Amora
שלומות לכולם! אז... הפרק הבא היה אמור להיות פרק ארוך מהרגיל והאחרון לחלק הזה, שאחריו יגיע החלק האחרון של הספר הזה, אבל... כמובן... רק סצינה אחת מתוכו תפסה לי פרק שלם XD אז הידד! זכיתם לעוד פרק! ואני עדיין לא בטוחה אם הפרק שאחריו (שיהיה האחרון לחלק השני!) יהיה ארוך מהרגיל או שאאלץ לחלק אותו לשניים או שפשוט אפרסם אותו כשני פרקים ביחד (עדיין לא ברור, יתבהר לי בהמשך~) הו כן, ומתנצלת על אובר הקיטשיות בפרקים האחרונים~~ גם לי יצא לומר "מה לעזאזל!?" כמה פעמים בראש, ואני עוד כתבתי את זה! שיהיה לכולם יום נחמד 3: ואם שאלתם, כן, השם של הפרק הוא התרגום הנכון לשיר מפרוזן "For the first time in forever"!

מצוד הנבלים: פרק 27- לראשונה מזה אי פעם

Amora 15/09/2016 505 צפיות 6 תגובות
שלומות לכולם! אז... הפרק הבא היה אמור להיות פרק ארוך מהרגיל והאחרון לחלק הזה, שאחריו יגיע החלק האחרון של הספר הזה, אבל... כמובן... רק סצינה אחת מתוכו תפסה לי פרק שלם XD אז הידד! זכיתם לעוד פרק! ואני עדיין לא בטוחה אם הפרק שאחריו (שיהיה האחרון לחלק השני!) יהיה ארוך מהרגיל או שאאלץ לחלק אותו לשניים או שפשוט אפרסם אותו כשני פרקים ביחד (עדיין לא ברור, יתבהר לי בהמשך~) הו כן, ומתנצלת על אובר הקיטשיות בפרקים האחרונים~~ גם לי יצא לומר "מה לעזאזל!?" כמה פעמים בראש, ואני עוד כתבתי את זה! שיהיה לכולם יום נחמד 3: ואם שאלתם, כן, השם של הפרק הוא התרגום הנכון לשיר מפרוזן "For the first time in forever"!

זיכרונה לא הטעה אותה, ולשמחתה היא ידעה את דרכה להר הקרח במדויק. אולי זה היה קשור לחוש החייתי הטבעי שלה שהתמצא במקום החדש, או אולי בגלל שרצתה להגיע אליו כמה שיותר מהר, אבל מה שלא תהיה הסיבה, היא הצליחה למצוא את עצמה מול ההר המדובר במהירות שיא. היא סבבה את מרגלותיו בצעדים מהירים, וצברה את הכפור שאפף אותו על עורה תוך כדי. היא כמעט ושכחה את ההרגשה הזאת של הקור שנסחבה אחריו תמיד. היה אפשר לחשוב שזה יימנע ממנה להמשיך ולהיכנס לפתח שחיפשה, אבל לא. ברגע שקלטה את הדרך שלה אל תוך ההר, אל הטירה, היא העלתה חיוך קטן והתקדמה פנימה בפשטות.
היא קיוותה שלמצוא אותו לא יהיה לה מסובך מדי.
“פייר?” קולה הדהד בין קירות המערה שהתרחבו עוד ועוד עם כל צעד שלה. “פייר, אתה כאן?” היא שאלה שוב, ופנייה הוארו בעמעום מהאור הקסום של הטירה הנסתרת. “זו אני, אנג’י.” היא התקדמה והמשיכה עד שהגיעה לאולם הקרח הגדול.
קירותיו הלבנים בהקו בעיניה וסנוורו אותה מעט. נשימתה התקררה מכל שאיפה ונשיפה שלה. זרועותיה החשופות האדימו מהצינה שמילאה את החלל ולא יכלה לצאת ולתת לה רגע מנוחה חמים. כך קרה גם לרגליה ופניה. דברים רבים הקשו עליה להישאר שם הרבה, שלא כמו קודם. אבל שלא כמו קודם, היא לא רצתה לצאת משם כמה שיותר מהר. רק אחרי שתשכנע אותו עד הסוף.
“פייר?” היא המשיכה לקרוא אליו. קולה הפך צרוד תוך כדי. “בבקשה, תגיד לי איפה אתה!” מה שהצליחה להוציא מגרונה, הקריאה החלשה הזאת, הצליחה להדהד בחוזקה במקום.
היא הרגישה משב רוח חזק מסתחרר ומלטף אותה, אך גם דוחק בה ללכת לאחור. היא הבינה את הרמז, אבל לא נתנה לזה להפריע לה. היא לקחה את רגליה בכוח והתקדמה יותר ויותר. ככל שעשתה זאת, כך הוא הקשה עליה.
“אני לא אעזוב עד שתיתן לי לדבר איתך!” היא דרשה ממנו, היכן שלא היה.
“תעזבי.” הוא אמר לה ממקומו בקולו הכביר. אנג’י ניסתה להבין מהיכן שמעה אותו, כדי שתוכל להבין לאן לגשת, אבל שריקת הרוחות הסוחפות ואשליות הקול שמנוגדות שבין קירות הטירה, הם מנעו ממנה להצליח בכך.
“אני לא אעזוב.” היא נעצרה במקומה. “אני פשוט- אשב פה,” היא צנחה על ברכיה, ואז התיישבה על רצפת הקרח בתנוחה שפופה. “ואחכה. עד שתחליט לצאת.” היא המשיכה לבהות ברצפה, ולהתעלם מהקור שמסביבה שביקש ממנה ללכת, כמו גופה, שהתחנן שתעזוב ותחזיר לו את החום שלו.
היא אמרה לשניהם לא. היא הייתה מאוד נחושה, אולי אפילו קצת נאיבית. תמימה. אולי יותר מדי תמימה. היא הסתכלה על המצב מחדש, וקלטה. אם פייר יחליט שלא לבוא, ולחלץ אותה בעצמו, היא תקפא שם למוות. כבר היה מאוחר מדי בשבילה לעשות את זה בעצמה. גופה רעד בלי הרבה ברירה. היא החזיקה את עצמה לא ליפול בעזרת ידיה, וראתה איך הן הופכות כחולות יותר ויותר.
אני מאמינה, היא אמרה לעצמה בראשה, אני עדיין מאמינה.
שיווי משקלה נפגם והיא צנחה עם ראשה על הקרקע במכה שכלל לא הרגישה. היא לא שמעה כלום מלבד השריקות החזקות של הרוח הקפואה שהמשיכה להכות בה. היא חשה… כמעט שום דבר.
מגעים קלים נשאו אותה באוויר, אבל כל מה שהיא ראתה זה חושך. היא עצמה את עיניה הכבדות והניחה לעצמה להירגע.
“אנג’י.” היא שמעה את קולו המוכר, זה נתן לה לשים לב שהיא עכשיו שכובה על קרקע קשה אחרת, בחוץ כנראה. “אנג’י, קדימה, קומי.” ידו הקרה תפסה בזרועה וניערה אותה בעדינות. “אנג’י, בבקשה.” היא שמעה את מילותיו מתחילות להיחנק עם עצמן. נשימותיו החלו למהר. הוא ניסה לשמור על עצמו רגוע.
זה היה מוזר.
“פייר?” היא שאלה בקול חלש, וניסתה לפקוח את עיניה מעט. היא ראתה דמות מטושטשת מעליה, והניחה לפני צבע הבגדים התכול והפנים החיוורות שזה הוא.
“אנג’י!” הוא קרא בקול מפורק שניסה להתגבש מחדש. “את בסדר?” הוא החזיק בראשה והסיט מעל פניה את שיערה החום שהסתיר אותה. ראייתה התבהרה תוך כדי, אך עדיין לא מספיק כדי להבחין בו היטב.
“קר לי.” היא אמרה.
“או-קיי, אני- אני אביא משהו.” הוא עזב אותה, התרומם וקם.
“חכה.” היא עצרה אותו בחולשתה. היה לה ספק אם שמע, אבל כששמה לב שחזר על צעדיו ושב לשבת לצידה, הבינה שדווקא כן. “כל הסביבה קפואה.” היא אמרה לו. “אין לך מאיפה להביא שום דבר.”
“לא, אני- אני אמצא משהו.” הוא הבטיח לה.
“זה קרח קסום. רק קסם יצליח להפשיר אותו.”
“אבל- אבל את לא בסדר.” הוא אמר בדאגה. “את קופאת. את יכולה למות.”
“אני בסדר.” היא שיקרה.
“לא, את לא.” קולו שוב נשבר, הפעם הייתה בטוחה שאפילו שמעה אותו בוכה. זה, זה בהחלט היה מוזר. הוא התקרב אליה, רכן בדיוק מעל ראשה, מעליה, והיא הבינה שגילתה נכון. היא הרגישה על לחייה טיפה רטובה וקרה זולגת למטה. לפתע, הרגישה קצת יותר טוב.
היא חייכה. “פייר.” היא הצליחה לפקוח את עיניה יותר, ולהסתכל עליו בבירור.
“אני מצטער.” הוא לא התייחס לפנייתה. הוא היה שקוע מדי במה שקרה.
“פייר, אתה בוכה.” קולה התרומם מעט ואז הוא שם לב. הוא הרים מעט את מבטו, וניגב את פניו עם ידיו. הוא נראה המום כשהסתכל על כפותיו הרטובות, המום ומבולבל. ההרגשה הקפואה שנסחבה בה נעלמה לפתע, כאילו מעולם לא הייתה. מתחתיה הרגישה את הטל הקפוא מפשיר והופך למים, ומעט מרטיב אותה ואת שמלתה. “פייר?” היא פנתה אליו בדאגה, והתרוממה מעט.
היא שמה לב בבירור לחיוך הבתולי שהתנוסס על פניו. חיוך מתוק, ילדותי, שמח וכן. הוא לא בכה יותר.
“אנג’י.” הוא אמר לה בקול חלש. “מה-”
“אל תדבר.” היא התרוממה וחיבקה אותו חזק. היא הרגישה את ידו הקרירה נוגעת בה בחזרה. “אני מצטערת.” היא אמרה.
“על מה?” הוא שאל בתמימות.
“גרמתי לך להרגיש רע כי הייתי עסוקה בעצמי.” היא הסבירה. “סיכנתי את עצמי, וזה היה מטופש.”
“אבל, את שחררת אותי.” הוא אמר לה, והפתיע אותה כהוגן. היא התרחקה ממנו מעט והפסיקה לחבק אותו. למרות זאת, ידה עדיין אחזה בכתפו. “אני מרגיש מוזר עכשיו. אבל זה מוצא חן בעיניי.” הוא גיחך.
“מה אתה מרגיש?” היא שאלה.
הוא הרים את מבטו אליה. “אני מרגיש… כאילו אני לא מסוגל לחיות דקה אחת בלעדייך.”
פניה של אנג’י האדימו כהוגן. היא חייכה בחיוך חושף שיניים במקום להשיב לו, כי לא בדיוק ידעה מה. היא ידעה איך. היא התקרבה אליו ונישקה אותו, הצמידה את שפתיה על שלו, והרגישה הכי טוב בעולם עם זה. במגעם היא יכלה להבחין שמעולם לא עשה את זה בעבר, וזה הצחיק אותה מעט, אבל לא בדיוק שינה את מחשבתה בקשר אליו. פייר תפס בלחייה וליטף אותה, והיא אחזה בגופו בחוזקה ולא רצתה לעזוב. היא הרגישה מעין תחושה משונה עוברת בניהם, תחושה טובה, אחת שמעולם לא יצא לה להרגיש. זה גרם להם להתנתק לרגע, ולהסתכל זה על זה בתהייה.
“הרגשת את זה?” הוא שאל אותה.
היא הנהנה בהתרגשות.
“מה זה אומר?”
“טוב,” היא גיחכה. “אהבת אמת, אני מניחה.”
“נחמד.” הוא חייך. “אני מניח… שאני באמת אוהב אותך.”
“אני גם אוהבת אותך.” אמרה והעניקה לו נשיקה קטנה נוספת על שפתיו. “בוא.” היא תפסה בידיו, התרוממה והרימה אותו איתה. “תרצה לבוא איתי?” היא שאלה.
פייר הסתכל עליה היטב ובחן אותה מקרוב. “כן.” הוא השיב מבלי להתבלבל. “אני אבוא איתך.”

מצוד הנבלים: פרק 27- לראשונה מזה אי פעם
דרג את הסיפור

תגובות (6)

אוקיי, אז למרות האיחור הקל, שמתי לעצמי מטרה להגיב לכל הפרקים מעכשיו (בהצלחה שיהיה לי.)
לגבי הכתיבה עצמה את בטח רגילה לזה שאין לי הערות, אז אני פשוט אמשיך.
אני מאוד אוהבת את השיפ של פייר ואנג’י (פיינג’י? אנג’ייר? שמישהו יעשה את זה במקומי, בבקשה XD), אבל זה הרגיש לי ממש מהיר, כאילו הסיפור עומד להיגמר ואת רוצה למצוא לאנג’י מישהו. אני יודעת שכבר ציינת את זה ברציתי להוסיף, אבל היה חשוב לי להבהיר את זה. כמובן שאי אפשר לשנות עכשיו, אני גם לא מבקשת את זה, רק מציינת שאולי היה אפשר לדחות את זה קצת.
לא מאמינה שעומד להיגמר *~* רק לפני שבוע השלמתי שני ספרים.
מחכה להמשך! (:
קטניס אוורדין, סוף.

15/09/2016 19:26

    אני מבינה אותך ואת צודקת לגמרי.. רציתי לשים להם יותר סצינות ביחד כדי שזה לא ייראה מהיר כל כך, אבל מבחינת כמות הפרקים זה לא הסתדר לי (אני משתדלת שתהיה כמות קבועה של פרקים כל חלק, בסביבות ה-15 פרקים), כנראה גם בגלל כמות העלילות הנורא גדולה שיש בסיפור כרגע, אז זה נראה טיפה מאולץ XP (ולא יכולתי לפרוס את העניין גם על החלק השלישי, כי העלילה שלו ממש שונה מהקודמים, והיא תהיה מין סגירה כזאת על הכל)
    בואי נסגור שזו פשוט אהבה ממבט ראשון, ובגלל שאנג’י זו אנג’י ופייר זה פייר אז זה קרה ככה XP כן, נאשים את הדמויות! זה מה שתמיד כדאי לעשות!
    ואני הייתי עושה להם שיפ ניים אבל אני גם לא משהו בזה.. 0-0

    15/09/2016 19:31

לגמרי. אנג’י זו אנג’י ופייר זה פייר – אז זה אולי נראה מהיר אבל זה לא.
הפרק נטף קיטשיות אבל מהסוג הנחמד(כמו שיש בוואנס), והנסבל. ^^
אני ממש מרוצה מזה שהדמות של אנג’י ממש התפתחה במהלך הסיפור. יואו אני בנוסטלגיות מטורפת לתחילת הסיפור ולהרשמה. עצוב שהסיפור נגמר עוד מעט, אבל אני מניח שכל דבר מגיע לסופו, ו – בעצם, ממש בא לי לקרוא את הסוף ולדעת איך את מסיימת.
פייר ממש חמוד, ואני שמח שאנג’י מצאה מישהו טוב, ולא את הכריס המפגר הזה.
פרק ממש ממש יפה. בין הפרקים האהובים עליי לפי דעתי(טוב – אנג’י מופיעה בו. ממש הרבה. ^^).
תמשיכי!

15/09/2016 20:19

    חחחחח תודה רבה XD ומה עם נואר? היא גם דמות שלך~ גם בשבילה אתה צריך לשמוח~~
    הווו והסוף הולך להיות כזה וואו :םםם ואל תחשוב שזו הפעם האחרונה שישמעו מהקשר של אנג’י ופייר, אני עוד מתכננת להם משהו *-* שיואוווו נוסטלגיות! אני משכתבת (מבחינת כתיבה ולא עלילה!) את הפרקים הראשונים ואני נתקפת נוסטלגיה :ם
    המשך שבוע הבא! :)

    15/09/2016 20:33

כמובן שאני בדילאיי -,-
שיהיה, פייר!!!!!!!!!!!!!!!
עכשיו אני מתלבטת את מי אני יותר אוהבת, אותו או את קארל. נראלה אני אשים את קארל ביתרון של עשירית נקודה.
הפרק היה ממש יפה, למרות שנראה לי שיכולת להאריך את הקטע אחרי שהיא קפאה – התעללות, אבל נו מילא – כי זה הרגיש לי שהא התעוררה מהר מדי.
פייר כל כך חמוד! אני פתאום קולטת שיש ל התקפי התפאנגרלות עליו כמעט באותה תדירות שיש לי על קארל וג’ולס.
טוב. אין לי ממש עוד מה לומר, כי הפרק יפה, ואין טעויות, כרגיל, ואני מצפה לפרק הבא בקוצר רוח, כרגיל.
אז תמשיכי!

16/09/2016 16:26

    חחח תודה רבה! ^^ אמממ אני זוכרת שבהמהלך הכתיבה ממש השתדלתי לתאר את המצב כמה שיותר, כי זה די מסובך לתאר, אבל יש מצב שהיא התעוררה מהר כל כך בגלל הדמעות שלו (באגדה על מלכת השלג אז כשקאי, הילד, בכה אז רסיסי המראה יצאו ממנו ואז הוא הצליח להרגיש שוב *-*) אז כאילו, זה קשור לזה, וזה קסם כזה, אולי בגלל זה XP
    הווו התפנגרלות!! האמת שגם לי יש לפעמים התפנגרלות עליו, והוא דמות שלי :ם טוב, זה קורה~
    והפרק הבא בקרוב! 3:

    16/09/2016 16:31
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך