חור שחור 09837

27/10/2019 56 צפיות אין תגובות

יום אחד, בשנת 2895, צוותי המדענים הכי מוצלחים באיגוד חקר החלל הבינלאומי תכננו ובנו ספינת חלל שמנועיה יוכלו לשרוד כעשר דקות ליד שחר האירועים של חור שחור מבלי להישאב פנימה. לאחר כחמישה חודשים של מבחנים נמצא המועמד המתאים, בחור צעיר ומלא מרץ, טים צ’מברלין בן העשרים ושבע צעד אל תוך תא הפיקוד של ספינת החלל והביט אל כל האנשים שעודדו אותו על הקרקע, הוא התרגש מאוד, זה היה לו לכבוד גדול.
הוא טס במשך כחמישה חודשים עד שמצא אותו, חור שחור 09837, החור השחור הכי קרוב יחסית אל כדור הארץ נכון לאותה שנה. טים מיד יצר קשר עם המדענים בכדור הארץ, הם הזהירו אותו כפי שהזהירו לפני חמישה חודשים, “המנועים לא יחזיקו יותר מעשר דקות ליד שחר האירועים, עליך ללחוץ על הכפתור בתשע דקות וחמישים שניות בדיוק.” הם אמרו, “תרשום כל מה שאתה צריך במחברת שלך. בהצלחה.”
טים ייצב את ספינת החלל בעמדתה, ועשר הדקות החלו, הוא החזיק את המחברת בידו והיה מוכן לתעד למען האנושות, בפעם הראשונה מקרוב, חור שחור. הוא לחץ על הכפתור שפתח את הצוהר אשר כיסה את החלון, “מתחיל תצפית.” הוא אמר בקשר. הוא סובב ראשו אל החלון והמחברת נפלה מידו, משהו בחור השחור כאילו הפנט אותו, כאילו קרא לו במובן מסוים, הכניס אותו לטרנס, דקה עברה, ואז חמש, ואז שבע. טים בהה בחור השחור שמולו בעוד הזמן עובר, גוף שמימי עצום בגודלו שעיקם את הזמן והחלל מסביבו, עברו תשע וחצי דקות וקולם של המדענים נשמע בקשר, מזכירים לו להפעיל מנועים, אך הוא לא שמע אותם, הוא שקע במין מצב היפנוטי. לפתע טים השתחרר מהאחיזה המנטלית האדירה של החור השחור, ספינת החלל רעדה ושקשקה ואור אדום מהבהב הציף את תא הפיקוד, “טים! טים!” צעק אחד המדענים דרך הקשר, “מה אתה עושה?! צא משם! צא מש-” קולו של המדען התעוות ולבסוף נקטע. עברו כבר אחת עשרה דקות, טים ניסה להפעיל את המנועים אך זה כבר היה מאוחר מדי, הוא נשאב כבר לשחר האירועים והחל לרכב על גביו אל כיוון החור השחור. למזלו הרב של טים, החלון של החללית היה מותאם להתמודד עם האור והקרינה שהופצה על ידי קרני האור שעוותו על ידי כוח המשיכה האדיר של החור השחור ויצרו את שחר האירועים יחד עם פסולת החלל הרבה שהחור שאב אליו. זה היה מראה מיוחד באמת, טים היה לוקח רגע להתפעל מהאורות עוצרי הנשימה אלא שקרני האור סביב החללית זזו במהירות עצומה שהעין האנושית בקושי יכלה לתפוש, החללית רעדה בשנית בעוד היא מתחילה להתפרק. טים נפל, ראשו נחבט בדופן תא הפיקוד והוא התעלף. כשהתעורר, שחר האירועים כבר היה מאחוריו, הוא כבר נכנס אל החלק שממנו אפילו האור לא בורח, זה כבר היה מאוחר מדי בשבילו. כשנכנס עמוק יותר ועמוק יותר אל תוך החור השחור החלל מאחוריו החל נעלם וכמוהו גם שחר האירועים, החללית החלה מתפוררת לאטומים וכך גם הבגדים שלו, זה כבר היה הסוף, טים עצם את עיניו וקיבל את גורלו. אך להפתעתו, כלום לא קרה, הוא ריחף, ערום כביום היוולדו, בריק השחור.
“טים צ’מברלין.” אמר קול עמוק וחזק שכאילו בא מכל מקום בריק השחור.
“אני מת?” טים שאל בחשש, “ככה זה מרגיש למות?”
“עדיין לא.” הקול המהדהד אמר.
“מי אתה?” טים שאל, “איך הצלת אותי מהחור השחור?”
“אין לי שם, אני חלק מקבוצת ישויות אלמותיות שמשוטטות לאורך היקום בחיפוש אחרי ידע. בני הגזע שלך מכנים אותי, חור שחור.”
“איך ידעת את השם שלי?” טים שאל.
“הגזע שלי ניחן ביכולת לקרוא מחשבות.” החור השחור השיב.
“איך נשארתי בחיים?” טים שאל שוב.
“מכיוון שבחרתי להשאיר אותך בחיים.” החור השחור ענה.
“לא שאני מתלונן.” טים אמר, “אבל למה?”
“כפי שציינתי מוקדם יותר..” אמר החור השחור, “אני משוטט ביקום בחיפוש אחר ידע. האם לך, טים צ’מברלין, יש פיסת ידע חדשה להציע לי שתוכיח שאתה ראוי לחיות?”
“אני לא בטוח..” טים אמר, מבולבל מכל המצב הלא רגיל הזה, “מה יקרה אם לא?”
“אתה תפורק לאטומים בודדים ותהפוך לחלק מהאחד.” החור השחור אמר, “לחלק ממני. אך אל דאגה, זה לא יכאב לך אפילו קצת.”
“אני יכול לחשוב קצת על התשובה שלי?” טים שאל בחשש.
“כמובן.” השיב החור השחור, “כאן יש לך את כל הזמן שביקום.”
טים חשב בקדחתנות, מה הוא כבר יכול ללמד את הישות הזו שטיילה ברחבי היקום במשך מיליארדי שנים. מחשבותיו לאט נדדו למחוזות אחרים, הוא חשב על אשתו הטרייה והילדה שבדרך, הוא חשב על דברים סתם, ולפתע הוא התפקע מצחוק, ממש צחק במן צחוק היסטרי שכזה.
“מה אתה עושה?” שאל החור השחור.
“אנ- אני צוחק!” אמר טים בקול תוך כדי שהוא מתפתל מצחוק.
“על מה?” שאל החור השחור בתדהמה, כמעט נעלב מהצחוק שלו.
“נזכרתי בבדיחה.” טים אמר מחייך.
“מה זה בדיחה?” החור השחור שאל בתמימות.
“מה זאת אומרת מה זה?” טים שאל בתדהמה, הוא לא ידע איך להסביר, “אוקי, יודע מה.” טים אמר, והחל חושב על הבדיחה, “תקרא את המחשבות שלי.”
“המפפ.” החור השחור גיחך, “האמת שזה באמת די מצחיק. הא! הא, הא, הא, הא!!!” החור השחור החל צוחק צחוק רועם וגדול שהתחזק מרגע לרגע, הוא התחזק עוד ועוד ולפתע, טים הביט בשחר האירועים של החור השחור מתוך ספינת החלל, הסתכל על שעון העצר, תשע ארבעים, עוד לא מאוחר מדי! טים הפעיל את המנועים של ספינת החלל, מבולבל מאוד מהאירועים האחרונים ובזמן שטס משם במסלול לכיוון כדור הארץ, ניסה טים לשכנע את עצמו שהכול היה רק הזיה מוזרה בתוך הראש שלו.
אך האמת הייתה שטים היה ראוי לחיים בעיניו של החור השחור, מכיוון שטים נתן לחור השחור את הדבר היחיד שלא היה מוצא גם אם היה חולש את כל היקום מתחילתו ועד סופו, הדבר היחיד שהיה חסר לו, הומור.

חור שחור 09837
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך