karinrin55
לכל המעוניינים התחלתי לפרסם את הספר הזה באנגלית בוואטפאד (wattpad), פשוט חפשו את הסיפור באנגלית או את המשתמש שלי: karin_adar5 אבל בנתיים עוד פרקים יתפרסמו כאן אז בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 21: עזרה

karinrin55 29/07/2015 787 צפיות 2 תגובות
לכל המעוניינים התחלתי לפרסם את הספר הזה באנגלית בוואטפאד (wattpad), פשוט חפשו את הסיפור באנגלית או את המשתמש שלי: karin_adar5 אבל בנתיים עוד פרקים יתפרסמו כאן אז בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

“אתה לא מבין כמה מזל יש לך מר. ל.” הקול שמר. ל הכיר כל כך טוב גרם לו לרצות לקפוץ מאושר, הוא פקח את עיניו וראה שהוא במושב האחורי של רכב שלא הכיר.
“אכן גב’ ה,” אמר מר. ל וניסה להתיישר “אני חייב לך.” הוא נאנח ונגע בכתף שלו, הפגיון היה עדיין נעוץ בפנים.
“זה ממש בלשון המעטה, אני הצלתי לך את החיים. הם היו שוחטים אותך שם, כמעט כל האחווה הייתה בפנים כולל המלך העיוור.” אמרה גב’ ה והמשיכה להביט על הכביש עליו נסעו, מר. ל שלף את הפגיון מכתפו ופלט אוויר בכאב. הוא הביט על הנשק ובחן אותו בידו, הוא לא הכיר את המתכת שממנו היה עשוי הנשק ולא הבין את הגילופים על הידית או הלהב. כל מה שהוא ידע הוא שעם הפגיון הזה חברי האחווה שלוחים את בני מינו חזרה לאומגה, הוא הניח את הפגיון על רצפת הרכב וחזר לשכב.
“מה עם מארק?” שאל מר. ל וקיל בשקט שהבין שאמר את שמו.
“הילד שגייסת?” שאלה גב’ ה והדליקה את האיתות כשעברה נתיב “הם פוצצו אותו.” היא דיברה בשלווה שהפריעה לו “כל מה שנשאר ממנו הוא סימני דם וחריכה על רצפת האסם שלך, שאגב הם שרפו עד היסוד.” מר. ל שיפשף את פניו ונתן לעצמו עוד נסיון להתיישר, הפעם הוא הצליח לתפוס את כיסא המושב של גב’ ה ולהביט החוצה.
“לאן אנחנו נוסעים?” שאל, גב’ ה הביטה בו, עיניה הכחולות כה כהות עד שנראו כמו שמי הלילה בחוץ.
“אנחנו בדרך למר. מ, הוא ביקש שאני אביא אותך אליו כי הוא רוצה לדבר איתך.” אמרה גב’ ה וחזרה להביט על הכביש, שיערה האדמוני נופל על כתפיה הצנומות.
__________________________________________________________________
“אני לא מאמין שהוא הצליח לברוח!” אמר אנגר כשהתהלך הלוך ושוב על רצפת העץ של הבקתה שהיו בה, אפאום כבר מזמן נסע יחד עם מריסה לכיוון הבית הבטוח שבו הייתה גם קרול יחד עם בריאן ופריץ.
“אנחנו נמצא אותו, תן לי כמה ימים ואני אאתר אותו לסנטימטר.” אמרה ג’נט כשנשענה על אחד הקירות וידיה שלובות על חזה, אנגר הביט עליה וצעד לכיוונה.
“הפגיון שלך.” אמר.
“מה?” שאלה וכיווצה את גבותיה.
“הפגיון שלך!” אמר בקול רם יותר שגבל בצעקה “הפגיון שלך היה בכתף שלו, ועכשיו הוא לא כאן.” אמר אנגר ועיניה הירוקות נפערו בהבנה, היא הרכינה את ראשה.
“סלח לי אנגר, אני לא שמתי לב בכלל.” אמרה ואנגר נאנח ושיפשף את עיניו מאחורי משקפי השמש שלו.
“זה בסדר, אפאום ידאג להכין לך אחד חדש.” אמר אנגר הם יצאו יחד ליער, סירנות נשמעו במרחק.
“משטרה אנושית.” סינן איידן, קלוד נתמך בגפו ואחת מזרועותיו היו סביב המותן של האח.
“המכונית שלי עוד כאן.” אמר אנגר, הוא נשם עמוקות והסתובב לשאר חברי האחווה. “תתגשמו בבית הבטוח, תעזרו לתומאס כמה שאתם יכולים ואז תרדו לכיוון המרפאה יחד איתם. אני אנסה להתחמק מהמשטרה ברכב.” אמר אנגר.
“אני באה איתך אנגר,” אמרה ג’נט “במצב שאנחנו נמצאים בו לא כדאי שנתפצל.” אמרה ואנגר נאנח ואז הינהן.
“בסדר,” הוא פנה לקלוד “אתה מספיק רגוע כדי להתגשם?” שאל וקלוד הינהן בחשיקת שיניים, הוא ואיידן נעלמו ורק טיפות הדם נשארו מאחור.
“השמש תעלה בקרוב, נספיק להגיע רק עד למרפאה כדי להתחמק מהשמש.” אמרה ג’נט, אנגר נשמם עמוקות.
“זה בסדר,” אמר והביט על צד המותן שלו “אני ממילא התכוונתי ללכת לשם. הדם זלג מהפצע שלו במהירות והוא הרגיש שהוא עומד להתמוטט.
“אנגר!” זעקה ג’נט ותפסה אותו רגע לפני שנפל על ברכיו. “יש כאן רכב, אנגר תישאר איתי!” פקדה ג’נט והובילה אותו למוסגטאנג שחנתה בצד הבקתה.
“אני בסדר.” אמר אנגר אבל הכאב שתקף את צד הגוף שלו גרם לו להתפתל, הוא אפילו לא שם לב לפציעה. האדרנלין שזרם בדם שלו והכעס שהניע את הגוף שלו גרמו לחושיו להתחדד אבל הוא לא הרגיש את הפצע שגם לו הפיידרקס הצעיר באסם איפה שמצא את קרול.
“אני אנהג אנגר.” אמרה ג’נט ופתחה לו את דלת המושב ליד הנהג.
“אני רואה שאי אפשר ממ להתווכח איתך.” אמר אנגר כשג’נט התיישבה מאחוריי ההגה ומצאה את המפתחות בחור ההתנעה. ג’נט חייכה וחשפה את ניביה הארוכים והחדים שבלטו בין שיניה הקטנות.
“אתה יכול להמר על זה מלכי.” אמרה והתניעה את הרכב, דורכת על דוושת הגז על שהגיעה לרצפת הרכב.
__________________________________________________________________
קרול התעוררה במכונית נעה, הרעש של אדמה מתחת לגלגלים והנוף מהחלון מולה אמרו לה כי היא בדרך לבית הבטוח. היא הייתה במכוניתו של אנגר, אבל לא הוא היה זה שנהג.
“אנחנו כמעט שם קרול, אני מבטיח.” היא שמעה את קולו של בריאן ממלמל לעצמו, הוא הביט אחורה וראה שהיא התעוררה. פניו נראו כאילו האיר עליו פתאום מלאך משמיים, החיוך נמתח מאוזן לאוזן ושיניו הישרות והשוות נחשפו. “התעוררת, אנחנו עוד מעט שם.” אמר בריאן וחזר להביט על הביש.
“איפה…” היא הייתה צריכה לכחכח בגרונה כדי שקולה לא ישמע כסדרה של גרגורים בלתי מובנים “איפה אנגר?” שאלה וראתה את ידיו שלבריאן מחזקות את אחיזתן בהגה.
“הוא הלך להציל את האישה האחרת שהייתה כלואה איתך, נראה לי הוא קרא לה מריסה.” אמר בריאן ופנה לשביל שהוביל לבית.
“הגענו?” שאלה קרול כשבריאן יצא מהרכב, הדלת שנפתחה מולה נתנה לה את התשובה לשאלה שלה. בריאן הרים אותה בזרועותיו וסחב אותה פנימה, בשפנים הוא הניח אותה על אחת הספות בסלון. זו שהיא ישבה עליה יחד עם ג’נט לפני זמן לא רב, הוא הלך לכיוון המטבח ומשם יצא אדם שלא הכירה.
“שמי תומאס,” האיש הציג את עצמו והתקדם לעברה, הוא לבש חלוק לבן והיה לו תיק נשיעה גדול מעור חום “אני הולך לרפא אותך.” אמר בחיוך אדיב, משפתו העליונה בלטו ניבים דקים וארוכים. קרול הינהנה ובלעה רוק, הוא היה ערפד.
“אני מזהיר אותך דוקטור,” אמר בריאן והצביע על תומאס “משהו לא במקום ואתה על הרצפה.” הרופא לא נראה מבוהל כלל, הוא גילגל את עיניו והחל לחפש משהו בתיק שלו. בריאן צעד הלוך ושוב מולה שדה הראיה שלה, קרול הרגישה משהו נתקע בצד הגוף שלה והיא הביטה לעבר מקור הכאב.
“זה רק חומר הרדמה,” אמר הרופא ושלף מתוך גופה את המחט שהשתמש בה. “אני רוצה להעביר אותך למרפאה שלי כדי שאוכל לטפל בך יותר טוב. יש לי כאן אמבולנס שיביא אותנו ליעד תוך כמה דקות.” אמר הרופא והכניס חלק מהציוד שלו חזרה לתיק, בריאן עצר במקומו.
“אנגר אמר לי לחכות כאן.” אמר והתקרב אל שניהם.
“אז תגיד למלך הנחמד שאנחנו עוברים למרפאה, אני לא יכול להמשיך לטפל בה כאן. לפי מה שראיתי בבדיקה שלי יש צורך להכניס אותה לחדר ניתוח, אז אתה יכול להמשיך לעמוד כאן או שאתה יכול לזוז מדרכי כדי שאוכל לטפל בה!” אמר הרופא בכעס, הצבע התרוקן מפניו של בריאן כשהרופא התנשם בחשיפת שיניים.
“מיד דוקטור.” אמר בריאן וזז מהדרך ופתח את הדלת לבית.
“הוא רק מגן עליי.” אמרה קרול והרגישה איך חושיה מתערפלים כשחומר ההרדמה החל להשפיע.
“אני מבין גברתי, ואל תדאגי. אני אטפל בך כמו שצריך.” אמר הרופא וקרול איבדה את הכרתה.

“תומאס!” מריסה קפצה מתוך הרכב כאשר האח שהביא אותה לבקתה ביער עצר מול הכניסה והיא ראתה את אחיה יוצא יחד עם אלונקה שעליה הייתה האזרחית מהאסם.
“^אחותי יקירתי,” אמר תומאס ומיהר לכיוון אמבולנס שחנה לא רחוק “הייתה מברך אותך כראוי אך אני ממהר.” אמר ומריסה הינהנה, האח יצא מהרכב ונעמד מאחוריה, מניח יד על כתפה הצנומה.
“הכל יהיה טוב מריסה, אחיך מאוד מוכשר.” אמר האח, מריסה הינהנה וחזרה לשבת בתוך הרכב.
“הוא לוקח אותה למרפאה,” הקול של בן האנוש נשמע מכיוון הכניסה, אפאום הפנה את מבטו לעברו “אין לי את המספר של אנגר כדי להודיע לו.” המשיך, אנגר קרא לו בריאן לפי הזיכרון של אפאום.
“אני אדאג שיוודא לו.” אמר אפאום וזז לעבר הפרארי שלו, מבטו של בריאן עבר למריסה. האישה שישבה שם הייתה היפה שראה מעודו, יותר מכל הנשים שפגש בחייו יחד. הוא הרגיש איך ליבו דופק במהירות ובתוך ראשו מילה יחידה הידהדה: ‘שלי.’ הוא ניער את ראשו כדי להיפתר מהתחושה המוזרה ואז היא הפנתה את מבטה אליו, עיניה היו כה כחולות וצלולות. פניה ללא פגם אחד ושיערה היה בלונדיני וארוך כל כך, השמלה שלה נראתה קרועה קצת ובריאן הרגיש צורך להרוס את מי שגרם לכך. מוזר… הוא לא הרגיש כך בעבר, הקשר בניהם ניתק כשהרכב שישבה בו החל לנוע.
__________________________________________________________________
“כן, אני מבינה.” ג’נט החזיקה ביד אחת את ההגה של המוסטאנג ובשנייה הצמידה את מכשיר הפלפאון של אנגר לאוזנה. “בטח, מיד.” אמרה וניתקה את השיחה ופנה חדות ימינה, לעבר בתי הנמאדל.
“מה את עושה?” שאל אנגר כשנחבט בדלת לידו והכאב מהמותן שלו הידהד בכל גופו.
“הם לוקחים את קרול למרפאה של תומאס, הם צריכים לנתח אותה.” אמרה ג’נט והתרכזה בכביש לפניה, אנגר חשף שיניים ופלט אוויר ביניהן.
“חסר למרפא הזה שמשהו יקרה לה.” אמר אנגר וג’נט חייכה.
“יהיה לו עסק גם איתנו אנגר, כולנו מתפללים לשלומה.” אמרה ג’נט ואנגר עצם את עיניו ונשען אחורה, הוא קיווה שהוא ישאר בהכרה מספיק כדי לראות אותה עוד פעם.

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 21: עזרה
דרוג הסיפור 4.8 | 4 מדרגים

תגובות (2)

היו שתי טעויות מקלדת קטנות, אבל חוץ מזה פרק ממש יפה. נראה שבריאן נמשך למריסה אה… XD
אהבתי מאוד.
תמשיכי :)

29/07/2015 19:22
uta uta

אהבתי! קראתי את שני הפרקים שפספסתי ^^
תמשיכי!

29/07/2015 22:37
סיפורים נוספים שיעניינו אותך