karinrin55
סליחה שלקח לי הרבה זמן להעלות פרק, חזרתי לפני כמה ימים מחופשה עם המשפחה בחו"ל ולא יצא לי להיות על המחשב כי ספק הכוח נשרף והיינו צריכים לשלוח אותו לתיקון. מקווה שהפרק מפצה על זה, עוד פרקים של הסיפור הזה ושל צייד הזיכרונות בקרוב אז בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 20: הצלה

karinrin55 28/07/2015 714 צפיות תגובה אחת
סליחה שלקח לי הרבה זמן להעלות פרק, חזרתי לפני כמה ימים מחופשה עם המשפחה בחו"ל ולא יצא לי להיות על המחשב כי ספק הכוח נשרף והיינו צריכים לשלוח אותו לתיקון. מקווה שהפרק מפצה על זה, עוד פרקים של הסיפור הזה ושל צייד הזיכרונות בקרוב אז בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אם למריסה היה משהו לומר על הערפדה האזרחית על שולחן המתכת באסם הזה, היא הייתה אומרת שהיא יכלה להיות חברה באחוות הפגיון. הדקות עברו באיטיות ומריסה ניסתה שלא להביט במתרחש רק כמה צעדים ממנה, למרות שעינה את האזרחית היא נשארה דוממת.
“די…” אמרה מריסה בקול חנוק, היא הרימה את ראשה וראתה את הפיידרקס הגדול מביט בה ודם נוטף מידיו. בידו האחת החזיק מכשיר עינוי נוטף דם ועם ידו השנייה ניגב זיעה ממצחו, בדרך השאיר סימני דם על פניו.
“אמרת משהו ערפדה?” שאל הפיידרקס, קרול הפנתה את ראשה למריסה ונדה בראשה ועם שפתיה אמרה אילמת: לא.
“די!” אמרה יותר בקול והתיישרה קצת מולו, הוא חייך חיוך זדוני והניח את המכשיר ליד ראשה של קרול.
“את רוצה סיבוב על השולחן חמודה?” שאל והתקרב למריסה שהתרחקה ממנו בדחיפה קרוב יותר למדף שהייתה כבולה אליו. הוא לקח מגבת וניגב את ידיו המגואלות בדם, הוא פתח את הקצה של האזיקים שכבל אותה למדף ותפס את זרועה מתחיל לגרור אותה.
“לא!!” קרול נאבקה בכבילה שלה וצעקה בקול לעבר הגבר. “עזוב אותה, היא לא אשמה!! אל תיקח אותה!!” היא לא ידעה למה היא לא רצתה שהאישה הזאת תיפגע, היא פשוט הרגישה מין חיבור מוזר בין שתיהן והיא לא יכלה לחשוב על כך שהוא יעשה לה דברים.
“תשתקו שתיכן!” צעק הגבר, עיניו מלאות בזעם ושריריו מתקשחים באחיזתו על זרועה של מריסה. קרול התנשמה במהירות וחזה עלה וירד בקצב מסחרר, היא מתחה את צווארה כדי שתוכל לראות מה מתרחש מאחוריה. הוא לקח אותה מחוץ לאסם ולתוך הלילה, היא שאפה אוויר לראיותיה וזעקה.
__________________________________________________________________
משהו לא בסדר, זה כל מה שאנגר יכל להרגיש כשנסעו לכיוון בתי החוואים בשולי העיר.
“הכל טוב?” שאל בריאן לידו, נראה שהוא מודאג מכך שאנגר לא התרכז כמו שהיה על הכבוש לפניו. בחריקת בלמים שהעיפה את שניהם מעט קדימה במושבים הוא עצר באמצע הכביש, הפרארי של אפאום הסתובבה בחדות וחזרה לעברו.
“^כעס, מה קרה?” שאלה ג’נט בשפה העתיקה, אנגר שאף אוויר לריאותייו והתרכז.
“היא גם בסביבה,” אמר אנגר והפנה את מבטו בחדות לאפאום וג’נט “גם מריסה בסביבה של קרול.” אמר, פניהם של הערפדים התקשחו והתעצבו ואפאום כיחכך בגרונו.
“איפה אנגר? אני אצא מיד.” אמר אפאום ואנגר התרכז שוב.
“מריסה יותר במזרח, חכה לנו שם ונגיע בהקדם האפשרי. זוז!” פקד עליו והרכב של אפאום זינק במהירות, אנגר אחז בהגה והחל לנסוע גם כן. הם התפצלו באחת הפניות ואנגר ניסה להתקרב יותר לדם שלו שזרם בגופה של קרול, הוא עצר ליד אסם שנראה נטוש. אור יחיד מבפנים סימן לו שכאן היא נמצאת, בריאן יצא אחריו במהירות ורץ לעבר האסם.
“חכה אנגר!” צעק בריאן ותפס בידו את האקדח שלו, אנגר התקדם בצעדי ענק מהירים לאסם. הזעקה שנשמעה גרמה לו להיעצר במקומו, גופו התקשח והוא רץ במהירות לעבר האסם. השאגה שבקעה מגרונו הרעידה את בית החזה שלו וחתכה את הדממה היחסית, בריאן הגביר את מהירותו. “אנגר!” צעק בריאן.

קרול לא הבינה מה היא שמעה, אבל ראשה הופנה לכיוון הדלת של האסם. הדלת נפרצה כשהצירים נשברו וקורות העץ נשברו לצדדים, שתי דמויות עמדו שם.
“מה לאזעזל?!” קולו של הנער נשמע מהצד השני של האסם, אחת הדמויות רצו אליו וקפצו עליו.
“קרול!” קולו של בריאן גרם לליבה של קרול להחסיר פעימה, הוא רץ ליד מיטת המתכת שהייתה עליה.
“בריאן?” שאלה באי אמון והרגישה את הדמעות זולגות מעיניה, הוא ראה את האזיקים על ידיה והביט סביבו מחפש דרך לפתוח אותם. בנתיים אנגר נאבק עם הפיידרקס הצעיר, הוא יכל להבין כי הוא מגוייס חדש לפי הריח שלו והעובדה שעיניו ושיערותיו לא הבהירו והפכו ללבנים. אנגר לקח את השליטה על ידיו של הפיידרקס ונהם עם ניבים חשופים, ריח ההיקשרות שלו מופץ ממנו עד שכל האסם התמלא בריח תבלינים כהים. בלהט הרגע הוא זינק לגרונו של הפיידרקס וקרע את הבשר, היצור השתנק והשתעל דם שחור. אנגר ירק וקם על רגליו בעודו מחזיק את הפיידרקס מקצה חולצתו, הוא חשף את ניביו ונהם גרונית. הפיידרקס התפתל באחיזתו של אנגר, מנסה לעצור את הדימום מגרונו ולנשום כמו שצריך.
“תגיד לאומגה שהפיידרקסים שלו נכשלים במשימה, ושלא יתעסק עם משפחת המלוכה!” צעק אנגר לעבר הפיידרקס והטיח אותו לרצפה.
“אני הולך לשחרר אותך קרול.” אמר בריאן, קרול רק הביטה באנגר. הנער היה מתחתיו כשקרע אותו לגזרים, זה לא הבהיל אותה כמו שציפתה. היא הרגישה משהו מזיז אותה והבינה שבריאן עוזר לה לקום, באנקת כאב היא נשכבה חזרה ועצמה את עיניה.
“אנגר…” לחשה בכאבים ופקחה את עיניה, הבזק פתאומי של אור לבן וריח של שריפה היממו אותה לרגע.
“קרול… אין סרלם.” ידו של אנגר הייתה על פניה, בריאן הלך כמה צעדים אחורה.
“לא אמרתי כלום, הם…” הבכי סגר את גרונה והיא התחילה להתייפח, אנגר ניגב את דמעותיה והביט עליה.
“קח אותה חזרה לבית הבטוח בריאן, יש לי עוד עניין לסדר.” אמר אנגר, בריאן הביט בו בפליאה “אבל אני מזהיר אותך שוטר, אם משהו יקרה לה אני אעשה לך בדיוק מה שעשיתי ליצור ההוא. מובן?” שאל אנגר ובריאן הינהן, הוא בלע רוק והרים את קרול בזהירות.
“מה לעשות כשאני אגיע לשם?” שאל ואנגר נאנח.
“אני אקרא לרופא של המין, הוא ידע מה לעשות.” אמר אנגר ובריאן חזר למכונית של אנגר, הוא הניח את קרול במושב האחורי ונכנס למושב הנהג מזנק לעבר העיר.
__________________________________________________________________
“אמרתי לך להיות בשקט!” אמר מר. ל לערפדה, הוא אפילו לא רצה לדעת את שמה. היא המשיכה לבכות עד שהגיעו לבקתה הישנה שלו, הוא עצר את המכונית וכיבה את האורות. “צאי!” פקד עליה וכיוון את האקדח שלו לראשה. הוא הוביל אותה למרתף הישן שלו, הוא כבל אותה לשולחן לאלונקת המתכת.
“אתה תשלם על זה!” אמרה מריסה בקול חנוק, מר. ל גיחך.
“אנחנו כבר נראה.” אמר ולקח צבת מתכת גדולה מאחד המדפים, קול של דלת נטרקת הפנה את ראשו לירידה למרתף. “תשאירי את הפה שלך סגור או שאת גמורה.” אמר מר. ל וכיוון לראשה את האקדח, הוא עלה בזהירות ובשקט במעלה המדרגות. עם האקדח לפני הגוף שלו והאצבע על ההדק הוא התהלך בבית, קורות העץ חורקות מתחת לרגליו. הוא שמע שריקה נמוכה מאחוריו והסתוב לירות, הכדור פגע בגופו של ערפד ענקי עם שיער שחור קצר ועיניי ארגמן. הוא עף אחורנית על גבו ואז תפס את מפרק ידו של מר. ל מישהו אחר, הוא ירה שנית והכדור פגע בתקרת העץ של הבקתה. מי שתפס את ידיו היה עוד ערפד, למרות שלא היה גבוה במיוחד כתפיו הרחבות וידיו העבות עשו את העבודה בפריקת הנשק. מר. ל התקופף ובכל הכוח שלו נכנס בחזה של הערפד, הערפד איבד את שיווי המשקל שלו ואז ישר התייצב לעמדת לחימה. מר. ל תפס את סכין הציד שנחה על השולחן בקירבתו כשהערפד השליך את עצמו עליו, הסכין נכנסה עמוק לתוך הכתף של הערפד אך הוא נעלם קליל. מר. ל התבלבל לרגע ואז הרגיש זרועות סביב צווארו, הן לא היו של הערפד שתקף אותו. הן היו דקות יותר והגיעו מלמעלה, כאילו מי שתפס אותו היה גבוה הרבה יותר ממנו.
“רד למטה, היא כנראה שם.” אמר קול נמוך וגברי מאחוריו, מי שהחזיק אותו פקד על הערפד שקפץ עליו לרדת.
“לא!” צעק מר. ל והעיף את ראשו אחורה כך שפגע בפניו של הערפד שאחז בו, הוא תקע את הסכין שבידו בירך של הערפד וזינק קדימה. הפגיון שפגע בכתף שלו היה עשוי ממתכת שלא הכיר, הוא התמוטט על פניו קדימה וראה זוג רגליים בנעלי ספורט שחורות. הפנים שהתקופפו לראות אותו היו של ערפדה, עינייה הירוקות שבעות רצון וחיוך עם שיניים קטנות ושתי ניבים גרם לו לזעום. אבל הוא לא זז, הוא נשאר בדיוק היכן שהיה.
“תשאירי אותו שם ג’נט, נחזור אליו אחר כך.” אמר קול עם מבטא כבד מאיזור המדרגות, הערפדה נעלמ משדה הראייה שלו ואז הוא איבד את ההכרה.
“היא כאן למטה!” קרא אפאום, אנגר בדיוק נכנס בדלת ורץ מעבר לפיידרקס שבכתפו היה תקוע הפגיון של ג’נט.
“קלוד, הכל בסדר?” שאל כשראה את האח על הרצפה עם שלולית של דם זולגת מהבטן שלו, קלוד חשק את שיניו והינהן.
“כן, אני אשרוד עד שתעלו.” אמר ונשכב על גבו שוב, אנגר הינהן וירד במדרגות במהירות.
“היא בסדר?” שאל אנגר כשהריח את הדם במקום, עיניו עברו על מריסה במהירות. חוץ משמלת שהייתה קרועה והרוסה היא נראתה ללא פגע, היא הרימה את מבטה אליו.
“אני בסדר, ואחי?” שאלה מריסה ובעיניה הכחולות דאגה רבה אבל שום סימן לכאב.
“אחיך בדרך לטפל בקרול, הערפדה שהייתה כלואה איתך.” אמר אנגר ומריסה הינהנה, בזמן שג’נט עבדה על לפתוח את האזיקים שכבלו את מריסה אנגר עלה חזרה לקומת הכניסה.
“איפה הוא נעלם?!” צעק כשראה סימני גרירה של דם שחור על רצפת העץ ליציאה ואת קלוד מחוסר הכרה.

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 20: הצלה
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (1)

לקח לי קצת זמן להבין את החלק האחרון (קרבות הם עניין מסובך בשבילי)
פרק יפה, באמת עבר מלא זמן מאז הפרק האחרון…
תמשיכי :)

28/07/2015 18:12
סיפורים נוספים שיעניינו אותך