Miss Ross
השיר בסוף: Three Days Grace - Get out alive

Am I Evil? – פרק 10 חלק א’-בריחה

Miss Ross 10/11/2014 366 צפיות אין תגובות
השיר בסוף: Three Days Grace - Get out alive

Am I Evil? – פרק 10 חלק א’-בריחה:

דיברתי איתו, סיפרתי לו שאני צריכה עזרה. לא פירטתי יותר מדי, הוא בעצמו הבין הכול.
לא שאל הרבה שאלות והסכים לענות לבקשתי. ביקשתי ממנו להודיע לקרטר שאני בסדר,
ששום נזק לא נגרם לי, ושאני אצור איתו קשר ברגע שאוכל. נתתי לסטיבן את המספר של קרטר.
הוא שאל היכן אני נמצאת, לא עניתי, אך לבסוף הוא הוציא ממני את התשובה, אמר לא לדאוג ובזה הסתיימה השיחה. לקחתי נשימה עמוקה ונאנחתי בכבדות.
בדיוק באותו הרגע משהו קר ועבה נצמד אל עורפי. בלעתי את רוקי וקפאתי במקום. זה היה מקס הוא בטוח שמע אותי.
”מי את?” נשמע הקול, להפתעתי הרבה זה לא היה קולו של מקס. הקול היה צרוד במעט השייך לאיש בסביבות גיל הארבעים.
בתנופה חדה להפליא, הוא סובב אותי אליו.
הכרתי אותו.
שיער חום, זיפי זקן, גבוה ורזה בגיל השלושים לפחות.
זה הוא אותו האחד שישב ב-”לופיטה” יחד עם מקס, רק שהפעם הוא לא היה מנומס כמו בפעם הקודמת.
הבעתו הייתה קודרת ובוחנת.
עיניו היוו לי פחד, יכולתי להרגיש את הצריבה בלב, כאילו הוא בעצמו ניסה לתלוש לי אותו מהמקום.
הוא חיכה לתשובה ואני שתקתי, לא ידעתי מה ואיך לענות. הייתי מבולבלת וחרדה עטפה אותי.
הוא הניף את ידו כלפי מעלה, את אותה היד שאחזה באקדח. נשמעה ירייה ולבי צנח אל התחתונים.
באותו הרגע מקס קפץ משנתו והביט סביבו בחיפזון, כשהבעה מרושלת לפניו.
כאשר הבחין בי ובאותו האחד שלצידי, הוא גלגל את עיניו ויצא מהמכונית. החבאתי את הנייד בכיסי,
העיקר שלא יראה אותו.
”מי זאת?” האיש פנה אליו, בעודו מחזיק בעורפי בחוזקה. נלחצתי.
”זאת השותפה שלי, תניח לה” ענה מקס ומשך אותי אליו מהזרועות של הזר.
”תכנסי למכונית!” הורה לי ועשיתי כדבריו. ברגע שפתחתי את דלת המכונית, האיש החל לצחקק לעצמו.
”לא רוצה לשתף את השותפה שלך בשיחה שלנו?” תהה. הסתכלתי על מקס.
”היא לא מעוניינת!” ענה מהר ומבלי להתווכח התיישבתי במכונית והנחתי את הנייד שלו למקום.
לאחר שהאיש סקר את המקום, הוא עשה שיחה מהירה ולאחר כרבע שעה הופיעו עוד אנשים.
אלה היו גברים לבושי שחורים, כולם בסביבות גיל העשרים-שלושים.
אחד מהם הבחין בי וניגש להישען על המכונית, בעודו קורץ לי בדרך. חלאה.
ישר הסקתי כי זאת הייתה בעצם אותה הכנופיה שמקס עובד בשבילה, או משהו בסגנון.
”תתרחק מהמכונית, לפני שאני ארסק אותך!” צעק לו מקס ולהפתעתי הרבה אותו האחד למרות פער הגילאים,
עשה כדבריו.

הם דיברו ביניהם על יד הנחל. לא יכולתי לשמוע אותם, הם היו רחוקים מדי,
ולמרות זאת מדי פעם הם נעצו מבטים לכיווני. כל פעם כשזה קרה היה לי עור ברווז.
לאחר זמן מסוים, הם הושיטו למקס חבילה. שיערתי לעצמי שזאת הייתה חבילה של תמונות.
תמונות חדשות – זאת אומרת, קורבנות חדשים. ישבתי ונזפתי בעצמי.
המפתחות היו במכונית, הנייד, הבגדים והכסף. יכולתי לברוח. למה לא ברחתי? למה?!
אפילו אקדח היה לי, ולא עשיתי כלום. פשוט כלום.
משהו עצר אותי מלפעול, משהו כאילו כלא אותי באזיקים וסירב לתת לי לנוס לנפשי.
מישהו הגיע, מישהו נוסף. הוא התנשף כאילו חזר מריצת מרתון. הוא צעק להם ולא רק הם שמעו, אלא גם אני.
הוא צעק כי המשטרה מגיעה. ניסיתי להידחק אל תוך המושב, כאילו שזה היה אפשרי.
מעשה ידיו של סטיבן? למה עשה זאת?!
הסתכלתי על מקס, פחד השתקף בעיניו והוא חייב היה לפעול מהר.
”חתיכת בוגד!” צעק האיש. מקס לא חשב הרבה ובמהירות הצית את האדמה שהייתה ביניהם בכדי לחסום כל אפשרות לתפוס בו. הוא רץ אל המכונית והתניע אותה.
”תירו! תירו לכל הכיוונים!” צרח הזר.
מקס לא ריחם על דוושת הגז ולחץ עליה בכל הכוח. אני מדי פעם הסתובבתי אחורנית לבדוק אם מישהו רץ בעקבותינו, ובהחלט רצו. הם רדפו אחרינו!
”תשרוף אותם!” צעקתי, הופתעתי לשנייה בודדה על המילים שיצאו לי מהפה, כנראה שזה היה אינסטינקט כבר.
”אני לא יכול!” ענה מבלי להסית את המבט מהכביש. היה חשוך וזה הקשה עלינו לנסוע.
יער זה מקום מסוכן לדברים אלה.
”איך המשטרה הגיעה לכאן?” מדי פעם שמעתי אותו ממלמל לעצמו את השאלה הזאת.
”מי אלה היו?” העברתי נושא , ”אני חושב שאת בעצמך הבנת זאת” ענה.
”מה לעזאזל עשית בחוץ בזמן שישנתי?! למה אני צריך להציל ת’תחת שלך?!” הינה זה שוב הפעם מתחיל.
הוא פשוט נהנה להוציא עלי עצבים.
”סליחה באמת! בפעם הבאה אני אדע שהאורחים שלך מגיעים בלילה!” התעצבנתי.
כאשר הגענו למקום בו המכונית כבר לא יכלה לעבור, אחרת זה היה הופך לרכבת הרים, הוצאנו את הדברים והוא הורה לי לרוץ. רצנו כמו משוגעים.
היה מאוד קשה לרוץ, היו מלא מפולות בדרך ומלא ענפים זרוקים, בקושי ראיתי את מקס ובקושי ראיתי מה יש מתחת לרגליי. שהחושך הזה ייגמר!
”למה הם רודפים אחרינו?” שאלתי תוך כדי, לפי קולו יכולתי לכוון את עצמי אליו.
”כי קבעתי להיפגש איתם פה והגיעה ניידת!” הוא ניסה לא להתפרץ בצעקה, למרות שזה היה מאוד קשה לו.
”הם חושבים שבגדתי בהם, שאני הוא זה שקראתי לניידת….עכשיו הם רוצים להרוג אותנו” רטן ונעצרתי במקום.
להרוג? ”להרוג” – המילה השתוללה לי בראש ועשתה מסיבה על חשבוני.
”את רוצה למות?” הוא ניגש אליי לאחר ששם לב כי אני לא מאחוריו.
”לא,” עניתי בתמימות.
”אז צריך לרוץ…..רוצי! קדימה!” הוא תפס בידי, והפעם זאת הייתה באמת נגיעה ביד ולא בסוודר,
יכולתי להרגיש את ידו החמה על עורי. היה לו מגע רך ונעים.
בדרך, פלטפורמת הנעל שלי נקרעה למחצה וזה השמיע קולות רועשים בזמן הריצה.
מקס עצר אותי ונצמדנו אל מאחורי עץ עבה.
”מה זה הרעש הזה?” שאל.
”נקרעה לי הנעל” עניתי בעודי מתנשפת.
”אז תורידי!” הוא רציני?
”אני לא ארוץ יחפה!” התפרצתי.
”את כזאת מעצבנת!” זעם. הוא יכול לכעוס כמה שהוא רוצה, איך אני אמורה לרוץ יחפה?!
”נמאסת! הינה, קחי את הנעליים שלי, בכיינית!” רטן.
חה! זה היה מצחיק!
”בשביל ללכת בנעליים שלך אני צריכה למצוא לעצמי עוד שלוש כפות רגליים!” אמרתי בעוקצנות והוא נעץ בי את מבטו הזועף.
”אין בעיה, רוצה שאני אחתוך לך את כפות הידיים בכדי שזה ישלים לך את ‘הפאזל’ ?” הוא החזיר לי בציניות.
כנראה שפגעתי בנקודת חולשה שלו. שלא ייעלב, זה לא שבאמת הרגל שלו הייתה כזאת גדולה,
אבל קצת היגיון, לא? בעצם, במחשבה שנייה, שייעלב כמה שבא לו!
”אם כך רוצי יחפה, אלא אם כן את רוצה שהם יהרגו אותך” גיחך. ממזר.
”אז מה החלטת , נסיכה?”
”תפסיק לקרוא לי ככה, אני מתעבת את המילה הזאת!” רטנתי.
הוא התנהג אליי תמיד כאל בכיינית מפונקת – ילדה חלשה. אני לא כזאת!
”בעצם יש הגיון במשהו שאת אומרת, הנסיכות יותר יפות ממך, לא פלא שיש כל כך הרבה תעבה” צחקק, אך גם לא שכח להביט ולבדוק את השטח.
רק מלראות את גבו, היה לי חשק עז להרביץ לו במוט ברזל כלשהו.
”אני רואה ששיחקת בברביות בילדותך!” ניסיתי לעקוץ בשנית, אך הוא שרף את האמה שלי.
מפי נשמעה צווחה קלה והוא מיהר להשתיק אותי. זה כאב. האצבע שלי הייתה אדומה מאוד וכנראה שתישאר כוויה.
”תתבגרי!”
”תתבגר אתה! אני בוגרת מספיק!” רטנתי.
”רק בזה שאת אומרת שאני צריך להתבגר, את לא יוצאת בוגרת!” אמר והרגשתי את איך שעצבי המוח שלי מתפוצצים במהירות, כאילו עוד רגע ייצא קיטור מאפי! הוא כזה מעצבן!
איך זה שגם ברגעים כאלה אנחנו רבים.
נשמעו צעקות זרות. לא ידענו אם אלה היו הכנופיה או אנשי המשטרה, אך בשום מקרה אסור היה לנו להיתפס.
המשכנו לרוץ. כבר יכולתי להקיא את הריאות שלי מרוב עייפות.
ואז זה קרה.
מקס מעד ונפל על ארבע, הוא לא היה מסוגל לרוץ עוד, הוא התנשם בכבדות כאילו הרגע עישן כמה חבילות סיגריות ללא הפסקה. הפצע הקשה עליו, נראה היה שהוא נפתח שוב.
הקולות שיצאו מפיו היו רעשים לא אנושיים. נבהלתי.
”מקס, חייבים להמשיך…” התכופפתי אליו והנחתי את ידי על כתפו. הוא לקח נשימה עמוקה וניסה להרגיע את עצמו.
”קדימה…חייבים להמשיך” תפסתי בידו הבריאה והנחתי את זרועו סביב צווארי, בעודי עוזרת לו, עודדתי אותו להמשיך לרוץ. היינו חייבים להציל את עצמנו!
”יש שם ערימה ענקית של עלים, בואי לשם…” הוא הצביע על הערמה שניתן היה בקושי לראותה. היא הייתה די גדולה.
ניגשנו לשם והוא התמוטט על האדמה, מנסה לא להתעלף. אני ניסיתי להיקבר לתוך הערמה.
עוד הפעם נשמעו קולות, הפעם יותר קרוב.
”מישהו מגיע!” לחשתי כמעט ובפאניקה. הוא נשכב מעליי והוריד את ראשי מטה.
הוא הכביד עלי במקצת, אך זה לא מה שהדאיג אותי באותו הזמן.

# # # #

השעה כבר הייתה בסביבות השש. השמש כבר החלה לזרוח, ולמזלי ולמזלו של מקס, השטח היה ריק.
לא ראו אותנו. הצלחנו להימלט.
לאחר שהבוקר הגיע במלואו, התחלנו לזוז העירה. היינו צריכים מכונית ואוכל.
”מה נעשה?”
”קודם נמצא מקום – דירה, בה נוכל להתקלח ולאכול…” אמר. זיעה מילאה את מצחו ופניו היו מלוכלכות מאוד,
אפילו הקעקוע שלו על הצוואר כוסה על ידי הלכלוך. מצבו היה רע, ולמרות שלא הראה זאת,
יכולתי להבחין בכך.
לאחר שעות של הליכה, הגענו לבניין רב קומות. כבר ידעתי מה הוא מתכנן וזה ממש לא מצא חן בעיניי.
”איך אתה מסוגל לפלוש לדירה זרה?”
”התרגלתי כבר, אני גר מדירה לדירה כבר כמה חודשים…” ענה בגיחוך. הזדעזעתי.
”אתה פשוט נכנס לדירה של מישהו כשאין אותו בבית?”
”אכן כן” ענה באדישות ופי נפער.
”חכי פה, אני הולך לחפש לנו מקום” אמר ועלה במדרגות.
הוא החל לדפוק בדלתות, מי שפתח לו, אמר להם שהוא טעה בדירה ומי שלא, זה הועבר לסימן שאלה.
”דירה מספר שלושים שלנו לכמה זמן” הוא פנה אליי והתלוויתי אחריו, עדיין מתקשה להאמין.
”ככה זה תמיד?”
”בדרך כלל אני נכנס מהחלון, אבל כרגע היד שלי לא מאפשרת לי זאת” ענה ופרץ את הדלת של דירה מספר שלושים.
הדירה הייתה מאוד מסודרת וגדולה. מקס ישר ניגש למטבח ואני לסלון.
הרבה תמונות של משפחה יפה ומאושרת קישטו את פניי החדר. קנאתי בהם.
בתמונות היו זוג מבוגרים, בעל ואישה ושלוש בנות. כולם היו כל כך שמחים.
”יש פיצה!” צעק לי מקס.
הבריחה שוב הכתה בי ושאלה נוספת שלא הדאיגה אותי קודם, החלה להטריד אותי עכשיו.
”למה לא יכולת לשרוף אותם?” פניתי אליו. הוא הביט בי בהלם, לא ציפה לשאלה כזאת.
”ככה.”
”מקס!”
”זה לא עניינך!” רטן.
”זה כן! מה תעשה עכשיו? הרי הם רוצים להרוג אותך….והתמונות…החבילה שנתנו לך.. ” ניגשתי אל התיק שלו והוצאתי משם את החבילה.
”אתה תמשיך עם זה?” שאלתי. הוא חטף את החבילה מידיי.
”אני לא יודע!”
”למה?” המשכתי לשאול. הוא התייאש וגלגל את עיניו בכבדות.
”כי הוא דוד שלי!”
~ ~ ~
Get Out Alive:

No time for goodbye he said
As he faded away
Don’t put your life in someone’s hands
They’re bound to steal it away
Don’t hide your mistakes
‘Cause they’ll find you, burn you
Then he said

If you want to get out alive
Oh run for your life
If you want to get out alive
Oh run for your life

This is my last time she said
As she faded away
It’s hard to imagine
But one day you’ll end up like me
Then she said

If you want to get out alive
Oh run for your life
If you want to get out alive
Oh run for your life
If you want to get out alive (If you want to get out alive)
Oh run for your life (Life)
If you want to get out alive (If you want to get out alive)
Oh run for your life

If I stay it won’t be long
Till I’m burning on the inside
If I go I can only hope
That I make it to the other side

If you want to get out alive
Oh run for your life
If you want to get out alive
Oh run for…..

If you want to get out alive (If you want to get out alive)
Oh run for your life
If you want to get out alive (If you want to get out alive)
Oh run for….

If I stay, it won’t be long
Till I’m burning on the inside
If I go I can only hope
That I make it to the other side
If I stay, it won’t be long
Till I’m burning on the inside
If I go, if I go

Burning on the inside
Burning on the inside
Burning on the inside

Am I Evil? – פרק 10 חלק א’-בריחה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך