מות גיבורים אינו לשווא

Gray 24/02/2017 423 צפיות 3 תגובות

הוא שלף את חרבו מהנדן, כבר כששמע את הרחש הראשון המרמז על אויב.
הוא הידק את אחיזתו במגן המתכת, כבר כשראה את קצה המגף.
הוא ידע שהוא גיבור, כבר כשהיה בן שש והביס נער גדול ממנו בשנים.
הוא ידע שאינו יכול למות.
הוא שינן את מהלכי הקרב שלו, עוד לפני שהאיש המכוסה שריון יצא מבין השיחים.
הוא לא הספיק לעשות דבר לפני שהאדם תקע את חניתו בבטנו.
הוא אינו יכול למות.
הוא גוסס.
הוא גיבור.
מות גיבורים אינו לשווא, הלא כן?
הוא נדם.

מות גיבורים אינו לשווא
דרוג הסיפור 1 | 1 מדרגים

תגובות (3)

לגמרי.

24/02/2017 20:39

רק חבל ש’גיבור’ הוא תואר שניתן על ידי אחרים ולא על ידי עצמך.
היה חסך צביטה קטנה בסוף.

24/02/2017 22:04
572 572

אני לא יודע אם זו הייתה כוונתך, אבל הייתה לי תחושה שאתה כותב זאת באירוניה של אדם הרואה עצמו גיבור חושב שהוא לא מת.

09/04/2017 21:40
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך