מעלית הזמן-פרק שלישי

אורן גשש אחר הנייד שלו והוא לא היה בשום הכיסים שהוא הכניס אותו לשם. הילה חששה מאוד ממה שעוד עתיד לקרות.
היא לא ידעה אם היא תוכל לחזור הביתה אחרי מה שקרה להם עם מעלית הזמן. היא שלחה את עצמה האם צוחקים עליה או שלועגים לה.
למה כל זה קורה עכשיו? האם מישהו יבוא לעזור להם אחרי שהם נותרו תקועים ונעולים בלי אפשרות לצאת לשום מקום?
כל מה שנשאר לעשות, זה להתקשר לאחד הצוות שיבוא לחלץ אותם מחגורות הבטיחות.
אבל אף מהם לא ענה להם. אורן לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב ייאוש. אם הוא היה יכול, הוא היה מורט לעצמו את השערות כי הוא היה עצבני.
אבל מה הוא יכול להגיד?
ליעד כל הזמן הישירה מבטה לעבר אורן, כי היא חשבה כל העת שהוא האשם היחיד בכך שהם תקועים.
היא הייתה בטוחה שחייה נהרסו לחלוטין.
מה שבטוח, שהם הולכים להיתקע במעלית הזמן עוד הרבה מאוד זמן.
" אני לא יכולה יותר!" קראה ליעד בייאוש, " היה לי כל כך כיף בחברתכם, אני מוכרחה להגיד שזאת הפעם הראשונה שאני מתייאשת כל כך מהר." אמרה ליעד ופניה הביעו אכזבה וייאוש.
אורן העיף בה מבט קצר והוא פשוט לא היה מוכן להשלים עם המצב הנוכחי.
" תגידו לי, איך אני פותר את המצב. אם את מתייאשת אני כבר לא משתכנע שיש איזו יציאה סודית שאנחנו בכלל לא שמנו לב אליה." קרא אורן בתסכול והביט בה בזעם