The End of The Planet פרק 7

החלטתי לא לענות לו.
"תענה!"
המשכתי לשתוק. זה שיגע אותו.
"אם אתה לא עונה לי עכשיו…"
"אתה לא יכול לאיים עליי."
"מה אמרת עכשיו?!" קולו התגבר בכל מילה.
"אין לך ראיות נגדי. אתה לא יכול להגיד עליי כלום. אני לא רצחתי אף אחד, אני אפילו לא יודע על מה אתה מדבר", אמרתי באדישות, בשביל להרגיז אותו אף יותר. מתוך הניסיון שלי אני יודע שחוקר גרוע, כמוהו, מתעצבן מזה שהנחקר לא אומר מילה.
"אתה זה שהרג את השומר? אתה עזרת למייק לברוח?", שאל ברוגע.
הוא ניסה גישה אחרת, הפרצוף שלו עדיין היה אדום מהצעקות, הקול שלו עדיין היה צרוד, אך הוא ראה שאני לא נשבר מחקירה קשה, אז הוא מנסה לעבור לשיטה אחרת.
"איך אתה בדיוק הגעת לזה?", המשכתי באותו טון, למרות שבתוך תוכי הייתי מעוצבן קשות על ההאשמה הנוראית הזו.
"אל תתחצף", סינן מיט, "אתה ואנג'לינה הם האנשים היחידים שהיו שם חוץ מהשומר, לפי מה שהבנתי, אתה עברת הכשרות ליחידות מובחרות בצבא הישראלי", חייך אליי בערמומיות.
"אתה צודק", אמרתי. ידעתי שהוא קרא את העבר שלי, זה לא הדאיג אותי. "אני באמת עברתי הכשרה כזאת. אבל אדוני", אמרתי ורכנתי קדימה, "אני בטוח שאם תבדוק את מצלמות האבטחה אתה תוכל לראות שהם כובו לחצי שעה", ידעתי שלמייק יש מכשיר כזה, הוא הרבה פעמים השתמש בו בשביל להתגנב למטבח, "אחרי שהם חזרו ניתן לראות אותי ואת אנג'לינה נכנסים לרחבה, מתנשפים ומיוזעים. אז לפני שאתה חוקר מישהו, תחקור מה קרה לפני".
מיט היה המום. "תבדקו את מצלמות האבטחה", אמר לרמקול שהיה מותקן במרכז השולחן. "כדאי בשבילך שאתה צודק", סינן לכיווני ויצא מהחדר בסערה.
הוא השאיר אותי שם, גם את השיטה הזאת אני מכיר. הם מחכים שאני ישבר מהדידות ואז אני ימלמל לעצמי דברים שיפלילו אותי. זה לא יעבוד להם.
לפתע הרגשתי עייף ביותר. הכיסא לא היה נוח, וידי האזוקות לא נתנו לי חופש תנועה מלא, אך בכל זאת הצלחתי לגרור את הכיסא עד למצב נוח בשביל להשעין את רגליי על השולחן.
נרדמתי.
השינה שלי הייתה רצופה בחלומות. חלמתי על ג'ייק שנשאב לחלל. חלמתי על סערת הרגשות של מייק ברגע שהוא ראה אותי ואת אנג'לינה מחובקים. חשבתי על אנג'לינה. על הווידוי שלי כלפיה.
התעוררתי למשמע של דלת נטרקת. זה היה מיט.
"ניצלת", אמר לי ופתח את האזיקים שלי, "אתה משוחרר."
חייכתי אליו במטרה להרגיז אותו. "ומה עם אנג'לינה?"
"היא מחכה לך בחוץ"