קטניס אוורדין ☯
סליחה על האיחור (טוב, טכנית עדיין יום חמישי), לא הייתי בבית היום עד רגע זה. מקווה שאהבתם! מוזמנים להעיר, להאיר ולשאול שאלות. קטניס אוורדין, סוף.

אברמור – פרק 1 חלק ב'

קטניס אוורדין ☯ 05/11/2015 1540 צפיות 134 תגובות
סליחה על האיחור (טוב, טכנית עדיין יום חמישי), לא הייתי בבית היום עד רגע זה. מקווה שאהבתם! מוזמנים להעיר, להאיר ולשאול שאלות. קטניס אוורדין, סוף.

פרק 1
חלק ב'
הדלת המסתורית והמפתח הנעלם

ג'ון הגביר את הלחץ של רגלו על דוושת הגז והמכונית נעה במהירות על הכביש חסר הפניות. במקום אחר המהירות הזאת אולי הייתה יכולה להיחשב כמעט לא בטוחה, אבל כאן באברמור שום מכונית פרט לג'יפ הכחול שלנו לא נמצאה על הכביש.
צדי הכביש החלו להתמלא לפתע בבתים, חנויות קטנות וקבוצות נערים שהולכים יחד על המדרכות. הם לא היו נראים כל כך שונה מהנערים באמריקה, אבל היה בהם משהו… מיושן.
לא היו להם פלפונים בידיים, החולצות שלהם היו קצת יותר רחבות מהנהוג והם נראו יותר מדי מאושרים, כאילו משיהו עצר את התפתחות הזמן במקום הזה עוד בזמן שאמא שלי הייתה ילדה.
הבניינים והחנויות היו מעוצבים בצורה כפרית שהיתה גורמת לכל אחד להרגיש בבית.
היה ברור לי שבלה תשתלב נהדר במקום הזה, ועל פי החיוך הגדול שנפרש על פניה, גם לה היה ברור.
"איפה אנחנו גרים?" שאלתי.
"אחוזת אברמור," השיב ג'ון בהיסח דעת ופנה לצד שמאל בכיכר, הפניה הראשונה שלנו זה זמן ארוך.
"אני יודעת," השבתי לו בקוצר רוח, "אבל איפה היא?"
"די קרוב לכאן," הוא ענה.
זה כל מה שהייתי צריכה לדעת.
לאחר כמה דקות נוספות של נסיעה, ג'ון הודיע בחגיגיות שהגענו. הרמתי את מבטי אל החלון הקדמי של הג'יפ ופי נפער. סגרתי אותו מחשש שייכנסו לשם זבובים.
האחוזה הייתה ענקית. אני יודעת שזה משהו שהייתי צריכה להבין מהתואר 'אחוזה', אבל אני חושבת שאני לא היחידה שלא ציפתה לגודל הזה.
את כניסתנו למתחם האחוזה הקדים שער גדול וכסוף, עליו נחרטה המילה 'אברמור.' השער היה פתוח לרווחה, כאילו ציפו לנו. סביר להניח שבאמת ציפו לנו.
הגינה שהתפרסה מסביב לאחוזה – אם לשדה הזה אפשר לקרוא גינה – היתה זרועת פרחים, עצים ושבילים שהובילו לעוד ועוד צמחיה יפיפיה שהייתה מחוץ לתחום הראייה שלי. את הצמחיה קטע שביל שככל הנראה נועד בכדי להגיע לחניה.
הפעם לא יכולתי להאשים את בלה בהתלהבות יתר. זה היה מרשים ביותר. אפילו סיירוס נראה פחות שקוע בעצמו.
כשעברנו את העצים והפרחים בצדי הדרך הגענו לסוג של חצר נוספת. כשהגענו אליה אחוזת אברמור כבר נראתה מקרוב, וגודלה היה נראה אפילו רב יותר. היא דמתה לארמון מסרט נסיכות כלשהו, רק בגרסא מעט מיושנת שלו. היא הייתה לבנה, עם חלונות בגדלים שונים וארבעה צריחים גבוהים עם גג בצורת חרוט, שניים בכל צד של האחוזה.
הגינה, שהייתה קטנה יותר מהקודמת אך עדיין מרשימה, כוסתה כולה בדשא ירוק שבהק בשמש. אוהל גדול ולבן נמצא באמצעה, ולידו נמצא עמוד עץ גדול שהיה נראה קצת לא קשור לכל המקום. סביבו נכרחו הרבה סרטים צבעוניים, וקצהו היה מלא בפרחים וקישוטים שלא הצלחתי לזהות ממרחק.
אם העובדה שאוהל היה ממוקם לנו באמצע הגינה לא הייתה מספיק מוזרה, פתאום יצאו ממנו קבוצה גדולה של נערות בנות שש עשרה בערך. כולן היו לבושות באותה השמלה הוורודה והארוכה, ותסרוקות כמעט זהות היו קלועות בשיערן.
גם מהמרחק הקצר שהיה בינינו לבינן, הן נראו כמעט זהות. לרובן היה שיער שחור או כהה במיוחד, עור בהיר בצורה מפחידה ועיניים כחולות יוקדות שנכנסו לי לנשמה. לכולן, חוץ מלאחת.
עורה היה שזוף ועיניה היו ירוקות ונוצצות. בניגוד לכל שאר הבנות, שנראו נלהבות ומאושרות, ההבעה שלה הייתה אדישה וקרה. כמעט קצרת רוח. שיערה הכהה היה מתולתל במעט, וסודר בתסרוקת הדוקה ומעט גבוהה, כמו של שאר הבנות, אבל זה היה הדבר היחיד שהיה משותף להן.
"מי לעזאזל אלו?" שאל סיירוס. הוא לא דיבר במשך כל הנסיעה, מה שזיכה אותו במבטים מופתעים משלושתנו כשדיבר.
"אין לי מושג," אמר ג'ון, מופתע גם כן.
"הן נראות נחמדות," פלטה בלה, כאילו שלא אכפת לה שנערות זרות מסתובבות בשטח האחוזה לשעבר של דודה שלי. כנראה שבאמת לא אכפת לה.
המשכנו לנסוע, חולפים על פניהן השמחות אבל הלא ממש מופתעות של הנערות.
הגענו לחניה, שהספיקה ללפחות חמש ג'פים כמו שלנו. בראד ניער את אמא קלות והיא התעוררה מיד. ג'ון יצא מהג'יפ וסגר את הדלת הקדמית, אחריו גם אמא שלי. בלה יצאה גם היא, אחריה סיירוס, אני ואז בראד.
באמת שרציתי לרוץ אל הנערות האלו בלי שום תוכנית מוקדמת ולשאול אותן מה לעזאזל הן עושות בגינה של דודה שלי, אבל הייתי חייבת לעזור עם המזוודות. המזוודה של בלה ובראד הצליחו להיכנס לפגוש האחורי של הג'יפ (וגם זה בחסד), ואת שאר המזוודות ג'ון קשר על משטח לגג הג'יפ המושכר, כך שבזמן שבלה ובראד רצו אל עבר דלת האחוזה הגדולה בהתרגשות, אני הייתי צריכה לעזור לסיירוס וג'ון להוריד מזוודות מהגג.
"הדלת פתוחה," הודיע בראד ורץ אל תוך האחוזה הגדולה. אחריו בלה. תהיתי איך ומי השיגו את המפתח, ולמה הם פשוט לא הביאו אותו לנו. או שהיא נשארה פתוחה מאז מותה של דודה שלי?
הורדתי את המזוודה הסגולה והכהה שלי מהגג בהיסח הדעת והתחלתי להתקדם לכיוון הדלת. היא הייתה שחורה וגדולה, עם שתי ידיות כסופות מלבניות, מה שבלט על הצבע הלבן שצבע את כל האחוזה מבחוץ. פתחתי את הדלת בקלות, היא הייתה הרבה יותר קלה מה שנראתה.
חדר הכניסה היה נראה יותר כמו אולם הכניסה. הוא היה די מפואר, אבל ממש לא יותר מדי, והעיצוב שלו היה – כמו כל דבר בעיירה – מיושן. הרצפה הייתה עשויה משיש שחור-לבן, שלא ממש תאם את קירות העץ, שידת העץ שנמצאה בסמוך לדלת ואת שתי פינות הישיבה שהיו עשויות – כל כך מפתיע – מעץ.
הדבר הכי בולט החדר היה שטיח אדום וגדולה, עם רקמת זהב בצורת שני מחטי תפירה מוצלבים לאיקס.
התקרה הייתה די גבוהה, וממנה השתשלה מנורה ארוכה ומשונה ששידרה פאר והאירה את האולם בכוחות עצמה בלבד.
בלה ובראד נטשו את המזוודות שלהם על יד הדלת, וכבר שוטטו בין החדרים השונים, שהופרדו מהאולם על ידי דלתות שחורות זהות.
סיירוס נכנס בדלת והניח את המזוודה הירוקה הכהה שלו ליד שאר המזוודות.
"אני צריכה מקום לכתוב בו," אמרתי כבדרך אגב, סורקת עוד פעם את הדלתות השחורות, כאילו יהיה באחת מהן משהו שונה.
אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי. אמא שלי, מאדי ג'קסון – אני לא אקרא לה תומפסון גם אם ישלמו לי – היא סופרת במקצועה, ואני כנראה נולדתי עם הגנים שלה. נולדתי עם עיפרון מחודד ומחק ביד, והזמן עשה את שלו.
"את אובססיבית," קבע סיירוס.
"אז אתה בא לעזור לי לבחור חדר?" לא הכחשתי.
סיירוס הוא העיף במט בבלה ובראד. היה לו מבט של 'אם זה את, הם או למות לבד באחוזה משעממת של הדודה החורגת והמתה שלך, אני בוחר בך.' שזה טוב. אני חושבת.
התחלתי בדלת הכי קרובה אלי. היא הובילה אל חדר די קטן בהשוואה למידותיו של אולם הכניסה. החדר היה מין סלון כזה, עם שלוש ספות שסבבו שולחן עץ גדול. מתחת לספות בצבץ שטיח זהה לזה שבאולם.
במקום שבו כל אדם מודרני היה שם טלוויזיה, מול הספה המרכזית, נמצאה אח מפוארת, שכנראה עבדו שבועות או אפילו חודשים בהכנתה. פסל אבן של אישה בשנות השלושים לחייה עמד מעל האח. האישה אחזה בידה זר פרחים מאבן, שהיה נראה כמעט מציאותי מלבד העובדה שהוא היה עשיו מאבן אפורה. גם בתווי פניה ובשמלתה כנראה הושקעה עבודה רבה. היא הייתה כמעט מציאותית. האישה נראתה מאוד מוכרת מאיפשהו, אבל לא הצלחתי לשים את ידי על המקום.
עצי הסקה נחו בתוך האח, ונראו כאילו מישהו השתמש בהם לא מזמן.
שתי כונניות ספרים גדולות וזהות ניצבו סמוך אחת לשנייה, בכל אחת מהן היו בערך עשרה ספרים, למרות שבכל אחת מהן היו נכנסים ארבעים ספרים בקלות. למה הכל בא בגדול במקום הזה?
שעון קוקיה ישן נח על יד הכוננית הימנית. המחוגים בו זזו בקצב, ואפילו תאמו את השעה. הוא היה נראה ישן מדי מכדי לעבוד, אלא אם כן מישהו ממש הקפיד בהחזקתו. נראה שדודה בריג'ט אהבה מאוד את החדר אם היא השקיעה בו ככה.
זה היה חדר מרשים, אבל לא המקום המתאים לכתוב בו.
המשכנו ככה בעוד כמה חדרים. מטבח, חדר מקלחת, חדר שירותים קטן באופן מפתיע ועוד כמה חדרים שהזכירו סלון. כשפתחנו כמה דלתות פעמיים במקרה ולא מצאנו את החדר המתאים, עברנו קומה. המדרגות היו עשויות עץ, והמעקה שלהן היה מפותל ומלא סמלים חרוטים ומשונים, מה שהיה נראה כאילו המעצב שלהן עשה הכל כדי שהן יהיו בלתי ניתנות לשימוש.
לקומה השניה עלינו אחרי בלה ובראד. הקומה השניה נראתה בדיוק כמו הראשונה – אותו ריצוף, אותן דלתות. גם בקומה הזאת לא היו חדרים מעניינים, חוץ מהחדר של אמא שלי וג'ון. היו כמה חדרים קטנים וריקים לגמרי, בלי רהיטים או חלונות.
בלה נשארה מאחור ביחד עם אמא שלי וג'ון כשעלינו לקומה השלישית. הקומה נראתה קטנה יותר משאר הקומות, דבר כמעט בלתי אפשרי. סיירוס ובראד ניסו למצוא לעצמם חדר, בזמן שדלת אדומה ובולטת משכה את תשומת ליבי. היא הייתה אדומה וגדולה, עם שתי דלתות וידיות זהובות שדמו למעקה המדרגות בצורתן. המנעול היה גדול מדי בשביל מפתח רגיל.
דחפתי את הידיות בעזרת שתי ידי, אבל הדלת הייתה נעולה.
"איפה המפתח הזה יכול להיות?" לחשתי לעצמי. זה היה מעט מתסכל, אבל מעניין. אהבתי את מסתוריות הזאת. דלת שונה ומסתורית ומפתח נעלם. אם אפתח את הדלת, סביר להניח שאכתוב שם. אם לא, אולי לפחות יצא מזה סיפור טוב.
הצצתי דרך חור המנעול. הדבר היחיד שהצלחתי לראות היה שטיח קיר. הוא היה די רחוק מהדלת ושתי דלתות סגורות שהובילו לחדרים אחרים התקבעו בשני קירות שונים, מה שגרם לי להניח שהחדר מאוד גדול.
חייכתי לעצמי והמשכתי להסתובב בין החדרים. אולי זה היה נראה כאילו חיפשתי לעצמי חדר, בדומה לבלה, סיירוס ובראד, אבל חיפשתי את המפתח. ידעתי שהוא חייב להיות שם.
בין חדרים וקומות, דלתות, מגירות וכיסי מעילים עזובים, נרקמה בלי ששמתי לב ההרפתקאה הראשונה שלי באברמור.


תגובות (134)

ווהו, עוד פרק הגיע ^^ (ניגשת לקרוא עכשיו.)
אבל למה כזה קצר?! (דורשת לפחות 5 דקות נוספות.)

05/11/2015 21:31

    אורורה, ביחד עם החלק הקודם זה עשרים ותשע דקות, כמעט חצי שעה.
    זה נהיה טרנד עכשיו, להגיב בסיפורים לפני שקוראים אותם? PX
    קטניס אוורדין, סוף.

    05/11/2015 21:33

יאי, עוד פרק! זה ממש מעניין. הכתיבה שלך ממש טובה (הייתי חייבת לציין את זה שוב). מתי יפורסם ההמשך? (ואיך עשית שהכתב יהיה נטוי?)

05/11/2015 21:35

    תודה רבה!
    אני מרגישה כמו גאון כזה שיודע לעשות טריקים עכשיו ^^ (קודם הצבעים, עכשיו הקו הנטוי…) בכל אופן, אם אני כבר חושפת את ה'טריקים' שלי, אז הנה:
    כאן את כותבת את הטקסט
    כמובן שאת לא אמורה לעשות רווחים כאלו, אבל אני חושבת שאם הייתי עושה בלעדיהם זה היה שולח לי את התגובה עם טקסט רגיל ובלי הסימנים.
    קטניס אוורדין, סוף.

    05/11/2015 21:40

    עדיין לא הבנתי איך את עושה את הכתב הנטוי. על איזה רווחים את מדברת? איזה סימנים?XD

    05/11/2015 21:42

סיירוס *העיף (ה"הוא" מיותר) מבט(כתבת במט)*
קטניס, איך את מצליחה לתאר את הכל כל כך, מציאותי???
פרק גדוש בתיאורים מדויקים שמאפשרים, לי לפחות, להרגיש כאילו אני נמצא שם בעצמי.
בלה! כל פעם שאני רואה את השם שלה מוזכר עולה לי חיוך על הפנים!
למרות שהפרק היא הוזכרה פחות…
אז בקיצור, כמו שכבר הבנת, פרק מעולה!
מאל טיפה מעצבנת אותי, סתם ככה, כי היא מעצבת אותי.
ושכחתי להגיד לך בפרק הקודם, אבל מכיוון שזה קרה גם עכשיו, אני אוהב שאת מציגה את בלה כ'סתומה' בכל מה שקששור לטכנולוגיה, פלאפונים וכולי. זה בול היא! תמשיכי כך! ויש לי רעיון בשבילך – תעשי שבלה אוהבת להתקלח במשך המון זמן, ואז היא ומאל יריבו על המקלחת! הידד! עוד ריב בין מאל לבלה!
פרק מדהים וסוחף!
תמשיכי!!!
סורי על החפירה.

05/11/2015 21:38

רק עכשיו שמתי לב שזה 15 דקות…
באמת שלא שמתי לב, הפרק ממש סחף אותי והייתי מרותק, וזה עבר לי מהר…

05/11/2015 21:39

"למה הכל בא בגדול בגדול הזה?" אמור להיות כתוב שם פעמיים 'בגדול'? או שזו טעות?
שיהיה, זה לא ממש הפריע -,-
בכל מקרה, פרק מאוד יפה. סיירוס מצחיק אותי ^^
אני רוצה לדעת מה יש בחדר הזה! עכשיו אני גם תקועה עם הסקרנות הזאת בנוסף לקטע עם ג'ולס ואנג'י עם אמורה -_- אתן שתי בנות-חווה רעות. קלטתי את זה לפני כמה זמן, אם כולנו בני אדם ובני אדם הם בנים, אז לבנות צריך לקרוא 'בנות חווה'. ~טיפשי~
אה כן, מי אלה הנערות האלה??? ומה הן עושות בבית שלהם? ומה הקטע של ההיא ה – "שונה" כביוכול?
אוף. יותר מדי שאלות -,-
אולי פשוט תמשיכי, הא? (ותקאי גם סיפורים שלי על הדרך ~סמוימאוד~)

05/11/2015 21:42

וואו אורוראה, אם זה קצר איך את מסתדרת עם הפרקים שלי XD

~ועכשיו לפרק
פרק מעולה! ממש נשאבתי לתוך זה, הכתיבה הייתה סוחפת ומעניינת!
אגב, איך עשית את הכתב הנטוי כאן באתר?
מקווה שתמשיכי! (וגם את התליון, אני זקוק נואשות לפרק על דין פייר ~דמייני אותי עם אש להבות בעיניים )
אז תמשיכי. את שניהם.

05/11/2015 21:43

    ודרך אגב, העלתי פרק של ארבעת השומרים (שני פרקים) ~סמויסמוי~

    05/11/2015 21:46

בלאק, רק האורך של התגובה גרם לי לחייך כמו סתומה.
לגבי התיאורים, זה פשוט דמיון מפותח. כשאומרים לי שם של מקום או אומרים לי תיאור של בן אדם, הכל ישר עולה לי לראש בפרטי פרטים.
טוב, מאל היא בחורה צינית ומעט פסימית מטבעה (זאת אומרת, אני בגירסא קצת יותר פסימית.) בלה היא, לעומת זאת, ילדת טבע קופצנית וחמודה ברמות שאתה כתבת. הגיוני שקצת תשנא את מאל.
אני אקח את הרעיון עם המקלחת לתשומת ליבי.
תודה!
קטניס אוורדין, סוף.

05/11/2015 21:45

פרק ממש נחמד ומסתורי למרות שכבר יש לי תיאוריה ^^ תמשיכי!!
ויוטה, אתה רומז את מה שאני חושבת שאתה רומז? ): מה אורך הפרקים שלך?(בממוצע.)

05/11/2015 21:48

בוא אני אגלה לכם "טריקים".
שימו i בחיצים האלה > < והרי לכם כתב נטוי.
כשסיימתם את הקטע עם הכתב הנטוי, שימו /i באותם חיצים.
אם תשנו את הi לb הרי לכם כתב מודגש.
גם פה תצטרכו לסגור ב/b.
שימו u והרי לכם קו תחתון, כשסיימתם תסגרו /u.
כל הפעולות צריכות להיעשות בתוך החיצים…

05/11/2015 21:50

שיט, עד שאני כותבת תגובה אחת אתם כותבים ארבע.
פומה, זה לא היה בכוונה (ועוד עם שיט) ותיקנתי את זה (אחרי שצרחתי על המחשב "מה לעזאזל?")
אני שמחה לדעת שהשארתי אותך במתח עם הבנות והדלת (מועחעחעחעחע!)
זה באמת לא יפה מצידי לא לקרוא סיפורים שלך… אני אשתדל לעקוב ^^
יוטה, כבר כתבתי הסבר לכתב הנטוי. אני אקרא את הפרקים מחר (מקווה שזה לא חצוף מצידי.)
תודה לשניכם! (בטח יעלו עוד איזה שלוש תגובות בזמן שאני כותבת את זה.)
קטניס אוורדין, סוף.

05/11/2015 21:51

אמש, שיט (מה יש לי היום?)
היו שם סימנים כאלו שיוצרים ביחד את האלכסון, ועשיתי רווחים בינהם כדי שזה לא ישלח לי את הכתב הנטוי נטוי (מה שלא עבד, משום מה.)
קטניס אוורדין, סוף.

05/11/2015 21:53

בלאק, לא ידעתי על הקו התחתון! מאיפה אתה מכיר את ה'טריקים' האלו? (אני מימי באתר סימניה ומחברה שלי במייל.)
קטניס אוורדין, סוף.

05/11/2015 21:54

ואני לא בטוח אם גם זה יעבוד, אבל שווה לנסות…
אתם יכולים לעשות כותרות בעזרת הדברים הבאים –
שימו את אחד מהם בחיצים שדיברתי(נ.ב. – שימו לב שהחיצים סוגרים את מה שאתם כותבים ולא יוצאים מהם לכיוון חוץ) –
h1
h2
h3
h4
h5
h6
כל אלה יוצרים כותרות, כשh1 היא הכותרת הגדולה ביותר וh6 היא הקטנה ביותר.

05/11/2015 21:55

כל "הטריקים" האלה, הם פקודות בסיסיות בHTML, כולל פקודות הצבע.

05/11/2015 21:56

וכמובן שיש עוד המון המון פקודות, אבל רובן יהיו משמעותיות רק בHTML ולא באתר…

05/11/2015 21:57

>iמגניב!/i<

05/11/2015 21:58

    כישלון.

    05/11/2015 21:58

HTML זאת שפת תכנות לעיצוב אתרים…

05/11/2015 21:58

u> אורורה שימי לב לחיצים…

05/11/2015 22:00

    לא ממש אפשר לראות…

    05/11/2015 22:02

שכחתי את ה u

מקווה שזה יצליח…

05/11/2015 22:02

ככל הנראה u והכותרות לא עובדים פה…

05/11/2015 22:02

ואורורה, לתשומת לבך –
כל פקודה צריכה להיות בחיצים משל עצמה וככה גם הפקודה שסוגרת אותה…
אם את עושה כמה פקודות, תחשבי על זה כמו על מנורה.
את הסוגר פקודה החיצוני ביותר תתאימי לפקודה החיצונית ביותר, ואת הסוגר פקודה הפנימי ביותר לפקודה הפנימית ביותר.

05/11/2015 22:05

מה עשיתי לא טוב?
בזה –
> i/ זה i <

05/11/2015 22:05

כי מסביב לi צריכים להיות שני חיצים, ומסביב ל/i צריכים להיות שני חיצים
ככה שסך הכל יש לך 4 חיצים, 2 לפקודה ו2 לסוגר פקודה.

05/11/2015 22:07

    כך? –
    >i/i<

    05/11/2015 22:11

i> לא הבנתי כלום -,-

05/11/2015 22:10

אוך, התייאשתי.

05/11/2015 22:11

לראות את בלאק מעביר לכן שיעור טריקים (לא הולכת לקרוא לזה HTML. טוב, הרגע קראתי, אבל חוץ מעכשיו זה 'טריקים') מצחיק אותי משום מה.
קטניס אוורדין, סוף.

05/11/2015 22:15

מקווה שהפעם זה יעבוד…
כאן כותבים את הטקסט
אם זה עבד, אתן פשוט מוותרות על המקפים בין סימן לסימן וזה אמור להיות אלכסון.
קטניס אוורדין, סוף.

05/11/2015 22:18

    לעזאזל, זה כאילו הHTML הזה פשוט אומר לך "אתה יודע את הטריקים? אחלה. אתה רוצה לספר לאחרים? לך לעזאזל, אנחנו נמרר לך את החיים עד שתצליח לכתוב תגובה נורמלית שמסבירה איך אתה עושה את זה."
    זהו. זה כל מה שיש לי להגיד.
    קטניס אוורדין, סוף.

    05/11/2015 22:19

>i< blablabka i/<

05/11/2015 22:18

ככה –
(תדמייני שכל זה באותה שורה)
פה את כותבת מה שאת רוצה ואז –
(שוב תדמייני שזה באותה שורה…)
זה לא כל כך מסובך!

05/11/2015 22:18

>i/i<

05/11/2015 22:19

    כישלון נחרץ.

    05/11/2015 22:20

נאחס… לא הבנתי כלום -,-

05/11/2015 22:19

>i/i<
(דמיינו שהכול באותה שורה.)
מה לתקן בזה? (*מתוסכלת*)

05/11/2015 22:21

    המחשב שלי מעלים סימנים ומשפטים 0-0

    05/11/2015 22:22

אוף זה לא עבד! זאת אומרת זה עבד אבל זה לא מראה לכם איך עשיתי את זה…
>i/i<
אבל תהפכי את החיצים, שיצא כאילו שהם כולאים את הi בתוכם.

05/11/2015 22:22

ברצינות???
גם עכשיו זה לא עובד??

05/11/2015 22:23

אני פשוט אעלה את התגובה הזאת שוב, כי היא סרקסטית:
לעזאזל, זה כאילו הHTML הזה פשוט אומר לך "אתה יודע את הטריקים? אחלה. אתה רוצה לספר לאחרים? לך לעזאזל, אנחנו נמרר לך את החיים עד שתצליח לכתוב תגובה נורמלית שמסבירה איך אתה עושה את זה."
זהו. זה כל מה שיש לי להגיד.
קטניס אוורדין, סוף.

05/11/2015 22:24

אוקיי, מנסים משהו חדש.
>i<
פה את כותבת…

05/11/2015 22:25

    אולי תנסה לעשות סימן רווח ביניהם. ככה-
    >i/i<

    05/11/2015 22:26

ואז –
>/i<
ושימי לב שהחיצים כולאים את הi ואת ה/i…

05/11/2015 22:26

    זה בדיוק מה שעשיתי! *פרצוף מתוסכל*.

    05/11/2015 22:27


ככה?
זה פשוט מוזר מדי…

05/11/2015 22:26

יש!
סוף סוף הסבר נורמלי(למרות שגם זה לא נורמלי)
אם אתם לא מבינות עכשיו, התייאשתי.

05/11/2015 22:27

כן פומה!!!

05/11/2015 22:27

אורורה, אם את עושה את זה נכון, צריכות להיות לך בתגובה 4 חיצים ולא 2.

05/11/2015 22:29

    יצאו לי 4, אבל המחשב שלי משמיט סימנים אקראיים מרצונו החופשי.

    05/11/2015 22:31

>i/ii/i<

05/11/2015 22:30

ווהו!
מזל טוב, פומה!

קטניס אוורדין, סוף.

05/11/2015 22:30

    עשיתי אחד לאחד מה שהסברתם, אבל המחשב שלי משום מה משמיט סימנים…
    *התייאשתי סופית*.

    05/11/2015 22:31

אורורה, את פשוט מצחיקה אותי XD
קטניס אוורדין, סוף.

05/11/2015 22:31

לא!
צריך להיות 4 חיצים, 2 i, ו / אחד.

05/11/2015 22:31

    כן! אני יודעת! (זה מה שעשיתי.) (המחשב משמיט לי סימנים.)

    05/11/2015 22:32

אורורה –
פשוט תסתכלי פה וזהו –
http://www.w3schools.com/tags/tag_i.asp

05/11/2015 22:32

זה הצליח!!!!

05/11/2015 22:33

מחזיקה אצבעות.

05/11/2015 22:34

    הידד(:

    05/11/2015 22:34

הידד! -מתנשף בהקלה-

05/11/2015 22:36


עכשיו בודקים אם באמת הבנתי משהו…

05/11/2015 22:36

חחח, blackwidow12 אתה מצחיק אותי.

05/11/2015 22:37


באמת הבנתי את זה!!!

עכשיו זה אמור להפסיק?

05/11/2015 22:37

זה לא הפסיק.

05/11/2015 22:38

יחי הכתב המודגש.

05/11/2015 22:38

אורורה – את יכולה לקרוא לי בלאק ולחסוך את הטרחה של שינוי השפה לאנגלית ואז לכתוב את השם הארוך ואז לחזור לעברית…

05/11/2015 22:39

    אין בעיה.

    05/11/2015 22:42

כל הכבוד אורורה!
את ופומה תלמידות מצטיינות(אחרי בערך 20 מבחנים חוזרים ;) )

05/11/2015 22:40

    (אנחנו תלמידות גרועות, נכון? XD)

    05/11/2015 22:43

איזה כתב מודגש?

05/11/2015 22:40

למען האמת, אני לא חושבת שהבנתי את זה עדיין. איך מפסיקים?

05/11/2015 22:41

כשאת מחליפה את הi בb יצא לך כתב מודגש…

05/11/2015 22:41

פומה, אנחנו מציפות את העמוד הזה בניסיונות כושלים. המייל של קטניס בטח מוצף מהתראות. *תדמיינו פרצוף שאתם רוצים.*

05/11/2015 22:41

שימי /i בתוך החיצים אחרי הקטע או המשפט או המילה שרצית להטות…

05/11/2015 22:42

וווהו עוד פרק!
נראה לי שהתכוונת ל- *בחדר
ו-*אדום וגדול
בכל מקרה, אני סתם אחזור פה על דבריי אחרים אבל לא אכפת לי, הפרק היה ממש טוב!!
אני חושבת שנזכרתי מי זאת סורשה (כהת עור, הבת של ראש העיר?) לא ממש אהבתי אותה, טוב גם לא ממש הכרתי אותה, בכל זאת יש רק 4 פרקים לזה..
הכל מקרה, ממש סקרנת אותי לגבי ההמשך, והתיאורים היו מעניינים וכאלה מוחשיים שנתנו לי הרגשה כאילו אני באמת שם, את פשוט כישרונית!!
מחכה שתמשיכי! (עם פנים מוצמדות למסך ופופקורן בידי)

05/11/2015 22:42

אההה, פשוט עשיתי את זה הפוך ~אופסי^^~

הצלחתי?

05/11/2015 22:43

כן!!!

05/11/2015 22:44


אורורה, את מתקדמת יותר ממני :) צודקת, בטח המייל של קטניס מוצף במיילים רק בגלל שתינו ^^

עכשיו זה רק לוודא שבאמת הבנתי…

05/11/2015 22:46


    ווהו!!! כבוד לקליטתי הכושלת!

    05/11/2015 22:47

כל הכבוד לך פומה !

05/11/2015 22:46

איך עשית את זה?

05/11/2015 22:47

    עשיתי את הפקודה לכל מילה בנפרד.

    05/11/2015 22:48

הצלחתי?

05/11/2015 22:48

    הצלחתי?

    05/11/2015 22:51

    *u ו-h3 לא עובדים באתר.*

    05/11/2015 22:53

קטניס אני כל כך מצטער על כל זה…
זה התחיל באשמתי.

05/11/2015 22:48

אחד כן? ואחד לא?

05/11/2015 22:48

הא. וואלה *פרצוף מופתע*

05/11/2015 22:49

לא נורא בלאק. כולנו משתתפים באשמתך >^<
קטניס, מקווה שתסלחי לבלאק, לי ולאורורה :)

05/11/2015 22:50

דרך אגב, איך עשיתם את הצבעים?

05/11/2015 22:53

במקום הi תכתבי font color = red
את הred את יכולה להחליף בכל צבע אחר שאת רוצה העיקר שיהיה באנגלית.
אם את רוצה יש גם צבעים קצת יותר מדויקים
תוכלי למצוא את כולם פה –
http://www.w3schools.com/tags/ref_colornames.asp

05/11/2015 22:57

וכשאת סוגרת מספיק לעשות /font
ולא לשכוח חיצים!!!

05/11/2015 22:58

    הצלחתי?

    05/11/2015 22:59

    זה לא עובד.

    05/11/2015 23:00

הצלחתי?
הצלחתי?

05/11/2015 23:01

    *פרצוף מיואש*

    05/11/2015 23:01

כנראה שזה עובד רק בסיפורים ולא בתגובות… אולי גם הu והכותרות יעבדו בסיפורים…

05/11/2015 23:01

    אבדוק.

    05/11/2015 23:03

זה יצא ירוק בסוף?

05/11/2015 23:03

לא עובד…

05/11/2015 23:04

מישהו יכול להסביר, איך קטניס הצליחה לעשות צבעים?
(אני לא מצליחה גם בסיפור.)

05/11/2015 23:09

    בדיוק כמו שבלאק הסביר. אני הצלחתי בסיפור.

    (זה לא עובד בתגובות)

    05/11/2015 23:21

הצלחתי?
הצלחתי?

05/11/2015 23:11

    כישלון.

    05/11/2015 23:11

יא.. טוב רק עכשיו קראתי.. אגיב מחר יותר מושקע כי אני באפליקציה..

06/11/2015 00:56

    אוקיי עכשיו אני על המחשב ^^ אוקיי, אז ממש אהבתי D: היו כמה פעמים שהיו שגיאות הקלדה, אבל ראיתי שכבר כתבו לך על זה ^
    אממ בכל מקרה, מחכה להמשך! XD מעניין אותי לדעת מה הולך שם, כי זה קצת מטריד ~

    06/11/2015 10:53

*מישהו*
שטיח אדום *וגדול*
נמאס לי לחזור הביתה כל שבוע בלי זמן בכלל, בשבוע חרא, כדי להרגיש עוד קצת רע כי הפסדתי חפירה על נושא מטופש. אין לי כוח לעבור אחרי כל האחרונים של שבוע כדי ללכת בשנייה שאני מוצאת משהו כי אין לי זמן וגם עכשיו בקושי יש לי כוח בכלל לקרוא. אני כבר לא קשורה לאחווה יותר.
פרק יפה.

06/11/2015 13:35

    וככה אני מרגישה לפחות…

    06/11/2015 14:38

    תס :<
    אל תדאגי יש מצב שעוד מעט גם אני בקושי אהיה כאן… לפחות למקסימום חודשיים, אז גם אני אהיה פחות קשורה.. מצד שני אני מאוד מאוד אובססיבית בנוגע לדברים אז אני אצליח לנצל כל רגע אם יש לי רגע ואם לא 0-0

    07/11/2015 11:08

    תס, את עדיין קשורה לאחווה! שלא תעזי להגיד אחרת!
    את לא חיייבת להיות מחוברת כל הזמן, או אפילו כל יום, אבל את כן מתחברת וזה כבר מה שהופך אותך לחלק מהאחווה.
    אמורה, את הולכת להעלם לנו?
    אוף, אתן משאירות אותנו לבד כאן! זה לא בסדר מצידכן.
    קטניס אוורדין, סוף.

    07/11/2015 11:29

    תגידי את זה לצה"ל ;.;

    07/11/2015 11:43

    מה המספר שלהם? אני הולכת להגיש תלונה על חטיפה!
    קטניס אוורדין, סוף.

    07/11/2015 12:09

    אני אשמח אם תעשי את זה, אבל זה צה"ל, הם לא יקשיבו לך, הם מרושעים.

    07/11/2015 12:36

דבר ראשון, אני לא כועסת על החפירה (מי כמוני מבינה בחפירות…)
תס ואמורה – תודה! אתן מדהימות ^^
אני באמת לא הכרתי את הHTML לפני שסיפרת על זה, בלאק. זה הכל מעברי הרחב באתר סימנייה.
אורורה ופומה, כל הכבוד! תלמידות גאוניות שכמותכן ^^
קטניס אוורדין, סוף.

06/11/2015 17:25

test

08/11/2015 22:31

    test

    08/11/2015 22:31

    למה לא הולך לי?

    08/11/2015 22:32

    אקא

    08/11/2015 22:34

    סליחה קנטיס שאני מתעללת בך אבל

    זה בולד כן?

    08/11/2015 22:39

    וכעת גם לא?

    08/11/2015 22:41

    אתם גדולים כולכם!!!!

    08/11/2015 22:41

    ומה זה??

    08/11/2015 22:49

    איך מוסיפים צבע

    אדום???

    08/11/2015 22:50

    צבעים בכלל עובדים בתגובות???

    08/11/2015 22:53

מלי, את חופרת.
פשוט תשאלח בהודעה אחת… אם היא לא עונה לך אז תבקשי ממנה בדואר האלקטרוני.

אני נשמעת מרושעת~ אבל זה רק בגלל שאני שונאת כשכותבים בהרבה הודעות.

15/12/2015 00:10

    קטניס החמדמדה, מתי את ממשיכה? הכתיבה המופלאה שלך יכולה לגרום לי לחכות לנצח… בכל מקרה רק תגידי אם את תמשיכי או לא.

    הודעה זאת נשלחה על ידי:
    -ילדת פרא מוזרה-

    15/12/2015 00:12

    וואו, תודה רבה. הכתיבה שלך מופלאה לא פחות.
    הסיפור הזה נמצא פחות בסדר העדיפויות שלי, אבל אני מבטיחה לך שמיד כשאגמור את הפרק הבא של התליון אני אעבוד על הפרק הבא של אברמור (:
    קטניס אוורדין, סוף.

    15/12/2015 20:59
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך