omerelinger
הושפעתי מאוד מהפרק : The Use and Abuse of vegetational Concepts
בסדרה הדוקמנטרית: All Watched Over by Machines of Loving Grace
של: Adam Curtis

תהנו!

מכונות של טוב אוהב

omerelinger 28/08/2012 903 צפיות 3 תגובות
הושפעתי מאוד מהפרק : The Use and Abuse of vegetational Concepts
בסדרה הדוקמנטרית: All Watched Over by Machines of Loving Grace
של: Adam Curtis

תהנו!

אֲנִי רוֹצֵה לַחְשׁוֹב
(עַכְשָׁיו, בְּבַקָּשָׁה!)
עַל יַעַר קִיבֶּרְנֵטִי
רַב אֳרָנִים וְאֵלֶקְטְרוֹנִיקָה
שָׁם צְבִי פּוֹסֵעַ לוֹ בְנַחַת
חוֹלֵף עַל מַחְשֵׁבִים
כְּמוֹ הָיוּ אֵלֶּה פרָחִים
בְּסִחְרוּרֵי פְרִיחָה.

לְמִשְׁמֶרֶת עַל הַכּל מְכוֹנוֹת שֶׁל טוּב אוֹהֵב – ריצ’רד בראוטיגן

לבסוף האנושות מצאה את גן העדן האבוד. לאחר המשברים הגדולים של עידן המחסור נותרו בעולמנו רק כמה מילונים בודדים של בני אדם. אלפי מינים של בעלי חיים נפלו גם הם קורבן למלחמת ההישרדות בת מאתיים השנים. שנים שבהן מין האדם עיכל את עצמו ואת סביבתו במפגן עצום ונורא של רעב, צמא ואלימות. שנים שבהם פני האדמה חרבו והשמיים התכסו באבק כבמעיין חזון אפוקליפטי עתיק.

באין ספור אירועי הכחדה אשר פקדו את פני האדמה מאז התפתחותם של התאים הראשונים, נאלצו הניצולים להתחיל מחדש. מיומנות הישרדות, מבני גוף, דרכי התארגנות ואופקי תקשורת אשר התפתחו במשך עידן ועידנים נמוגו כעשן בפני התנאים החדשים והבלתי צפויים. אך הפעם כוחות האנטרופיה שבשירות ההכחדה נתקלו במין חדש. מין אשר היה מחוסן בפני הרעב והצמא, שאינו נזקק למנוחה שפעולותיו לא הונחו על ידי הפחד המשתק של החיים. מכונות החשיבה של האדם שמרו באדישות קרירה על אוצרות האינטליגנציה האנושית בעוד בני האדם הלכו ונהפכו יותר ויותר גשמיים ופראיים. מחול השדים הארוך השמיד את תשתיות החברה. בשעת המשבר למעלה מתשעים אחוזים מהאנשים התרכזו בערים. האובדן המהיר של קווי התקשורת והאספקה הובילו להתפוררות הקניבליסטית של האדם. אלו אשר נמלטו מהאלימות במרכזים גוועו בשממה ההולכת וגדלה שבשוליים.

וכך ירד הלילה הארוך – עידן אפל שבו מיטב יכולת ההמצאה, הרגישות והניתוח האנושיים הוקדשו לשאלה הבסיסית מכולן: “כיצד להשיג את הארוחה הבאה?”. למרות כל זאת המכונות המשיכו לשמר את הפירות של עידן השגשוג הארוך. פרותיהן של עשרת אלפים שנים של צמיחה וגידול. עידן שבו העושר החומרי הוכפל בכל מאה ואחר כך בכל דור, ובכל עשור ולבסוף בכל שנה. עידן שבו האנושות רצה קדימה בראש מורם ובאמונה איתנה ביכולת האנושית, ריצה אשר הגיעה לקיצה הפתאומי בנפילה אל מעבר לתהום הפעורה. המכונות שרדו רק הודות להקרבתם ומסירותם של “האקולוגים”. באופן אירוני למרות תפקידם ההיסטורי של “האקולוגים” בשימור החלק הארי של העבר האנושי, עובדות חייהם וזהותם שלהם אבדו לנו זה מכבר. האגדות מספרות על זן חיוור ועגמומי. גזע של שוכני מערות עמוקות וחתומות, מלאות באמצעים טכנולוגים אשר הוצבו מבעוד מועד על ידי הנבונים שבקרב שכבת העלית האחרונה של הציוויליזציה. “האקולוגים” שמרו על אורך חיים נזירי ואדוק. מטרת קיומם היחידה להמשיך ולתחזק את המכונות בחשאיות ובידוד בעודם ממתינים. לבסוף המתנתם הגיע לקיצה, מרבית האנושות נעלמה. אלו אשר שרדו החלו לחיות כבראשית, בעולם שהפך אט אט ירוק שוב. הילידים התמימים שבו לעולם, מבודדים וחסרי היסטוריה החלו האנשים לפתח מחדש את מיומנות ההישרדות הישנות.

“האקולוגים” ידעו שהיה זה הזמן לצאת מן המערות, לאגד מחדש את שרידי האנושות ולכבוש שוב את האדמה בכוח הידע והיזמות. אך ברגע שבו היה עליהם להכריז על ניצחונה של הרוח האנושית החלו לעלות בקרבם מחשבות פקפוק. הציוויליזציה האנושית אשר אספה את הידע וישמה אותו בנחישות עיוורת כשלה! כיצד ניתן יהיה להשתמש באוצר הבלום מבלי להוביל שוב לתוצאה הקטסטרופלית? “האקולוגים” נותרו בחשכה ותהו. ארוכה הייתה תקופת הגותם, עתיד המין נראה היה כמוטל על הכף. משחר האנושות האמינו בני האדם בכוחו המאזן של הטבע. החל מהאמונות האנימיסטיות של ראשוני הציידים לקטים וכלה באמונה ב”ספינת החלל ארץ” של סוף המאה העשרים, תמיד ניתן ביטוי לכך בחברתנו. אמת הדבר שפעמים רבות האמנו כי האנושות היא מעל ואף מחוץ לטבע אך הדבר רק פטר אותנו מאחריות לאיזון, לא מהאמונה בו. רעיון המערכת האקולוגית המאוזנת דבק במוחנו, ובמשך מרבית קיומנו האמנו שהמערכת תשרוד לנצח. אך כוחות האנטרופיה מנצחים תמיד. המערכת תמיד תאבד איזון בטבע וידו של האדם בהיותו חלק מהטבע קצרה מלהושיע.

“אם כן איזה תקווה נותרה?” שאלו “האקולוגים”. אם לא יעשה דבר האוצר שנשמר במשך יובלות בקנאות יאבד ללא שהביא תועלת. גרוע מכך תוך שנים ספורות המין האנושי ימשיך את דהירתו העיוורת אל העתיד והנפילה תחזור שוב ושוב. מאידך אם יחשפו את שרידי האנושות המבולבלת אל העושר המסנוור, הסכנה לאנרכיה רק תואץ. נראה כי גורל המין האנושי נחרץ, לנצח נחלום על אוטופיה הרמונית של אדם וטבע בעודנו מתפשטים ללא שליטה ומפתחים את עולמנו לכדי סיוט טכנוקרטי.

אך המכונות! המכונות בדיוק המתמטי הקר שלהן, באדישותן לתנאי הטבע, הייתכן שבהם תמצא הישועה? “האקולוגים” זכרו היטב את יסודותיו של מיתוס האקולוגיה שצמח בשנות השישים של המאה העשרים במערב. על פי המיתוס העולם הטבעי מורכב ממערכות מקושרות רבות בעלות קשרים של היזון והיזון חוזר. תפקיד האנושות על פי המיתוס הוא מזערי, עלינו למנע ככל האפשר מהתערבות במערכת וכך ישמר האיזון הטבעי. המאמינים הראשונים במיתוס אף האמינו כי בעזרת מחשבים ניתן לשחזר את המערכות המדויקות והעדינות ולראות כיצד התהליך מתרחש. אך “האקולוגים” ידעו שהמיתוס שגוי, שאין איזון עדין ומדויק בעולם הטבעי. הם חוו את תוצאות הכאוס והאנטרופיה על גבם. אך עלה בדעתם כי המיתוס הצביע על משהו חשוב, יתכן שמערכת ממוחשבת ומורכבת בעלת קשרים רבים של היזון והיזון חוזר תוכל לשמור על האיזון שאינו קיים בטבע!

וכך החל המבצע הכביר וארוך השנים: בנייתה של מ.ט.א – המערכת הקיברנטית העולמית. בתחילה היה עליהם לשחרר את המכונות מתלותן בבני האדם. הייתה זו משימה לא פשוטה כלל אך בהינתן כל האמצעים הטכנולוגים ובהעדרו של מרוץ הקדמה המסיח לבסוף נמצאה הדרך, צבא של מכונות זעירות ומשתכפלות הופקד על עבודות התחזוקה וייצור האנרגיה. בשלב הבא התמקד מאמץ האיתנים בפיתוח המכונה הביולוגית. תהליך ההנדסה של מיני צמחים ובעלי חיים על פי הזמנה ממחושבת הגיע לכדי שלמות. לבסוף הוכנו המודלים העצומים אשר נועדו לכוון לשלוט בגורל האנושות. מודל הגידול והצמיחה, מודל בחירת אזורי המחייה ולבסוף המודל הגורלי מכולם מודל הקדמה והלמידה. לאחר מאות של עבודה מאומצת ועתירת טכנולוגיה הבינו “האקולוגים” כי להם אין מקום בעולם העתיד. מכוון שהיו בעלי הידע לעולם לא יסתגלו לחיים בגן העדן, בעולם שתכננו לא תתכן קידמה ולמידה אלו יחתרו כפי שעשו מאז ומתמיד תחת רעיון האיזון וההרמוניה. גזע האדם חייב לוותר על פרי הדעת ולהתמסר לחלוטין לאשליית השלמות והאיזון על מנת ולזכות בחופש הנכסף מאיימת הלא נודע.

לאחר הפעלת השלב האחרון של מ.ט.א פרשו “האקולוגים” מן האדמה. כולם מלבד משפחת אבותינו אשר שמרה על אמונתה הבלתי מתפשרת באפשריות הקדמה האנושית. אך הפור נפל. הכוכב כולו נעטף אט אט בשכבה עבה של יער קברניטי, יצורי האדם שרק החלו לגלות מחדש את תבונתם חיים בו בבורות ברוכה. חיים ללא מחסור, מכוון שמ.ט.א מספקת חומרי תזונה בשפע. חיים ללא מחלות, מכוון שמ.ט.א שולטת באופן מוחלט בריכוז הגורמים המזהמים ומסוגלת לסנתז כל תרכובת כימית הישר לתוך מי השתייה. חיים ללא צפיפות – הרי מ.ט.א שולטת היטב בשיערי הילודה. וחיים ללא סבל מכוון שמ.ט.א מעולם לא מלמדת את יצורי האדם דבר. האנשים מאמינים באמת ובתמים כי הם והיער אחד הם, אפילו המוות כבר אינו מפחיד מכוון שאין מי שיפקפק בהמשכיות של הנשמה במחזור “הטבע”.

כעת אנו הנציגים האחרונים של המין האנושי, חבויים היטב במערות אשר שימשו את אבותינו “האקולוגים”. מחוץ לתחום השפעתה של מ.ט.א, נותרנו רק אנו כשריד אחרון למין שהאמין במחשבה האנושית, בטכנולוגיה שצמחה ממנה, במערכת החברתית שהיא פיתחה. הסובלים האחרונים בעולם מייסורי הידיעה. אינני יודע כיצד לכנות את שאר יצורי האדם אך ברור לי כי גורלם טוב יותר מגורל האדם שהרי הם נתונים במשמרתם של מכונות הטוב האוהב.

אֲנִי רוֹצֵה לַחְשׁוֹב
(זֶה חַיָּב לְהִתְגַּשֵּׁם!)
עַל אֵקוֹלוֹגְיָה קִיבֶּרְנֵטִית
בָּהּ הִשְׁתַּחְרַרְנוּ מִכָּל עוֹל
וְהִתְאַחֲדְנוּ עִם הַטֶּבַע,
עֵת אֶל אַחֵינוּ הַיּוֹנְקִים
אָז שַׁבְנוּ לַחֲזוֹר
וּלְמִשְׁמֶרֶת עַל הַכּל
מְכוֹנוֹת שֶׁל טוּב אוֹהֵב
לְמִשְׁמֶרֶת עַל הַכּל מְכוֹנוֹת שֶׁל טוּב אוֹהֵב – ריצ’רד בראוטיגן

מכונות של טוב אוהב
דרג את הסיפור

תגובות (3)

ואוו ןאוו מזמן לא קראתי כזה סיפור מעניין שונה בייחודו כתוב בצורה מושלמת פשוט אהבתי ונהנתי מאד מאד תודה ותמשיך לרגש אותנו בהצלחה ממני בקי ♥♥

29/08/2012 09:02

תודה רבה על התגובות החמות בקי.
אשדל שלא להכזיב….

29/08/2012 09:21

וואו! מרתק! לא להאמין שהסיפור בדיוני, הכנסת אותי לעולם העתידני הזה בצורה מוחלטת! הייתי מרותקת למסך וקראתי אותו פעמיים ברציפות!
זה אחד הסיפורים היותר איכותיים שראיתי באתר. הכתיבה מדהימה ועיקבית והביצוע ראוי לשבח!
כל הכבוד ומצפה בקוצר רוח לסיפורים הבאים שלך!!

29/08/2012 10:53
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך