karinrin55
אני ממש מנצלת שלוקח לי הרבה זמן להוציא פרקים, אני לא מוצאת זמן בין כל הבגרויות והמתכונות וגם המחשב לפעמים לא פנוי אז אני נעלצת לעשות הפסקות של כמה ימים. אני אנסה לכתוב כמה פרקים כדי שיהיו לי ואוכל לפרסם במהירות כשאני רואה שאין לי זמן, אני לא יכולה להבטיח כלום ואני מתנצלת מראש אם אני לא אכתוב במשך כמה ימים. בחופש הגדול תהיה יציאה של פרקים באופן יותר סדיר, אבל בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 10: זריחה

karinrin55 04/06/2015 786 צפיות 6 תגובות
אני ממש מנצלת שלוקח לי הרבה זמן להוציא פרקים, אני לא מוצאת זמן בין כל הבגרויות והמתכונות וגם המחשב לפעמים לא פנוי אז אני נעלצת לעשות הפסקות של כמה ימים. אני אנסה לכתוב כמה פרקים כדי שיהיו לי ואוכל לפרסם במהירות כשאני רואה שאין לי זמן, אני לא יכולה להבטיח כלום ואני מתנצלת מראש אם אני לא אכתוב במשך כמה ימים. בחופש הגדול תהיה יציאה של פרקים באופן יותר סדיר, אבל בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

“טוב חברים, אני רוצה להתעורר מחר בלי הנגאובר אז נתראה בתחנה.” אמר בריאן להרולד ושאר חבריו, הוא יצא מהבר עם הכובע על ראשו וניסה להתעלם מהגבר שעקב אחריו. הוא נכנס לסימטא שהובילה לכניסה האחורית לבניין שלו וחיכה לגבר שיבוא, הוא קפץ עליו וריתק אותו לרצפה.
“רד ממני!” אמר הגבר בקול נמוך וניסה להעיף אותו מעליו.
“למה עקבת אחריי חבר? מי שלח אותך?” שאל וסובב את הגבר על בטנו וריתק אותו עם ברכיו בזמן שחיפש את האזיקים שלו בתיק.
“לא מישהו שתכיר חבר.” אמר הגבר ודחף את עצמו למעלה, מעיף את בריאן מגבו ומתיישר מולו. בריאן שלף את האקדח שלו מהנידן וכיוון אותו במהירות לראשו של הגבר, הוא התרומם על ברך אחת והגבר הרים את ידיו.
“מאחורי הראש,” אמר בריאן והתקדם אל הגבר עם האקדח עדיין מכוון לראשו. “יש עלייך נשק?” שאל בריאן והגבר גיחך, בריאן החזיק את האקדח ביד אחת ובאחרת חיפש עליו נשקים.
“תיזהר עם זה.” אמר הגבר כשמצא שקית פלסטיק עם סוג של טבק בפנים.
“אני הולך להסתכן ולהגיד שזה לא טבק לעיסה בשביל סבא.” אמר בריאן ופתח את השקית, הוא לא זיהה את הריח אבל לא צריך היה להיות גאון כדי להבין שהחומר לא חוקי.
“אתה תשלם על זה שוטר.” אמר הגבר בשיניים חשוקות, בריאן חייך לעצמו והוריד מהגבר שני אקדחים ופגיונות.
“אתה ממש מצוייד הא? ממה אתה מפחד, גבר בגודל שלך לא צריך לקחת שטויות כאלה כשאפשר להיות מול מישהו.” אמר בריאן וזרק את הנשקים רחוק ממנו.
“לא מפחד,” אמר הגבר “אבל יש דברים שלא מתים כשאתה שובר להם את המפרקת.” אמר בגיחוך.
“מה שתגיד, אתה בא איתי לתחנה ונראה מה כבר נעשה איתך. אני אדאג שיהיה לך חבר נחמד לתא, אולי דלוקס ותהיה לבד. בכל מקרה אתה מבלה את שאר הלילה בתחנה, אולי גם עד הצהריים אם יתחשק לי.” אמר בריאן ואזק את הגבר.
“זה לא ממש אפשרות בשבילי שוטר, יש לי דברים שאני חייב לעשות.” אמר הגבר כשבריאן הוביל אותו לכיוון התחנה.
“וגם מקומות להיות בהם נכון? אני מכיר כל תירוץ שיש לכם חבר, תאמין לי.” אמר בריאן ודחף אותו לפניו במורד הרחוב, כשהגיעו לתחנה הוא הכניס אותו לתא מעצר.
“בוץ’,” החוקרת החדשה נשמעה מופתעת ואז הביטה בגבר. “היית עסוק מה?” אמרה והחזירה את מבטה לבריאן.
“תפסתי אותו עוקב אחריי כשנכנסנו לפנינה, היו עליו נשקים וחומרים בכמות לשימוש אישי.” אמר בריאן והכניס כמה נתונים למחשב.
“אולי תרצה שאני אכניס אותו למערכת?” שאלה החוקרת והביטה שוב בגבר “אתה בטח רוצה לחזור הבייתה.” המשיכה וחזרה להביט שוב בבריאן.
“בטח, תודה לך.” אמר וחייך אליה, היא חייכה חזרה.
“אין על מה, אני אראה אותך מחר?” שאלה.
“בטח, לילה טוב. שוב.” אמר בחיוך.
“לילה טוב, שוב.” החזירה ולקחה את מקומו מול המחשב, בריאן יצא שוב מהתחנה והפעם לכיוון המכונית שלו. המרצדס הישנה והחבוטה התניעה ברעש ובריאן נסע לאיטו בכביש הריק, השעון זהר ברכות והראה לבריאן שהשעה היא כמעט חמש לפנות בוקר. הוא יתקשר למנהל התחנה ויגיד לו שיבוא מאוחר יותר, הוא ממש צריך לישון.

“אני ארד לשם מיד, תודה שהתקשרת.” אנגר ניתק את השיחה וצעד בכבדות לחדרו.
“מה קרה?” שאלה קרול, היא סגרה את הספר שבידה והביטה באנגר יוצא מחדר הפנאי.
“עסקים של האחווה.” אמר בקצרה, הוא פנה למדרגות וירד בהן במהירות. הוא לקח את נידן העור החום והצליב אותו על חזהו וגבו, הוא הכניס את הפגיונות שלו למקום ולקח עוד אקדח גלוק אחד ליתר ביטחון.
“לאן אתה הולך?” קולה של קרול נשמע ממעלה המדרגות.
“לעיר,” אמר ולבש מעיל עור דק מעל לכל הנשקים “אני אחזור לפני הזריחה.” המשיך ועלה למעלה, קרול הביטה בו והחזיקה את הספר קרוב לחזה.
“תיזהר.” אמרה וגרמה לאנגר לעצור במקומו.
“תמיד.” אמר ויצא מהבית, הוא התגשם בסימטא בו עמדו הוא וקלוד וצעד לכיוון תחנת המשטרה.
“אנגר,” אמר קלוד וקם בתא שלו, “למה אתה כאן?” שאל ותפס את סורגי הברזל מולו.
“איידן התקשר, אמר לי שהוא מצא את הפגיונות שלך ועוד נשקים באיזו סמטא.” אנגר הביט מסביבו.
“יש חוקרת אחת עדיין בתחנה, איך נכנסת?” שאל קלוד והביט לכיוון ממנו הגיח אנגר.
“יש לי דרכים, אני הולך לשחרר אותך.” אמר אנגר והלך לכיוון הקבלה.
“אפשר לעזור לך?” אישה באמצע שנות העשרים לחייה נעמדה מולו, הוא הביט בה לכמה שניות.
“חבר שלי כאן עצור, יש סיכוי שאני אוכל לשחרר אותו? יש לנו איפה להיות לפני הבוקר.” אמר אנגר בחיוך קטן, האישה הייתה עסוקה בדוח שבידה.
“אני מצטערת אבל אני לא… המלך.” אמרה כשהרימה את מבטה אל אנגר, “אני… איך אני יכולה לעזור לך?” הזיהוי המיידי שלה הרתיע אותו ואז נזכר ששמו מקדים אותו, הוא כבר שנים מזוהה כמלך העיוור.
“אני צריך שתשחררי את החבר שלי כאן, אני גם מוכן לשלם כדי שזה יעשה.” ערפדים אזרחים שעובדים בחברת בני אנוש הם נדירים ביותר, אבל לפעמים אפשר לראות כמה בווינווד.
“אני אראה מה אני יכולה לעשות המלך, אני אצטרך לדווח לשוטר שעצר אותו-”
“אני יכול להתמודד עם בני אנוש,” אמר והרים את ידו כדי לעצור אותה. “אנחנו צריכים לחזור הבייתה לפני שתעלה השמש.” אמר אנגר והאישה הינהנה, שיערה היה שחור וקצר ועיניה חומות וקטנות.
“מיד הוד רוממותך, אני מתנצלת שלא זיהיתי את חבר האחווה כשהכניסו אותו. הייתי מיד משחררת אותו אילו ידעתי אבל הייתי ממש עסוקה, ישנן הרבה רציחות בזמן האחרון. ערפדים אזרחיים בעבודות אנושיות מלכי, שלושה בשבועיים האחרונים.” אמרה ואנגר הינהן.
“אני אראה מה אני יכול לעשות בנוגע לזה, את חוששת שאלו פיידרקסים?” שאל והאישה הינהנה.
“אני אלך לשחרר את האח ואז אמלא את הטפסים.” אמרה האישה קדה ומיהרה לכיוון התא שבו ישב קלוד, אנגר נאנח והביט לכיוון לוח שעם עם תמונות של קורבנות עליו.
“אנחנו הולכים אז? עוד שניה עולה השמש.” אמר קלוד ואנגר הסתובב אליו, הוא ראה את שקית הפלסטיק בכיסו שהייתה מלאה בעוד עשן אדום.
“אתה מעכשיו בגמילה קלוד,” אמר אנגר וחטף את השקית מכיסו “העניין סגור ואם אני אמצא אותך עם סיגריה אתה תישא בתוצאות.” המשיך וקלוד הינהן, הוא יודע מספיק טוב שלא כדאי להתווכח עם אנגר.
“כדאי שנמהר,” אמר והביט על מגפיו הגדולות והשחורות “אני לא רוצה להיטגן.” אנגר קפץ את אגרופיו ושניהם יצאו מהתחנה, אנגר התגשם מול הבית הבטוח וקלוד לביתו.
“מאסטר אנגר,” פריץ נרתע כשאנגר נכנס דרך הדלת הראשית “הזריחה עוד כמה דקות.” המשיך המשרת הזקן ואנגר צעד בכבדות לעבר המדרגות.
“תודה על המידע פריץ, אני אהיה למטה.” אמר וירד במהירות למטה סוגר אחריו דלת שמצידה האחד עץ ומצידה השני מתכת, הוא הדליק נרות במחשבתו ופרק את נשקיו מעליו והניח אותם כל אחד במקומו.
“היית בחוץ הרבה זמן,” קולה של קרול הפתיע אותו, הוא הסתובב והיה מופתע לראות אותה ישובה על כיסא נוח מעבר לחדר. “מה עיקב אותך?” הוא כחכח בגרונו ופנה אליה.
“היו לי עניינים עם קלוד, הייתי צריך לפתור אותם.” אמר והמשיך בעיסוקיו ליד הארון.
“למה כל כך הרבה נשקים?” שאלה קרול בטון רגוע אך אנגר חש בפחד הקליל שנאגר בה.
“יש לנו אוייבים, כמו שהסברתי, אם הייתי נתקל בהם הפגיונות שלי הן הדרך היחידה לשלוח אותם חזרה ליוצר שלהם.” אמר ותלה את נידן העור החום בתוך הארון.
“קראתי קצת מהספרים למעלה,” אמרה קרול ואנגר ניגש לחדר האמבטיה, האריחים והקירות שחורים בפנים לא החזירו השתקפות מהנרות. “הרבה שם היו בשפה שלא יכלתי לקרוא.” אנגר פנה לכיור והוריד את החולצה שלו.
“מה עוד?” שאל, הוא זרק את חולצתו לכיוון סל הכביסה ופתח את הברז.
“אז פריץ ניגש אליי עם ספר שהיה כתוב עליו בשפה ההיא,” אנגר הוריד את משקפיו ושטף את פניו מחזיר מיד את משקפיו השמש למקומם ” הוא אמר שביקשת ממנו להביא את הספר מהבית של אבא שלי.” אנגר ניגב את פניו עם מגבת שנחה על קצה הכיור, הוא נכנס חזרה לחדר והשאיר את דלת השירותים פתוחה.
“כן,” אמר והתקדם לכיוונה. “זה ספר השושלת שלו.” הוא ראה את מתאר הספר לידה והרים אותו, הוא צימצם את עיניו וקרא את הכותרת. “^שושלתו של וישס, חבר האחווה הראשונה,” הכתב בשפה העתיקה היה מסולסל ונכתב ביד, כמו כל מסמך עתיק. “זה ספר השושלת של אביך.” אמר אנגר והביט על קרול, שיערה האדמוני החזיר ברק מאור הנרות ועיניה זהרו בחדר העמום. הוא הודה לבתולה הקדושה שהחושך הסתיר את הבליטה בקדמת מכנס העור שלו, כל פעם שהתקרב אליה זה קרה.
“אלה האבות הקדמונים שלי?” שאלה קרול ונשענה קדימה במושבה, אנגר הינהן ופתח את הספר.
“זה הולך עד לחבר האחווה הראשונה וישס, הוא היה הסגן של האב הקדמוני שלי.” אמר ודיפדף קצת קדימה, הוא הפנה את הספר אל קרול כאשר הגיע לעמוד בו נכתב על ראת’.
“אתה יכול לתרגם שלי?” שאלה קרול כשהביטה בכתב המסולסל, הדיו האדומה בלטה על הדפים המצהיבים.
“ראת’ בנו של מרדר, נולד בשנת 1695 לחבר האחווה מרדר ובת זוגתו קטרין. עבר את הטרנספורמציה בגיל 25 ומיד גויס לשורות האחווה, שירת במשך 295 שנים. נהרג בעת מילוי תפקידו במלחמה הנצחית נגד הפיידרקסים.” אנגר העביר את אצבעותיו על הכתב האדום, כאילו יכל להעביר את מה שהרגיש לתוך הספר.
“אתה הוספת את החלק האחרון נכון?” שאלה קרול, אנגר נד בראשו לשלילה.
“אין לי כתב כזה, אחד מהאחים באחווה כתב. הראייה שלי לא מספיק טובה כדי לכתוב בעדינות ודיוק כזה, האותיות חייבות להיות מושלמות בספר רות’לא.”
“רות’לא?” שאלה קרול.
“שושלת דמים בתירגום חופשי, מאיפה באת ומי היו אבותיך. אביך נולד בארץ הישנה ועבר לארצות הברית כאשר הן היו רק 13 מושבות, בנוסף למלחמה שלנו עם הפיידרקסים הוא לחם למען עצמאותה של ארה”ב, למען הצפון במלחמת האזרחים, הוא התיישב בווינווד כאשר אבי מת. הוא עזר לי להתמקם כאן והיה כתף תומכת מהרגע הראשון שלי בניהול האחווה, הוא היה לצידי עד הרגע שמת.” קולו של אנגר איים להישבר אך הוא סירב לבכות והניח את הספר ליד קרול, הוא הסתובב ממנה והלך לכיוון המקלחת.
“תודה אנגר,” אמרה קרול “אני מעריכה שאתה מקיים את ההבטחה שלך לאבא שלי.” אנגר הינהן וסגר את דלת המקלחת אחריו, הוא נשען על הדלת הסגורה ונאנח. הוא השיל את בגדיו מעליו ונכנס למקלחת, זרם המים הרטיב את גופו העצום וקירר אותו. החום שנפלט מאנגר היה ברמה שלא יכל לסבול, הדם שזרם בגופו היה כה טהור וחזק עד לכך שלא היה צריך ללבוש בגדים מחממים בחורף. הטמפרטורה שלו תמיד הייתה קבועה ולכן תמיד העדיף מקלחות קרות, כדי לתת לגוף שלו להתעייף מעט בעבודה לחמם את עצמו מחדש. הוא לא יכל לישון עם חלוק או פיג’מה, השמיכות שלו היו דקות וכיסו רק את פלג גופו התחתון. אחרי ששטף את כל גופו יצא מהמקלחת וניגב את גופו עם מגבת בהירה שהייתה תלויה לידו, הוא עטף את מותניו ויצא מהשירותים. קרול הייתה שכובה על קצה מיטתו, היא נרדמה קליל והתעטפה עד לצווארה בשמיכה הכחולה. הוא חייך לעצמו ולקח מכנס טרנינג מבד שמצא בארון, אמנם לא שלו אבל הוא לא רצה לישון בעירום ליד קרול. הוא זרק את המגבת לכיוון המקלחת וגרם לכמה נרות להיכבות, הוא רצה שיהיה חשוך אבל שיוכל לראות את קרול. היא הייתה כה שלווה בשנתה, שיערה היה פזור מסביב לראשה ונראה כמו הילה כתומה שהקיפה אותה. מוקפת בכחול כהה של סדיני המיטה ובשיערה האדמוני הוא רצה לתפוס את הרגע, לחרוט אותו בזיכרון ולעולם לא לשכוח. הוא נשכב על גבו לידה וקפיצי המיטה השמיעו חריקה חרשית, הוא סיכל את רגליו בקרסוליו והניח את משקפי השמש שלו על השידה ליד המיטה. הוא עצם את עיניו שילב את אצבעותיו והניח אותן על החזה שלו, בריפרוף שקט של סדינים קרול התקרבה אליו. היא הצמידה את ראשה לחזה שלו, נשימתו נעתקה לרגע ואז הוא הביט עליה. עדיין רדומה, אבל חיוך התפשט על שפתיה.
“לילה טוב אין סרלם,” אמר אנגר בלחישה “אני כאן כדי לשמור עלייך.”

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 10: זריחה
דרוג הסיפור 4 | 4 מדרגים

תגובות (6)

uta uta

פרק מדהים!
אשמח להמשך :)

04/06/2015 15:33

אהבתי מאוד :)
מחכה להמשך ^^

04/06/2015 15:54

אני ממש מבינה אותך, זה ממש מתסכל למצוא זמן (בעיקר בגלל שאי אפשר..)
אהבתי את הפרק, תמשיכי

04/06/2015 19:23

את כותבת כ״כ יפה. אני מתה על הסיפור הזה. תמשיכי^^

04/06/2015 20:34

פרק מעולה!
לפי דעתי, עם קצת שכתוב לדיוק, והרבה זמן פנוי, זה עשוי להיות סיפור מן הטובים ביותר.
בהצלחה בהמשך העלילה, והייתי מציעה לך לכתוב את הסיפור בתקייה כלשהיא כמוני, ככה שלא תצתרכי לשבור את הראש רק כדי להעלות סיפור טוב.
בברכה,
-קולד (אגב, תודה שאת ממשיכה עם הסיפור, זה מתקדם מאוד מאוד טוב.)

04/06/2015 21:12

ואל תקיאי זמן חשוב על הסיפור, נראה לי שכולנו יודעים שהכי חשוב זה החיים שלך :)
אז אל תיקחי את הסיפור בסדר העדיפויות החשובות שלך.
ולפי דעתי, המתח שאת יוצרת בטעות הוא מעולה, אז אל תנסי להפוך את חייך ליותר קשים בגללנו. :)

04/06/2015 21:14
סיפורים נוספים שיעניינו אותך