מאז ומתמיד נהגתי להמציא סיפורים בעיקר לילדי ומעולם לא פרסמתי. כשבגרו היו נוהגים להזכיר לי את שאני כבר שכחתי. כנראה שעשו עליהם רושם ונחרטו בזכרונם. הגישה שלי שסיפור נוצר מהדברים שנמצאים כאן ועכשיו רק צריך לפתוח עיניים ולראות. גם אוסף הדברים הטריוויאליים ביותר אם נביט בהם שוב מתחברים בדרכים מסתוריות ליצור סיפור.
הסיפור הנ"ל נוצר מפגישה אקראית עם מרכולת דברים בנקודה מסויימת בחייה של בחורה אחת מהדרום.. אוסף דברים שנראו אקראיים וחסרי קשר לחלוטין. אבל היא אהבה סיפורים והאתגר שלי היה לחבר הכל יחד. וגם נתתי אפשרות להוסיף אייטמים נוספים לערמה. אז הנה מה מה שיצא.

הטרמפיסטית לגלקסיה 2

23/12/2009 763 צפיות 2 תגובות
מאז ומתמיד נהגתי להמציא סיפורים בעיקר לילדי ומעולם לא פרסמתי. כשבגרו היו נוהגים להזכיר לי את שאני כבר שכחתי. כנראה שעשו עליהם רושם ונחרטו בזכרונם. הגישה שלי שסיפור נוצר מהדברים שנמצאים כאן ועכשיו רק צריך לפתוח עיניים ולראות. גם אוסף הדברים הטריוויאליים ביותר אם נביט בהם שוב מתחברים בדרכים מסתוריות ליצור סיפור.
הסיפור הנ"ל נוצר מפגישה אקראית עם מרכולת דברים בנקודה מסויימת בחייה של בחורה אחת מהדרום.. אוסף דברים שנראו אקראיים וחסרי קשר לחלוטין. אבל היא אהבה סיפורים והאתגר שלי היה לחבר הכל יחד. וגם נתתי אפשרות להוסיף אייטמים נוספים לערמה. אז הנה מה מה שיצא.

פנה אלי באתר נציג של חברה חדשה . הוא מבין שאני חוששת מהמעבר, והם מספקים סימולציות חוויתיות חושיות באמצעות ציוד חדיש שמתחבר ישירות למערכת העצבים במוח. הם מאפשרים לי לחוות כמעין חלום מציאותי את תהליך המעבר לעיר הגדולה שממנו אני כה חוששת.
התשלום מזערי כיוון שהמערכת עדיין בהרצה והם זקוקים לפרסום. הסכמתי. מצאתי את עצמי בחדר נעים על מיטת מסג’ משוכללת מסך ענק מולי. האסיסטנטית חיברה רצועה אלסטית נעימה למגע סביב היקף ראשי, בדקה שנוח לי. על המסך הופיעו שאלות שיכולתי לענות עליהם פשוט ע”י מחשבתי. התשובות נכתבו שם.
תהליך הכיול נמשך. הופיעו תמונות וקיטעי ווידאו קצרים ואני הגבתי באמצעות המחשבה בלבד.
הבחורה עצרה מידי פעם לבדוק שהתשובות מתאימות הנהנתי. זה היה מדהים בהחלט מדהים.
כעת תירגעי את יכולה לעצום עינים מיד מתחילים.
מצאתי את עצמי בביתי בבוקרו של יום המראה גרם למעט כיווצים בבטן. הכל ארוז הילדים יושבים נוגסים בסנדוויץ שולחים אסמסים באצבעות עצבניות מחכים למובילים. התיישבתי גבי כואב מימים של אריזה וסחיבה כפות הידים משופשפות. זימזום טורדני הטריד אותי משרעפי. ואז עקיצה על הברך החשופה. ניסיתי למעוך את היתושה אבל היא היתה חכמה ממני. עוד סיבוב ועוד מתקפה שוב עקיצה. ועוד אחת. נקודות אדומות הלכו והאדימו וגירדו. אני חייבת מכשיר דוחה יתושות. הפעמון צלצל רצתי לעבר הדלת. המובילים??. לא! עמד שם שליח ומסר לי חבילה. למראה מבטי התמהון שלי. אמר באיטיות את, שמך אור. הנהנתי. הזמנת מכשיר ליתושים לא כן. גררתי את עצמי בהילוך מובס למקומי הקודם ותקעתי אותו בשקע.
כשהתישבתי הבחנתי שהנקודות האדומות יצרו תבנית. אותיות שהצטרפו למלה. “אור” תהיתי ביני לביני האם קיימים מבחני IQ ליתושות. המכשיר הקים קול דק צייצני גבוה. העולם סביבי רטט כאילו מישהו כיבה את השמש והדליק לרגע. רעם מתגלגל פרץ מהקיר מולי בסלון כאשר קרנף בגודל משאית קטנה פרץ בינות האריזות משאיר את ילדי פעורי פה. בין רגע מצאתי את עצמי רכובה על גבו כשאנו מתקדמים במהירות רבה מאד על כבישי העיר ותוך מספר שניות על הכביש הראשי. הקרנף עשה את דרכו בין המכוניות משל היו עשויות אויר. הבטתי אחורנית . לתדהמתי ראיתי את מיקי רוזנטל קשור ברצועה לזנבו. על גופו טי שרט עם תמונה גדולה של האחים עופר עם הכיתוב לראשות הממשלה.
ניסיתי לפתח איתו שיחה. משום מה זה נראה לי מוזר לאחר הסרט שלו. אבל הקרנף התקדם ושעט ברעם מקים סביביו ענן אבק ורוח שורקת באוזני. בקושי שמעתי את קולי.
מישהו שוב הבהב את השמש. לא ידעתי שיש לה כפתור כיבוי מוזר חשבתי. אבל בעצם אני רק בסימולציה.
מצאתי את עצמי מביטה מהחלון של דירה רחבת ידים בקומה ה13 העיר הגדולה נפרשה מתחת. סקרתי את החדר חפצי היו מסודרים במקומם. הספרים המחשב. איפה הילדים חשבתי בבהלה.
שמעתי רחש מהחדר השני. הם היו ישובים ספק שכובים נראים מרוצים מסמסמים באצבעותיהם במרץ בלתי נדלה.
שוב צילצול הבטתי בנייד הוא שתק. צילצול נוסף הבנתי שזו הדלת . הלכתי לפתוח.
“הלו! אי אם יור נקסט דור נייבר, דו יו ספיק אינגליש פליז?” מולי עמד בחור גבוה כתפים רחבות שיער קצוץ ועיניים תכולות חודרות תחת מצחו הגבוה מחייך חיוך שובה לב חושף שינים צחורות. סיפר שעבר לכאן רק לפני שבוע ממישיגן ארה”ב לא דובר מילה עיברית.
“מיי ניים איז דייויד יו קן קול מי טום”. קצת מוזר חשבתי. בידו החזיק טופס מהעיריה ביקש בחיוך מתנצל אם אוכל לתרגם לו את הכתוב. הצצתי בנייר והסברתי לו את דבר העיריה בעודנו עומדים בפתח. ילדי באו הציצו בסקרנות בעולה החדש מהדלת הסמוכה. הי אמא אמר בני תראי את השלט על דלתו. טום הסביר בחיוך מתנצל. נכון! אני פסיכיאטר במיקצועי “שרינק” באמריקה.
כעת אני עסוק לצייד ולהכין את הדירה, להפוך אותה לקליניקה. בואו אמר אראה לכם את דירתי. הילדים נצמדו בהתרגשות. בפנים היה גרם מדרגות שהוביל לקומה שמעל בפנטהאוס רחב הידים כאן הוא גר. וואו שרקו הילדים בהתלהבות למראה הגודל והנוף עוצר הנשימה. הים נשקף תכול משנה את צבעיו בקרני השמש. לאחר הסיור עזרנו כולנו להרכיב את כיסאות המנהלים הרכות בקליניקה למטה.
ראיתי שהגעתם היום. אתם וודאי צריכים להצטייד במזון גם אני בעצם. קפצתי על ההצעה הילדים שמחו ללכת לקניון בפעם הראשונה בעיר. בחנות הענקית טום ביקש שאעזור לו לזהות את המצרכים השונים.
לאחר שעה ארוכה ומרגשת גילגלנו שתי עגלות עמוסות לגיפ’ המרצדס הגדול שלו. כשהגענו טום עזר לסדר הכל. בערב טום הזמין אותנו לארוחה אצלו לחגוג את יומנו הראשון. הוא בשלן נפלא בתי הילדה המפונקת ביקשה לתדהמתי תוספת.
בחודשים הבאים התחברנו מאד אני וילדי עם טום, דיויד בשמו המקורי. הוא סיפר ששירת בצי בארה”ב כטייס קרב מספר שנים כינויו בטייסת היה טום. על נושאת המטוסים שירתה קצינה אחת שהיתה גם היא טייסת והם נישאו.
לאחר שעזב את הצי עברו לניויורק שם למד וקיבל את תואר ה”שרינק”. לפני שנה התגרשו בלי ילדים ודיוויד החליט לעלות לישראל. חלומו היה למצוא לעצמו הפעם כלה יהודיה. בפעם הראשונה כשסיפר לי ראיתי את הלחלוחית בעיניו התכולות לא יכולתי לעצום עין כל אותו לילה. דיויד היה ג’נטלמן אמיתי.
יום אחד דיויד העלה רעיון. אם ארצה יעשה לי פסיכו אנליזה בשיטה חדשה שפיתח. עפ”י תפיסתו לכל אחד מאיתנו יש דמות/ישות פנימית שמסתתרת בתת ההכרה. החשיפה של אותה דמות עשויה לעזור לתקן קילקולים שאנו נושאים עמנו ומתקשים להיפטר מהם. לאחר כמה ימים של התלבטות עם המחשבה באתי ואמרתי לו שאני מסכימה.
שכבתי על הספה בקליניקה המהודרת. הוא עזר לי לענוד על צווארי תליון שניצנץ באור כחלחל. הצמידי אותו למפתח הלב ביקש. מדבקה נוספת מהבהבת באור אדמדם הצמיד לרקתי הימנית. עיצמי עיניים ביקש.
הוא דיבר ושאל שאלות. לאחר זמן מה עצר ושתק. “כעת אמרי לי מה את רואה”?. ראיתי את עצמי עומדת על שפת נהר גדול יער עבות מאחורי. לבושה שמלה לבנה שכיסתה את כל גופי. מאחורי, שמעתי קול אשה קורא בשמי. הסתובבתי וראיתי את אימי ואבי ושמונת אחי ואחיותי ישובים סביב שולחן קטן פיקניק בטבע. לאבי היה זקן גדול ולבן ושערה של אימי היה מכוסה שביס צבעוני.
קולו של דיויד בקע מבעד לערפל ומשך אותי משם פקחי את עיניך. הביטי במוניטור שלצידך צייתתי בשתיקה. על המסך הוקרנה הסצינה שעזבתי לפני רגע. זאת אני שאלתי בתימהון? אני חושב שכן אמר.
שבוע אחד אחרי ישבנו אצלו על מרפסת הפנטהאוס לאור הדימדומים. נהנינו מהברבקיו הטעים והבטנו בשמש שוקעת לאיטה באופק התכול. קרניה האחרונות צבעו את הים באור נגוהות. הילדים הלכו לשחק במחשב. דיויד פנה אלי מזג לי ולו יין אדום צלול וצונן והתיישב.
בצעירותי היה לי חלום מוזר פתח. חלמתי אמר בהיסוס ועצר. הבטתי עליו בציפיה. חלמתי שאתחתן עם בת הרב פלט לבסוף במאמץ רב. הרגשתי את ליבי הולם בפראות. אני רוצה לתת לך משהו אמר. כמעט התעלפתי.
בני הגדול יצא למרפסת מנפנף בידיו בהתרגשות פניו היו חיוורים. נכנסנו פנימה והבטנו באימה בחדשות.
על המסך ריצדו מחזות מתוך סצינות של מדע בידיוני. אבל זו היתה האמת. מטאור בגודל בינוני פגע לפני מספר שעות באנטרטיקה וגרם להמסת שמונים וחמשה אחוז מהקרחונים העתיקים. כל ערי החוף באוסטרליה ובניו זילנד היו מתחת למי האוקיינוס. תוך מספר שעות יוצפו כל ערי החוף בעולם. הבטנו חיוורים ושותקים. ואז דיוויד אמר אנחנו נשארים כאן הבניין גבוה מספיק. אנחנו נינצל יש לי חברים.
נעלם לאחד החדרים למשך כרבע שעה. כשחזר נראה מעודד. לכו וארזו כמה חפצים כל אחד יקח תיק אחד בלבד. מרחוק נשמע רעש עמום קול שאגה לא מהעולם הזה. הים האפיל עוד. דיוויד אמר יש עוד מספר שעות נסו לחטוף תנומה . יש מספיק מיטות לכולם.
ניסיתי לעצום את עיני לעכל כל מה שהתרחש בשעות האחרונות קור עלה וזחל מבפנים. הייתי חייבת לקום ילדי כבר ישנו. נכנסתי לחדרו של דיוויד הוא חיכה לי. הצטנפתי בזרועותיו החסונות.
לפנות בוקר הרעם מבחוץ הזעיק את כולנו צפינו מהמרפסת ראינו את הים עולה הר מים מאופק עד אופק שועט ומכסה הכל. מלמעלה נשמע טירטור ההליקופטר הוא התקרב צבוע בסמלי הצי ונושאת המטוסים ממנו בא. טיפסנו כולנו המומים מהמאורעות. מלחי הצי קיבלו אותנו בחיוכים רחבים וחמים. דיוויד חיבק אותי בחום נרגעתי. הילדים ישבו דמומים ולעסו מסטיק שהקצינה החיכנית חילקה להם. שתו מהקשית משקה צונן ומרגיע. כעבור כחצי שעה נראתה נושאת המטוסים. ענקית ממש עיר שלמה צפה על פני המים תיבת נח מודרנית. המסוק קיבל רשות ונחתנו ברכות דיוויד ירד ראשון והושיט זרועותיו החסונות עוזר לילדים לרדת ראיתי בעיניהם את המבט. הם העריצו אותו והוא הביט בהם באהבה רבה. כשהיגיע תורי הוא הניף אותי באויר והעמידני ברכות על הסיפון.
השמש הבהבה שוב מישהו כיבה והדליק את השמש מוזר.
הקול שבקע כאילו מתוך ראשי נשמע חרישי אך צלול. “הנוסעים לארסקונד ביטלגוס אוריון מתבקשים להגיע לכניסה שתיים”. על המסך הענקי שנראה כאילו צף בחלל האולם הענקי הופיעו רשימת יעדים שהתחלפה תדירות. הכל היה מואר באור שמעולם לא ראיתי ניסיתי להביט ולראות לעבר הקצה השני של האולם שלא נראה מהמקום בו ישבתי. לידי על כורסאות רכות ונוחות במיוחד ישבו שני ילדי מחזיקים בידיהם את התיקים שארזו ערב קודם בחופזה. הם ניראו עייפים מאד והתנמנמו. המראה המלבב מילא את ליבי שמחה. בחורה במדים נגשה והציעה קפה הנהנתי בהכרת תודה. כאילו משום מקום הופיעה כוס קפה מהביל על מגש ומשהו שנראה כמו עוגיה טעימה למראה בצידו. היא הניחה בשתיקה את המגש ולפני שהספקתי לשאול כמה עלי לשלם הסתובבה והתרחקה בריחוף קל. מיקדתי את עיני על גיזרתה המתרחקת וקלטתי לפתע שהיא איננה אנושית. על המסך הענק הוצגו פירטי הטיסות ניסיתי לקרוא.
משהו בתאריך נראה מוזר קראתי שוב ושוב. שיפשפתי את עיני אי אפשר היה לטעות עשרים וחמישי לראשון 3098. השנה שלושת אלפים תשעים ושמונה. לא מתקבל על הדעת לחלוטין. ליד כל יעד כתובים היו זמני יציאה והגעה המשוערים. הללו נראו בלתי מתקבלים על הדעת. ההגעות היו כחמש עד עשר דקות הפרש מזמן היציאה. את הרשימה החליפה תמונת ענק מפה כוכבית. כדור הארץ והשמש בגלקסית שביל החלב. קונסטלצית אוריון ביטלגוס הכוכב האדום הענקי לא רחוק ממנו ליד שמש צהובה וקטנה ארסקונד. נקודת יעד לנסיעות. מרחק סך הכל: 640 שנות אור. בהמשך SAGDEG, קשת, גלקסיה ננסית בשכנות לשביל החלב שיבעים אלף שנות אור סך הכל מארץ. גם לשם נסעו. שם שכן לו ארסטירד סביב שמש צהובה כתומה. זמן נסיעה 13 דקות התברר על פי הלוח.
מקצה האולם הענקי דמות מטושטשת הלכה והתקרבה אלינו התמקדתי בה. בני ובתי היו רבוצים בכורסאות ישנים שינה עמוקה. האדם שהתקרב היה לבוש במין אוברול זוהר בצבעי ירוק ואדמדם. תגים וסמלים שונים היו צמודים לבגד. אני משה מחברת האחים עופר יש לי מסר עבורך אמר. הזדעזתי קלות לשמע השם שתקתי ושלחתי ידי למעטפה שהגיש לי. שלפתי מתוכה נייר או לפחות נראה כמו נייר ופרשתי לעיין בו. על הנייר הופיעה לפתע דמותו החייכנית של דיוויד הוא הביט בי בעיני התכלת שלו ואמר. “לכי עם משה הוא מחברי הטובים. הם מפעילים את ההנגאר של ספינות החלל הישנות. לפני שנים היו בעליהן של צי ספינות גדול. כיום הן כמעט לא בשימוש לאחר שהומצא המשגר לטווח רחוק. אני מחכה לכם על זולטאר כוכב קטן ליד ביטלגוס. אני מציע שתסעו בספינת החלל שיכינו לכם. הטיול יהיה חוויה לך ולילדיך.” דיוויד נראה כל כך מוחשי כאילו הוא כאן מולי. הפריח נשיקה ונעלם. הבטתי במשה שעמד מן הצד וחיכה. בואו ונלך אמר.
הערתי בעדינות את הילדים. הם קמו מנומנמים אחזו בידי והתחילו ללכת. הנגאר הספינות בכיוון הזה אמר משה מצביע בידו. לפני שנים אלו היו הספינות המשוכללות ביותר. אבל העידן הזה תם לצערי. כמה זמן תקח הנסיעה בספינה שאלתי. כ-20 שעות בערך למרחק של כ-640 שנות אור. לא מעט אבל בהחלט די מהר.
“זו תיהיה חוויה, אני מבטיח” אמר. המסך הענק שרחף באולם הבהב לפתע. דמות ענקית הופיעה. הבטתי ולפתע הבנתי שאני מכירה את הדמות. הי “זה לא!” לא הספקתי להשלים את המשפט כן מיקי רוזנטל הוא המועמד הנוכחי לנשיא כדור הארץ הראשון. כולם אוהבים אותו ותומכים בו. במיוחד חברת האחים עופר הם חברים מאד טובים. עזרו לו רבות במסע הבחירות הנוכחי. התמונה נעלמה חשבתי לעצמי מה שחשבתי והמשכתי דמומה. הנה הצביע עלו על זה. על הרצפה היה מצויר מן כוכב בצבעי זהב ופלטינה.
אלו המתכות המקוריות אמר משה פעם זה היה יקר. עלינו על המשטח. ומשה הוציא מכיסו עט כסופה ולחץ על הכפתור. מקצה העט זהר אור צהבהב שהתחלף לאור כחול מהבהב. הוא כיוון את האלומה לנקודה במרכז המשטח עליו עמדנו. הבטנו וראינו את האולם נמוג כמו בעשן דק.
מצאנו עצמנו עומדים בהנגאר ענק ליד משהו שנראה כמו קוביה מחומשת ובראשה פירמידה קטנה. זו ספינת החלל שלכם אמר משה. חכו קצת לפני שתעלו מישהו כאן רוצה לברך אתכם. עמדנו והבטנו כששתי דמויות יצאו מתוך הצללים. שניהם ניראו כפופים קשישים מאד – האחים עופר. הם נגשו ולחצו את ידי. “לכבוד הוא לנו לעזור לחברתו של דיויד” אמרו. הספינה מצויידת היטב בכל השיכלולים האחרונים. הטיול יהיה חוויה יוצאת מגדר הרגיל זה מובטח. משה ליווה אותנו פנימה הושיב אותנו בכורסאות נוחות. והחווה לדיילת הרובוטית לגשת ולשרת אותנו. אני הולך לחדר הבקרה הילדים מוזמנים לצפות בהמראה. את לא תרגישי דבר למעשה אין צורך בחגורת בטיחות פלט. הילדים שעטו אחריו בגיל.

הטרמפיסטית לגלקסיה 2
דרג את הסיפור

תגובות (2)

אההההההה השם של הסיפור שלך …
זה לא מהספר ‘ המדריך לטרמפיסט לגלקסיה ‘ ???

11/01/2012 13:48

הידד ! עוד סיפור שיש בו כמה מונחים אסטרונומיים.
כמה כיף לדעת שאני לא בין היחידים שנדהמים מזה :)

11/01/2012 13:56
22 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך