תגובות בבקשה !

שושלת של דם פרק 3

09/06/2013 676 צפיות תגובה אחת
תגובות בבקשה !

״הרבה מחשבות רצות לך בראש!״ שמעתי קול מאחורי…
——————————————————————————————–
פרק 3-

נעמדתי מהר' והסתובבתי. איש זקן בן 100, או אולי יותר….
היה לו זקן לבן וארוך שהגיע לו עד הברכיים, הייתה לו גלימה אדומה ועיינים עמוקות, הוא בחן אותי. ״כבר חשבתי שלא אצליח לישון בשקט אם תמשיך ליצור קשר כל כך מעצבן עם מוחי!״ אמר בקול עמוק
״ מי אתה?!״ שאלתי ״ אתה באמת שואל? הרי קראת לי!״ הוא אמר
״קראתי לך?!״ ״ ובכן, כן! אין זה לדעתך נורא לכלוא יצור מקודש כל כך?!״ שאל
״מקודש?! או לא! היא לא!״ ״תפסיק לאשלות את עצמך בחור צעיר!״ הוא נזף בי
״מי אתה בכלל?! זקן תמהוני?! למה שהאמין לך?! הרי לא קראתי לאף אחד!!״
״הו בחורי הצעיר, אתה יודע שכן! עכשיו, תסיר את החבלים האלה! אתה מפריע לה לנשום!״
׳כמובן! בני הנורדאונמצ׳ אינם מובנים לחיות בכלא… בין אם זה קירות אבן, או חבלים או סתם כלוב… זה רק הגיוני… אבל זה לא!׳
״אם אתה לא תעשה את זה, אני אעשה!! אתה מפר פה את חוקי השדים הלבנים! אתה באמת רוצה למות בצורה כזאת?!״ שאל הזקן ״אתה, אל תתקרב! משוגע! אני יכול להרוג אותך ביד אחת!״
״רק תנסה!!״ צחק הזקן.
התקרבתי אליו ,אבל מחסום בלתי נראה הדף אותי לאחור ׳בחורה נצחה אותי, ועכשיו זקן מטורף מהיער! מה הלאה?!׳ ״אין הלאה בחורי! עד שתדע להלחם, ולא רק לדבר, תמנע מלהגרר לקרבות עם אנשים שאתה לא מכיר…״ ״למה אתה חודר למוח שלי?! ומה אתה בכלל?!״ שאלתי.
״אתה נותן לי גישה מלאה…ועם השאלה השניה, אתה תצתרך לחכות בחורי…״
״מה?! אני לא נותן לך גי…אני נותן לך גישה?!״ ״פרצופך מגוחח מאד ברגע זה, תמחק את המבט הזה!״ הייתי המום מהזקן המתנשא הזה! מופיע כאן, וחושב שהוא יכול להעביר עלי ביקורת!
״אני אכן יכול!״ ״מה?! לא אתה ל… אולי תפסיק כבר!!״ הזקן צחק ״זה באמת תלוי בך
ועכשיו, נערי, שחרר אותה!״ אמר לי, מאחר וידעתי כי אין בכוחי להתנגד, לקחתי את הסכין, וקרעתי את החבלים, היא קמה בבהלה ולקחה נשימה עמוקה, כאילו עד עכשיו נחנקה.
היא התיישבה והשתעלה הבטתי בה, עדיף שברגע זה לא אגלה לה מה היא… הסתובבתי לראות את הזקן, אבל הוא נעלם. ׳גם כן הוא!׳ מילמתי.
״מה קורה כאן?!״ שאלה ״טוב אממ… את פשוט התעלפת בפתאומיות ו… טוב, ישנת יום וחצי…״
״יום וחצי?!״ היא הייתה המומה, היא הביטה אל השמש וכלל לא הסטנוורה…
״צהרים?!״ שאלה. ״כן בערך…״ עניתי.
היא סקרה את סביבתה, לבסוף הבחינה במקל עץ ארוך, חטפה אותו, קמה בפתאומיות וכיוונה אותו אלי. זה העלה על פני חיוך…
״קום קח את חרבך והלחם!״ פקדה עלי ״אין זה קרב הוגן אם אלחם עם חרב, אקח גם אני מקל..״ קמתי, ולקחתי.
הסיטואציה עצמה הצחיקה אותי ׳טיפש׳ שמעתי בראשי ׳אני לא טי..איפה אתה בכלל?! טוב נטפל בך אחר כך..!׳ חשבתי, שמעתי גיחוח בראשי.
זה היה מדהים! לא נילחמתי כך מיימי! המקל פשוט השלים אותה, היא נלחמה טוב כ״כ, היא הייתה זריזה וכלל לא התעייפה, התנועות שלה היו חדות כ״כ, ומדויקות כ״כ, אני לא יודע למה היא הפסיקה בפתאומיות שכזאת! בדיוק כשהקרב היה לטובתה היא הפסיקה! עד שהתחלתי להנות…
היא פקדה שנפסיק, נשכבה על הדשא ונירדמה.
ידעתי שהיא תוכל לשמור על עצמה… אז הלכתי למצוא לי אוכל.
ואז הגעתי למסכנה שהיא לא אכלה יותר משלושה ימים…


תגובות (1)

תמשיכי בבקשה! (;

09/06/2013 11:22
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך