Amora
השבוע הייתי פסיכית בטירוף וכתבתי 4 (!) פרקים שלמים! זאת אומרת, שני פרקים לכל סיפור, זאת אומרת, שאני בהספק הרגיל שלי, והפרק של שבוע הבא כבר כתוב לי ^^ היה קשה, אבל הצלחתי! DD:

מצוד הנבלים: פרק 24- ללכת בדרכך

Amora 25/08/2016 501 צפיות 4 תגובות
השבוע הייתי פסיכית בטירוף וכתבתי 4 (!) פרקים שלמים! זאת אומרת, שני פרקים לכל סיפור, זאת אומרת, שאני בהספק הרגיל שלי, והפרק של שבוע הבא כבר כתוב לי ^^ היה קשה, אבל הצלחתי! DD:

כשהיא תקועה בתוך תא אטום, חשוך, קר וחסר חיים, הדבר האחרון שציפתה שיקרה הוא שמישהו יקרא לה מעבר לדלת. קודם כל, נשמעה דפיקה חלושה שנדמה היה כאילו הייתה חלק מהדמיון שלה, אך אחר כך, נקרא שמה, בקול גברי מוכר שעורר בה צמרמורת והגביר את דפיקות ליבה.
“איב?” הוא נשמע די מהוסס. היא ישבה על יד הדלת, נשענה על הקיר ולא ממש זזה. אי אפשר היה לקרוא לזה פחד, כי לא חששה ממה שיקרה, אף על פי שלזר זה בהחלט יכול להיראות כך במבט זריז עליה. היה אפשר לקרוא לזה חוסר רצון שיפתח את הדלת. כן, חוסר רצון גדול מאוד. כי היא הרי לא מפחדת, היא מעולם לא פחדה והיא לא פחדנית. “אני נכנס.” הוא הודיע והיא התכנסה בתוך עצמה מבלי לשים לב אפילו.
היא שמעה קול מתכות נוקשות פוגעות זו בזו בסיבוב המפתח בחור המנעול, ורגיעה מצידם כשנפתח. הדלת חרקה כשהתקדמה באיטיות. צללית אור רגועה שהגיעה מהעששית שהחזיק הכניסה מעט אור לחדר. הוא הגיש אותה קדימה כדי לבחון את המקום היטב, וכמובן לא ראה אותה.
זה היה מטופש מצידו לא לנעול אחריו את הדלת, או אולי פתי מדי. אילו הייתה יכולה, איב הייתה בורחת. חבל שזה לא קל כל כך. בנוסף לכלא שנזרקה אליו, גילתה שנכלאה באזיקים מנטרלים קסם. גם אם תוכל, וגם אם תרצה, לא תוכל לצאת משם.
“הא,” הוא הוציא הגה קל מפיו כששם לב אליה, ישובה שם, במקום מסתור ממי שניסה לחפש אותה. “היי.” הוא העלה חיוך קטן. זה היה משונה ומחשיד.
היא לקחה מעין צעד אחורנית שלא ראה, ולא יכלה להתעלם מהעובדה שדווקא די שמחה שהוא שם. כריס. לפחות זה לא אבא שלו, או הפיה הצדקנית המעצבנת.
“היי.” קולה נשמע מתוסכל למרות שלא רצתה שכך ייצא.
הוא התקרב אליה, הניח את העששית על הרצפה מולה, והתיישב לידה. “אני מצטער שככה זה יצא.”
“אתה אידיוט.” היא אמרה מיד. “אתה מתנצל על משהו שהוא לא אשמתך.”
הוא גיחך, ושוב, זה היה מוזר מאוד. הוא לא כעס בכלל. הוא לא צעק. הוא לא האדים מעצבים כמו שראתה שקורה לו לא פעם כשדיבר עם רפאל. אולי הוא עוד יותר אידיוט ממה שחשבה. אולי הוא נדבק בתמימות של אנג’י בזמן שניחוח הנבלים לא היה בסביבה.
“ניסיתי לכעוס עלייך כשעשית את זה,” הוא הודה. “אבל הבנתי שלמרות זאת אני עדיין אוהב אותך.”
“אתה באמת אידיוט.” היא לא הטילה בכך ספק עכשיו. “ואיך שרדת בכלל?”
“איזה בחור של קרח הציל אותנו.” השיב.
“הא, הייתה לי הרגשה שיש שם משהו מעבר.”
“הייתה לי הרגשה שחשבת על זה אז.”
“אתה תמים.”
“אני מאמין בך.” הוא השיב לה מבלי להתעכב וללא היסוס. “אני רק לא מבין למה עשית את זה.”
איב השפילה את מבטה אל הרצפה. “אתה התחתנת עם מישהי אחרת.” היא הציגה את העובדה.
כריס כיווץ את עיניו בבלבול. “אני הודעתי לאבא שלי שאני מתחתן עם אנג’י כדי שיניח לי, אבל זה היה היום.”
“שמעתי את מנגינת האירוסין לפני כמה חודשים.” אמרה לו בשקט.
“לפני כמה חודשים… זו- זו לא הייתה מנגינת אירוסין.” כריס הודה במבט כאוב. “לאמא שלי היה יום הולדת.” הוא השפיל מעט את ראשו.
איב קראה בזעם ודפקה את ראשה בקיר בעוצמה. זה לא היה מספיק כדי שתאבד הכרה, אבל מספיק כדי שראשה יזדעזע ויכאב מאוד. היא איבדה את שיווי המשקל בעצמה.
“איב!” הוא נבהל ותפס בה. כשהחזיק אותה שם לב לדם שצבע את שיערה הלבן לאדום. “מה את עושה?” הוא אחז בה חזק בדאגה.
“אני מטומטמת כל כך, כריס.” קולה נשבר בעוד ראשה נצמד אל חזהו והיא בין זרועותיו. היא תפסה בו בכאב, נראה שלא היה לו אכפת עד כמה, והיא הרגישה איך פניה מתחילות להירטב ללא שליטה. “האמנתי למה שהזאב הזה אמר לי במקום לבטוח בך. הרסתי את החיים שלי.”
הוא נאנח. “היו לך את כל הסיבות שבעולם.” הוא השתדל למצוא את ההסבר המבין של העניין, עד כמה שזה היה קשה ולא אמין, ועד כמה שזה לא היה מתאים לו לחשוב ככה. הוא רצה להאמין שיש איזשהו היגיון בריא מאחורי הדבר הזה. הוא לא רצה לטבוע בעובדה שהקשר שלהם נהרס ככה.
“אני לא טובה, נסיך.” היא אמרה לו. “עד כמה שתרצה להאמין שזו תהיה הפעם האחרונה, זה לא יקרה.”
“אני מאמין בך.”
היא צחקה מדבריו בטון הספקני המוכר שלה. “הכובע של המטורפת הזאת באמת שיבש אצלך משהו.” אמרה, והרגישה את אחיזתו מרפה בה לאט.
“אני אבקש מהפיה הכחולה לטפל בפצע שלך.” הוא אמר. “ואני אחזור עוד כמה ימים.”
“עוד כמה ימים?” היא שאלה, לא בדיוק מופתעת אך גם מעט מאוכזבת.
“אני לא אוכל לשחרר אותך.” הוא הסביר, והשפיל את מבטו כשהתרומם שוב על רגליו. “ניסית להרוג את אבא שלי. זה לא יהיה נכון לתת לך חנינה רק בגלל שאני אוהב אותך.”
“אני מקבלת על עצמי את גזר הדין.” איב אפילו לא התווכחה. בזמן הקצר ששהתה במקום שם לבד, יצא לה לחשוב על מה שקרה. יצא לה להבין שכל מה שקיבלה, מגיע לה. נקמה זו לא עבודה בשבילה, וגם לא עבודת צוות. היא רגשנית מדי, זו נקודת התורפה שלה. הכעס שלה מעוור אותה, ומכשיל. אמא שלה לא נתנה לדברים כאלה להפריע לה, היא ידעה איך לנתק את הרגש מהמעשים שלה, ולהתרכז בדבר אחד, בדבר החשוב, וזו הסיבה שהצליחה.
היא תהיה כל כך מאוכזבת.
כריס השאיר את העששית בחדר, כדי שתסופק באור זמני, ויצא מהדלת. רגע לפני שסגר אותה ונעל מחדש, אמר לה את מילותיו האחרונות. “היי,” הוא הפנה אליו את תשומת ליבה. “אני עדיין לא יכול לסלוח לך, אבל אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך.”
“אני גם אוהבת אותך.”

לאנג’י לא היה בדיוק לאן ללכת. היא לא ידעה מה מתחולל בתוך הבית, מה קורה עם חבריה, ורגשות מעורבים הציפו אותה לפתע. לוותר לא היה חלק מהאופי שלה, ובמצב הזה היא לא הייתה בטוחה האם עליה לדבוק בכך או לא להתערב הפעם.
“לכי אחריו.” אמר הקול, שלרגע חשבה שנשמע בראשה. היא הסתובבה, וראתה את ואזירי עומד ליד הדלת הנמוכה, ומסתכל עליה, וכנראה גם על כל הסצנה שקרתה לפני רגע.
“למה?” היא שאלה אותו.
“כי הוא מוצא חן בעינייך.” אמר, והקפיץ את ליבה. היא לא ממש חשבה על זה, אבל טובתו של פייר באמת הייתה חשובה לה. היא לא ידעה שזה שקוף כל כך. “או משהו אחר.” הוא הוסיף. “את היית היחידה ששמה לב שהוא הלך, ועכשיו את כאן בזמן שהחברים שלך והבן שלי בארמון.”
“הם בארמון?” היא התפלאה בעיניים גדולות.
“איך שאני רואה את זה, יש לך שתי אפשרויות- תלכי לארמון ותצטרפי אליהם, או שתלכי שוב להר הקרח ותנסי לשכנע את הילדון אחרת.”
אנג’י נאנחה. “למה אתה בכלל מנסה לעזור לי?” שאלה. “אתה נבל, לא?”
“את, דווקא את, מפקפקת?” הוא שאל. “בעיניי ילד קטן, כשאבא שלו לא מרשה לו סוכרייה, הוא נחשב לנבל.” הסביר בנינוחות. “ואין מישהו שיודע יותר טוב ממני מה אפשר להקריב בגלל אהבה.”
“ככה הגעת לכאן?” היא שאלה.
ואזירי גיחך בקלות. “בין היתר.” הוא התקרב אליה. “זו רק הצעה ידידותית. אם את מתלבטת בין לעשות משהו או לא- תבחרי לעשות אותו. יש לך יותר מה להפסיק אם לא תנסי.”
אנג’י חשבה על כך, ולקחה נשימה עמוקה. אולי הוא צודק. אולי כדאי לנסות. הרי מה היא כבר יכולה להפסיד מכך? כמו שהוא אמר. הכל יישאר כמו שהוא אם פייר לא ירצה להקשיב לה, וכפי שהוא אמר, הוא מעדיף ככה.
אז רק ניסיון קטן. זה לא יזיק.

מצוד הנבלים: פרק 24- ללכת בדרכך
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (4)

ידעתי שהייתי צריך לשפפ את אנג’י ופייר מזמן.
אנג’ייר? פיינג’י? וואו. אני גרוע בזה.

בכל מקרה – מה?!?!!??!?!?! קלטתי את זה רק עכשיו – אבל מה?!!??!?!?!?
כל “מצוד הנבלים” התרחש רק יום אחד בינתיים?!?!?! מה?!?!??!!
אני מתכוון – זה הגיוני והכל – אבל מה?!?!??!

אז.. כמו שאיב אמרה – כריס אידיוט. אבל היי – אני אמרתי את זה כבר מההתחלה.
ולמה היא דפקה את הראש בקיר? לא חשבתי על איב כעל ה’מזוכיסטית’.

יאללה אנג’י! לכי לפייר ותחזירי את הכבוד האבוד שנגרם כתוצאה מההתאהבות הטיפשית שלך בכריס האידיוט.

פרק מעולההההה! ממש ממש אהבתי!
תמשיכי!!

נ.ב.
ואזירי מוזר.

25/08/2016 15:16

    חחחח תודה XDDD
    וכן, גם אני הגעתי להבנה הזאת לפני כמה זמן וזה היה ממש מוזר 0-0 בתכלס כל הספר מתרחש יומיים בערך חחח XD זה מוזר מאוד, אני יודעת..
    הממ היא לא ממש מזוכיסטית, היא פשוט התעצבנה על עצמה כל כך שהצליחה להאמין למשהו כזה עד שהיא רצתה להעניש את עצמה (היא פסיכית לגמרי).
    הו, ויש לי הרגשה שתאהב גם את הפרק הבא ^^ אבל זו רק הרגשה ~
    המשך שבוע הבא :)

    25/08/2016 15:25

פייר!!! כל כך הכבוד, אנג’י. לכי אליו למרות שאני לא רוצה אתכם יחד, אבל אם זו האפשרות היחידה לקבל קטעים איתו אז מי אני שאתנגד?
איך את מצליחה לפרוש יום אחד מסכן על פני יותר מ- 24 פרקים?! זה כמעט בלתי נתפס, כמעט.אומנם מעולם לא אהבתי את איב, אבל אני מעדיפה את זאת שלפני מצוד הפלאות -,-
כריס סתם אדיוט חמוד, כבר לא ממש אכפת לי ממנו.
ואזירי, יש לא שאלה אליך: ואם היא הייתה רוצה להתאבד? היית אומר לה את אותו הדבר? מה שמוביל אותי ל- *להפסיד
המשך!

30/08/2016 16:47

יאפ, כנרא שזו הדרך היחידה חחח אבל אל תדאגי הוא יהיה באדאס אחר כך חח ואני לא יודעת פשוט אין הפסקות זמן תוך כדי הכל קורה ישר ויש גם מלא דמויות. אני אוהבת את שני האיב, למרות שהיא באמת פחות מגניבה כשהיא מאוהבת, אני צריכה לשנות אותה שוב שתהיה מגניבה *^* אני מניחה שלואזירי לא היה אכפת ממש מהגורל שלה, אבל זו שאלה מכשילה XD הו ותודה, שיניתי! :)

30/08/2016 17:20
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך