karinrin55
פירסום לפני בגרות, אני אצטרך ללכת עוד מעט ורציתי לפסרם לפני שאני הולכת. אז אני כנראה אפרסם עוד היום אבל זה לא חקוק באבן, בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 6: סיכויים

karinrin55 11/05/2015 690 צפיות 8 תגובות
פירסום לפני בגרות, אני אצטרך ללכת עוד מעט ורציתי לפסרם לפני שאני הולכת. אז אני כנראה אפרסם עוד היום אבל זה לא חקוק באבן, בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

קרול יצאה בשקט מהחדר, היא סגרה את הדלת עד שרק חריץ קטן נשאר. המסדרון היה עדיין מואר בעזרתם של הלפידים, היא הביטה על קירות האבן החלקות. היא הלכה קדימה, מעבר לציור שהסתיר את המסדרון היה חדר גדול.
“הוא יודע שאת עוזבת?” הקול ששאל אותה גרם לה לקפוץ, ידה הייתה מונחת על ידית הכניסה הראשית.
“מי שם?” שאלה והסתובבה, באור העמום היא ראתה רק דמות גדולה ואפלה בקצה של המבואה הראשית. כשהדמות התקרבה היא ראתה את הגבר במעיל הארוך, עיניו היו נעולות עליה. היא נזכרה שקראו לו קלוד, הערפד המסתורי עם הקעקוע על זרועו.
“הדלת לא תיפתח לך ממילא, הכל נסגר בשעות היום.” אמר, הוא נעמד במרחק מה ממנה.
“אני רוצה לחזור הבייתה.” אמרה בדרישה וקלוד חייך, קצות הניבים שלו ביצבצו ממתחת לשפתו העליונה וגרמו לשריריה להתכווץ.
“אני חושש שאני לא אוכל לאשר את זה בלי רשות המלך.” אמר ושילב את ידיו על חזהו הרחב, שרוולי חולצה ארוכים ושחורים כיסו אותן.
“המלך?” שאלה קרול בבילבול, קלוד נאנח ועצם את עיניו.
“הוא לא סיפר לך אז.” אמר קלוד, אולי אנגר לא רצה שתדע עליו חשב לעצמו.
“סיפר לי מה?” שאלה, קלוד חבש לרגע אז נד בראשו.
“לא מתפקידי לספר לך, ואת לא יכולה לצאת.” אמר, למרות החושך היחסי היא ראתה את עיניו האדומות בבירור.
“למה לא?” שאאלה בתוקף, הוא גיחך ותפס את זרועותיה במהירות.
“את רוצה לדעת מה קורה לאנשים שאני לא בטוח בהם?” קלוד נתן לה להתרחק ממנו קצת כששלף מהנידן שלו את פגיון האחווה, הוא שיחק עם הלהב בין אצבעותיו. “בדרך כלל אני נותן להם את הסיפוק של לחשוב שהם עבדו עליי,” הוא הביט על הפגיון, קרול נאחזה חזק יותר בחלוק שעל גופה “אז אני תופס אותם ברגע שהם הכי לא מצפים שאגיע.” נימת הדיבור שלו הפחידה אותה, החיוך המעושה על פניו מראה שהוא נהנה מלעשות זאת.
“אין לך שום סיבה לא לבטוח בי.” אמרה וקולה רעד מעט.
“חוץ מהעובדה שניסית להתחמק החוצה מכאן כשאנחנו לא יכולים לרדוף אחרייך, ולדעתי ידעת בדיוק שאין ביכולתינו לעשות זאת.” אמר והתקרב אליה. “דעי לך חצויה, אין לי שום סיבה לסמוך עלייך חוץ מכך שאת ביתו של ראת’. את תחת הגנתו של המלך לפי הצוואה של חברי הטוב, אל תגרמי לי לבגוד בשניהם.”
“זה מספיק קלוד!” קולה של אלנה נישא ממעבר למבואה, היא עמדה בכניסה למטבח והביטה בו בכעס.
“רק נותן לפרה-שינוי הקטנה הזאת עצות, שום דבר מיוחד.” אלנה הייתה לידם בכלום זמן, קרול זזה קצת אחורנית וניסתה להסדיר את הנשימה שלה.
“לך לאחד מחדרי האורחים קלוד, אני רוצה שתתרחק ממנה.” המבט החודר של אלנה תמיד הפריע לקלוד, כאילו היא יכולה להיכנס לראשו ולחטט בזיכרונותיו.
“יום טוב קרול.” אמר קלוד ביובש וצעד למדרגות לקומה העליונה, עיניה של אלנה היו נעוצות בגבו עד שנעלם מעבר לפינה.
“אני מצטערת על זה,” אמרה אלנה ופנתה לקרול. “הוא יכול להיות מעצבן לפעמים.” החיוך החם שלה גרם לקרול להפסיק לרעוד.
“אני רוצה לחזור לבית שלי.” אמרה שוב וקולה חנוק.
“אני אלווה אותך לשם עם שקיעת החמה, אנחנו לא מחזיקים אותך כאן בכוח.” אמרה ולקחה את ידה. “איפה את ישנה?” שאלה וקרול הביטה לעבר המסדרון עם הלפידים.
“עד עכשיו ישנתי בחדר של אנגר, למה?” אלנה הביטה קדימה והובילה את קרול לעבר חדרי האורחים.
“את תישני כאן עכשיו, אני ממש חדר ליד אם את צריכה משהו.” אמרה בחיוך ופתחה את דלת החדר, מיטת אפיריון עם סדינים בצבע קרם הייתה בצידו האחד. כורסא קטנה ושולחן עבודה עם כיסא בצידו השני, ארון קטן ודלת לשירותים היו בקיר הנגדי לדלת.
“תודה אלנה, אנגר אמר שפריץ אמור להביא לי בגדים…”
“אני אבקש ממנו שיעלה אותם לכאן.” אמרה בחיוך והלכה לחדרה, קרול סגרה את הדלת והדליקה את האור. זוהר צהבהבה בקע ממנורה בתקרה, קירות החדר היו צבועים בצהוב רך וציורים היו תלויים עליה.
‘מה אני עושה כאן?’ שאלה את עצמה והתיישבה על המיטה, היא הביטה לחלון שתריסי המתכת הצפופים הסתירו את הנוף ממנו.

“סנסיי?” הנער עמד בחליפת הלחימה שלו מול מר. ל.
“כן?” ענה מר. ל והסתובב לעברו.
“סיימתי את התרגילים שנתת…” הנער קד קצרות ואז הביט במר. ל.
“הקרבות יתחילו בקרוב, בנתיים תמשיך לתרגל בעיטות.” הנער קד שוב ומיהר לעבר שקי האגרוף, הקבוצה האחרונה להיום תעזוב עוד שעה בערך. מר. ל הביט מחוץ לחלון הגדול בקיר הנגדי לו, השמש החלה לשקוע לאיטה. הנערים האחרים סיימו את התירגול שלהם ומר. ל נעמד מולם.
“מי מתנדב להילחם ראשון?” שאל, הנער שסיים ראשון התקדם מיד. אחריו ילד גבוה ושרירי יצא מבין הנערים. האחרים פינו להם מקום כאשר שניהם התקרבו זה לזה וקדו עמוקות, הם נכנסו לעמידה שפופה והחלו להסתובב אחד מסביב לשני. הנער הגבוה היה חזק יותר, אבל השני היה מהיר וחכם. הנער הגבוה תקף בפתאומיות וניסה לתפוס את זרועותיו של השני, הנער השני ירד על ברכיו וזינק במהירות לעבר רגליו של הנער הגבוה. הוא הרים אותו לאוויר והטיח אותו על המזרן, הוא עלה עליו וריתק אותו לרצפה. הוא היכה אותו עם אגרופיו עד שהנער נכנע, כשבא לקום עצר אותו מר. ל.
“אנחנו מסיימים קרבות כמו שצריך.” אמר והנער חייך חיוך שטני, הוא הסתובב חזרה לנער מתחתיו והחל להכותו שוב.
‘אולי עוד יצא ממנו משהו.’ חשב לעצמו מר. ל, הנער ירד כשהגבוה התעלף ופניו היו נפוחות ומדממות מעט.
“כל הכבוד.” אמר מר. ל וטפח על שכמו של הנער.
“תודה סנסיי.” אמר וקד קצרות, מר. ל יצטרך לדבר איתו מאוחר יותר. כששיחרר את התלמידים הוא תפס את הנער בדרכו החוצה, הוא הביא אותו למשרד הקטן שהקצו לו בבניין.
“מארק,” התחיל מר. ל כשהתיישב מאחורי שולחן הכתיבה הקטן שלו. “אתה ממש מצליח בשיעורים האחרונים. אני רוצה לשבח אותך על עבודה טובה.” אמר ומארק חייך.
“תודה סנסיי, אני כאן כדי שתגיד לי שאתה שולח אותי לתחרות האזורית?” שאל בהתלהבות, מר. ל נד לשלילה.
“יש לי הצעה אחרת בשבילך,” אמר, הנער הרים גבה ומר. ל שם לב לעגיל מתכתי שעבר בה. “אני עובד בחברה אחרת שאני חושב שתוכל להשתלב בה באופן מצויין.” הנער התיישר בכיסא שלו.
“איזו מין חברה?” שאל מארק.
“אל תקפוץ לפני הרכבת נער, מלאו לך 18?” שאל.
“לפני כמה חודשים.” אמר הנער, מרץ ל חייך והינהן.
“אני אתן לך פרטים במועד אחר,” אמר והביט בשעון הקיר שהיה תלוי לימינו. “בנתיים לך הבייתה.” אמר והנער קם.
“תודה סנסיי.” אמר וקד קלות לפני שיצא מהמשרד.
‘פוטניאל גדול.’ חשב שוב, הוא נשאר עוד כמה דקות במשרד ואז יצא כשהשמש הייתה בסוף הרקיע.
“תפגשי אותי בבקתה, אנחנו צריכים לעבור על תוכנית.” אמר מר. ל לתוך הפלאפון הנייד שלו, ה’ הייתה בצידו השני של הקו.
“כן מר. ל.” אמרה וניתקה את השיחה, הוא יצא מהבניין וחייך לעצמו.

דפיקות קלות ומהירות על דלת חדרה העירו את קרול, היא מיצמצה במהירות והבינה שנרדמה שכובה למחצה על מיטת האפיריון הגדולה.
“כן?” שאלה ופתחה מעט את דלת החדר, פריץ עמד שם עם ערמת בגדים בידיו.
“מסטר אנגר אמר לי להביא לך אותם, אלנה אמרה לי שאת כאן.” אמר והושיט לה את הבגדים, היא לקחה אותם בידיה.
“תודה פריץ.” אמרה בחיוך שגרם למשרת הזקן כמעט לזרוח מאושר.
“אין על מה גבירתי, זו העבודה שלי.” המבטא שלו היה מוזר, משהו שנשמע אירופאי אבל עם מין עליה בקול כשביטא את האות א’ כאילו הוסיף ה אחריה. המשרת דידה לסוף המסדרון וחזרה למטבח כנראה, קרול לקחה את הבגדים פנימה והניחה אותם באופן מסודר בארון ליד הקיר. עוד דפיקה על הדלת, הפעם רמה יותר ודחופה. היא פתחה את הדלת ואנגר עד בפתח.
“למה לא אמרת לי שאת הולכת?!” שאל בקול ונראה שכעס.
“לא חשבתי שאני חייבת להודיע לך על כל מה שאני עושה עם החיים שלי, תודה רבה.” אמרה ושילבה את ידיה על חזה, הוא העביר יד בשיערו השחור.
“אני חייב לדעת איפה את, התחייבתי להגן עלייך.” אמר וניסה שלא להביט בה, הוא הרגיש לחוץ כשהתעורר והיא לא הייתה על המיטה שלו.
“זה לא כאילו יכלתי לצאת מהבית הזה, אלוהים אדירים אני אפילו לא יכול להוציא אצבע מבלי שמישהו יראה אותי עושה משהו!” היא הרגישה את פניה מאדימות, כמו שקרה כל פעם שצעקה היא חשקה את שיניה.
^”בני אנוש, אי אפשר לדעת מה עובר להם בראש.” מילמל לעצמו אנגר.
“בבקשה דבר באנגלית!” אמרה וסובבה אותו עליה כשהפנה את כתפו לעברה. “ותדבר ישירות אליי!” היא צעקה שוב, היא לא אהבה לצעוק אבל לפעמים הייתה חייבת.
“אמרתי שאני אף פעם לא יכול לדעת מה עובר לך בראש, שזה אולי לא נכון באופן טכני אבל אני לא יכול לצפות מה תעשי הלאה!” היא נרתעה כשהסתובב אליה פתאום, גופו העצום חוסם את היציאה שלה מהחדר. “אני יכול לשבת ולנסות להיכנס לראש היפה הזה שלך ולראות מה את חושבת ומדמיינת, לגרום לך לשכוח דברים ולזכור דברים אחרים במקומם. אבל אני לא יודע מה תעשי, אני לא יכול לדעת כלום עלייך אם לא תאמרי לי כי אסור לי! לפי מה שאביך ביקש ממני אני לא יכול לעשות כלום ללא האישור שלך או לפני הטרנספורמציה שלך.” הוא התקרב אליה, ועם כל צעד שלו קדימה היה צעד שלה אחורה.
“גם אני לא יודעת כלום!” אמרה בקול כשגבה נתקע בקיר החדר, הוא עצר מולה והביט בפניה האדומות. “אתה לא אומר לי שום דבר חוץ ממה שאתה חושב שאני יכולה להתמודד איתו! איך אבא שלי מת? מי אתה באמת ומי כל אלה שנמצאים כאן עכשיו?” השאלה שהתרוצצה במוחה הייתה אחרת לחלוטין עכשיו.
‘ולמה אתה לא מוכן לעשות כלום מאז הפגישה שלנו בבית שלי?’ הוא יכל לראות את השאלה בראשה, אבל לא היה לה אכפת.
“אני אנגר בנו של אנגר, אני ילוד של שושלת לוחמים, אני הערפד הטהור האחרון, אני הייתי אמור לרשת את כס המלוכה מאבי כשהוא נפטר. ואני חצי עיוור.” הוא הוריד את משקפיו והראה לה את עיניו, היא נדהמה מהצבע ואז התמקדה באישוניו. הוא לא יכל לראות לגמרי את תווי פניה אבל יכל לראות את ההפתעה בתנוחת הגוף שלה, היא התעסקה עם ידיה שוב. “אביך מת בגלל פצצה שהושתלה במכונית שלו על ידי האוייבים שלנו הפיידרקסים, הוא היה חלק מקבוצה שנקראת אחוות הפגיון. אחוות הפגיון היא קבוצה של ערפדים שמטרתם היא להילחם באוייב של המין שדורש הכחדה טוטאלית שלנו, נולדים לאחווה עם סימן מזהה. צלקת מיוחדת על החזה, סהר דק על שריר החזה השמאלי. כל מי שפגשת אתמול הם חלק מהאחווה, לוחמים בעלי יכולות מיוחדות.” היא הלכה לדיו והתיישבה על המיטה.
“אז אתה מלך הערפדים?” שאלה והוא הסתובב אליה והינהן, הוא הרכיב חזרה את משקפי השמש שלו.
“אני לא קיבלתי את הכס עדיין, אבל באופן טכני אני היורש היחיד למלוכה.” היא הביטה בו שוב, הוא הביט ישר לתוך עיניה.
“ומה לגבי?” שאלה, “אני חלק מהאחווה הזאת?” המשיכה.
“אם יש לך את הסימן המזהה, לרוב לחצי אנושיים אין סימן כזה. גם אם הם נולדו לבני אחווה.” הוא המשיך להביט בה והיא נכנסה לשירותים, היא הייתה חייבת לראות. לוודא, למרות שלא שמה לב בחיים לגופה. היא לא רצתה לראות, היא לא אהבה להביט בעצמה.
“אני לא.” אמרה ונשמה לרווחה, הוא ישב על המיטה כשחזרה פנימה. הבגדים השחורים ושיערו הארוך הבליטו אותו על פני הרגקע הבהיר, הוא נראה אפילו יותר גדול ככה.
“אני שמח.” אמר.
“למה?” שאלה והביטה בו אם גבה מורמת.
“המלחמה שלנו עם הפיידרקסים מסוכנת,” אמר וקם אליה “אני לא הייתי נותן לך להילחם.” המשיך, ליבה פעם בחוזקה כשהתקרב אליה והסיט את שיערה על מאחורי אוזניה. “את רוצה לשאול עוד משהו?” שאל, המגע של ידו קלות בלחייה גרמו לעורה לבעור. כפות ידיה התכווצו לאגרופים והיא נשכה את שפתיה, היא ניסתה לנשום באופן סדיר כשהעביר את אצבעותיו העבות על תווי פניה.
“מה עוד ישתנה בי אחרי הטרנספורמציה?” שאלה, הוא המשיך להביט בפניה. ממש את התבנית לפניו כדי שיזכור כיצד היא היית יכולה להיראות בשבילו, אם היה יכול לראות אותה.
“את תגדלי מעט, תתחזקי מאד.” הוא המשיך ללטף בעדינות את פניה, יורד מקו השיער לאפה ולחייה. “הניבים שלך יצמחו, כל החושים של יתחדדו.” שפתיים סנטר “השפה העתיקה תתגלה לך,” הוא ירד באיטיות לצוורה “ואת תפתחי צורך לדם.” הוא העביר את אצבעותיו לאורך עצם הבריח שלה “לחלק מהערפדים החדשים יש צורך עז ביחסים אינטימיים מיד לאחר הטרנספורמציה, וכבר עברתי איתך על תקופת ההזדקקות.” ימים שלמים שלה ושלו, זה מה שעבר בראשה של קרול כשדיבר שוב.
“והריון?” שאלה ועצמה את עיניה, היד שלו הייתה רכה ממה שציפתה.
“נמשך קצת יותר משנה אצל ערפדים יותר טהורים, לאחרים זה נע בין עשרה חודשים לשנה.” ידו הגיע לקצה החלוק שהיה תלוי על כתפה, הוא הזיז אתו כדי לחשוף אותה. נשימתה נעתקה כשהעביר את ידו על כתפה החשופה.
“ומה אם…” הוא התרחק מעט כשהריח את התשוקה שלה שוב באוויר. “לא, אל תפסיק.” אמרה ותפסה את ידו בשלה.
“אני… יש לי וורבי.” אמר ובלע רוק ברעש, היא עדיין החזיקה בו.
“אתה אוהב אותה?” שאלה והאחיזה שלה נחלשה קצת, הוא נד בראשו לשלילה והיא התקרבה אליו. היא הניחה את ידה החופשית על החזה שלו, נהימה כמו גרגור בקע מגרונו והרעידה את בית החזה שלו.
“אני חייב את הדם שלה והיא את שלי, אלה כל היחסים בנינו.” הוא לא ידע למה יש לו צורך להסביר את עצמו בפניה, אבל לא היה לו אכפת.
“יופי.” לחשה מול פניו, היא לקחה את ידו והניחה אותה שוב על כתפה.
^”אין סרלם” לחש והיא הביטה בו שוב. “בתרגום חופשי זה אהבה שלי, אני לא יודע למה אמרתי את זה.” היא חייכה.
“זה בסדר,” אמרה והתרחקה ממנו, הוא איבד את שיווי המשקל שלו לשנייה ואז עמד מוצק מולה. “אני מבינה למה.” המשיכה ולקחה כמה בגדים מהארון.
“אני אראה אותך בארוחה הראשונה.” אמר ויצא מהחדר, היא נכנסה לשירותים ושטפה את פניה.
‘רק עד אחרי שהוא ימצא לי טאליס,’ חשבה לעצמה ‘יש לו כבר אישה.’

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 6: סיכויים
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (8)

קלוד~

11/05/2015 13:07

אני מהטלפון ובטעות שלחתי את ההודעה.. אופס חח בכל מקרה ממש אהבתי ומחכה להמשך! מקווה שתפרסמי גם היום ^^

11/05/2015 13:08

*יימצא
אני ממש אוהבת את שני אלה, את כותבת את הקטעים שלהם בצורה מעולה!
תמשיכי, ובהצלחה בבגרות!

11/05/2015 14:37
uta uta

וואו אהבתי ממש. מחכה להמשך… בהצלחה בבגרות!

11/05/2015 15:47

יאי! פרק חדש! ווהו! הורי!
המשך! בבקשה?
:)

11/05/2015 17:59

אפשר לכתוב עוד דמות? מוחלט)

12/05/2015 07:35

והפרק וכל שטר הפרקים מדהימים!ואת כותבת ממש טוב.

12/05/2015 07:36

שאר**

12/05/2015 07:36
סיפורים נוספים שיעניינו אותך