מרוגז קלות
הצצה אל הראש שלי בזמן שיעורי מתמטיקה כשחוזרים על החומר. להגנתה של המורה, זה לא באמת קרה והיא מורה מאוד הוגנת (אם כי משעממת עד דמעות). מאוד דייקתי מדע-בדיונית, אבל כל תיקון ותגובה (גם פוגענית) יתקבלו בברכה. תהנו.

להתחיל מחדש

מרוגז קלות 08/12/2013 792 צפיות 22 תגובות
הצצה אל הראש שלי בזמן שיעורי מתמטיקה כשחוזרים על החומר. להגנתה של המורה, זה לא באמת קרה והיא מורה מאוד הוגנת (אם כי משעממת עד דמעות). מאוד דייקתי מדע-בדיונית, אבל כל תיקון ותגובה (גם פוגענית) יתקבלו בברכה. תהנו.

אני מתחיל בחלל ריק. לובן בוהק משתרע לכל כיוון.
אני נושם עמוק ובונה לי צורה. פיסות קטנות של מחשבה יציבה נלקחות מהאוויר, ודמותו של גבר גבוה לבוש בחליפה ובעל פנים עמומים מופיעה באמצע השום-מקום. אני מנסה ליצור תווי פנים ברורים יותר, ונכשל.
חרא.
אני מתחיל לצעוד בכלום, מנסה החליט מה ליצור בו. זה מרענן כל כך, מין התחלה חדשה כאת, מקום שבו אני יכול לעשות הכל.
אני מנסה לבנות לי צורה חדשה, טובה יותר. אני הופך את עצמי למעין אל, תודעה מרחפת בריק הצחור.
אני משתעשע במחשבה לפתור פרדוקס ישן ואז מחליט שזה כבר משעמם כי אין לי שום רעיון, מעצב את המחשבה לצורת כדור נייר מקומט וזורק אותה אל פח המחזור הקרוב. אני שוב דמות הגבר.
עכשיו הכלום שסביבי נראה כמו מין משרד של מנכ”ל חברה יוקרתית. אני מסתחרר לרגע בכיסא המסתובב שלי, ומשחק בידי בטלפון נייד. אני מחווה בידי תנועה רחבה, ומולי נפתח צג הולוגרפי מחוכם, עשוי ננו-בוטים מירוסקופיים מצויידים בחיישני תנועה.
“ברוכים הבאים אל תיקי הזיכרון, אדוני. מה תרצה?” אומר לי המחשב בקול מכני.
“בוא נלך הפעם על קרב עם ארבע ספינות, אוקי?” אני אומר בעוד ששריון מפואר ומאוד לא ריאליסטי נטווה סביבי מחלל האוויר. אני מוסיף לתכונות שלי כוח פיזי עצום, מהירות אדירה וחוסן מוגבר. עכשיו טיל גרעיני ייראה לי כמו אגרוף מאחי הקטן.
האזור שסביבי משתנה, ואני מרחף בחלל החיצון. אני לא צריך קסדה, יש לי שדה כוח מגונן בנוסף לשריון. אני משתעשע לרגע בחוסר הכבידה עד שאני מוסיף באי רצון חוקים פיזיקליים רגילים. עכשיו אני כפוף לשלושת חוקי התנועה של ניוטון. נשאר רק לחכות.
הספינה הראשונה שועטת לעברי, ואני נדרך. עכשיו הכל תלוי בתזמון. אני שולף אקדח קרס רקטי ומכוון.
הוא נתפס בספינה.
אני עף אל כיוון הספינה כשאני מפעיל את המשיכה של האקדח, ואוחז בה בטופרי השריון הנשלפים. הם יכולים לחרוץ אפילו ננס לבן, שלא לדבר בכלל על שריון חללית עלוב. אני מניף את האגרוף שלי. מכה ראשונה, שנייה, שלישית. גוף הספינה נפרץ. שדות הגיבוי מחזיקים עוד רגע, ואני מרחיב את החור בידי החשופות. אני רואה אור אדום מהבהב בתוך הספינה. ארבעה חייזרים דמויי-זבוב נשאבים החוצה אל החלל הקר, ועוד אחד שלובש חליפת חלל ומחזיק באקדח קרס רקטי כמו שלי. הוא מוציא מסלק כוח-חזק מתוך החגורה שלו ויורה בי. חוסן מוגבר לא יועיל כאן, אבל יש לי הרי שדה כוח, שחוסם את הירייה שלו בלי שום קושי. אני נצמד אל הספינה באמצעות האקדח וחובט בו בעוצמה. הוא לא מספיק להגיב וכעבור רגע הוא נמצא כמה מאות מטרים ממני. אני נחבט בגוף הספינה וקם ללא שריטה. אני מפעיל מגנטיות במגפיים שלי ומטפס על גוף הספינה עד לצידה. אני קופץ.
אני רואה את הספינה הבאה טסה לכיווני ושולחת אלי שני טילים גרעיניים. לא ייגרום לי נזק, אבל זה כן יהדוף אותי מהמסלול שלה, ואני לא יכול להתפס על טיל באמצעות האקדח מבלי לפוצץ אותו. אני חושב לרגע, ואז אני מפעיל שדה פסבדו-גרביטציה כדי להסיט את הטילים מדרכי. רמאות, אבל עובד.
הספינה מתחילה לסטות מדרכה באמצעות סילוני קיטור בעודה שולחת אליי יריות של לייזר. קצת כואב, אבל לא מסיט אותי מהדרך. זו גם כן בעיה.
הספינה מפעילה את מלוא העוצמה ומצליחה לסטות מדרכי, ובדרך גם מצליחה לדפוק את הראש שלי על הדופן ולהסיט את מסלולי כלפי מטה באמצעות סילוני הקיטור. אני מפחית את הסיבוב העצמי שלי באמצעות תנועות יד מכוונות היטב ואז יורה לכיוון מחולל הגרביטציה של הספינה. אני מרגיש קרן גרביטציה נורית לעברי ואני מתחיל ליפול לכיון הספינה דרך הריק. אני נוחת על גוף הספינה שמתחילה להסתחרר סביב עצמה בחוסר שליטה, לוקח כדור ג’ירו ומתחיל ללכת בלי מאמץ על גוף החללית. ספינה נוספת דוהרת לעברינו, אבל אני לא דואג. אני אתפנה אליה אחר כך.
אני שולף ננו-מחולל שדות כוח ושם אותו על גוף הספינה. הוא מחשב לרגע ואז מתחיל להבהב. אני לוקח צעד אחורה ונצמד על גוף הספינה בכל הכוח.
הוא מתפוצץ.
אני פוקח עיניים. יש חור גדול בגוף הספינה, אבל הוא מכוסה בשדה כוח שמונע מהחמצן לברוח ומהגרביטציה לאבד יציבות. אני נכנס פנימה. אני מרגיש מייד בשינוי בכוח המשיכה, אבל הודות לכדור הג’ירו שלקחתי אני לא מרגיש בחילה. אני מתחיל ללכת לאורך הספינה.
דמוי-זבוב אחד מתקרב אליי מעבר לפינת המסדרון. אני מתכופף, חושב ואז מוותר. אני מרים ידיים ומסיר את שדה הכוח שלי. “עמוד עם פנים אל הקיר וידיים מאחורי הגב” אומר דמוי-הזבוב בקולו הרירי. אני מתקרב אל הקיר.
ומתכופף.
אני מרגיש משיכה לרגע כשהאוויר נשאב מהחדר ואיתו דמוי-הזבוב, אבל אני אוחז בקיר בחוזקה ומרים את שדה הכוח, כך שאני בטוח. אני רואה את שדה הכוח שיצרתי עם הננו-מחולל מהבהב מתחתי במקום שבו עמד עד לפני רגע דמוי-הזבוב. אני פוסע עליו בבטחה.
על דמויי-הזבוב הבאים אני לא טורח כל כך. אני פשוט יוצא החוצה דרך התקרה באמצעות עוד ננו-מחולל, ומשתמש בעוד אחד כדי לפוצץ את כל הספינה. אני טס אל כיוון הספינה הבאה על מטר הרסיסים. עכשיו כבר מתחיל להימאס לי מתחבולות.
אני טס לכיוון הספינה הבאה ושולף על-מסלק כוח-חזק. אני יורה בה בדיוק מושלם וצופה בהתפוררותה לאטומים.
והנה המטרה! הספינה האחרונה והגדולה ביותר, שאורכה כמעט שלושה קילומטרים, רובצת לה כמו דרקון מולי. היא מצוידת יותר מכל ספינה אחרת שיכולתי להעלות על דעתי, ובנוסף לשדה כוח מוגזם כמעט יש לה שלדה חיצונית עשויה מלבני ננס לבן. אבל אני שמרתי את התעלול הכי מחוכם לסוף.
אני מגביר את שדה הכוח שלי לעוצמה מלאה, ואז פשוט מגביר את הגרביטציה בקצה הרחוק ממני של הספינה ומניח לעצמי ליפול אל החללית.
היא נחצית לשתיים תוך שניות.
בגלל שהיא עטופה בלבני ננס לבן הגרביטציה שלה היא בלתי תיאמן, ולכן ברור שאני אפול עליה. שדה הכוח שלי היה חזק יותר, ולכן חדרתי את שלהם. באשר לאיך שהיא נחצתה, הרי הגברתי את כוח הכבידה בקצה השני בהרבה, וחוץ מזה, כבר הזכרתי שטופרי השריון שלי יכולים לחרוץ אפילו ננס לבן?
אבל זה עדיין לא נגמר. אני רואה תא מילוט קטנטן, מיועד לאחד כנראה, מפלס את דרכו עם מחולל גרביטציה דרך ההריסות העצומות. אני נתפס באחד מהרסיסים בעזרת האקדח וטס בעקבות התא. אני נוחת על הפלדה הקרה, מניף את אגרופי ואז-
“היי, אתה מקשיב לי בכלל?” שואלת אותי המורה המרושעת למתמטיקה. אני מתאושש מהדמיון. “כמה שוות זוויות בסיס של משולש שווה שוקיים שהזווית העליונה שלו שווה לשמונים מעלות?” היא שואלת בנקמנות, בטוחה שהיא הצליחה להכשיל אותי.
“חמישים מעלות” אני עונה מבולבל, בטוח שזה מובן מאליו. התלמידים האחרים מסתכלים בי משתאים.
“נכון, ולמה?” היא שואלת עם ניצוץ של אכזבה.
“בגלל שסכום הזוויות במשולש שווה למאה שמונים מעלות, וזוויות הבסיס של משולש שווה שוקיים תמיד שוות” אני עונה, עדיין מטושטש.
“כל הכבוד” היא עונה לי בעצב ניכר ומדשדשת משם אל התלמיד הבא. אני נכנס חזרה אל הריק הלבן, ומתחיל את הכל מחדש.

להתחיל מחדש
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (22)

שאלה מטומטמת מצד המורה, (זה מה שאתם לומדים ? )
בכל מקרה, הסיפור עצמו נחמד, אהבתי את ההתחלה מאוד, היא מקורית וכתובה מצויין.
בכנות- איבדתי אותך אי שם בקרב החלליות, אולי מעורב כאן טיפה טעם אישי (וטיפה מצב רוח)
אני אסביר, יש לי אפשרות להתחבר אל הסיפור רק אם מוצגים בו גם הרגשות של הדמות, איזה מאפיין, חולשה.
הדמות הזו (אתה?) נראית כמכונה בלתי מנוצחת להריגת חייזרים, וזה לא הכי גורם לי לתחושת הזדהות .
שוב, אני לא מעריצה של מדע בדיוני, ולכן זה מעורב בטעם אישי.
הערה- אחת הבעיות בלכתוב בגוף ראשון, היא שיוצא שבסיפור הגמור כתוב הרבה ״אני״ (אתה מוזמן לעבור על הסיפור שלך ולראות כמה פעמים היא כתובה), זה מפריע (לפחות לי).
אני אישית מצאתי פיתרון לעניין בשביל הסיפורים שלי-
לדוגמא-
במקום לכתוב ״אני הולך אל יוסי״- ״רגליי צעדו אל יוסי״
״אני חושב על יוסי״ – מוחי הקודח חושב על יוסי.
הבנת?

10/12/2013 12:24

אני מבין, אבל האמת היא שהרעיון היה פשוט להדגיש את הבלבול. אני נותן לך הצצה אל הראש שלי, וזהו בערך. ככה נראה שדה קרב בראש שלי. הרעיון הוא גם להסביר את חדות הדמיון ואת היכולת לנסח אותו. ובעניין האני, לא שמתי לב אבל אני אבדוק אם אפשר לשנות.

10/12/2013 12:38

מקובל לגמרי,
ושאלה לא קשורה בעינייני הפיזיקה, האם למכונית שנוסעת על הכביש במהירות מסויימת יש חיכוך עם האוויר?

10/12/2013 12:42

כמובן, ובכל מהירות. ולא רק למכוניות. החיכוך מתגבר ככל שהמהירות עולה.

10/12/2013 13:03

כרגע עשיתי בשבילך בטעות את שיעורי הבית, נכון?

10/12/2013 13:04

ממש לא חביבי, אני במגמת ביולוגיה לא פיזיקה.
כרגע עזרת לי לתאר את מחשבותיו של אורן בצורה נכונה,
ובניגוד לכל הסיכויים, יש לי פרק מוכן ! (אבל הוא קצר)
אני אעלה אותו עכשיו, דרך אגב – האם גילת שצדקתי בעניין ה׳אני׳ ?

10/12/2013 13:13

לא בדקתי עדיין. אני מתנצל.

11/12/2013 10:33

אני מצטער, אבל אם לתאר את הסיפור בקצרה, זו פשוט רשימה של דברים שהגיבור עשה “אני זינקתי… אני נאחזתי… אני יריתי…” הרעיון יפה אך צורת ההצגה, אם לומר את האמת די מעפנה. מחכה שתשכתב (כי לסיפור כן יש פוטנציאל מסוים)

11/12/2013 11:38

רק כדי להבהיר, הבעיה היא לא רק ב”אני” כמו שככה היא נולדה אמרה (עוד פעם שם לא קליט ולא נוח לשימוש) הבעיה היא יותר בזה שהסיפור יותר דומה לרשימת אירועים, וזה משעמם. אין תיאורים של פיצוצים מרשימים ורועמים (למרות שאם הם בחלל, אז הם רק מרשימים), מתח, אומץ, פחד, שום קושי של הגיבור, ושום מטרה נראית לעין אותה הגיבור מנסה להשיג, כך שזה לא מעניין ואין את אלמנט ההזדהות עם הגיבור שיוצר חשק לקרוא (ואצלך גם אין לגיבור קושי במה שהוא עושה, כך שאין את המתח של “האם הוא יצליח או לא”).

11/12/2013 11:51

זה די נכון, אבל כמו שאני מנסה להסביר זה לא באמת סיפור. רשימה של אירועים ריקים מתוכן זה בדיוק מה שזה. רק נסה לחשוב איזו תחושת כוח וקלילות דמיון כזה יכול לתת לך. אבל אתה צודק, אני אשכתב בהקדם.

11/12/2013 11:56

כרשימת ארועים, אתה חייב להודות, זה די משעמם.

11/12/2013 12:07

בפעם המאה דניאל, אמרתי שאפשר לקרוא לי רובי.
וטכנית- אמרתי את אותו הדבר במילים אחרות.

11/12/2013 14:24

סטיבן! כתבתי לך שאלה בסיפור שלי. רוץ לענות !

12/12/2013 06:37

טוב רובי! אני אקרא לך רובי! את מרוצה רובי?

13/12/2013 04:50

אויש שקט דניאל.

14/12/2013 08:40

bornthisway112@gmail.com – זה המייל שפתחתי.

17/12/2013 07:23

אבל איך אני מצטרפת?

17/12/2013 08:20

שלחתי לך הזמנה. את תקבלי אותה במייל.

17/12/2013 09:08

הו, טכנולוגיה ארורה.

17/12/2013 09:24

אני שם!

17/12/2013 09:33

כל הכבוד.

17/12/2013 10:34

אעע איזה יפה
גרמת לי לאהוב מדע בדיוני
אוהבת את הסיפורים שלך

04/09/2014 20:37
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך