קרייסט – אפילוג

puma161 16/03/2018 257 צפיות אין תגובות

“בוקר טוב, תלמידים.” המורה נכנסה לכיתה וחיוך קורן על שפתיה.
מולה ישבו עשרים ותשעה תלמידים עייפים ורדומים משעת הבוקר ה ‘מוקדמת’ כביכול. היא גיחכה למראה הילדים המנומנמים לפניה שחשבו ששמונה בבוקר זה מוקדם.
ריכוז, הלני, ריכוז. “אני רוצה להציג לפניכם תלמיד חדש,” פתחה וסימנה לדמות מאחורי הדלת שתיכנס.
הדלת נפתחה בחריקה קלה ונער רזה ובהיר עור נענד מאחורי שולחן המורה. הוא הרים את ידו והסיט כמה קווצות שיער כהה מפניו, ואז חייך חיוך קטן ונופף אל הכיתה. היתה דממה. “היי, קוראים לי מורגן ניישר, נעים להכיר,” הנער הציג את עצמו ועיניו נדדו לכיוון הלני, שעמדה בפתח הכיתה ונעצה מבטים מפצירים בתלמידיה.
“אתם יכולים לשאול אותו שאלות אם יש לכם,” אמרה בניסיון לגרום למישהו מהם לדבר.
נערה בעלת זוג צמות בהירות ועייני תכלת בוהקות הרימה את ידה ומורגן הנהן אליה בעדינות. “אתה יודע מה אומר השם שלך?” שאלה וקולה היה מתון, כאילו היא יודעת את התשובה ומצפה שלא ידע כדי שתוכל להפגין חכמה מול ילדי הכיתה.
אבל מורגן הנהן שוב. “אבל אני לא טוב במיוחד בהסברים, אז אשמח אם תעשי את זה את.”
פניה של הנערה קרנו והיא נעמדה במקומה. “‘מור’ בצרפתית משמעותה מוות, ואם קוראים גן כ גֶן אז מקבלים ‘גן – מוות’,” הסבירה בקצרה והתיישבה חזרה במקומה.
המהום קולות עבר בין התלמידים, ואז אחד מהם צעק: “יש לך שם קטלני, אחי!” ומורגן ניחש שהתכוון לתרתי משמע. חיוכו גדל כשהבין שאולי לא יהיה לו קשה במיוחד להשתלב בבית ספרו החדש.

קרייסט – אפילוג
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך