karinrin55
סליחה שלא כתבתי הרבה זמן, היה לי הרבה להתכונן למתכונת במתמטיקה ועכשיו גם לבגרות באנגלית. החודשיים הקרובים יהיו ממש עמוסים אבל אני אנסה להעלות כמה שיותר. אז תגביו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥ (אגב וורבי מבטאים כמו werebi כי יצא לי שהייתי צריכה להסביר לחברות שלי מה זה ושיהיה לכם ברור שאני ממציאה אותן מהראש שלי :) אז יאללה)

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 5: זיקה

karinrin55 09/05/2015 2243 צפיות 6 תגובות
סליחה שלא כתבתי הרבה זמן, היה לי הרבה להתכונן למתכונת במתמטיקה ועכשיו גם לבגרות באנגלית. החודשיים הקרובים יהיו ממש עמוסים אבל אני אנסה להעלות כמה שיותר. אז תגביו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥ (אגב וורבי מבטאים כמו werebi כי יצא לי שהייתי צריכה להסביר לחברות שלי מה זה ושיהיה לכם ברור שאני ממציאה אותן מהראש שלי :) אז יאללה)

קרול לא הייתה במיטתו כשחזר לחדרו, כששמע את זרימת המים מהשירותים הבין שהיא מתקלחת. הוא נשכב במיטתו ועצם את עינו, הוא שילב את ידיו על חזהו ושיכל את רגליו בקרסוליו. הוא בעט מרגליו את הנעליים שנחתו ברעש ליד חדר הארונות, הוא נשם עמוקות את הריח בחדר. היא השאירה את הניחוח המהפנט שלה על הסדינים שלו, שילוב של שוקולד מריר ומשהו מתקתק חמצמץ שגרם לליבו לפעום בחוזקה.
‘שלי…’ השפה הישנה תמיד הייתה בראשו, למרות חייו הארוכים בארצות הברית הוא לא הצליח לחשוב באנגלית. הוא הבחין שהמים הפסיקו לזרום ושמע את חלון הזכוכית של המקלחת נפתח ונסגר, רשרוש של משי על פני הרצפה השחורה. דלת השירותים נפתחה ואור עמום בקע ממנה, קרול השאירה צללית שחורה על פני החדר.
“לא חשבתי שתחזור מוקדם כל כך.” אמרה ונשמע על קולה שנבהלה מעט מנוכחותו.
“אני הייתי חייב לחזור,” הוא ירד מהמיטה והתקדם אליה, ריח הפחד הוחלף שוב בתשוקה. “אני חייב להסביר לך הכל.” אמר וניסה לעמוד כך שלא תראה את הזקפה שלו, למרות שלא הבין למה זאת הייתה התגובה הטבעית של הגוף שלו לתשוקה שלה.
“ואני רוצה הסברים.” אמרה וניגבה את שיערה הרטוב עם המגבת שהחזיקה בידה, חלוק המשי שלו היה גדול עליה מאד. השרוולים נופלים מידיה וסופו נגרר מעט אחריה כשהלכה, היא נכנסה שוב לשירותים ותלתה את המגבת.
“תרצי לשבת?” שאל והחווה למיטה, היא התעסקה עם אצבעותיה ונדה לשלילה.
“אני רוצה לדעת הכל, ” אמרה והביטה ישר אליו, היא לא יכלה לראות את עיניו מבעד למשקפי השמש הכהים שלבש. “אל תחשוב שאני לא אוכל להתמודד עם זה.” אמרה, הוא התיישב על המיטה מאחוריו ונאנח.
“הכרתי את אבא שלך מאז שהייתי בגילך בערך, הוא היה נדיב מספיק כדי לטפל בי אחרי שאבי מת. אחרי הטרנספורמציה שלי אני לא ממש הבנתי את מקומי-”
“טרנספורמציה?” שאלה בהרמת יד כדי לקטוע אותו.
“שכחתי שגרמתי לך לשכוח,” הוא התרכז בראשה וגרם לזיכרונותיה לחזור. “עכשיו הכל ברור יותר?” היא נראתה מבועתת.
“איך עשית את זה?” שאלה בבהלה ונצמדה לקיר.
“הסברתי לך שאנחנו לא אנושיים, יצורים שנבראו על ידי בתולת הגורל כחלק מכוחה העצום ואוייבינו נוצרו על ידי האומגה לשם איזון המשוואה.” היא תפסה את החלוק שלו ומשכה אותו על עצמה, סוגרת אותו חזק יותר על גופה. “אביך כתב בצוואה שלו שהוא רוצה שאני אשמור עלייך בזמן הטרנספורמציה שלך, שתתרחש בקרוב. אני אתן לך לשתות ממני ואז נמצא לך טאליס מבית טוב.”
“מה זאת אומרת לשתות ממך?” שאלה, היא ניסתה להורות לגופה להירגע, בירכיה רעדו מעבר להסתרה של החלוק הגדול.
“אנחנו לא ניזונים מבני אדם כמו שאת חושבת, או כמו שבני האנוש חושבים. אנחנו שותים מבני המין השני, אחרי הטרנספורמציה את תיצטרכי לשתות הרבה. אני מחוייב לתת לך, אבל אני רוצה לתת לך כדי לקיים את בקשתו של ראת’.” היא נראתה מבוהלת, היא בלעה רוק והחליקה במורד הקיר.
“אז אני חצי אנושית וחצי יצור מיסתי?” שאלה ואנגר הינהן, הוא החליק את שיערו השחור אחורה עם ידו.
“חלק מהחצויים לא משתנים, ככה אביך קיווה. אבל כשהוא הבין שאת עומדת לעבור את השינוי בא אליי לעזרה, הוא ביקש ממני לשמור עלייך.” אנגר הביט בקרול בדאגה, היא נשמה עמוקות.
“ספר לי עוד על ערפדים, אני יודעת שאת- אנחנו,” תיקנה את עצמה ורעד עבר בגופה “אנחנו שותים מהמין השני לא בני אדם. מה עם רבייה? והזדקנות?”
“רוב הנקבות נכנסות למשהו שנקרא תקופת ההזדקקות כחמש שנים אחרי השינוי שלהן, בתקופה הזאת הן פוריות ומשחררות פרומונים שמושכים גברים. התקופה נמשכת כמה ימים, אחרי הפעם הראשונה הן נכנסות לתקופה פעם בעשור. לגבי הזדקנות, התהליך מועט עד כמעט עצירה אבל אנחנו כן מתים. משך החיים הממוצע הוא כאלף שנים, אבל היו כמה מקרים של ערפדים שהאריכו ימים עד לגיל אלפיים וחמש מאות שנים.” היא הינהנה והוא המשיך. “בנוגע להאכלה אנחנו צריכים תזונה רגילה, מידי כמה שבועות או חודשים תצטרכי ליזון מדם.” היא הרימה את מבטה מהרצפה השחורה אליו.
“אני אשתה ממך?” שאלה והוא נאנח.
“אחרי השינוי שלך כן, ואז אני אעשה כל מה שביכולתי למצוא לך טאליס-”
“אתה אמרת את המילה הזו כבר פעמיים עכשיו, מה היא אומרת?” שאלה.
“טאליס היא מילה בשפה הישנה, בתירגום היא אומרת בעל. אבל לא כמו הנישואין שאת חושבת עליהם, יש לנו טקסים מיוחדים ושונים מבני האנוש. לך יהיה טאליס, את תהיי הוורבי שלו. אני אדאג לכך, אביך ביקש זאת.” החזה שלו התכווץ כשהיא הביטה בו, היא נראתה עדיין מפוחדת.
“ו…” היא בלעה רוק “ואיפה אני אהיה עד אז?” שאלה
“את תגורי כאן, עד שנמצא לך מקום ללון בו. ג’נט תדאג לכל ההגנות שתצטרכי שם, יש לה עין לשטויות האלה.” הוא קם מהמיטה, היא הביטה ברצפה שוב והמשיכה לשחק עם אצבעותיה הארוכות.
“הריח שלך,” אמרה והוא לא נעצר. “הוא ממש חזק. מה זה?” שאלה, הוא לא ענה לה, הוא המשיך לצאת מהחדר. “תחזור הנה!” אמרה מבעד לדלת וגופו נענה, מבלי בכלל לחשוב הוא חזר לתוך החדר. כל הסימנים הצביעו לכך שהוא נקשר אליה, ריח הזיקה פרץ מכל נקבוביות עורו ומוחו לא שלט בו כשציוותה עליו לעשות כדבריה.
“מה?” שאל בשיניים חשוקות כשהריח את עורה שוב, הוא הרגיש את בטנו מתהפכת.
“הריח שלך?” שאלה שוב וקמה ממקומה, היא החזיקה את דשי החלוק שלו סגורים בחוזקה עם ידיה.
“למין שלנו יש משהו יות חזק מאהבה,” התחיל להסביר וציווה על גופו להפסיק להשתוקק לגעת בה. “למרות שאנחנו יכולים להתאהב יש לנו מה שנקרא היקשרות. מין זיקה למישהו, קשר מיוחד שגורם לזכרים לפלוט ריח מיוחד שמסמן את הנקבה שלהם.” הוא התקרב אליה לאט, היא לקחה צעד אחורה עם כל צעד שלו לעברה. “ההיקשרות של זכר לנקבה מזהיר זכרים אחרים שלא לגעת בה, היא הופכת לוורבי שלו והוא נהיה מאד מגונן.” היא נשמה בכבדות ונעתקה כשגבה נחבט קלות בקיר, האוויר בחדר התמלא בריח התשוקה שלה.
“ואיך בדיוק הוא מסמן את הנקבה?” שאלה וליבה פעם בחוזקה, היא משכה את החלוק חזק יותר אליה.
“הריח עוטף אותה מבפנים ומבחוץ כשהם מקיימים יחסים,” הוא גרם לדלת להיסגר ולהינעל, נרות כובו עד שרק שניים האירו את כל החדר “לחלק מהזכרים יש כמה וורביות. לרוב יש אחת, אחת שיש להם קשר מאד חזק ומיוחד איתן.” היא נשמה בחוזקה והוא יכל להרגיש את פעימות ליבו בין רגליו, היא בלעה עוד פעם רוק וכיחכחה בגרונה.
“ואתה…?” הוא התקדם והיא נצמדה יותר לקיר. “הריח שיוצא ממך, זה ריח סימון?” שאלה והוא הינהן קצרות, חיוך חושף שיניים גרם לה להירתע כשראתה את ניביו. התשוקה שלה הוחלפה במהרה בפאניקה, הוא סגר את פיו וגרם לעוד נרות להידלק. הוא ניער את עצמו מהסיטואציה.
“השחר קרוב, אני אומר למשרת להביא לך בגדים מביתך.” אמר וגרם לדלת להיפתח, היא נשמה עמוקות.
“השינוי שלי,” אמרה והוא עצר באמצע המסדרון “אמרת שהוא קרוב.” היא עמדה בפתח הדלת עם החלוק שלו עדיין לחוץ בחוזקה עם ידיה. “כמה קרוב?” שאלה והוא נשם את ריחה עמוק לראותיו.
“בימים הבאים,” אמר והסתובב אליה, הוא לא ראה אותה כל כך טוב מהמרחק הזה. אבל הוא יכל לראות את שיערה האדמוני השופע והרגיש את ליבו מתכווץ “אני מאחל לך הצלחה.” אמר והמשיך ללכת במורד המסדרון, קרול נכנסה לחדר וסגרה את הדלת.
‘איזה בלגן’ חשבה לעצמה, היא נשענה על הדלת והחליקה לישיבה. החדר היה מלא בריח שלו, הניחוח העמוק של תבלינים כהים וטבק. היא רצתה לבכות, משהו שלא עשתה כבר שנים. היא הביטה סביבה, בחדר הגדול הרגישה כה קטנה ואומללה. ההגיון שלה אמר לה לנסות ולברוח, כשהשחר יעלה פשוט לרוץ הכי רחוק שרק אפשר. אבל משהו עמוק בתוכה אמר לה להישאר, שהיא מוגנת, שהיא בבית.
“אבסורדי,” ציחקקה לעצמה “אני משתגעת.” היא קמה ממקומה ונכנסה לחדר הארונות בקצה החדר. הוא היה מלא בבגדים שחורים, מחולצות טי-שירט ומכופתרות ארוכות למכנסי עור צמודים ומכנסי אימון מניילון. משהו תפס את תשומת ליבה בזווית העין, מגירה פתוחה חלקית ובה בגדים נוספים. בפנים היתה חולצה לבנה רפוייה ומכנס כחלחל, מדליון זהב גדול שכב עליהם. לידם מין שכמיה גדולה, היא הייתה שחורה עם עיטורים זהובים. הבד היה רך ונעים למגע, כשהוציעה את הבגד הוא היה כבד וראתה את אבני החן שהיו טבועים בו. היה כתוב משהו מאחור באותיות מוזרות, הכתב האדום בבלט והתעקל בצורות מוזרות. היא קיפלה מחדש את הבגד והחזירה אותו למקומו, היא הסתובבה וראתה מין תא סגור מאחורי מוטות פלדה. כשפתחה אותו ראתה נשקים, אקדחים וכוכבי הטלה. במרכז כל הנשק שהיה תלוי שם היו שתי פגיונות מוצלבים בלהבם, הלהב השחור שלהם הבריק באור המועט והם נראו קטלניים. היא סגרה את התא ויצאה חזרה לחדר, היא נשכבה במיטה הענקית והביטה בתקרה המעוטרת. ציור של מלאכים קטנים עם כנפיים גדולות שהתעופפו גרם לה להיזכר במוזיאון שביקרה בו עם אימה כשהייתה קטנה, ציור התקרה של מיכאלנג’לו עלה בזיכרונה. רעש של מתכת זזה גרם לה להביט לצדדים בבהלה, תריסי מתכת הורדו על החלון. השחר בטח קרוב, והם לא יכולים לצאת לשמש. קרול נאנחה בכבדות ונשענה לאחור, היא העבירה את ידה הלוך ושוב על הסדינים הרכים.

“אני רוצה שתחזור כמה שיותר מהר פריץ, אין צורך להתעקב בשמש.” אמר אנגר למשרת הזקן, הוא חייך והינהן.
“כן כבודו, אני אזדרז כמה שאפשר.” הוא יצא מהמטבח והשאיר את אנגר לבדו שם.
“ג’נט הלכה לבית הבטוח כדי לעבוד על מערכות ההגנה שם, אנחנו נעבור לשם כשיהיה בטוח.” אמר איידן לאנגר כשנכנס למטבח, אנגר שיפשף את עיניו מתחת למשקפי השמש הכהים ואז הוריד אותם.
“אם אפאום ואלנה מדווחים לך משהו תבוא יש אליי, אחרי ההתקפה האחרונה של הפיידרקסים אין מקום בטוח יותר.” הוא השאיר את מבטו על שולחן האוכל שישב מאחוריו.
“אין בעיה אנגר, עוד משהו שאתה צריך?” שאל איידן ואנגר הרים את מבטו אליו.
“אני צריך שתבטיח לי משהו.” עיניו של המלך ננעצו בעוצמה בשל איידן, תמיד הדהים את איידן צבען של עיניו של המלך העיוור. כתום רך של שקיעה, רק לבני המלוכה היו עיניים יפייפיות שכאלה. רק שאישוניו של המלך היו כה קטנים ומכווצים שנראו כמו שתי נקודות שחורות וקטנות ברקע הצבע המדהים.
“כן מלכי, מה אתה צריך?” אנגר פלט נחירה ואיידן התנצל.
“אני צריך שתמצא לקרול אליס, מישהו טוב. אולי אציל מהאריסטוקרטים, אני חייב לדעת שיטפלו בה טוב.” אמר אנגר ואיידן ניצב מולו.
^”אני נשבע בזאת שאעשה את מיטב יכולתי להשלים את בקשתך.” אנגר ידע שהשבועות של איידן יתקיימו, אחרי כמעט מאה וחמישים שנות היכרות הוא ידע טוב מאד איך יגיב לכל מה שיאמר.
^”תודה לך אחי.” אמר ולבש שוב את משקפי השמש שלו, התרסים הוגפו לבוקר ואנגר הרגיש איך העייפות מתגברת עליו. הוא הלך לאיטו במסדרון עם הלפידים עד שהגיע לחדרו, קרול שכבה עם עיניים עצומות על מיטתו. הוא ידע שלא ישנה, כיוון שלא רצה להפריע לה הלך לכיוון הכורסא בצד החדר והתיישב עליה. הוא הביט בקרול, בעליה והירידה של גופה כשנשמה. הוא רצה להיות שם על המיטה לידה, להחזיק אותה קרוב אליו ולדעת ששום דבר לא יקרה לה. הוא ניער את המחשבות מראשו וניסה להירדם, השעות שעברו היו מייגעות. הוא לא יכל לעצום עין לידה, כל גופו התקשח עם כל תזוזה שעשתה. השעון הראה שהשעה הייתה אחד בצהריים כשהצליח בסופו של דבר להירדם, קרול שמה לב לשינוי בקצב הנשימות שלו. היא פקחה את עיניה והביטה בציור התקרה שוב, מנסה למצוא צורות בעננים הצמריריים שהקיפו את המלאכים הקטנים.

“אתה פשוט אכזבה!” צעק מר. מ, הוא הלך הלוך ושוב בבקתה.
“אני מצטער מאסטר, אני שלחתי את מי שהיה הכי קרוב. הייתי צריך ללכת לשם בעצמי.” אמר מר. ל והרכין את ראשו לרצפת העץ, הטמפרטורה ירדה באופן דרסטי בחדר ומר. מ נעמד בפתאומיות.
“האומגה דורש את נוכחותי, אנחנו נמשיך עם השיחה הזאת אחר כך. עכשיו לך ותראה איך הפטרולים מתקדמים.” אמר מר. מ וגירש את מר. ל החוצה.
‘איזה כישלון ארור’ חשב מר. ל, כל מה שהשיג מהערפד ירד לטמיון בגלל הוראה אחת מטומטמת.
“פעילו ערפדית תהיה עכשיו נמוכה, לאן אתה הולך?” שאלה גב’ ה, שניהם נכנסו למכונית המסחרית בדרכם לדאון-טאון.
“יש לי עבודת כיסוי, זו גם הכנסה צדדית נחמדה.” אמר וירד לכביש צדדי. “אני מלמד אומנויות לחימה במרכז הכושר, יש שם גם הזדמנויות לגיוסים.” אמר והחנה את הרכב מאחורי בניין גדול ואפור.
“אני אלך אז, או שאתה צריך אותי למשהו?” שאלה ומר. ל נד בראשו לשלילה, גב’ ה יצאה מהרכב והתרחקה ממנו.
‘עוד יום, עוד דולר.’ חשב לעצמו מר. ל ויצא מהרכב לתוך הבניין.

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 5: זיקה
דרוג הסיפור 4 | 4 מדרגים

תגובות (6)

חוץ מכמה מילים שהתפספס לך בהם אות, הכל טוב, יש לך כתיבה ממש יפה.
תמשיכי =]

09/05/2015 20:53

אהבתי! ממש חיכיתי לפרק הזה, ואני גם ממש מחכה לפרק הבא!
אוף, לעזאזל עם הבגרויות המעצבנות האלה שהורסות הכל… שיהיה לך בהצלחה! (למרות שתכלס, לבגרות שאנגלית לא ממש מתכוננים, זה אנגלית וזה אנסין)
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא ^^

09/05/2015 20:55

    חחחחחחח תודה, והאמת שהבגרות באנגלית שלי היא ספרות אנגלית ולא אנסין
    זה שנה הבאה :)

    09/05/2015 21:08

    אוי ואבוי! אצלנו אנחנו עושים את כל הספרות בכיתה והבגרות היא רק אנסין וליסנינג. וואו, אז את צריכה הרבה הרבה הרבה בהצלחה, ספרות באנגלית זה נורא.
    אתה גם צריך לדעת מה התשובה וגם צריך לדעת איך לכתוב אותה.

    09/05/2015 21:21

    *נדחפת לשיחה*
    ספרות אנגלית זה ממש סבבה בתור אחת שעברה את זה שנה שעברה. זה לא מלחיץ כמו שחושבים שזה, אני בטוחה שתעברי ובגדול :)
    אגב, התחלתי לקרוא את הפרק וחשבתי לעצמי שאני הורסת לי את ההתחלה…. אז אני רצה לפרקים הראשונים. בהצלחה לי!

    09/05/2015 21:46

    *תזכרי שקלוד הכי שווה ~~~~ ^

    09/05/2015 22:21
סיפורים נוספים שיעניינו אותך