karinrin55
וואו זה יצא ארוך, אני מקווה לפרסם פרקים בקצב יותר סדיר כשהעומס יעבור. אני אתחיל לכתוב היום פרק ואולי אסיים אותו מחר כי יש לי עוד הרבה מה להספיק בשבוע הזה, אז בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 9: התנצלות

karinrin55 28/05/2015 635 צפיות 7 תגובות
וואו זה יצא ארוך, אני מקווה לפרסם פרקים בקצב יותר סדיר כשהעומס יעבור. אני אתחיל לכתוב היום פרק ואולי אסיים אותו מחר כי יש לי עוד הרבה מה להספיק בשבוע הזה, אז בנתיים תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

“תצטרך לרדת לחדר במרתף בשעות הלילה לצערי, אין כאן הכנות לתריסים אלקטרוניים.” ג’נט חיכתה לאנגר וקרול מול הבית החדש הזה, קרול לקחה את התיק ביד אחת והחזיקה את לילי בשנייה.
“אני פשוט אכניס את הדברים שלי ישר לשם, תודה ג’נט.” אנגר נראה רציני ומאופק, כמו שנראה כל הנסיעה.
“את מוזמנת לבחור משאר החדרים קרול, אני אקפוץ לכאן מידי פעם לבדוק את מערכת האבטחה.” ג’נט פנתה לקרול שעוד עמדה בפתח הבית, הוא היה קטן מהאחוזה שהיו בה מקודם. קירות אבן עבים הפרידו בינה לבין החוץ, משמאלה היו כמה ספות הפונות למסך טלוויזיה גדול באופן יחסי. מימינה פינת אוכל קטנה עם שולחן לשישה ומטבח קטן המונה מקרר תנור פשוט עם כיריים כיור ודלפק, מלפנים היה מסדרון קצר שהוביל לחדר שלא ידעה מה בתוכו.
“תודה ג’נט, אני מקווה לראות אותך בקרוב.” אמרה קרול וג’נט חייכה ויצאה מדלת העץ בכניסה, קרול נאנחה והתהלכה במסדרון. ארבעה דלתות היו לאורך המסדרון הקצר, אחת הובילה לשירותי אורחים והשלושה האחרות היו חדרי שינה. אחד מהם היה בעל שתי מיטות יחידות והשאר מיטה זוגית, היא בחרה באחת הרחוקה ביותר מהירידה למרתף. חלון קטן היה מעל למיטה, אור הירח האיר את מסגרת העץ שלה. מהצד הנגדי למיטה היה ארון קטן ולידו דלת, קרול הניחה את התיק שלה על המיטה ולילי קפצה מידה ליד התיק.
“פריץ יגיע בקרוב,” קרול הסתובבה אחורה בהפתעה למשמע קולו של אנגר “כדאי לך לפרוק את התיק.” הקול שלו היה יציב ובטוח אבל עיניו היו נעוצות ברצפה, הוא הכניס רק את פלג גופו העליון לחדר. הוא החזיק את עצמו כמעט באוויר כשידיו על מסגרת הדלת וראשו בפנים.
“כן,” אמרה והביטה מסביבה על החדר הקטן “אני אעשה את זה.” היא הרגישה מחוץ להכל, כאילו שום דבר לא אמיתי כאן. כאילו היא תתעורר פתאום במיטה בביתה עם הספר בחיקה ולילי לידה, תראה כמה שיחות טלפון שצילצלו אליה ותחזור לישון.
“אני מצטער שהכל פתאומי כל כך אין סרלם, אני מבטיח שכשהכל ירגע אני אתן לך לעשות כרצונך.” ההבטחה שלו נשמעה כנה, כאילו התכוון לכל מילה. אבל משהו בטון שלו גרם לחזה של קרול להתכווץ, כאילו רצה שתבחר להישאר איתו.
“תודה אנגר, אני אראה אותך בארוחה האחרונה.” אמרה, משהו אחד טוב יצא מכך שהתחברה לאלנה. היא למדה את המנהגים היומיים של הערפדים, כל לילה הם אוכלים לפחות ארבעה פעמים. בפעם הראשונה הנקראת הארוחה הראשונה ובפעם האחרונה שנקראת הארוחה האחורנה סועדים ביחד עם כל יושבי הבית, השאר נעשה כפי שהאדון בבית קובע. היא נזכרה שאלנה קראה לכך ג’ייליד, מה שאנגר הזכיר בנסיעה שלהם לכאן. מוזר… היא הצליחה לזכור כל פרט קטן בשיחה שלהם על הכביש המהיר, אבל כשהתחילו להיכנס לתוך היער הכל היטשטש והתערפל בזיכרון שלה.
“בטח.” אמר אנגר ויצא מהחדר שלה, היא שמעה את צעדיו במורד מדרגות העץ ויצאה מהחדר שלה למורד המסדרון. החדר שם היה מרהיב, ספרייה שהתפרסה לאורך קיר שלם הייתה מלאה בספרים חדשים וישנים כאחד ומולה חלון ענקי שגם הוא התפרס על כל הקיר מרצפה עד תקרה. ממנו יכלה לראות שהם נמצאים על גבעה ביער, מרחוק היא יכלה לראות את אורות העיר. כמה כורסאות היו ליד החלון ושולחן שח-מט עם שני כיסאות בצדדיו, קרול העבירה את ידה על מדף העץ של הספרייה. היללה של לילי גרמה לה לחייך, החתולה התחכחה ברגליה.
“את אוהבת את המקום לילי?” שאלה וליטפה את ראשה של החתולה, היא נעמדה מול החלון והביטה החוצה. כביש צר ומפותל עבר בערך קילומטר פנימה לתוך היער, אור של מכונית האיר בקצרה את השביל ואז נעלם.
“גברת קרול.” קולו של פריץ נשמע מהכניסה לחדר, קרול הסתובבה וחייכה למשרת הזקן.
“שלום פריץ, יש שני חדרים שאתה יכול לבחור מבניהם.” פריץ קד קצרות ונכנס לאחד החדרים, קרול הסתובבה שוב לחלון והמשיכה להביט החוצה. למטה אנגר פרק את הנשקים שלו לתוך כספת, כל הבגדים שהביא איתו היו כבר מסודרים בתוך הארון בקצה החדר. למזלו גם כאן החדר היה צבוע בצבעים כהים שלא יקשו על ראייתו, הוא התיישב על המיטה הגדולה וליטף את סדיני המשי הכחולים. הצבע הכהה הזכיר לו את השמיים ממש לפני זריחה, הוא התגעגע לראות שקיעות וזריחות. התגעגע לצבע של השמיים כשהשמש בסוף הרקיע בשקיעה, התגעגע להרגשה של השמש על פניו וגופו. נרות זהרו בפינות החדר ונתנו לו מספיק תאורה כדי להתמצא, הוא חשש שלעולם לא יחזרו לביתו של ראת’.
“מאסטר אנגר, שאני אתחיל להכין את הארוחה האחרונה?” המשרת תמיד יודע מתי להיכנס, אנגר קם ופנה אליו.
“כן פריץ, תודה. אם תוכל לעשת לי טובה אחרי זה, אני רוצה שתחזור לביתו של ראת’ ותביא לי את הספר רות’לא שלו.” פריץ קד והנהן.
“כן מאסטר אנגר, אני אתחיל מיד.” המשרת הזקן הלך למדרגות בצד החדר ועלה בהן במהירות, אנגר שפשף את פניו עם ידו הגדולה ונשם עמוקות.
“את נהינת מהמקום?” שאל כשהרגיש שקרול עומדת בקצה גרם המדרגות.
“זה לא הבית, אף פעם לא הייתי כל כך רחוקה מהבית.” קרול החזיקה את זרועותיה בידיה ונכנסה יותר לחדר.
“מתרגלים להרגשה, אני עברתי כל כך הרבה בתים אני כבר לא בטוח איפה התחלתי.” המחשבה על כך שלא יראה יותר את ביתו בארץ הישנה גרמה לחולשה בברכיו שגרמה לו להתיישב על מיטתו.
“אני מקווה, כמה זמן אתה חושב שנישאר כאן?” שאלה קרול ונשענה על הקיר, אנגר טפח על המיטה בהזמנה לשבת אך קרול נדה בראשה לשלילה.
“אני משער שכמה חודשים,” הוא הביט עליה “עד שנמצא מקום בטוח לעבור אליו באופן קבוע.” המשיך ובחן אותה מרחוק.
“אני יכולה לבקש משהו אחד?” שאלה ואנגר הינהן. “שלא יהיה רחוק מידי מהעיר, יש לי כאן עניינים ואנשים שאני לא מוכנה לוותר עליהם.” היא הביטה ישירות עליו והוא נאנח.
“את לא תוכלי לחזור לחיים שלך אחרי זה, אנחנו לא יכולים לחשוף את עצמנו לחברה האנושית. זה סיכון גדול מידי, האחוזים בגיוס של הפיידרקסים יעלו בצורה ניכרת. אני אפילו רוצה לומר לך שתצטרכי לנתק את הקשר עם השוטר שלך, איך קוראים לו… בראן?”
“בריאן,” אמרה קרול והביטה עליו בכעס “ואיך אני אוכל פשוט להפסיק להתקיים בשבילו? אנחנו מכירים כבר שנים!” היא פרשה את ידיה לצדדים ושילבה אותם שוב על חזה.
“את זוכרת את הטריק החמוד שעשיתי לך?” שאל אנגר וטפח את רקתו, פניה של קרול הפכו אדומים מכעס.
“אז אתה פשוט תמחק כל זכר שלי מהזיכרון שלו?” שאלה.
“זה לא כזה פשוט, יש בני אנוש יותר חזקים מאחרים. יכול להיות שהוא יחלום עלייך. יחווה תחושת דה-זה-וו כשיעשה משהו שעשיתם ביחד, במקומות שביליתם יחד. יכול להיות שאם יצא לו לראות אותך בטעות הגוף שלו יגיב בצורה מוזרה בשבילו, כאילו הוא מכיר אותך למרות שאעשה כמה שאוכל למחוק אותך ואותי מהזיכרון שלו.” היא החליקה במורד הקיר לישיבה, הוא שם לב שלבשה בגדים אחרים מהנסיעה. חולצה אדומה רחבה וג’ינס צמוד ושחור, השיער שלה היה רטוב מעט וגלש בגלים אדמוניים לכתפיה.
“ומה אם האנשים מהעבודה שלי? מהעבר שלי?” שאלה והחזיקה את ראשה בין ידיה והשעינה אותן על יריכיה.
“את תצטרכי להתפטר ולגבי האנשים מהעבר שלך… לרוב הם לא חוזרים.” אמר אנגר ונשמע על קולו שחווה זאת בעצמו, הקול שיצא מגרונה של קרול נשמע יותר כמו יבבה מאשר אנחה.
“זה מהר מידי, אני לא מסוגלת להתמודד עם כל זה. ועוד אמרת שהטרנספורצמיה שלי קרובה, בכלל יש לי למה לצפות.” אנגר קם ממקומו והתקרב אליה, היא הרימה אחת מידיה ועם השנייה ניגבה את הדמעות שירדו באיטיות על לחייה. אנגר עצר מולה והביט למטה על גופה שנראה קטן כל כך מהזווית הזאת, הוא רצה לשבת לידה ולנחם אותה למרות שלא ידע מה לומר.
^”אל תבכי אהובה שלי, אני נשבע לך שאעשה מה שביכולתי להקל על כאבך.” אמר אנגר וקרול הרימה את מבטה אליו, עיניה היו אדומות מבכי.
“אתה צריך להפסיק לדבר אליי בשפה המוזרה הזאת, אני רוצה להבין מה אתה אומר.” אמרה וקמה מולו, למרות הגובה שלה היא עדיין הייתה נמוכה ממנו בצורה ניכרת.
“אני מצטער, השפה העתיקה באה ללשוני באופן טבעי.” אמר והביט בתווים המטושטשים של פניה, היא הביטה ברצפה שוב.
“סליחה שהפרעתי לך, אני אלך עכשיו.” כשהסתובבה ללכת הוא תפס את מפרק ידה ומנע ממנה, היא הביטה בידה ואז בפניו שנשארו חתומות.
“את אף פעם לא מפריעה לי,” אמר ועיניו נעוצות בשלה “כבר עברנו על זה שאני אעשה הכל כדי שתהיי מאושרת.” היא רצתה למשוך את ידה מאחיזתו אבל המגע ניחם אותה, היא המשיכה להביט בו ולסתה נשמטה כשניסתה להפיק כל צליל מגרונה. “זה מוזר נכון?” שאל אנגר “איך שהגוף מגיב למשהו שהוא מבין אבל המוח לא, איך שהטבע שלך אומר משהו אחד אבל ההגיון מורה לך לעשות בדיוק ההפך.” היא המשיכה להביט בפניו כשמבטו ירד לידה והוא התחיל להעביר את אצבעותיו הארוכות על גב היד שלה.
“אבל לא גדלתי ללמוד לסמוך על הבטן והטבע שלי, גדלתי להגיון בריא ולהתרחק מאנשים כמוך.” אמרה קרול, אנגר גיחך.
“כמוני?” שאל והמשיך ללטף בעדינות את ידה “אני לא פושע, לא גנב או רוצח. אני מגן על המין שלי בכך שאני הורג יצורים מתים שמקדישים את חייהם להריגה של המין שלי, אני חלק מארגון לוחמים עתיק שהוקם בדיוק למטרה הזו.” הוא התקרב לקרול, נשימתה הפכה מהירה ובלתי קצבית.
“אתה משהו שאני לא, אתה שותה דם כדי לשרוד ושוכן בצללים בלילות. אמרה קרול והתקרבה אפילו יותר לקיר שנשענה עליו.
“עדיין לא, וגם את תשתי דם קרול.” היא גיחך והביט בפניה שוב, ההבעות בו משתנות מפחד לתשוקה מזהירות לסקרנות.
“אתה…” גימגמה קרול.
“אם את מנסה למצוא סיבות למה לא מי עכשיו מנסה להתחמק קרול?” שאל אנגר עם חיוך מעושה על פניו, קצות הניבים שלו ביצבצו מתחת לשפה העליונה שלו והשוו לו מראה מסוכן.
“יש לך וורבי, ובזמן שאנחנו מדברים איידן מחפש לי טאליס.” אמר קרול ומשהו בקולה גרם לאנגר לכעוס ולשמוח בעת ועונה אחת.
“שניהם יכולים להיעלם, אני יכול לצוות על איידן להפסיק לחפש ואני יכול לצאת מהנישואים שלי. הם ממילא לא התממשו, לא באופן רשמי כמובן.” אנגר נצמד אל קרול ודחק אותה עוד נגד הקיר, היא באה לדחוף אותו עם ידה הפנויה אבל הוא תפס גם אותה בידו. הוא תפס את שתי מפרקי ידיה בידו האחת והרים אותן מעל לראשה, הוא קירב את ראשו לראשה ונישק את צווארה נושך קלות עם ניביו את העור העדין. הוא רצה לשתות ממנה, מאד, אבל זה יכול להרוג אותה אם ישתה יותר מידי. הנשימות של קרול הפכו שטחיות ומהירות, היא זרקה את ראשה לאחור כשאנגר עבר לכתף שלה. הוא הוריד את שרוול החולצה שלה וחשף אותה, הוא עבר לנשק את עצם הבריח שלה והיא הביטה בו.
“אנגר!” צעקה מלמעלה נשמעה, קולו של אפאום הדהד במורד המדרגות.
^”לאלף עזאזלים איתך כאב, מה אתה רוצה?!” שאג אליו אנגר.
^”החצי אנושית איתך?” שאל אפאום ולא העז לרדת אפילו מדרגה אחת.
^”כן! וזה לא הזמן הכי טוב עכשיו.” אמר אנגר והביט בקרול, הוא שיחרר את ידיה ונהם לעצמו.
“אני מצטער על ההפרעה אבל איידן צריך לדבר איתך.” אמר אפאום וקרול יצאה מהרווח בין גופו של אנגר לבין הקיר.
“ולמה הוא לא יכל לבוא לבד?” שאל אנגר וסידר את חולצתו.
“הטלנו מטבע מי יפריע לך, הפסדתי.” קרול חייכה לעצמה והרימה את הכתפייה של חולצתה למקומה, אנגר עלה במדרגות ומילמל לעצמו קללות בשפה העתיקה. קרול עלתה אחריו והתיישבה בחדר הפנאי, או לפחות זה מה שהיא חשבה שהחדר נקרא.
“על מה הם מדברים פיין?” שאלה קרול כשאפאום התיישב מולה על כורסא.
“אני לא בטוח, הוא היה מאד מעורפל עם כל העניין.” אמר אפאום, הוא העביר יד בשיערו הכתום וניער את ראשו כדי שיפול למקומו. קרול הבחינה במשהו נוצץ על הזרוע שלו, היא הביטה וראתה צמיד מוזהב משובץ אבנים על ידו הימנית.
“זה צמיד מאד יפה,” אמרה קרול ואפאום הביט בו בעצב “מאיפה השגת אותו?” שאלה.
“את יודעת… עברו כל כך הרבה שנים שאני פשוט לא זוכר.” אמר בחיוך עצוב, קרול חייכה אליו ונאנחה.
“אתה משחק שח?” שאלה ואפאום הרים את מבטו אליה מהצמיד על זרועו.
“לא נראה לי שחקתי נגד מישהו שהוא לא המחשב שלי במילניום האחרון.” אמר אפאום בגיחוך, לקח לקרול כמה רגעים להבין מה אמר ואז חייכה וקמה לשולחן השח-מט.
“תמיד אהבתי לשחק,” אמרה והתיישבה מול השולחן היא הזיזה את אחד החיילים קדימה והביטה באפאום שעדיין ישב על הספא, “תורך.” אמרה בחיוך שהוא החזיר.

“שלום, הגעתם למשיבון הקולי של ק-” בריאן ניתק את השיחה בכעס והכניס את הפלאפון הנייד שלו לכיס הג’ינס הבלוי.
“היי בוץ’,” הרולד קטלינסקי היה השותף של בריאן, הכינוי לא עזב אותו מאז האקדמיה “אתה יוצא בקרוב או שאתה תסגור כאן כמו שבוע שעבר?” שאל הרולד כשראשו מציץ לתוך משרדו של בריאן, הוא הוריד את כובע הפיליז והעביר יד על השיער החום הקצוץ שלו.
“תן לי שנייה לסדר כאן קצת ואני אצטרף אליכם לכוסית או משהו.” אמר והרולד הינהן והתקדם החוצה מהתחנה, בריאן סידר את הניירת על השולחן שלו לערמה אחת ונתן מבט אחרון בלוחות השעם והמחיקים ליד קבוצת השולחנות דרך קיר הזכוכית שהיה בצד המשרד שלו. הרצח שעבדו עליו היה מחריד, הגופה נמצאה זרוקה בדאון-טאון ווינווד עם סימני מאבק ועינוי על כל גופה. שיניים חסרות, אצבעות שבורות וציפורניים עקורות, כל העניין עשה לו בחילה. איזה מין אדם יכול לעשות משהו כזה, הוא לא הראשון וכנראה גם לא האחרון. בריאן תפס את התיק שלו והכניס את האקדח שלו לנרתיק שנח על ירכו השמאלית, נתן לו יתרון גדול להיות שמאלי. לא מצפים לאגרוף משמאל, אף פעם.
“חומר לסיוטים הא בוץ’?” החוקרת החדשה בתחנה שאלה, הוא לא ממש תפס את השם שלה אבל היא הייתה יפה. לא ברמה של קרול, אבל יפה.
“ככה כל פעם, יוצאת?” שאל והיא נדה בראשה.
“אני רוצה לעבור עוד פעם על דוח הנתיחה, הפתולוג אמר משהו שקצת הציק לי.” אמרה ובחנה תצלום רנטגן בידה.
“בהצלחה עם זה.” אמר בריאן והלך לכיוון היציאה.
“תודה בוץ’, לילה טוב.” אמרה החוקרת, בריאן יצא מהתחנה ורץ כדי להדביק את הרולד ושאר חבריו מהתחנה.
“הולכים לפנינה השחורה אנשים?” שאל בריאן וחבש חזרה את הכובע שלו.
“בטח, לא יזיק לי עוד קצת זמן הרחק מהאישה.” אמר אחד מהם והשאר צחקו, בריאן חייך והביט לשמאלו. הוא הרגיש כאילו מישהו מסתכל עליו, היה שם בניין פיננסי גבוה ובצילו שני אנשים. גברים ענקיים שדיברו בניהם והביטו בו, עברה בו תחושה לא נעימה של אי נוחות ופחד.
“אני לא יכול לחכות להתרחק מכאן.” אמר בריאן והתקדם עם השאר.
“זה הוא, אני לא שוכח פנים לעולם.” אמר אנגר בלחישה רמה לקלוד דרך שיניים חשוקות, קלוד לקח שאיפה מהסיגריה שגילגל רק כמה דקות לפני כן.
“מה אתה רוצה שאני אעשה איתו?” שאל ונשף החוצה, ריח של טבק ופירות טרופיים התפזר מסביב בפרץ של עשן אדמדם.
“תפקח על מה שהוא עושה, אני לא רוצה שהוא יתקרב לקרול או בכלל לאחווה. תשמור מרחק אבל, הבן זונה הזה מהיר ופיקח.” אמר אנגר והביט על השוטר מתרחק עם חבריו, קלוד לקח עוד שאיפה מהסיגריה.
“אבל אני יותר,” אמר ונשף החוצה שוב ומצליף את האפר מקצה הסיגריה, הקצה זהר בכתום בוהק בחושך “אתה יכול לסמוך עליי אנגר.” אמר קלוד וזרק את הסיגריה לאדמה דורך עליה עם רגלו ומכבה אותה.
“אני מקווה, נתראה באספה קלוד.” אמר ולחץ את ידו בחוזקה, הוא נעלם מהעין וקלוד חצה את הכביש לכיוון הבר אליו נכנס השוטר וחבריו. אנגר התגשם מחוץ לבית הבטוח ונכנס דרך הדלת הראשית, אפאום וקרול שחקו שח בחדר בקצה המסדרון.
“חשבתי שאמרת שלא שיחקתה מילניום נגד מישהו!” אמרה קרול כשאפאום עשה את המהלך המנצח.
“אני מנצח את המחשב כל הזמן.” אמר בחיוך חושף שיניים והפיל את המלך שלה.
^”כאב.” קרא אנגר כשנכנס לחדר.
“הי אנגר, שיחקנו שח.” אמרה קרול והביטה בו, פניו היו עדיין חתומות.
“הזריחה קרובה.” אמר אנגר בלי לכוון את האמירה למישהו מסויים, אפאום קם ממקומו והתקדם לעבר אנגר.
“תודה על האירוח קרול,” אמר וקד קלות “אנגר-היאנג ^שבתולת הגורל תקדש אותך.” אמר והשתחווה בפניו.
“תודה אפאום, אני אראה אותך בקרב.” אמר אנגר ואפאום יצא מהחדר ואז מהבית.
“הארוחה האחרונה עוד מעט מוכנה, ואז אני אראה אותך בערב.” אמרה קרול וקמה ממקומה, אנגר תפס אותה מהמותן כשעברה לידו בדרך למטבח.
“אני מצטער שקטעו אותנו באמצע מוקדם יותר,” אמר והיא הרגישה את נשימותיו בחמימות על צד הצוואר שלה “אני מבטיח שזה לא יקרה יותר.” אמר והיא חייכה לעצמה.
“תודה וההתנצלות מתקבלת, בוא נלך לאכול.” אמרה והשתחררה מאחיזתו מתקדמת לכיוון המטבח והוא מאחוריה.

אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 9: התנצלות
דרוג הסיפור 3.7 | 3 מדרגים

תגובות (7)

ארוך אבל מעולה!
אני אוהבת את הכתיבה שלך, תמשיכי :)

28/05/2015 15:28

רגע רגע רגע רגע, קלוד מעשן? (כן כן זה מה שהפריע לי. אני פשוט לא יכולה לסבול סיגריות..)
טוב, אהבתי את הפרק :) למרות שקצת מפריע לי שמתמקדים רק בקרול ואנגר ולא בשאר הדמויות (זה סיפור שלך, אני לא אומרת לך מה לעשות, אבל הייתי שמחה לראות אותם יותר חח) מחכה לפרק הבא :>

28/05/2015 15:31

    אם זה ממש מפריע לך שקלוד מעשן אין לי בעיה שהוא יפסיק, והספר מתמקד בעיקר בקרול ואנגר כי זה העניין בספר הזה.
    אם שמת לך שבשם של הספר כבר מצויין שזה רק הספר הראשון, כל ספר יתמקד בדמות אחרת מהאחווה. בלי ספויילרים כמובן, הדמויות יעברו שינוי בספר שיתמקד בהם למרות שדמויות אחרות יופיעו בהן.

    28/05/2015 16:58

    אם את יכולה זה יהיה נהדר חחח (די לא נעים לי בגלל זה.. אבל באמת יש לי איזה סלידה מסיגריות ובכלל מעשן שלהם שעושה לי איזה מחנק בגרון..)
    הו, אוקיי, הבנתי :) והאמת שאני שמחה שיש כמה ספרים חח זה אומר שיהיו הרבה המשכים

    28/05/2015 18:22

עברתי קצת על שאר הפרקים!
מאוד אהבתי

28/05/2015 18:22
uta uta

אין לי יותר מדיי מילים אז פשוט
מדהים כתמיד, אשמח להמשך :)

28/05/2015 18:49

סיפור מדהיםםםםם
ובתור אחת שבולעת ספרים זה היה די קצר האמת היא חחחחח

29/05/2015 01:54
סיפורים נוספים שיעניינו אותך