karinrin55
מעצבן מעצבן מעצבן. אני כל כך שונאת כשנמחקים לי פרקים מהמחשב!!!!! סליחה שלא הספקתי להעלות את הפרק מוקדם יותר ואני מקווה שהפרק שאני אעלה מחר (והפעם באמת) יפצה על זה. אז בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 25: כעס

karinrin55 08/09/2015 663 צפיות 3 תגובות
מעצבן מעצבן מעצבן. אני כל כך שונאת כשנמחקים לי פרקים מהמחשב!!!!! סליחה שלא הספקתי להעלות את הפרק מוקדם יותר ואני מקווה שהפרק שאני אעלה מחר (והפעם באמת) יפצה על זה. אז בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אנגר שכב עם עיניים עצומות בין שינה להכרה, הוא לא הבחין בקולות סביבו. הוא הניח שאלו היו אחיות שבאו לבדוק את הנתונים שלו, אנשים נכנסו ויצאו מהחדר שלו תכופות. הוא שנא שזה היה כך רק בגלל היותו מלך, למרות שלא רצה לקבל את הכתר. מה שהחזיר את תשומת ליבו לחדר היה השקט הפתאומי, כאילו התרוקנו האנשים מהחדר והטמפרטורה ירדה באופן קיצוני. הו הרגיש מישהו מאחוריו ואוטומטית פקח את עיניו, ברגע שהזרועות ירדו לכיוון החזה שלו הוא תפס אותן במרחק מה מהרווח בין הצלעות שלו.
“זה אתה!” זעק תומאס, אנגר נכנס מיד לפעולה וסובב את זרועותיו של תומאס. אנגר קפץ מהמיטה בכותונת המטופלים שלו ונעמד על רגליו, תומאס זעק מכאב והמזרק שהחזיק בידיו נפל בקירקוש לרצפת החדר.
“תומאס, מה קרה לך?” שאל אנגר וניסה לגרום לעיניו להתרכז על תווי פניו הזויתיות של תומאס, הוא פלט אוויר בחוזקה כשברכו של תומאס פגעה בפתאומיות בבטנו.
“אתה זה שגרמת למריסה לבכות!” תומאס דחף אותו על המיטה, היא זזה אחורנית לפני שקרסה תחת המשקל. אנגר נעמד חזרה כמעט מיד ונכנס לתנוחת קרב עם ידיו לפני פניו וברכיו כפופות מעט, תומאס התנשם בכבדות ופניו האדימו.
“תומאס אני צריך שתסביר את עצמך, אני לא יודע מה אתה רוצה ממני!” אמר אנגר ברצינות וניסה להתעלם מהכאב הקודח בראשו.
“היא בכתה בגללך, וחיפשה נחמה בבן האנוש שהבאת איתך!” צעק תומאס ורץ לכיוון אנגר, הוא היה קטן וחלש באופן ניכר מאנגר אבל זעם יכול לשנות אדם. הוא הצליח להתחמק מידיו של אנגר ולתפוס את מותניו, הוא הרים אותו מעט מהרצפה והטיח אותו מתחתיו.
“תומאס!” צעק אנגר וניסה להגן על פניו מהמהלומות שהטיח תומאס עליו.
“אני אלמד אותך לקח על כך שהעזת לחלל את אחותי ולפגוע בה ככה!” צעק שוב תומאס והושיט את ידו לתוך כיס החלוק הלבן שלו, אנגר דחף אותו מעליו וקם במהירות.
“^תומאס בנו של תיאודור, רופא המין והמגן של מריסה. אני פוקד עליך לעצור ולהקשיב לקול ההגיון!” זעק אנגר בשפה העתיקה, תומאס עצר במקומו ועיניו הכחולות הפראיות הביטו בזעם על אנגר.
“^ומי אתה שתאמר לי להקשיב לקול ההגיון?!” שאל תומאס והתנשם, אנגר בלע רוק והרים את ידיו לכיוון תומאס בהתגוננות.
“^מלכך והטאליס של אחותך מדמך,” אמר אנגר וראה איך החזה של תומאס עולה ויורד בקצב אחיד “לא לקחתי את מריסה כוורבי רשמית, שמה לא חרוט על גבי ולא הבאתי אותה למיטתי.” אמר, תומאס פלט אוויר ונפל על ברכיו.
“מה… מה עשיתי?” שאל ושיפשף את פניו כשדמעות התחילו ליפול עליהן מעיניו, אנגר התקרב באיטיות ובעט במזרק שהיה מוטל מרחק לא גדול מהם.
“אין להאשים אדם במעשים אשר עשה מתוך דאגה לאהוביו.” אמר אנגר והניח את ידו הגדולה על כתפו של תומאס.
“אבל כל נסיון לפגוע במלך נענש במוות,” יבב תומאס “ואני עברתי על החוק הזה.” אנגר נאנח וטפח על שכמו של תומאס.
“אני אסלח לך על זה, ועכשיו אני צריך לדבר איתך על מריסה.”
__________________________________________________________________
“בטח כבר נמאס לך שכולם מתרוצצים לך על המוח.” קרול הפנתה את ראשה שהיה משוחרר עכשיו לכיוון קולה של ג’נט, היא נשענה על מפתן דלת הכניסה לחדר בו שהתה וידיה היו שלובות מתחת לחזה שלה.
“האמת שזה לא ממש הציק לי עד עכשיו.” אמרה בחיוך וג’נט גיחכה והתקרבה.
“נתנו לך כבר לשתות?” שאלה והשעינה את האגן שלה על המיטה של קרול, היא נדה בראש לשלילה.
“לא נראה לי ראיתי אף אחד חוץ מהאחיות מאז שהתעוררתי, הן קיבלו אישור לשחרר את הראש שלי אבל לא את השאר.” אמרה והרימה מעט את ידיה כדי שג’נט תוכל לראות את אזיקי הבד שריסנו את ידיה רגליה וחזה.
“זה כי את לא חזקה מספיק או כי הם פוחדים שתתפרצי?” שאלה ג’נט בחיוך זחוח, קרול חייכה וגיחכה.
“אני לא בטוחה, הם מדברים בשפה שלכם ואני לא מבינה.” אמרה קרול והחזירה את מבטה לתקרה שהביטה בה זמן כה רב.
“הי,” ג’נט הניחה את ידה על כתפה של קרול “זה הולך להיגמר בקרוב ותוכלי לראות שוב את כולם.” אמרה וקרול הסיטה את מבטה הצידה.
“ג’נט, לא אכפת לך אם אני אומר לך שאני רוצה להיות לבד רגע נכון?” שאלה וג’נט הורידה את ידה בהנהון, היא הלכה לכיוון הדלת ונתנה מבט אחרון בקרול לפני שיצאה. ראשה היה עדיין מופנה ממנה, היא נאנחה ויצאה לכיוון חדרו של אנגר.
__________________________________________________________________
בריאן צעד במורד הדרך ומימל לעצמו כשאורות מכונית הופיעו מאחוריו, הוא הרים את ראשו לכיוון הכביש כשהמכונית האטה לעצירה לידו.
“צריך עזרה?” הקול בקע מהמכונית, קול גברי ונמוך. חלון הרכב ירד ובריאן הביט פנימה, מי שישב שם נראה חיוור וכחוש אבל עדיין גדול פיזית. שיערו השחור והקצר היה משוך לאחור בג’ל ועיניו היו חומות כהות בחושך היחסי, הוא לבש חולצת גולף ארוכה שהסתירה את צווערו וזרועותיו.
“אני מסתדר, תודה אבל.” אמר בריאן והבחין בקישוט הפילי פנאטיק שהיה תלוי מהמראה, הוא חייך והסתובב כדי להמשיך ללכת.
“כבר יחסית מאוחר, אתה בטוח שאתה לא רוצה טרמפ חזרה לעיר?” שאל האדם, בריאן נאנח ונשען על החלון הפתוח.
“טוב איך אני יכול לסרב לאוהד פיליז נלהב?” אמר בחיוך ופתח את הדלת לרכב, “אני רק מקווה שאתה לא רוצח סדרתי או משהו.” אמר והאדם צחק.
“אני לא אוהד את הפיליז, זה הרכב של חבר טוב שלי. הוא כל כך משוגע עליהם שהוא הולך לכל משחק שהוא יכול, אפילו אם הוא צריך לעבוד.” אמר והכניס את הרכב לההילוך.
“וואו, תודה על הטרמפ.” אמר בריאן כשהאדם התחיל לסוע לכיוון העיר.
“לא תפסתי את השם שלך, אני קלוד.” אמר האדם והושיט את ידו ללחיצה, בריאן לחץ את ידו.
“בריאן,” אמר וקלוד החזיר את ידו להגה “אם תוכל להוריד אותי בירידה לכיוון פילי זה יהיה יותר עדיף.” אמר וקלוד אותת לרדת לכביש המהיר.
“לא חוזר הבייתה? די מאוחר.” אמר קלוד והשתלב בתנועה.
“יש לי מישהו להיפגש איתו עדיין, עניינים שאני צריך לסדר.” אמר בריאן והביט מסביבו, הרכב היה אאודי מדגם TT 5.
“לחבר שלך יש רכב ממש נחמד.” אמר בריאן ונזכר לחגור את חגורת הבטיחות שלו.
“אני אזכור לומר לו שיש לו את תו האיכות שלך.” אמר קלוד בחיוך ופנה לירידה לעיר, בריאן כיווץ את גבותיו כשהוא לא עצר שם.
“לאן אתה פונה?” שאל בריאן כשקלוד הסיט את מסלולם.
“אני עוצר בשבילך, לא יכלתי לעצור באמצע הכביש המהיר.” אמר והאט את הנסיעה.
“תודה שוב, אני מעריך את זה.” אמר בריאן ויצא במהירות מהרכב.
“אין על מה, תיזהר כאן אבל. יש דברים לא ממש נעימים שמסתובבים כאן בלילות.” אמר קלוד ובריאן גיחך לעצמו כשהוא נסע חזרה לכיוון העיר.
“כאילו אני לא יודע.” אמר והתחיל לצעוד לכיוון שהוא זכר שבו הייתה הבקתה.
__________________________________________________________________
“אתה בטוח שלא ימצאו אותו כאן?” שאלה גב’ ה את מר. ל כשהתחיל לחפור ביער, היא הביטה לצדדים ושמה עין שהמכונית לא תידרדר במדרון שהיו בו.
“למה שמישהו יחפש כאן גופה?” שאל מר. ל ומחה זיעה ממצחו על זרועו, הוא תקע בכוח את את החפירה באדמה.
“בוא פשוט נגמור עם זה, המקום כאן נותן לי צמרמורת.” אמרה ומר. ל הרים את הגופה וזרק אותה לבור שחפר.
“אם היית עוזרת לי זה היה נגמר מהר יותר.” אמר והביא לה מבט שגרם לה לבלוע רוק, המבט בעיניו לא היה רחוק מפשוט רשע.
“תירגע, הנה.” אמרה והתחילה להחזיר אדמה לבור שחפר, אחרי שסיימו מר. ל הורה עליה להיכנס חזרה לרכב.
“נוסעים חזרה לעיר, תתעכבי כמה שיותר.” כשהתניעה את הרכב הוא חגר את עצמו למושב.
“למה?” שאלה ונסעה אחורנית כדי להסתובב בפרסה משולשת.
“אני נותן למי שעוקב אחרינו סיבה להתעצבן.” אמר בחיוך.

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 25: כעס
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (3)

בדיוק באתי לסגור את המחשב וראיתי את הפרק.. XP
מר. ל הזה מעצבן אותי ברמות על. והיתה לי הרגשה שתומאס יתקוף את אנגר..
תמשיכי, פרק יפה ^ ^
(נ.ב- קלוד לא נתפס על ידי בריאן בפרקים הקודמים? אני זוכרת שמישהו היה בכלא ואז שחררו אותו.. זה פשוט נראה שזה הוא מהשיחה הקלילה שלהם..)

08/09/2015 23:21

כנראה שכחתי להוסיף לפרק ההוא את החלק שמוחקים את קלוד מהזיכרון של בריאן “^-^ אופס….

08/09/2015 23:30
uta uta

קראתי את הפרק ושכחתי להגיב.. כמה מפתיע -_-
פרק מגניב אהבתי ! ^-^

09/09/2015 14:30
סיפורים נוספים שיעניינו אותך