tiger
מקווה שתאהבו את הסיפור, אם תרצו המשך תכתבו בתגובות

הַיָּפֶה והחיה

tiger 30/01/2020 228 צפיות 6 תגובות
מקווה שתאהבו את הסיפור, אם תרצו המשך תכתבו בתגובות

תקציר:
אדוארד, הבן של היפה והחיה, חיכה כל חייו לאותו היום, היום הראשון של בית הספר. אך בית הספר שעליו אנו מדברים הוא אינו עוד בית ספר רגיל של ילדים רגילים, זהו בית ספר לאגדות, שם לומדים ילדים של גיבורי אגדות ונבלים. הוא רוצה למצוא אהבת אמת, כמו הוריו. אך כל הבנות רואות רק את היופי שלו, את מראהו החיצוני, ולא רואות את האומץ שלו ואת טוב ליבו.

הפרק הראשון:
השמיים היו בהירים, הציפורים צייצו ואור השמש חדר מבעד לחלון.
ישבתי בחדר האוכל, אכלתי סלט ירקות, כריך חביתה, גבינות ושתיתי מיץ תפוזים. לאחר מכן הלכתי לחדרי, החלפתי לבגדי בית הספר ולקחתי את כל הדברים שהייתי צריך. ירדתי במדרגות העץ בדרכי לאולם הכניסה. נפרדתי לשלום מהורי ויצאתי החוצה. גן הוורדים השתרע לפני, והטירה הייתה מאחורי, יצאתי משער הטירה וחיכיתי. כעבור כמה דקות שמעתי שאגה וראיתי את הדרקון הזהוב והאצילי נוחת. הוא התכופף מעט ועליתי על גבו, הוא התרומם ורכבתי עליו אל בית הספר.
מאוחר יותר, הגעתי לבית הספר, אני לא מאמין שאני כאן חשבתי. נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי לבית הספר. הייתי באולם גדול ומפואר עם כסאות רבים שרובם היו תפוסים. מצאתי כיסא פנוי על יד בן עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות.
“היי” הוא אמר
“היי” השבתי לו
“אני ליאו, הבן של סינדרלה. מי אתה?” שאל
“אני אדוארד, הבן של היפה והחיה” אמרתי
“נעים להכיר אותך אדוארד”
“נעים להכיר גם אותך ליאו”
“שלום לכולם וברוכה הבאה לבית הספר לאגדות” אמרה מנהלת בית הספר
“את השנה אנו מתחילים בחלוקה לקבוצות. כל קבוצה תצטרך למצוא ביצה של דרקון ביער ואם יתמזל מזלה-דרקון, הקבוצה שתצליח למצוא ביצה או דרקון תנצח” אמרה
“אך שימו לב, ביער אורבות סכנות רבות. עליכם לשתף פעולה ולהשתמש בכישרונות שלכם אם ברצונכם להצליח”
“הבה נתחיל. כשתשמעו את שמכם תבואו לבמה ותצטרפו לקבוצה שלכם”
“אמה”
לבמה הגיעה ילדה עם עיניים ירוקות ושיער זהוב ארוך (הבת של רפונזל כמובן)
“ליאו”
ליאו הלך לבמה וקיבל הרבה מחיאות כפיים ותשואות
“אדוארד”
שמעתי את שמי והלכתי לבמה, שמחתי שאני בקבוצה עם ליאו ונעמדתי על ידו. התשואות ומחיאות הכפיים התגברו.
“מיה”
לבמה הגיעה ילדה עם שיער ג’ינג’י מתולתל ועיניים ירוקות עם חץ וקשת בידה (הבת של אמיצה). היא נעמדה על יד אמה והתשואות המשיכו
“ואחרונה, רובי”
לבמה הגיעה ילדה עם שיער שחור שמגיע עד לכתפיים ועיניים אדומות, היו לה כנפיים שחורות וגדולות כמו של נשר. היא נעמדה על ידי.
התשואות הפסיקו ובמקומן התחילו צעקות.
“זו הבת של מליפיסנט!” מישהו צעק
“למה היא בקבוצה איתם?!” מישהי צעקה
“היא בדיוק כמו אמא שלה, היא תהרוג את כולנו!” מישהי אחרת צעקה
נרתעתי ממנה, הבטתי בה וראיתי שהיא פגועה ואומללה.
דמעה זלגה על לחייה והיא לחשה לעצמה “אני לא אמא שלי, אני לא אמא שלי, אני לא אמא שלי”.
היא יצאה בריצה מהאולם והדלת נטרקה מאחוריה.
ריחמתי עליה, רציתי לעזור לה אבל לא ידעתי איך.
המנהלת העמידה פנים שלא קרה כלום ואמרה “לפחות מישהי אחת ממהרת להתחיל את המשימה”, “אתם רוצים להיכשל? , קדימה, צאו לדרך!”.
יצאנו מהאולם ושמעתי את אמה ומיה מדברות :
“למה נתקענו עם מליפיסנט בקבוצה שלנו?!” אמרה מיה
“היא נראית רעה יותר מאמא שלה” אמרה אמה
“הקבוצה שלנו הייתה מושלמת עד שהיא הגיעה!” אמרה מיה
“נכון, מה הבעיה בקבוצה של ארבעה, רק שתינו והבנים!” אמרה אמה
“נסיך אחד לך והנסיך השני לי” אמרה מיה
“פשוט מושלם” אמרה אמה
“לגמרי, את ואדוארד תהיו מושלמים ביחד” אמרה מיה
“הוא יפה ואת יפה, זוג מושלם” הוסיפה
“את חושבת?” שאלה אמה
“אני בטוחה” אמרה מיה
“גם את וליאו תהיו זוג מהמם” אמרה אמה
“באמת?”
“כן, באמת!”
הן המשיכו לדבר והפסקתי להקשיב, הן רק עוד בנות שאוהבות אותי בגלל המראה החיצוני שלי. מה חשבתי לעצמי? למה חשבתי שפה יהיה שונה?
אף אחת אף פעם לא תאהב אותי בזכות מי שאני, אני בדיוק כמו אבא שלי.

הפרק השני:
הגענו ליער. היה כל כך שקט ששמעתי את הנשימות של עצמי. דבר אחד לא הבנתי, לאן נעלמו כל החיות? איפה כל הסכנות מהן הזהירה אותנו המנהלת? המשכנו ללכת והתחיל להחשיך. לפתע הרגשתי שהאדמה רועדת ומשום מקום נפער בור במרחק של כמה סנטימטרים לידי. הסתכלתי לתוך הבור וראיתי רק חושך בתוכו. לקחתי אבן וזרקתי פנימה, לא שמעתי את צליל הנחיתה.
“תראו!” שמעתי את מיה אומרת היא הצביעה על חריטות מסביב לבור. התאספנו סביבה וראינו חריטות של דרקונים יורקים אש ושל ביצי זהב, מסביב היו עוד כל מיני סימנים מוזרים, אולי אותיות של שפה משונה. הבנו מיד שהביצה שאנחנו מחפשים קשורה למקום הזה, יכול להיות שהיא נמצאת שם.
“אז מה עושים?” שאל ליאו
“קופצים פנימה” אמרתי
“השתגעת?!” אמרה אמה
“הוא צודק, זה הקצה חוט היחיד שיש לנו על הביצה הזאת” אמר ליאו
“אבל לקפוץ פנימה?!” צעקה אמה
“אנחנו אפילו לא יודעים שהביצה שם! אנחנו לא יכולים לדעת מה מחכה לנו בפנים!” אמרה מיה
“חייבת להיות דרך אחרת” אמרה אמה
“אין” אמרה רובי
כולנו הפסקנו לריב אחד עם השני והסתכלנו עליה.
“מה זאת אומרת אין?!” אמר ליאו
“איך את יכולה לדעת את זה?!” אמרה מיה
“כי אני שומעת אותו, המקום הזה קורא לי” אמרה רובי
“למה שנאמין לך?!” אמרה אמה
“כי אין לכם ברירה” אמרה רובי
“שמעתם אותה, מי ראשון?” אמר ליאו
“אני” אמרתי, לקחתי כמה צעדים אחורה וקפצתי. הרגשתי את הרוח בפרצוף, תהיתי מתי אני אפגע בקרקע ואם זה יכאב. כשפגעתי בקרקע הופתעתי לגלות שהנחיתה הייתה רכה ולא נפגעתי כלל. לא ראיתי כלום, מסביבי שרר חושך מוחלט.
“אד?” שמעתי את הקול של ליאו מהדהד
“קצת חשוך פה אבל אני בסדר, אתם יכולים לרדת” צעקתי
“אני קופצת” צעקה מיה וכעבור כמה שניות היא נחתה לידי
“אמה את יכולה לקפוץ עכשיו” צעקתי
“אאאאאאאאאאאאאהההההההה!!!” שמענו את אמה צועקת לפני שפגעה בקרקע
“אני בא!” שמעתי את ליאו צועק בטרם נחת
“רובי איפה את? את יכולה לקפוץ!” צעקתי, שמענו משק כנפיים וראינו את רובי נוחתת לידנו
“למה לי לקפוץ? יש לי כנפיים” אמרה רובי
“ממש חשוך פה, איך נראה לאן אנחנו הולכים?” שאלה מיה
“אולי לגברת עטלף יש גם ראיית לילה” אמר ליאו
“חה, חה, חה, מאוד מצחיק” אמרה רובי
“אני אטפל בזה” אמרה אמה והתחילה לשיר
“מה את עושה?! זה ממש לא הזמן לשירים עכשיו!” אמר ליאו, השיער של אמה התחיל לזהור והיא המשיכה לשיר בקול רם
“אוקיי, אני חוזר בי” אמר ליאו “זה זמן מצוין לשירים”
אמה הפסיקה לשיר והשיער שלה המשיך לזהור ולהפיץ אור עד שהוא האיר את כל החדר וגילינו שאנחנו במנהרה צרה
“אני רפונזל, שכחתם?” אמרה אמה
“בואו אחרי” אמרתי
עברנו במנהרה הצרה אחד אחרי השני, לפתע שמעתי צליל: ‘ווש’
“תתכופפו!” מיה צעקה
חצים עברו מעלינו ונתקעו בקיר האבן שמאחורינו
“מה זה היה?!” אמר ליאו
“אמצעי הגנה, נראה לי” אמרה מיה
“תהיו ערניים, למקרה שיש עוד כאלה” אמר ליאו
המשכנו ללכת במנהרה ו…
“גם אתם שומעים את זה?” אמרתי
“אני חושבת שזה עוד אמצעי הגנה” אמרה אמה
“או מלכודת” אמרה מיה
פתאום חרבות יצאו משני צידי המנהרה וחזרו למקומן ואחרי כן יצאו שוב וחוזר חלילה.
“אאאאאההההההההה!” (אמה)
“החרבות האלה יכלו לשפד אותנו!” אמרה מיה
“רגע, תראו, הן זזות בתבנית!” אמרתי
“נכון! יוצאות, חוזרות, יוצאות, חוזרות, תיק, תק, תיק, תק!” אמרה אמה
“זה הצליל ששמענו!” אמר ליאו
“אנחנו צריכים לנסות לעבור את החרבות האלה” אמרה אמה
“יש לי רעיון! תעשו כמוני!” אמר ליאו
ליאו עמד מול החרב כשהיא יצאה וברגע שהיא חזרה לקיר הוא התקדם צעד קדימה וכשהחרב השנייה יצאה וחזרה לקיר הוא התקדם עוד צעד קדימה וכך המשיך עד שהגיע לסוף ועבר את כל החרבות.
“כל הכבוד ליאו!” אמרתי
“איך עשית את זה?!” אמרה מיה
“זה היה מדהים!” אמרה אמה
“תעשו כמו שאני עשיתי ותעברו את החרבות!” אמר ליאו
הקשבנו לו ועברנו את החרבות אחד אחרי השני. המשכנו ללכת במנהרה והגענו לתהום.
“שיט” אמרה מיה
“איך נעבור פה?!” אמר ליאו
“אחחחחחחחח!” אמרה אמה
“מה קרה?!” אמר ליאו
“נפל עלי הדבר הזה!” אמרה אמה
נפל על אמה קרש ארוך והבנו בדיוק מה צריך לעשות איתו.
“אתם חושבים על מה שאני חושבת?” שאלה מיה
“זה יכול לעבוד” אמרתי
“מה יכול לעבוד? על מה אתם מדברים?” שאלה אמה
“הקרש הזה ישמש לנו גשר מעבר בין הקצה הזה של התהום לקצה השני שלה” אמר ליאו
“תעזרו לי להרים אותו” אמרתי
“אוקיי עכשיו תעזבו” אמר ליאו
‘בום’ הקצה של הקרש נחת בקצה השני של התהום.
“עכשיו נעבור אחד אחד, אני אתחיל” אמרה מיה
מיה עברה, אחריה רובי, אחריה ליאו, אחריו אני ואחרי אמה.
המשכנו ללכת במנהרה והגענו לסוף המנהרה, יצאנו ממנה לחדר גדול שבמרכזו ביצה זהובה.
“הצלחנו!” אמרה אמה
“הנה הביצה!” אמר ליאו
“חכו, לא יכול להיות שאין פה שום מלכודות” אמרתי
“הוא צודק” אמרה מיה
“תסתכלו על הרצפה!” אמרה אמה
“על כל משבצת יש סימן!” אמרתי
“הסימנים האלה מוכרים לי מאיפושהו” אמר ליאו
“הם היו בחריטה מסביב לבור!” אמרתי
“לא כולם, לא ראיתי את הסימן הזה אף פעם” אמרה אמה
“נכון” אמר ליאו
“אני חושבת שמותר לנו לדרוך רק על סימנים שהיו בחריטה, ואם נדרוך על סימנים אחרים אז…” אמרה מיה
“אז מה?” שאלה אמה
“אז משהו רע יקרה” אמרה מיה
“אני אלך לכיוון הביצה, תגידו לי על מה לדרוך” אמרה אמה
“תלכי משבצת אחת קדימה ושתי משבצות שמאלה” אמר ליאו
אמה הלכה משבצת אחת קדימה ושתי משבצות שמאלה ולא קרה כלום
“תמשיכי משבצת אחת קדימה ומשבצת אחת ימינה” אמרה מיה
אמה הלכה משבצת אחת קדימה ומשבצת אחת ימינה.
“תמשיכי ללכ…” אמר ליאו
“…אני לא יכולה לזוז” אמרה אמה
“מה?” אמרה מיה
“מה קרה?” אמרתי
“אאאני לללאאאא יככככווווו…”
אמה קפאה במקום
“אמה?!” אמר ליאו
“אמה?!” צעקנו
“אמה מה קרה?!” אמרה מיה
“אמה!” אמרתי
“אני חושבת שהיא דרכה על משבצת עם הסימן הלא נכון” אמרה מיה
“אבל מה קרה לה?!” אמר ליאו
“אני לא יודעת” אמרה מיה
“בואו ננסה שוב, אני אלך” אמרתי
“אתה בטוח?” שאל ליאו
“כן” עניתי בהיסוס
“בסדר, אז תלך כמו שאמה הלכה בהתחלה.” אמר ליאו
הלכתי משבצת אחת קדימה, שתיים שמאלה ועוד אחת קדימה
“לאן עכשיו?” שאלתי
“עוד אחת קדימה” שאלה מיה, “או שמאלה?”
“ראיתי את השמאלי בחריטה, זה חייב להיות שמאלה” אמר ליאו
הלכתי משבצת אחת שמאלה ולא קרה כלום
המשכנו לנחש לאן ללכת ולא קרה כלום. הגעתי לביצה.
“יש!” אמרה מיה
“הצלחת!” אמר ליאו
“מה עם אמה?” שאלתי
“…ללללה. אני יכולה לזוז שוב! אני יכולה לזוז שוב!” אמרה אמה
“אני חושב שאמה בסדר” אמר ליאו
“יש לנו בעיה קטנה…” אמרה מיה
כל המקום רעד, היינו חייבים לצאת משם.
“איך נצא מפה?” שאלה
“אין לי מושג…” אמרתי
“תראו, יש שם דלת!” אמר ליאו
“בואו!!!” צעקנו
רצנו לדלת ופתחנו אותה, ראינו את היער. רצנו לתוכו והדלת נסגרה.
“יששש!” אמרתי
“השגנו את הביצה!” אמרה אמה
“הצלחנו!” אמר ליאו
“רגע!!!” צעקה רובי
“מה?” שאלה מיה
“תקשיבו” אמרה רובי
שמענו קולות מוזרים שבקעו מן הביצה, הביצה החלה להיסדק ואז היא נפתחה. מהביצה בקע דרקון קטן, הדרקון היה שחור עם עיניים צהובות גדולות. הדרקון יצא מהביצה ועף אל רובי. הוא הסתכל עלייה במבט עצוב והיא הבינה. היא הבינה הכול. היא ליטפה את הדרקון ולחשה לו “זה בסדר”. הדרקון חייך ועף לשמיים, התרחק מהם, עד שהם לא ראו אותו יותר.
“מה עשית?!” צעקנו
“הכל באשמתך!”
“בגללך נפסיד!”
“את מביאה רק נזק מאז שהגעת!”
“מממהה עשיתתתי?” שאלה רובי
“מה עשית?!”
“את הברחת אותו!”
“ללללא התכוונתי” אמרה רובי
“אהההה, אז אם לא התכוונת אז הכל בסדר נכון?!”
“אאאאנננניי מצצצטערתתת…” אמרה רובי
המשכנו ללכת בשתיקה. יכולנו לנצח. אבל היא הרסה הכל.

הַיָּפֶה והחיה
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (6)

אם אהבתם ואתם רוצים המשך אז תכתבו לי ואם לא אהבתם או אם אהבתם אבל אתם לא רוצים המשך אז תכתבו לי למה כי אני ממש השקעתי בסיפור
תודה לכל מי שכתב ויכתוב
ממני, tiger

30/01/2020 19:08

תמשיכי בבקשה

30/01/2020 20:43

    תודה, אני אמשיך

    31/01/2020 14:15

המשכתי את הסיפור וגם עשיתי כמה שינויים בפרק הראשון, מקווה שתאהבו.

02/02/2020 00:00

הערה טכנית קטנה:
ברבי השיח, חוזרת על עצמה שוב ושוב המילה “אמר/ה”. זה נותן תחושה של תסריט או הצגה.
ניתן לשלב גם: קרא, לחש, צעק, שאל, ענה, תהה, ייבב, בכה, ציין…

כדאי גם להרחיב את המשפט. למשל: -קבע ליאו את מה שכולנו חשבנו.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

04/02/2020 17:48

תודה, אני אשלב את זה

07/02/2020 12:02
סיפורים נוספים שיעניינו אותך