מעט מת מצחוק.
"לא רצינו ראשי תיבות ארוכים" אמר הרובוט, שגם לו עלה חיוך על הפנים.
"מגניב… ואיך זה קשור אלי? וכדאי שיהיה מוצדק" ג'רי שאל. "אל תדאג" אמר הרובוט "אם לא תאהב את זה, אני אמחק לך את השיחה הזאת מהזיכרון, ארדים אותך, ואז אביא אותך אל הבית שלך ותמשיך בחייך הרגילים". שוב ג'רי נראה מבועת… "כששלחנו כל מיני סוכנים שלנו, את הכי טובים שלחנו! לקוטב הצפוני, הם פשוט לא חזרו, ולא הצלחנו ליצור איתם קשר. בהתחלה הצלחנו לתקשר איתם, וגם אחרי שהם נחתו. אבל אז שמענו אותם קטוע, והמילים שהצלחנו לקלוט הם- סולתן, חברים והם אמרו משהו על נשק יום הדין. אחרי דקה מכשיר הקשר המשיך לפעול אבל לא היה על הקו אף אחד" אמר הרובוט, שנראה קצת עצוב… "ואנחנו מגייסים כל מיני אנשים חדשים, חיפשנו את האנשים הכי מתאימים למשימה הזאת. ואתה אחד מהם!". ג'רי נראה המום, שמח, והאישונים שלו גדלו כל כך עד שלא היה אפשר לראות יותר את הצבע הירוק כמו דשא של העינים שלו. ג'רי הסכים. הרובוט חייך ואמר לג'רי לבוא אחריו…

המשך יבוא…