Amora
אוקיי אז הגעתי למצב המתסכל הזה שאני לא יודעת איך להמשיך מכאן! יש לי את הפרק הבא, כן, וגם יש לי רעיונות כללים אבל הם יהיו יותר מאוחר בעלילה, וכרגע אני לא ממש יודעת מה לכתוב! אפילו רעיון אחד אין לי (אם היה הייתי כותבת) אז אני אשמח מאוד לשמוע מכם מה אתם רוצים שיקרה או מה שאתם חושבים שיקרה, כמה שיותר כדי שיהיה לי מגוון רחב לחשוב עליו ולראות אם אוכל לקחת מזה השראה או אפילו להשתמש בזה ^^

מצוד הנבלים: פרק 32- זמן פינוקים (הודעה חשובה!)

Amora 20/10/2016 410 צפיות 4 תגובות
אוקיי אז הגעתי למצב המתסכל הזה שאני לא יודעת איך להמשיך מכאן! יש לי את הפרק הבא, כן, וגם יש לי רעיונות כללים אבל הם יהיו יותר מאוחר בעלילה, וכרגע אני לא ממש יודעת מה לכתוב! אפילו רעיון אחד אין לי (אם היה הייתי כותבת) אז אני אשמח מאוד לשמוע מכם מה אתם רוצים שיקרה או מה שאתם חושבים שיקרה, כמה שיותר כדי שיהיה לי מגוון רחב לחשוב עליו ולראות אם אוכל לקחת מזה השראה או אפילו להשתמש בזה ^^

כל כך הרבה מבטים איב קיבלה מכולם ברגע שצעדה שוב במסדרונות ארמון הזהב כשכריס לצידה. היא לא יכלה להסתיר את החיוך של הסיפוק הרב שקיבלה מכך. כל המבטים, רובם חוששים, חלקם לא בטוחים מה הם חושבים על כך, כמעט כולם לא מאמינים למראה עיניהם, כולם גרמו לה להבין שהיה שווה להיכנס לצינוק רק בשביל הרגע הזה בלבד.
כריס ליווה אותה לחדר היועצים, כך הוא קרא לחדר עם השולחן העגול בו בדרך כלל התכנסו והמלך והכפופים לו במטרה לדון על ענייני היום שהוצגו לפניהם. הפעם היה ריק, כמובן, כי אם ארתור היה רואה אותה פנים מול פנים, מי יודע מה היה עושה מרוב הכעס שכבר הצליח להצטבר בו על התבוסה שלו נגדה.
היא התהלכה קדימה, עוד ועוד אל תוך החדר, התקרבה אל השולחן והפילה את עצמה לתוך אחיזת הכסא המפואר ביותר מבין כל הסובבים אותו.
“אה, זה, זה הכסא של המלך.” כריס אמר לה בחוסר נעימות. “לאף אחד מלבדו אסור לשבת.” והיא, תוך כדי שאמר לה זאת, הוסיפה להרים את רגליה ולהניח אותם בצורה מסוכלת על השולחן, מחייכת ונהנית מכל רגע בו הוא לא מסוגל לתת לעצמו להפריע לה במעשיה. “איב, בבקשה.” הוא ניסה לבקש ללא הצלחה.
“אז, איפה המקלחת שלי? ואיפה האוכל שלי? למה הבאתם אותי לחדר הכלום הזה?” היא התחילה לברר לגבי דרישותיה. “אתה זוכר שאני לא אומר כלום אלא אם כן אקבל הכל, נכון?”
“נכון מאוד.” הוא התקרב אליה בצעדיו הרכים. “הכל יבוא אלייך, לכאן.”
חיוכה גווע לאט. “לכאן?” היא לא בדיוק הייתה מרוצה. “אתה מצפה שאתרחץ כאן?”
“יש בעיה?” הוא שאל, ואף נתן לעצמו לשבת על אחד כסאות היועצים שלצידה. חיוך קל עלה על פניו בעקבות תגובתה שדי שעשעה אותו.
“אתה כאן.” היא אמרה. “אתה מצפה ממני להתפשט מולך?”
“אם אני לא טועה, את גרמת לי לעשות את אותו הדבר.” הוא הזכיר לה.
“טוב, זה לא אותו הדבר, אתה יכול להסכים איתי.”
“בכל מקרה,” הוא המשיך בדבריו. “אסור לך להיות לבד, כחלק מהעסקה. ואסור לי להוריד ממך את העיניים, כי את עלולה לברוח.”
“למה לי לברוח אם מה שאני רוצה נמצא כאן מולי?” היא שאלה, מבטה הודה שהיא זוממת דברים בתוך מחשבותיה. “אתה פרחח לא קטן, נסיך. איך זה שלא ידעתי על כך קודם?” היא חייכה.
“תיכנסי לפני שהמים יתקררו.” הוא סימן לה עם ראשו להסתכל לאחור במקום להשיב לגינויים שלה, והיא הסתכלה וראתה את אמבט הזהב הגדול המלא במים שקופים וטהורים מחכה רק לה. היא התרוממה על רגליה והתקרבה אליו, ובדקה את האיכות שלהם. הם באמת היו מעט פושרים, תיכף יתקררו יותר ויהיו יותר כמו עינוי מאשר תענוג.
“הדבר הטוב בזה שאני פיה, נסיך,” היא אמרה אליו והשליכה קרן אדומה אל המים שחיממה אותם מיד. “זה שהקסם שלי לא מרשה לי לסבול מדברים כאלה.” היא חלצה את נעליה והסתכלה על כריס שעדיין ישב על הכסא שלו וחיכה לה. היא משכה את ידה לכיוונו והרימה את אצבעה, בצורה הזאת גרמה לו להעיף אות מבטו רחוק ממנה, וכשהחזיר אותו, היא כבר הייתה בתוך המים.
“את…” הוא מלמל באנחה.
“כן?” היא שאלה, מחויכת.
“שום דבר.” הוא קם וגרר את הכסא כשהתקרב אליה. הוא נעצר לצידה, והתיישב עליו שוב, והסתכל עליה מנקה את עצמה בעדינות.
“אוהב את מה שאתה רואה?” היא שאלה לאחר שתיקה ממושכת בה הוא המשיך לתצפת עליה מקרוב.
“בואי לא נדבר על זה.” הוא הציע.
היא גיחכה. “אתה ממש מבדר.”
דלת החדר נפתחה, ואחת המשרתות עמדה בפתח כשבגדים שחורים מקופלים וזוג מגפיים חדשים בתוך אחיזתה בעדינה. “הוד מעלתך?” היא שאלה.
“כן, אה, תניחי אותם על השולחן.” הוא ביקש ממנה כדרך אגב, אפילו לא טרח לקום ממקומו, והיא עשתה כדבריו ואז עזבה והשאירה אותם לבד. “עכשיו,” הוא חזר לשיחתו על איב, הפעם לנושא חשוב יותר. “מה את יודעת על הזאב?”
“הזאב?” היא שאלה, מנסה להבין על מה הוא מדבר.
“את אמרת לי שהקשבת לזאב, שזו הסיבה שהתחלת את כל מסע הנקמה הזה.” הוא אמר והבחין בסומק שמילא את לחייה. היא השתדלה להסתיר אותו מעיניו. “הוא מסתובב חופשי עכשיו, הוא כבר הרג אחת באכזריות, אנחנו צריכים לתפוס אותו לפני שיהיה מאוחר מדי, אז אני מבקש ממך- מה את יודעת על הזאב?”
“הזאב.” היא חזרה על כינויו. “אספר אחרי שאקבל הכל.” היא קבעה.
“לא, לא, אני כבר נתתי לך שתי בקשות, לכן את חייבת לי שתי תשובות.”
“זה לא עובד ככה.”
“זה דווקא כן.” הוא קבע בנחישות.
היא נאנחה. “בסדר.” היא התרגזה אך נכנעה לו. “קוראים לו וויין.”
“הוא קשור לזאב שתקף את כיפה אדומה?” שאל.
“זאבה, למען האמת. הוא הבן שלה.” היא הסבירה.
“הבנתי.” אמר, ובכך השיחה הסתיימה.
לאחר כמה שניות של שתיקה, איב שוב בחרה להתקיל את כריס. “נסיך, תוכל לחפוף את השיער שלי?” היא שאלה.
“מה?” הוא כיווץ את עיניו בבלבול.
“בבקשה? הקרניים שלי די מקשות עליי לעשות את זה בעצמי. אילו אעשה את זה, זה עלול להראות די מביך.” היא הצמידה את כפות ידיה כמבקשת ממנו, ומבטה הפך ממוזר למתוק-מוזר כזה שלכריס היה קשה להתנגד אליו.
למרות שרצה להגיד לא, למרות שזה בהחלט היה דבר ביזארי מאוד, לדמיין אותו עוזר לה בזה, הוא הסכים. הוא קם וניגש לחלק האחורי של האמבט, היכן שראשה פנה לאחור. הוא לקח את כוס הזהב שנמצאה לידו, אסף מים מתוך האמבט והחל לשפוך על שיערה הלבן בעדינות. הוא נזהר עם קרני התיש האימתניות שלה שמנעו ממנו להגיע לכמה חלקים שעדיין נשארו יבשים בזמן הטיפול שלו. הוא לא היה בטוח מה הוא עושה והאם זה נכון, אבל עצם העובדה שהיא לא התלוננה, זה כבר היה הישג מבחינתו.
“מה יקרה אחר כך?” היא שאלה לפתע.
“מה?” הוא שאל בחזרה.
“אחרי שאעזור לכם.”
“הו, אחרי זה.” הוא שתק לכמה שניות. הוא ניסה למצוא את התשובה הנכונה להביא לה. “אני מניח, שאחרי זה, תחזרי לצינוק.”
“באמת? לא אקבל שום הטבה מסוימת על כך שהסכמתי?” היא התלוננה.
“אני שוטף לך את השיער, איב.” הוא הזכיר לה את המצב. “אני לא יודע מה סיפרו לך, אבל נסיכים לא נוהגים לעשות את זה.”
היא גיחכה מכך. “כן, טוב… אני עדיין חושבת שמגיע לי.”
“ו- את ניסית להרוג את אבא שלי.” הוא הוסיף לומר. “מההיכרות שלי איתו, זה שאת חיה אחרי זה זו כבר הטבה.”
“ניסיתי. זה לא קרה.” היא הדגישה. “לעזאזל, זה אפילו לא הגיע ללקרות! הפיה המטונפת הזאת עצרה אותי עוד לפני שעשיתי משהו מועיל.”
“איב.” הוא ביקש ממנה בשקט לשקול מילים.
“כן. כן.” היא נאנחה. “אני רק אומרת, נסיך, שזה לא הוגן. השאר לא קיבלו אף עונש!”
“זה הכל בזכות מרלין.” הוא הסביר לה. “וגם בגלל שהם לא באמת עשו משהו מכוונה רעה. טוב, חוץ מרג’י, אבל… זו אמא שלו, ולמרות כל הדברים שקרו או לא קרו בניהם, היא לא תעזור להעניש אותו.”
“יופי, אז נדפקתי כי בחרתי במטרה הנכונה.”
“איב!”
“סליחה. סליחה.” היא גלגלה את עיניה. “תביא לי את הבגדים שלי.” היא התרוממה לפתע ויצאה בזריזות מתוך האמבט. כריס עדיין ישב במקומו, והתפלא שכך פתאום היא ממהרת לעשות את מה שמנעה ממנו בקסם לראות. היא הבחינה שהוא לא בדיוק מסייע לה, עדיין בשוק מהפתאומיות שלה, וניגשה בעצמה להביא את הבגדים ולשים אותם עליה. היא הניחה על עצמה את השמלה השחורה שהביאו לה, אחת קצרה עד הברכיים, קטיפתית ואטומה, חושפת גבה כפי שדרשה, ואוורירית ונעימה. היא נעלה את מגפי הברך החדשים שלה, שתאמו באופן כמעט מושלם לפשטות של השמלה וגם הגביהו אותה מעט עם העקבים העבים שלהם. גופה הלח הרטיב מעט את מלבושה, אבל זה לא שינה לה. היא הסתובבה אליו, והיה לה חיוך דומם על הפנים. הוא כבר התרומם על רגליו והתקרב אליה. היא התקרבה אליו בנוסף וחיבקה אותו בעדינות. היא הצמידה את ראשה אל חזהו הקשה, ושוב, הפתיעה אותו מחדש.
היא בעצמה לא בדיוק ידעה למה היא עושה כמה דברים ממה שהיא עושה, אבל היא כן ידעה שזה מה שהיא רוצה לעשות, וזו הסיבה היחידה שהיא מרשה לעצמה לא להילחם בהם.
ואז, הם עמדו שם, צמודים אחד לשנייה, מחכים, כנראה. מחכים שהדלת תיפתח שוב, ותפריע להם.

מצוד הנבלים: פרק 32- זמן פינוקים (הודעה חשובה!)
דרג את הסיפור

תגובות (4)

האמת היא, שאני הכי הייתי שמח, אם החלק שנשאר עד לסיום, יתרכז כמה שאפשר ברפאל.
קצת מרגיז כשהוא נשכח, ואני מתגעגע לסצנות הנפלאות שלו בספר הראשון.
ואני אשמח לראות עוד קטעי חברות כאלה בינו לבין אנג’י, כי כבר היו כמה כאלה, והם תמיד גרמו לי לחייך.

לגבי איב – אני חושב שיהיה נחמד, אם במקום שהיא תשתחרר בסוף הסיפור, יחזירו אותה לצינוק, אבל עם הקלה בעונש שלה…
את יכולה לעשות גם סוף פתוח כזה, שאולי מישהו(כריס? או דווקא אחד מהנבלים) משחרר אותה, כמו שהיה עם הארלי קווין והג’וקר ששיחרר אותה. אבל הייתי מעדיף שבעיקרון, לא יתנו לה חנינה מיידית, כי זה יהיה צפוי מדי לדעתי.

אני לא יודע למה אבל אני נוטה לדמיין את נואר וקארל כרג’ינה ורובין מוואנס, אז אולי תהרגי את קארל(סליחה פומה).
או לפחות תעמידי את נואר במבחן של כמה-רחוק-את-מוכנה-ללכת-? ואולי נראה צד אחר(ואפל שלה).

פחות מעניין אותה מה קורה עם רבני והאחיות שלו, או עם מרלין.

אני כן אשמח לראות שוב את פרספונה ואת ג’ק(זה השם שלו?).

לאיימי אין לי ממש רעיונות. היא כבר די מיצתה את עצמה, ואין ממש איך להמשיך איתה.
אבל יהיה נחמד לשמוע את הסרקזם שלה מדי פעם.

פייר… יהיה נחמד אם יהיו לו עוד סצנות עם אנג’י. אבל סצנות מביכות כאלה, שהוא לא ידע איך להתנהל בהן. הוא מסוג הדמויות שכיף להתעלל בהן^^.
אולי יהיה גם סצנה נחמדה שפייר מדבר עם רפאל/כריס בקשר לאנג’י.
אני לא יודע למה, אבל אני פשוט לא יכול להימנע מלדמיין את אנג’י ורפאל כBFF(אחרי נואר כמובן). אולי זה בגלל האובססיה שהייתה לי פעם לשפפ אותם.

יהיה נחמד אם אם אבא של כריס ימות לשם שינוי. ואז אולי כריס יהיה המלך וישחרר את איב וינשא לה.
אבל באמת, יש גבול לכמה אפשר לסבול את אבא של כריס. הוא צריך למות.

אין לי ממש רעיונות לגבי וויין.. יכול להיות נחמד לדעת משהו על הכיפות האדומות האחרות… כי לזאת שנרצחה היו אחיות, לא? נראה לי שאמרת את זה…
יכול להיות שהדמויות שלי ושל תס בתוכם?
פשוט יכול להיות נחמד.

מה שבאמת יכול להיות מגניב, זה אם ג’ולס יחזור. אולי בתוך הראש של ת’אליה או משהו.

ואני ממש מתגעגע לאנה(הבת של בת הים הקטנה, אם שכחת).

ואולי צ’שר תחזור להופעת אורח.

או הבת של המכשפה המרושעת מהמערב(אני אקרא לה רובין{מה אני אעשה, בוואנס יש בת למכשפה המרושעת מה – פשוט, זלינה.}בינתיים. כי אני לא זוכר.).
רובין(תיאלצי להתמודד עם השם המומצא שנתתי לדמות שלך 0_0) הייתה מגניבה.

היה גם בן לקפטן הוק, לא? לאן הוא נעלם?

טוב, אין לי עוד רעיונות. אמרתי את כל(נראה לי. אן אני אזכר בעוד משהו אני אכתוב) מה שהיה לי.

עכשיו לפרק – הפרק היה טוב, ואיב די מטרידה.
וכריס מאוד רגוע. הייתי מצפה שהוא יהיה קצת יותר נבוך. הקטע שהוא חפף לה את השיער היה מוזר, אבל חמוד.
ואני חייב להגיד, שמאוד חיבבתי את איב בפרק הזה. אני חושב שאני מתחיל לחזור לאהוב אותה.
פרק מעולה!
תמשיכי!

20/10/2016 22:32

    חחחח וואו אוקיי, הרעיונות האלה ממש עזרו! ואני כבר יכולה לומר לך שחלק דומים לרעיונות שיש לי וחלק מתרכזים בנושא מסוים בקשר לדמויות האלה אבל מבחינה שונה ממה שהצעת. הם בהחלט יוכלו לתת לי השראה *-*
    ולבת של המכשפה קוראים איזי חחח
    הו, ויש סצינה עם רפאל בפרק שאפרסם עוד שבועיים (ייאי, כל כך הרבה זמן לחכות! 0-0 אבל יש אחת כזאת XP). ובוא נראה… יש לי רעיון למשהו שיקרה עם פייר, ותהיתי האם להוסיף כהופעת אורח את איזי או גראנד, צ’שר זה מגניב אבל אני לא בטוחה שהיא תצליח להשתלב בעלילה בצורה הגיונית. גם בקשר לג’ולס היה לי רעיון, אבל הוא לא הכי פרקטי אז אם הוא יופיע יכול להיות שזו תהיה אשליה כלשהי, עדיין לא בטוח~ הו, וגם יש לי איזשהו רעיון עם אנה ולילי (הבת של מכשפת הים) אני עדיין צריכה לדעת איך אוכל לשלב אותו.
    תודה רבה, מודה על ההשקעה והחשיבה שלך, המשך בשבוע הבא! :)

    20/10/2016 22:53

וואו. אני כל כך רוצה לכתוב לך עכשיו תגובה ארוכה ומושקעת עם מלא רעיונות להמשך, אבל אני קמה היום בארבע וחצי/חמש לפנות בוקר אז אני לא יכולה:(
אז אני אקצר ואכתוב שהפרק דיי עצבן אותי. איב מתנשאת ממש ועכשיו נזכרתי למה כל כך שנאתי אותה בהתחלה.
כריס היה כל כך רגוע שזה חרפן אותי לגמרי ובכללי כל האווירה של הפרק הייתה אמממ… דביקה ומתנשאת למדי. חוץ מהקטע שאיב דיברה על ניסיון הרצח של ארתור, שבזה דווקא ממש הסכמתי איתה.
אז, מחכה להמשך! ואולי אתן רעיונות עוד כמה ימים כשאחזור הביתה :)

21/10/2016 00:28

    אם יש לך רעיונות את מוזמנת לכתוב אותם כשתוכלי :)
    הממ את צודקת בקטע של איב, היא באמת מתנשאת (אחת הסיבות שאני אוהבת אותה חחח) והפרק בהחלט היה די דביק, זה בערך הקטע שלהם כשהם ביחד.
    תודה רבה, המשך שבוע הבא! :)

    21/10/2016 09:36
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך