פרק ראשון! ,מקווה שתאהבו!.

ערפדי הצללים – פרק 1: ערפדית

10/06/2018 579 צפיות 7 תגובות
פרק ראשון! ,מקווה שתאהבו!.

שעמום.
המורה להיסטוריה הסביר לנו על אנשים קדומים שהיו מאמנים באגדות כגון ערפד ושד.
הגיע הצלצול כעבור חמש דקות ואמרתי תודה שהוא הגיע, הצלצול הציל אותי משעמום שהיה יכול להיות נצחי.
התקדמתי ברחובות לכיוון השכונה שלי, רעש של רכבים שמצפים את הכביש כל צהריים ואנשים שמדברים בטלפון כרגיל.
לא האמנתי, במה שראיתי דרך עיניי הכחולות כחשמל.
חמש ערסים באים בקצב דיי מהיר ומתקרבים אליי.
דפיקות ליבי החלו להיות מהירים יותר ויותר, וליבי אמר לי דבר אחד ויחיד: רוץ!.
הסתובבתי ופתחתי בריצה כנגד זרם האנשים שחמשת הערסים פותחים בריצה אחריי.
גופי החסון החל להדוף את האנשים המבוהלים ממני הצידה, וכעבור מספר דקות רצתי בין מעברי חציה, שאם לא הייתי עוצר, הייתי נדרס ואולי מת.
החולצה האדומה והקצרה שלי הייתה רטובה מרוב זיעה, הג’ינס הארוך נמתח עד קצה יכולתו בעודי רץ.
ליבי החל להגביר את הפעימות עוד יותר, גופי הזיע כאילו אני רץ ברגע זה מרתון, נשמתי במהירות אדירה,
כפות רגליי דרכו על המדריכה וכעבור שניה באוויר ,ללא נעלי הספורט שלי, הייתי מקבל כאבי תופת במפרקי הרגלים ואולי שובר רגל במקרה הכי גרוע.
הבטתי מידי פעם אחורה-הערסים הנודניקים האלה עדיין רצים אחריי ,לא טוב ,לא טוב.
תסריטים של מצבים עברו בראשי: דם ,מכות ,צלקות ,אמבולנס וכולי.
הגעתי באי בררה לסמטה.
היא הייתה חשוכה מעט, מלאה בפחי אשפה עם ריח של סירחון, זבובים רבים וחולדות מעטות פה ושם.
אור השמש היה מעליי ,מאיר את רוב הסמטה.
“נו ,נו ,נו ,הפחדן נעצר סוף-סוף ,ממה אתה בורח?,
מחלודות?” ,אמר הערס שבאמצע ושאר מצחקקים כתגובה.
הם לבשו בגדים שחורים: חולצה ,מעיל עור ,טרניג ומגפיים.
” מה אתם רוצים ממני?” שאלתי באומץ.
“תביא את הכסף” אמר הערס הכי שמאלי.
“אין לי” השבתי ונתתי לו לראות שכיסי ריקים.
“עוד משהו?” שאלתי.
” תביא לנו את הסמארטפון שלך” קרא הערס האמצעי.
“בחיים לא” אמרתי ואגרופי קפצו לאגרופים.
“או ,באמת” אמר הערס האמצעי וחימשתם התקדמו אליי.
הלכתי לאחור באיטיות.
ואז חשבתי שאני מדמיין ,אבל לא דמיינתי, אני במציאות.
טשטוש עבר מעבר לכתפי הימנית ,ופגע בשניים מחמשת הערסים ,הם נפלו והתעלפו.
הטשטוש פגע בעוד ערס והוא הוטח בפח אשפה וכל תכולת הפח: ניירות ,פירות רקובים, בקבוקים – נפלו על הערס כגשם והוא נשאר שם מעולף.
שני הערסים הנותרים רצו וברחו משם בצרחות אבל אז קרה דבר הזוי עוד יותר.
שני הערסים רחפו באוויר שהם זועקים לעזרה ומנופפים בידיהם כמו מטורפים.
אחד הוטח בבניין ומדמם ונפל לתוך פח אשפה בעוד השני נופל ארצה ,מדמם.
הוא הביט בי בפחד ונס על נפשו בצרחות.
נשענתי על קיר בניין ,מתנשף ,מנסה להרגיע את פעימות ליבי שלא הפסיקו לדהור.
הטשטוש נעצר מולי.
זה היה נערה בגילי.
שירה היה צבוע בסגול ועיניה הסגולות הביטו בי.
היא לבשה חולצה שחורה ,קפוצון שחור פתוח ,ג’ינס שחור ארוך עם קרעים באזור הברכיים ומגפיים שחורים.
עכשיו אני הייתי בהלם מה משהיא עשתה.
היא צרחה נהמה רגילה, ושני ניבים קטנים נראים לנגד עיניי.
היא ערפדית – אמיתית.

ערפדי הצללים – פרק 1: ערפדית
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (7)

“שעמום” – אולי זה רק אני אבל מוזר לי שמשפט הפתיחה הוא בעצם מילה אחת. היית יכול אולי לתאר את השעמום שלו, באמצעות דימויים, או ציניות, או שניהם(האפשרות המועדפת עליי ^^) או בכל דרך אחרת שלא תצמצם את התחושה שלו למילה אחת.
“על אנשים קדומים *שהאמינו…”
“התקדמתי ברחובות…” משפט קודם הוא היה בכיתה, בשיעור היסטוריה ועכשיו הוא ברחוב? גם אם זה ברור מאליו שהוא יצא מהכיתה ומבית הספר ואז הגיע לרחוב, כדאי לכתוב את זה.
“*שמציפים את הכבישים”
“לא האמנתי *למה שראיתי…”
“*כשחמשת הערסים”
“על *המדרכה”
“*שערה היה צבוע”
“הייתי בהלם *ממה שהיא עשתה”
הפרק היה די קצר והייתה לי תחושה שהוא עבר מהר מדי.
למרות זאת, נהניתי מהפרק, במיוחד מהצגת הערפדית בסופו, שנראית דמות מגניבה. מצפה לפרק הבא.

אכתוב עכשיו את הדמות של השדה. אבל עדיין לא ענית לי אם הערפדים והשדים מודעים אחד לשני, ואם כן, מה היחסים ביניהם(יריבות/ידידות/איבה וכו’)?

נ.ב.
סליחה על החפירה.

10/06/2018 19:41

דבר ראשון, אהבתי. התיאורים טובים, העלילה מובנת, הסיפור כתוב טוב.
היו לי כמה תהיות:
– המספר: מי הוא? עיניו כחולות והוא לובש ג’ינס, הוא תלמיד בית ספר שמשתעמם בשיעור היסטוריה. מה עוד על האופי שלו? אני מקווה שבפרקים הבאים תפתחי אותו יותר.
– הוא היה רגיל יחסית לערסים – פינה מהר את כיסיו, התייחס לעיניין בקור רוח. עם זאת, הוא לא נכנע ישר. הוא רגיל למקרים כאלה? ההתקלות תהיה מעניינת יותר אם אלא ערסים קבועים שבאים אליו כל פעם, או אולי פעם ראשונה שהוא מותקף – ואז התנהגותו תהיה שונה.
– לרוב, כאשר בן אדם רואה מישהו עם שיניים חדות, הוא לא ישר מבין שהוא ערפד. אם הוא מבין שהוא ערפד, הוא יתעלף. מעטים האנשים שיתפעלו מכך. אם מישהו יתחיל לעוף, או שהשמש לא תזרח בבוקר, או שערפד יופיע מולו – הוא לא יחשוב “היי! ערפד!” אלא יתעלף, יחשוב שהוא הוזה ודברים כאלה. הייתי מציע לך לערוך את התגובה שלו למשהו יותר… הגיוני.
– למה הערפדית הצילה אותו מהערסים? זה עם סיבה, או סתם למען המשכיות הסיפור? מציע לך לחשוב על סיבה אמיתית אם אין :).
– פרט קטן ואחרון: השימוש במילה ‘ערס’. בשפה ספרותית רגילה, הייתי ממליץ להשתמש במילה ‘בריון’, אבל בגלל שזה סיפור בגוף ראשון אז השפה הסיפורית יכולה להיות יותר פשוטה וקרובה ל’שפת רחוב’.

אבל, סך הכל נהנתי. כמה נקודות לשימור:
– מעבר הפסקאות המרובה. הרבה אנשים סולדים מזה, אבל אנטרים הם כלי יעיל וחשוב. בשיחה, למשל, צריך שכל מפשט חדש יהיה בשורה נפרדת – מה שעשית טוב ונכון.
– תיאורים יפים וטובים – השקעת בתיאורים ובתיאור מדיוק של מה שקורה. ממליץ להשאיר ברמת תיאורים כזאת.
– עלילה מעניינת: אמנם ‘ילד שגילה שהוא ערפד/קוסם/משהו אחר” זה סוג די נדוש של עלילה, אבל נראה שאת לוקחת את זה לנקודת מבט מעניינת (נניח, השדים, או הכוחות של הערפדים/שדים) והייתי רוצה לראות כמה תפניות בעלילה הגנרית הזאת.

אני לא חופר כי אני חושב שיש בסיפור פגמים, אני חופר כי זה סיפור טוב שראוי להשקעה :).

10/06/2018 19:49

ברכותיי Bear, עד כה זכית בשלושה מגיבים לסיפור שלך! זה די מרשים, אני הייתי בטוח שתקבל בקושי אחד (מתייחס לעצמי).
אני אוהב את זה שכולם כאן מעירים מלא הערות על בניית עלילה ואסטטיקה, והם מתייחסים לדברים דיי תפלים ולא לדברים ממש בולטים ומציקים, אבל ניחא, אם באמת יהיה כאן למישהו אכפת אשמח להאיר ולהוסיף :)
פחדתי לרגע שלא תשלב אף אחד מהדמויות (במיוחד מההתחלה) אבל אז כשהגעתי לסוף הייתי דיי מרוצה. אני רק תוהה איך תשלב את הדמות שלי חח
אני אישית לא כ”כ מת על “מבט ראשון” (רואים דרך העיניים של המספר) אבל אני רואה שהרבה כאן אוהבים אז אני מוותר להתלונן על זה.
כשקראתי את הפרומו פחות או יותר דמיינתי את הפרק שהצגת כאן בפנינו. קיוויתי למשהו קצת שונה… אבל זה היופי בתקווה – היא חסרת ביסוס.
אני לא הולך לשקר – אני פשוט מחכה לראות איך תשלב את הדמויות. בנוסף, לפני שאתה מעלה פרקים, תשתדל לתת לחבר או למישהו נוסף לקרוא ולעזור לך עם העריכה, לא יזיק! אני עושה את זה בעצמי, אז אין מה להתבייש.
גאד אני צריך לחזור לכתוב יותר.
וכל הכבוד על היוזמה, מחכה לפרק הבא! נתתי לך 5 כוכבים כי אני לארג’!

10/06/2018 22:53

הו. זמן תגובה.
אני מסכימה לחלוטין עם כל מה שנאמר מעליי ורק אוסיף:
– הפיסוק שלך בעייתי קצת. הוא לא ממש… החלטי? זה מוזר כי לפעמים אתה מפסק נכון ולפעמים לא. אני אהיה יותר ספציפית לגבי טעויות שראיתי כאן:
*רווח מגיע אחרי פסיק. לא לפני.
*בסוף ציטוט חייב להיות סימן פיסוק כלשהו (בתוך או מחוץ למרכאות זה נתון לבחירתך, אבל סימני שאל וקריאה חייבים להיות בפנים), אתה לא יכול לכתוב משהו שדמות אמרה למשל: “‘בחיים לא*,*’ אמרתי…”
*אם אתה מסיים משפט בסימן קריאה או שאלה, אין צורך להוסיף עוד סימן פיסוק אחרי. זה לא נכון וגם לא נראה טוב.

ואחרי זה, מחשבותיי על הפרק:
סך הכל, פרק לא רע. מאוד אהבתי שמילת הפתיחה היתה פשוט ‘שעמום’. מה שכן, אני הייתי יורדת שורה ומפרטת על השיעמום עצמו, ורק אז עוברת לגורם. זה היה נותן יותר נפח לדמות.
אהבתי את התיאורים שלך וגם את זה שאתה לא מהסס לרדת שורה, אבל לפעמים זה הרגיש לי חסר. לדעתי היו מקומות (ברוב המקומות) שיכולת לפרט בהם יותר על הרגשות של הדמות. הרי הסיפור כתוב בגוף ראשון, אז הרגשות שלו צריכים להיות הרבה יותר חשופים בפנינו. נגיד כשהבריונים סגרו עליו והוא נסוג –
1. לתאר מה הוא הרגיש באותו רגע זה מומלץ מאוד. זה היה מאפשר לנו להתקרב יותר לדמות.
זו דוגמא, הייתי ממליצה לך לעבור על הפרק ולראות בעצמך איפה עוד יכולת לשלב תיאורים מהסוג הזה, כי את הפעולות והמראות בפרק הזה תיארת מעולה.
זה היה טוב, אני מאוד אוהבת את הסוף וממש מסקרן אותי עכשיו מי זו הערפדית שהגיעה משום מקום ולמה + נראה שהילד מורגל לבריונים, זה נראה לי יותר כמו מניע לעלילה אבל עדיין הסתקרנתי למה~

זהו סך הכל, אני אוהבת את הרעיון ואני רוצה שתשתפר, אז הנה לך :)
אני מצפה להמשך!

10/06/2018 23:06

תודה על התגובות!,שמח לדעת שאתם רוצים המשך- ואתם בעוד איך תקבלו המשך ,אז יש למה לחכות,כל דמות מהרשמה תיכנס לסיפור בעשר/חמש-עשר פרקים ראשונים,אני בקרוב אפרסם את הפרק השני(יכול להיות שאפילו עוד היום).

11/06/2018 06:22

היי!
הממ אני רואה שאין לי מה להוסיף בכלל, כל מה שהיה יכול להאמר נאמר כבר בתגובות😅
אז אני רק אגיד שהסכמתי עם רוב מה שכתבו כאן, ובניגוד לblackwidow12 דווקא אהבתי שהמילה הראשונה הייתה שעמום. זה מן בום כזה שמסקרן לעבור לשורה הבאה.
חוץ מזה, גם לי השימוש במילה ערס מפריעה. זו שפה “זולה” שלא מתאימה לספרים.
סו ממליצה לנסות ליישם ההערות של כולם הן ממש טובות

11/06/2018 09:11

נחמד :)
אני דווקא אהבתי את מילת הפתיחה “שיעמום”. זה מכניס את הקוראים למצב רוח הנכון ולקצב של הסיפור.
אני אוהבת פרקים ארוכים יותר.. זה היה קצר מדי לטעמי.
מה שכן הפריע לי זה המילה ‘ערסים’. אני לא אוהבת קיצורי דרך. אני מאמינה במשפט “אל תגיד, תראה”. מה הדמות שהסתכלה בהם ראתה? אם הוא ברח אז היה להם מפגש קודם… איפה המחשבות על המפגש הקודם? אנחנו הקוראים צריכים להגיע למסקנה שאלו הם ‘ערסים’… את תגיד לנו, תראה לנו :)
בניגוד ל’דרקון מהמבוך’ המילה ‘בריונים’ עושה בדיוק את אותו עוול לקוראים.
:)

21/06/2018 17:41
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך