blubfish
זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בפורמט כזה מזה 6+ שנים אז אני לא מצפה מזה שזה יהיה יצירת מופת אבל נהניתי מאוד

מסך עשן 1

blubfish 02/04/2020 98 צפיות אין תגובות
זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בפורמט כזה מזה 6+ שנים אז אני לא מצפה מזה שזה יהיה יצירת מופת אבל נהניתי מאוד

הרצון לישון עדיין היה קיים בגופי אף תחושת הכישלון בנושא זה היתה חזקה ממנו.
ישבתי מול החלון הפונה אל הנוף המכוער והדלקתי סיגריה נוספת.
אני צריכה להפסיק עם החרא הזה אני נשבעת.
שיהרוג אותי, לא אכפת לי, אבל אני מעדיפה למות בתוך דירה.
“לפחות זה לא הרואין” מלמלתי לעצמי.
אני זוכרת שבגיל 19 רציתי לנסות לחשב את כמות הסיגריות שעישנתי עד אז
אבל אז התחלתי להבין שהמספר ממזמן עבר את האלפים והחלטתי לא לחשוב על זה.
הכל הייתי עושה בשביל סיגריה כשהתחלתי לעשן. הייתי בת 13, אתם יכולים להאשים בחורה? כן. יכולים. אני עושה את זה כל הזמן אתם גם מוזמנים.
איזו מן ילדה אדיוטית אומרת לעצמה ‘ וואו כן זה מה שאני רוצה לעדות כל שאר החיים שלי. פאקינג לעשן’.
לקחתי שאחטה אמוקה ונאנחתי.
אני מצטערת ניקי של פעם את לא אדיוטית ואני יודעת שזה לא מה שעבר לך בראש כשהעבירו לך את הסיגריה אבל את באמת היית דיי מפגרת.
פעם הייתי מעשנת בשביל הכיף, עכשיו זה מטלה.
לפעמים העשן גורם לי לבחילה שאני כמעט מקיאה את נשמתי.
“לפחות זה לא הרואין” מלמלתי לעצמי.
את יודעת מה? וואלה הייתי עושה הרואין אם זה היה מוריד אותי מסיגריות. לפחות זה אשכרה עושה משהו.
בטח את מכירה אנשים שמכירים אנשים שיוכלו להשיג לך…
אבל מה אם זה יהיה כמו הפעם שניסית ירוק? זה נגמר רע.
ובואי לא נתחיל על מתי שניסית חום ואל-אס-די וכל דבר שאמרו לך ‘קחי ילדה זה טוב’…
את יודעת מה ניקי של פעם? את הדבר הכי אדיוטי שקיים.
אני לוקחת עוד כדור הרגעה.
לא שאני לחוצה או משהו,פשוט מתחשק לי ואלו הסמים היחידים שהמדינה מסבסדת לי אז למה לא.
מה עוד יכולים לעשות ב3:24 לפנות בוקר בפאקינג פתח תקווה חוץ מלנסות לעשות קוקטיילים חדשים עם התרופות שקיבלת מהבית חולים הפסיכיאטרי שנמצא 20 דקות מהבית שלך.
הסיגריה נגמרה. אפילו לא הספקתי לגרום לה להיות שווה משהו כי בזבזתי את זמן העישון שלי על מחשבות. זין.
למה דווקא מתי שאני מנסה פשוט לעשות משהו המוח שלי נדחף וכשאני מנסה לעשות שיח מנומס איתו הוא מתנהג כמו זונה.
וואו הכדורי הרגעה האלו לא עושים כלום.
אני זוכרת מחקר שעשו שהתגלה שדווקא רוב הרופאים מעשנים. אולי בגלל זה אני ככה?
אבל אני עדיין לא רופאה כוסעמק..
עצרתי. עצמתי עיינים ולקחתי נשימה עמוקה.
לקחתי את הקופסא של כדורי ההרגעה “אולי הם פגי תוקף…”
יש להם עוד איזה חודש.
תפסתי את המחשב שלי, אם אני ערה בלי לעשות כלום אולי אני אעשה משהו?
האור מהמסך סינוור אותי יותר ממה שציפיתי.
פתחתי את האתר של המכללה שבה אני לומדת ודבר אחד קפץ מול עיני.
מודעה.
מודעה למעשנים.
‘חברת תרופות צריכה מעשנים לבדיקה של מוצר לגמילה מעישון. תליך של חודשיים. תשלום- 1000 שח ליום’
זה נשמע טוב מדי כדי להיות אמיתי אבל… אני צריכה את הכסף הזה ואולי על הדרך אני אפטר מהחרא הזה.
אולי.

מסך עשן 1
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך