מקווה שתהנו מהפרק!

ערפדי הצללים – פרק 2: המרדף

11/06/2018 189 צפיות 5 תגובות
מקווה שתהנו מהפרק!

באותו רגע גופי קפא במקום.
פחד וצמרמורת עברו בכל גופי .
הגוף שלי היה משותק כולו ,אני רק מסתכל עליה בהלם.
היא החלה להתקדם אליי באיטיות.
“אל תתקרבי אליי! ,תעצרי!” צרחתי על ערפדית שקולי רועד טיפה.
ליבי רצה לברוח מגופי בעוד מוחי רוצה לשאול את הערפדית שאלות.
“תרגיע ,אני רק רוצה לדבר ,אוקי?” אמרה.
” מה לדבר! ,את הרגת חמש אנשים הרגע! ועוד שניה הייתי מתעלף!” קראתי.
“אתה נסער ,מפוחד ,מבולבל, אני מבינה את זה ,אני רק רוצה לדבר ,ואני לא אפגע בך ,הנבחר” היא השיבה ברוגע מוחלט.
“נבחר?” שאלתי באי הבנה על מה היא מדברת.
” זה מסובך ,פשוט בוא אחריי והסביר לך בדרך” אמרה הערפדית.
“לא, אני לא אבוא אחריך לשום מקום , עד שאדע מה זה הנבחר! ,מה קורה כאן! ,ולמה ערפדית מדברת איתי!” צרחתי עליה.
היא נעה במהירות ,הצמידה אותי לקיר ודיברה.
“תקשיב לי טוב , נבחר ,אתה עוד לא יודע כלום אבל תסמוך עליי ,אתה עלול להסגיר אותי ואז שנינו נהיה בחקירה וניכנס לכלא, בזה אתה מעוניין?” קראה בתוקפנות.
אני לא רוצה להיכנס לכלא , בחיים לא במיוחד לא בגיל צעיר.
כנראה אין לי בררה אלא לבוא אחריה.
” יש לי רק שאלה אחת ואז נלך” אמרתי לה.
היא התרחקה ממני.
” ומה שאלתך?” שאלה בשילוב ידיים.
” יש עוד ,כמוך?” שאלתי.
היא הנהנה ופנתה לכיוון אחד הבריונים המתים, רכנה אל צווארו והתחילה לשתות את דמו של הבריון.
הרגשתי בחילה וזעזוע בבטן שלי והסתובבתי ,לא רוצה לראות את הגועל הזה.
“סיימת לעשות את זה?” שאלתי בעודי עם הגב אליה.
“כן, בוא-” היא נקטעה על ידי שמיעת סירנות של משטרה.
שמעתי דריכת אקדחים ורובים, שיחות קטנות ואז החלו
גם הצעדים.
ראיתי מימני לאחר שהסתובבתי אורות כחולים ואדומים, שמעתי סירנות וצעקות של שוטרים.
הבטתי שמאלה ,הערפדית סימנה לי לבוא אחריה.
“לעצור במקומכם! ,הרימו ידיים שנוכל ליראות אותם! ,כאן המשטרה!” קראה שוטר וכיוון לעברי את אקדחו.
“רוצי!” צרחתי והחלתי לרוץ לכיוון הערפדית.
השוטר החל לירות לעברי בעודי רץ אבל משום מה שום קליע אפילו לא נגע בי.
הבטתי לאחור ,הקליעים מרחפים באוויר ,והשוטר המום והנמיך את אקדחו טיפה מרוב הלם.
“רוץ!” קראה הערפדית.
המשכתי לרוץ עד שחלפתי לידה בריצה וחתכתי שמאלה, והיא בעקבותיי.
היא נעה כטשטוש ואז רצה לידי.
“מה קרה כאן בדיוק?” שאלתי אותה בעוד כפות רגליי דורכות על האדמה וכעבור שניה נהיות באוויר.
“יש לי טלקינזיס ,להזיז דברים בכוח המחשבה” היא ענתה.
” מגניב” השבתי.
שמעתי יריות שחלופות ליד אוזניי או פוגעות בחלונות או קירות של הבניינים הגבוהים שברחבי העיר.
המכוניות נעצרו ואנשים החלו לצעוק עלינו דברים.
לא שמעתי דבר כיוון שהייתי מרוכז בלרוץ ולברוח.
“מכאן!” צעקה וחתכה ימינה , ואני ישר אחריה.
הגענו לעוד סמטה שנראת בול כמו קודם.
איבדתי אותה ,חיפשתי בכל הסמטה ,אני לא מאמין שאיבדתי אותה, והיינו במרחק של צעדים בלבד.
“שם!, בסמטה!” צרח משהו.
אוי לא, לא ,לא ,לא ,אני לכוד.
ואז יד משום מקום כיסה את פי ומשך אותי לבין הבניינים.
היד הצמיד אותי לקיר ומכסה את פי.
הבטתי בערפדית שכיסתה את פי בידה והאצבע השנייה שלה על שפתיה-היא סימנה לי להיות בשקט.
היא הורידה את ידה מפי ואמרה לי בלחש לא להוציא הגה.
“איפה הם!?” צרח הקול של אחד השוטרים.
“הם כנראה המשכו לרוץ!” צרח שוטר אחר ונשמעו ריצה שאט-אט נחלשת ואז כבר היה שקט.
“זה… היה… קרוב” אמרתי בהתנשפויות.
“בוא נזוז” אמרה בזמן ששמה את הברדס על ראשה.
יצאנו מהסמטה והלכנו לכיוון של בניין כלשהוא.
“לאן הולכים?” שאלתי.
“אתה תיכף תגלה” אמרה בחיוך קטן.
הלכנו בחנייה ריקה לגמרי לכיוון בניין ישן.
הקירות החיצונים היו מכוסים באבק ,חלונות שוברים עם רסיסי זכוכית רבים על הכניסה.
עלינו במדרגות העץ שהיו רעועות ,כאילו בכל רגע הם היו יכולות להישבר.
משני צדדי הדלת הרעועה היו שתי עששיות קטנות שהאירו באור עמום את הכניסה.
“אז איך קוראים לך?” שאלתי את הערפדית ,לא היה זמן לשאול כי המשטרה באה.
“לילי אן”, הערפדית אמרה “ומה שמך הנבחר?” שאלה לילי.
“ניקולס סביליאן ,אבל תקראי לי ניק” השבתי.
“מוכן להרפתקאה ,ניק?” שאלה לילי בעודה פותחת את הדלת.
“מוכן תמיד להרפתקאות” השבתי לה.
שנינו נעצרנו מחוץ לדלת הפתוחה ,בשאלה מי יכנס קודם.
” תיכנס” אמרה.
“בנות קודם ,תיכנסי” השבתי.
“אין מצב , אתה קודם” אמרה לילי.
“את קודם ,וזה פקודה מהנבחר” אמרתי לה.
היא נכנסה פנימה בגילגול עינים ואני אחריה.
היא סגרה את הדלת אחריה בטריקה שהייתה אמורה לשבור את הדלת לרסיסים.
כמו איך שנראה מבחוץ ,ככה מבפנים-רעוע ,מלא באור שמש ומאובק.
“אתם לא אמורים למות שאתם בשמש?” שאלתי אותה, תמיד ערפדים מתים באור השמש ואצלה זה לא קרה.
“אנחנו ערפדי צללים ,זן המסוגל לחיות גם בחושך וגם באור” השיבה בעודה פוסעת לכיוון מתג שמאוריי גבי.
היא לחצה עם כל האגודל על הכפתור האדום והקטן.
נשמע טרררררר ,והמשך הריצפה של הבית נפתחה כלפי מטה ולצדדים עם חריקות מנועים.
זה חשף מגלשה חשוכה.
“זה מהירות של 75 קמ”ש ,רק שתדע” היא אמרה והביטה בי ,איך הם בנו את זה? שאלתי את עצמי.
” מקווה שאתה אוהב חושך” אמרה לילי והתגלשה במגלשה והאפלה בלעה אותה לגמרי.
התקדמתי לכיוון המגלשה והתיישבתי בכניסה פנימה.
בלעתי רוק בגרוני ,עזרתי את כל האומץ שהיה לי והתכוננתי להתגלש.
ואז התגלשתי במגלשה שמי יודע מה אורכה – אל תוך אפלה מוחלטת.


ערפדי הצללים – פרק 2: המרדף
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (5)

אההה טוב, ההערות שלי נשארות אותן הערות מפרק קודם: כל העניין עם הפסיקים, לא נראה שיישמת את זה.
+פיסוק בתוך מרכאות כשאנשים מדברים, לא רק תוך כדי המשפט אלא גם בסוף. משפט בתוך מרכאות הוא משפט לכל דבר וגם הוא מסתיים בנקודה/פסיק/סימן שאלה/קריאה.
זה בנוגע לפיסוק.
עכשיו, תיקון יחיד – *אסביר (‘פשוט בוא אחרי ו*אסביר* לך בדרך’)
בנוגע לתיאורים והכל, גם אצלי נשאר אותו הדבר. אתה מתאר טוב פעולות, אבל השאר קצת צולע לך. כן שמתי לב בפרק הזה שניסיתי לתאר את המצב הפנימי של ניקולאס בהתחלה ובזמן הבריחה, אבל זה באמת יצא קצת צולע.
לדעתי הוא השלים מהר מדי עם העובדה שלילי אן היא ערפדית. אז בסדר, ראית ניבים, היא שתתה דם והיא הזיזה כדורים בכוח המחשבה. אבל אנחנו חיים בעולם שהוא ריאליסטי סך הכל, כלומר גם אם הוא מתחיל להאמין בזה עדיין חייבים להיות בו ספקות.
אה, דבר נוסף שראיתי כאן – מספרים בסיפורים כותבים במילים. נגיד כשאתה כותב בן כמה מישהו, צריך לכתוב את זה במילים (שש עשרה וכו’) אלא אם יש למספרים תפקיד מיוחד ואז… מצידי תכתוב אותם גם ביוונית.
*כלשהו – לא יודעת לגבי המשפט הזה בכללי, הוא קצת הוריד לי מהמתח שניסית ליצור. ‘כלשהו’… לא יודעת למה אבל זה נראה לי קצת תקוע.
אוקי, בקטע שהיא אומרת לו שאם הוא לא יבוא איתה אז המשטרה תתפוס אותם, ואז הוא מסכים לבוא רק כי הוא לא רוצה ללכת לכלא. הוא אפילו לא חושב על העובדה שהיא ליטרלי הצמידה אותו לקיר ואיימה עליו. קצת מוזר, אתה לא חושב?

וזהו לביקורת, רק להבהיר – אני קוראת את זה בעין ביקורתית, בקטע שאני מחפשת
במה אתה צריך להשתפר. אני ממליצה לך לקרוא מחדש את ההערות על הפרק הראשון בזמן שאתה כותב את הפרק הבא ובכללי לעבור על הפרק לפני שאתה מפרסם, תתפלא מה מוצאים בעריכה האחרונה הזאת :)

הפרק טוב. מלא אקשן ולגמרי סקרנת אותי בסוף עם המגלשה הזאת (אני גם רוצה :O). אני עומדת ללכת לישון ולחלום על מקום מסתור של ערפדי צללים. חוץ מזה, אני אוהבת את לילי אן, נראית לי קשוחה כזאת. וניקולאס מעצבן אותי, הוא נראה כמו פתי טהור. תכף יבוא איזה מישהו מהרעים וגם יזמין אותו לאיזה בניין רעוע עם מגלשה והוא יסכים בלי להסס כי – ‘מגלשה! אני רוצה להתגלש במגלשה!’ אני מקווה שזה רק הרושם הראשוני שלי ממנו ^~^
מחכה להמשך!

12/06/2018 01:37

תודה על התגובה puma 161, עכשיו בעיקרון העלילה מתחילה.
ניקולס זורם(בינתיים ) עם הדברים ונעצר עם הזרם בפרק השלישי ,מה שגורם לו לספקות עוד פעם בענייני הערפדים(יהיה הרבה שאלות ותשובות בפרק 3) .
בפרק 3 זה פרק שיש בו הרבה הומור ,שאלות ,תשובות ומעט מאוד אקשן (סורי).
אבל לא לדאוג ,אחריי שנכיר את הדמויות מהרשמה (זה יצא 4 פרקים) יתחיל להיות אקשן והרבה אז יש למה לצפות.
ותודה על הביקורת ,באמת צדקת ,אני חייב לקרוא את הפרק קודם, רשמתי לי את זה .

12/06/2018 06:58

סך הכל – אהבתי. פרק טוב, העלילה מתחילה, הערפדית OP כצפויי. עם זאת, כמה בעיות ושאלות:
– הנבחר? אני קיוויתי שהגיבור יצטרף לערפדים בטעות ו/או יהפוך לערפד. נראה שלא. נדוש, אבל הדברים הטובים ביותר הם כשלוקחים את הנדוש והופכים אותו לטוב.
– למה הערפדית מפחדת מהמשטרה אם היא חוסמת בטלקינזיס את האקדחים שלהם ובכללי מכסחת להם את הצורה? היא לא רוצה לחשוף את עצמה? כוחה מוגבל?

– הקטע שהם רבים מי יכנס קודם היה מיותר. לא ברור לי אם זה נסיון להעביר את האופי של הדמויות או רעיון שיצא לא משהו, אבל הוא היה הפסקה ברצף הסיפורי ולא עבר לי.

– חוזר: התגובה בנוגע לטלקינזיס שלה לא הגיונית. אף אדם שקול (אולי חוץ מילדים קטנים) לא יגיד “מגניב” על דברים כאלה. זה מה שהיינו רוצים שיקרה, בתור חובבי פנטזיה, אבל גם מי שאוהב בזמנו הפנוי לחקור מערות נטושות בטענה ‘יש שם רוחות רפאים’ יופתע אם אחת תתגלה אליו, והארי פוטר היה אמור להתעלף כשדאדלי הפך לחזיר.
(למדתי על זה בפילוסופיה, ואני עדיין מעכל את האמת שככל הנראה גם אני לא אאמין בדברים כאלה…)
בכל אופן, במצב כזה הייתי מצפה מהגיבור לחשוב שהוא חולם – מה שיכול לשנות לגמרי את דרכי הפעולה שלו (זה לא באמת מסוכן – זה חלום! אני בלתי פגיע!), להתעלף או לרעוד מפחד מפני עוד שיבושי מציאות שיגיעו בקצה המנהרה.

אהבתי את הסיום (להתגלש אל החושך), ומעניין אותי לדעת מה שם בפנים.

נ.ב. נכיר גם את הדמות שלי בפרקים הבאים, או רק את הערפדים?

16/06/2018 16:46

תודה על התגובה ,שמח שאהבת את הסיום.
אני יכול להגיד לך שפרק הבא מכירים ערפד שעשיתי עוד לפניי הפרק הראשון.
פוגשים את אחת הדמויות בהרשמה והדמות שלך (איזמרלדה ,מלכת השדים) תוזכר -זה במאה האחוז.
אני עוד עובד על הפרק כי רק אתמול עלה לי איך להמשיך.
אז לא לדאוג ,פרק 3 יעלה במהלך השבוע ואולי אפילו פרק 4.

17/06/2018 06:49

היי,
אני חייבת לציין שאני אוהבת את הסגנון כתיבה. אתה כותב במשפטים קצרים ולא עמוסים… זה נותן לקוראים קצת לנשום מבלי לנסות לפרש לעומק משפט ארוך.
בניגוד לדרקון מהמבוך, אני לא אתעלף אם אראה פתאום צבאות של מלאכים מבעד לחלון בזמן שאני כותבת את התגובה הזו. המוח האנושי מסוגל לעכל את המידע הזה. שום פרכוסים ושום רעידות… הכל בסדר.
מה שכן, אני מצפה לקצת סקפטיות מצד ניקולאס. אם היא ערפדית, אולי היא רוצה לשתות את דמו של הנבחר כדי להיות חזקה. הוא גם לא יודע מה המשמעות כשהיא אומרת ‘נבחר’ – אולי הוא נבחר לארוחה דשנה של 100 ערפדים שיתנפלו עליו בסוף המגלשה. אני לא אומרת שהוא חייב לחשוב שהיא נגדו אבל קצת להראות מחשבות והתלבטויות שיש בתוכו היו מוסיפים עוד טעם לסיפור.

21/06/2018 18:00
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך