המקובל

הילדים שלו היו גדולים, והם עזבו את הבית. גם אשתו לא הייתה, היא נפטרה טרם זמנה. כל חייו הוא היה נהג בתחנת הרכבות של "אגד". נהג קטר. כל היום צופר בצופר. אבל הרכבת ירדה מהפסים, ולקחה איתה מאתיים נוסעים, והוא נשאר בלי עבודה, רק עם תחתונים. "מה אני אעשה בתחתונים האלה?" הוא שאל את עצמו. "אולי אכבס אותם", הוא אמר לעצמו. ובאמת הוא כיבס את התחתונים, אבל בגלל שהם היו ישנים, והוא לא ידע לכבס נכון, הם התפוררו בכביסה ונעלמו. "עצוב מאוד," הוא אמר לעצמו, "אולי אני אכבס דברים אחרים". הוא חיפש מה לכבס, ולא מצא. בסוף החליט לשחק שש-בש עם עצמו. "זה די משעמם לשחק שש-בש עם עצמי, אקנה טאבלט ואשחק נגד המחשב". וכך היה. הוא קנה טאבלט, ושיחק שש-בש באינטרנט נגד המחשב, וכשקיבל יותר ביטחון במשחק, הוא שיחק נגד שחקנים אחרים באינטרנט. "זה משעמם סתם לשחק עם אנשים, אני אשחק על נקודות", הוא אמר, וכך היה. הוא צבר הרבה נקודות, והגיע למרומי הטבלה, אבל לא מצא בזה שום טעם. "מה זה נותן לי, אשחק על כסף," הוא מצא אתר אינטרנט מחו"ל של משחקי הימורים, והיה שם גם משחק שש-בש, והוא הימר מול שחקנים אחרים בכסף אמתי. "זה יותר כיף ויותר מרגש", הוא אמר לעצמו, "ואני גם מרוויח," ואכן הוא הרוויח הרבה כסף בהימורים באינטרנט על זכיות במשחקי שש-בש, ולאט הרגיש שהוא מתנתק מהעולם, מתנתק מתחומי עניין אחרים, כי כל מה שהוא עשה היה לשחק ולהמר בשש-בש. "מה עוזר לי כל הכסף?" הוא חשב לעצמו, "אם אני לא מעשיר את עצמי בתחומים אחרים?" ובכסף הוא קנה ספרים, וריהט חדר שישמש אותו לקריאה וכתיבה, ולמד, ונהיה גדול במקצועות הכתיבה, הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, בריאות הגוף ותזונה נכונה, והתמודדות עם חרדות. "זה טוב ויפה, אבל מה אני אעשה עם זה?" הוא חשב, והחליט לפתוח קליניקה פרטית. הוא למד והשיג רישיון, וכשהתואר "פרופסור," תלוי לו כתעודה על קיר הקליניקה, הוא התחיל לטפל באנשים. הוא הצליח בזה יפה, אבל היה לו משעמם, כי את כל הבעיות שלהם הוא פתר בקלות, חוץ מבעיה אחת – כשהם שאלו אותו שאלות על החיים. "אני לא יודע, אין לי מושג," הוא היה עונה, ואז החליט לחקור את החיים. איך יעשה את זה? הוא למד קבלה. ואכן הוא צבר הרבה ידע, ועזר להרבה אנשים להבין את חייהם ולשפר אותם כפרט וכחברה, והפך מקובל גדול ונערץ בעירו. "לא מספיק העיר שלי, אני רוצה את כל העולם," הוא אמר לעצמו. ופתח אתר אינטרנט, ופתח ערוץ טלוויזיה אותו הוא גם שידר באינטרנט. ואנשים מ-כל העולם שמו לב אליו ולחכמתו הרבה, ורצו ללמוד ממנו. "זה טוב ויפה," הוא אמר לעצמו, "אבל מה שאני באמת רוצה, הוא להיות נהג רכבת," והוא קיבל משרה כנהג רכבת של "דן", והעביר אנשים מהצפון לדרום, ומהדרום לצפון, והיה מאושר. וכששאלו אותו למה עבר את המסע הזה, אם בסוף הבין שהוא רוצה את מה שהיה לו מלכתחילה, הוא אמר. "קודם הייתי פשוט בן-אדם. היום אני מבין מה המשמעות של להיות בן-אדם, וזה מספיק לי."