karinrin55
סליחה שהפרק עלה כל כך מאוחר, לא מצאתי זמן להעלות אותו אחרי שכתבתי אותו ועכשיו נזכרתי "^-^. אז הנה הפרק הראשון בשבילכם, אני אנסה להעלות עוד אחד מחר (אני לא לומת מסיבות כאלו ואחרות) ואם אני לא אצליח אז הפרק הבא יעלה בסוף השבוע הזה או בשבוע הבא. אז בנתיים תגיבו, דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אחוות הפגיון-ספר II; נאמנות-פרק 1: איסור

karinrin55 14/12/2015 662 צפיות תגובה אחת
סליחה שהפרק עלה כל כך מאוחר, לא מצאתי זמן להעלות אותו אחרי שכתבתי אותו ועכשיו נזכרתי "^-^. אז הנה הפרק הראשון בשבילכם, אני אנסה להעלות עוד אחד מחר (אני לא לומת מסיבות כאלו ואחרות) ואם אני לא אצליח אז הפרק הבא יעלה בסוף השבוע הזה או בשבוע הבא. אז בנתיים תגיבו, דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

“אנגר אמר שאסור לך לקנות יותר עשן אדום קלוד.” אמרה אלנה כשקלוד עצר את המכונית למול המועדון שהאחווה הייתה לקוחה קבועה בו, חוץ ממנה כמובן.
“אני יודע,” אמר ויצא במהירות מהמכונית “תישארי כאן.” הוא טרק את דלת צד הנהג והיא נשארה בפנים. היא נתנה לראשה ליפול אחורה על משענת הגב באנחה, היא שנאה את העובדה שהיו צריכים לבוא ולקחת אותה מביתו של אחיה כשהיו פגישות של האחווה במיקום החדש שלהם. הערפל שהטיל אפאום על המקום היה כה חזק שרק אם הכרת את המקום ממש טוב לא הייתה יכול להתגשם לידו, לצערה היא לא מבלה שם מספיק זמן כדי לעשות זאת.
“הוא יהרוג אותך אם הוא יגלה.” אמרה אלנה כשקלוד נכנס שוב למכונית כמה דקות לאחר מכן, הוא הכניס חבילה קטנה לכיסו והתחיל בנסיעה.
“בגלל זה הוא לא הולך לגלות, נכון אלנה?” העיניים האדומות שלו היו מאיימות, אלנה ידעה שלא לפחד ממנו. הוא לא יפגע בה לעולם, לא בה ולא באף אחד מחברי האחווה.
“מה שתגיד.” אמרה ועצמה את עיניה בעייפות, בזמן האחרון הימים שלה היו חסרי שינה או מנוח. אחיה תמיד התרוצץ ממקום למקום, תמיד בטלפון לגבי דברים בעבודה שלו. היא לא ידעה בדיוק במה הוא התעסק, אבל היא ידעה שזה מתרחש בעולם של בני האנוש. היא וקלוד נשארו דוממים עד שהגיעו לאחוזה בה לנו שאר חברי האחווה.
“כולם ממש התגעגעו אלייך,” אמר קלוד ונכנס לחניה המקורה של הבניין הראשי “במיוחד קרול.” אמר והחנה את הGTO משנת 1975 שלו הכי רחוק מהדלת שהיה ניתן. החניה הייתה מלאה במכוניות, הפרטיות של חברי האחווה ואחרות ששירתו מטרות אחרות. הם נכנסו דרך דלת מהחניה למבואה הראשית, הפסיפאס של עץ התפוח היה מרהיב כמו תמיד.
“למה נראה לך שאנגר מכנס אותנו?” שאלה אלנה כשהתחילו לעלות בגרם המדרגות לכיוון מסדרון הפסלים.
“יכול להיות כל דבר, נקווה שאנחנו לא בצרות.” אלנה ידעה שהוא צוחק אבל פניו נשארו רציניות לחלוטין.
“איך אתה מסתגל למעבר קלוד?” היא ידעה שהוא לא יענה לה, הוא לא נפתח בפני אף אחד.
“אלנה!” הקריאה הייתה מהמשך המסדרון, קלוד הוציא אנחה ונתן לכתפיו ליפול מעט. ג’נט הופיעה בקצה המסדרון עם חיוך רחב שחשף את שיניה הקטנות והלבנות, ניביה בלטו בניהן.
“הי ג’נט.” אמרה אלנה וחיבקה את ג’נט.
“חיכינו רק לכם, מה עיכב אתכם?” שאלה ג’נט והסתובבה לכיוון החדר ממנו יצאה, חדר העבודה של המלך. אלנה הביטה ישר לתוך עיניו של קלוד, הוא הרים את סנטרו וניפח את החזה שלו.
“שוטרים אנושיים, עצרו לבדיקת אלכוהול בדרך הראשית.” אמרה אלנה, היא לא רצתה לשקר אבל היא רצתה לדאוג לקלוד.
“טוב, בואו נתחיל.” אמרה ג’נט כששלושתם נכנסו לחדר העבודה, איידן ואפאום היו ישובים יחד על ספה אחת. נראה שהיא עוד שנייה תקרוס תחת המשקל של שני הלוחמים, ג’נט התיישבה על כיסא נוח כחלחל לידם ואלנה נשענה עליו מאחור. קלוד נעמד ליד הקמין הדולק, הוא ניער את המעיל שלבש ופנה לכיוון אנגר. אנגר ישב על כיסא זעיר מאחורי שולחן כתיבה צרפתי פצפון, משהו שמתאים יותר לאישה צרפתייה מהמאה השש עשרה מאשר למלך של המין הערפדי. גופו העצום של אנגר גימד של השולחן וגרם לכל הסצינה להיראות מגוחכת, הוא כיחכח בגרונו והשתיק את הפטפוט בין איידן לאפאום.
“אני רוצה להודות לכם על שהסכמתם להתכנס היום, אני בטוח שיש לכם דברים יותר טובים לעשות.” אמר אנגר והביט בחברי האחווה דרך משקפיו הכהים. “על סדר היום שלנו יש את סבב השמירות ופגישת הנמאדל הקרובה.” הפגישה לא לקחה יותר מידי זמן ובסופה אלנה ואיידן היו בדרכם לביתן בו הוא ובריאן התגוררו בנפרד מהבניין הראשי. הדרך הייתה מכוסה שלג מהסופה שהתרחשה אמש, הקור גרם לענני כפור לצאת מנחיריהם של איידן ואלנה כשנשמו.
“הם קוראים לזה ‘הבור’,” אמר איידן והוביל אותה לכניסה הראשית לביתן הגדול “אני כבר חוזר.” אמר איידן אחרי שהם נכנסו לבור.
“אני אחכה כאן.” אמרה אלנה, מסביב היא ראתה את הסלו שלהם. הוא נראה כמו בית של סטודנטים, פחיות בירה ובקבוקי שתיה חריפה היו בכל מקום. הרבה קיטבגים מפוזרים, טלויזיה שטוחה ומסדרון שהוביל לשני חדרי שינה ומטבח קטן.
“שלום אלנה.” בריאן יצא מהמסדרון לבוש בחולצה מכופתרת ומכנסיים מחוייטים, על זרועו היה תלוי ג’קט שחור.
“בריאן, אפשר לשאול לאן אתה יוצא?” אמרה אלנה והביטה איך בריאן מחפש את המפתחות שלו בבלגן.
“אני הולך לפגוש את מריסה.” עיניה של אלנה נפערו, אחיה של מריסה אסר עליה להיפגש איתו.
“מה אם תומאס?” שאלה והביטה בבריאן מגחך ומתקרב לדלת.
“אני אסתדר, אם לא אני פשוט אביא לכם צילצול.” אמר ונופף בפלאפון שלו לכיוונה, הוא יצא מבלי מילה נוספת.
“בואי נלך.” אמר איידן כשיצא כמה שניות לאחר מכן מהמסדרון, הוא סידר את מעיל העור שלו מעל לפגיונות המוצלבים על חזהו. שלה היו בנידנים על ירכיה, המעיל שלה הסתיר אותם.
“יש לך אקדח להביא לי? אחי מסרב להכניס דברים כאלה לבית ואני רוצה משהו נוסף להגנה.” אמרה אלנה ואיידן זרק לה גלוק, היא הכניסה אותו לחגורה שלה.
“בואי נצא, הסמטא ברחוב מיין?” שאל ואלנה הנהנה, שניהם התגשמו בצללים של הסמטא והתחילו ללכת ברחוב החשוך והמושלג.
__________________________________________________________________
קלוד ג’נט ואפאום ישבו בחלק האחורי של המועדון וחיכו למשקאות שלהם, אפאום הביט על חבורה של נקבות אנושיות וחייך.
“אתה יודע שזה לא בסדר נכון?” שאלה ג’נט והעבירה את ידה בשיערה הקצר.
“לא בסדר להינות מידי פעם?” שאל וקם לכיוון הנשים, ג’נט נאנחה.
“תני לו להשתעשע ג’נט, כולנו צריכים פורקן כלשהו.” אמר וג’נט הביטה איך הוא נעמד ליד השולחן של הנשים והתחיל לדבר איתן, הן נראו מאד מורשמות ממנו ומהגודל שלו.
“ומה אתה עושה כדי להשתחרר קלוד?” שאלה ונשענה אחורה מסכלת את רגליה מתחת לשולחן, היא הביטה בציפורניה המשוייפות והעבירה את מבטה לקלוד המגחך.
“אני מעשן, את שותה ומציירת, איידן אלוהים יודע מה עושה. לכולנו יש חטאים ג’נט, מי יודע יותר ממך.” אמר בחיוך זדוני, קולר המעיל שלו היה מורם והסתיר את כל גרונו וחלק מפניו. המלצרית הגיעה והניחה את המשקאות שלהם על השולחן, לקלוד וויסקי, לאפאום חצי ליטר של בירה כהה ולג’נט כוס של ברנדי קוניאק. היא הרימה את הכוס ולגמה ממנה, היא לא אהבה לדבר על העבר שלה ממש כמו קלוד. רק שעם מספיק לחץ ואחרי מספיק כוסות ליקר היא שפכה את הכל, וקלוד אהב לנצל את החולשה הזאת שלה.
“איזו הפתעה נעימה לראות אתכם.” הקול העבה היה של מנהל המועדון, ערפד תחמן שכאן קראו לו רייג’.
“שלום לך רייג’, אני מקווה שיש לך ערב נעים.” אמרה ג’נט והביטה ישר לתוך עיניו הסגולות, למזלו לא הרבה בני אנוש ראו אותו או העבירו ביקורת על עיניו.
“או, הוא היה מענג עד כה.” אמר בחיוך שחשף את קצוות ניביו “ואיך עובר הערב על האחווה, ההגנה על המין שלנו מטישה אתכם?” שאל בסרקסטיות, ג’נט חייכה לעצמה וראתה את קלוד מנסה להשאיר את עיניו על המשקה שלו. היד שלו התאגרפה על כוס הזכוכית, היא חיכחכה בגרונה ופנתה לרייג’.
“ממש לא, אני רואה שלקחת לעצמך כמה שומרי ראש חדשים.” אמרה והביטה על שני הערפדים שעמדו לצידיו, הם לא היו ערפדים רגילים. אלה היו צללים, היא תהתה למה הם עובדים בשבילו.
“כן,” אמר ונתן מבט שני הערפדים שעצמו לצידיו “נהיה מסוכן מאד בעיר כבר. ואני לא מדבר רק על האיום הפיידרקסי כמובן, הרבה מתחרים.” מאר בחיוך זדוני והביט קצרות על קלוד.
“אני מקווה שהכל יסתדר לך, להתראות רייג’.” אמרה ג’נט והערפד חייך, הוא הכניס את ידיו לתוך הכיסים של מכנסי החליפה שלו. הייתם חושבים שמנהל של מועדון יהיה לבוש בבגדים פחות מפוארים, אבל רייג’ היה שונה מכולם.
“להתראות לכם, אני מקווה שתהנו מהערב שלכם בממסד הצנוע שלי.” אמר רייג’ וקד קלות, ג’נט הנידה בראשה והוא הסתובב וחזר למשרד שלו.
“הבחור הזה עושה לי צמרמורות, לא קלוד?” שאלה והוא הנהן בדממה.
“אולי כדאי שנשים עין על אפאום,” אמר קלוד והרים את הכוס שלו ללגימה, הוא החחוה איתה לכיוון אפאום שעכשיו עזר לאחת מהבנות לקום מהשולחן שבו ישבה והוביל אותה לכיוון השירותים. “לא נרצה שהוא יאבד לנו.” אמר ולגם מהמשקה שלו.
“חשבתי שמותר לו להנות קלוד.” אמרה ג’נט וסיימה את המשקה שלה בלגימה השנייה.
“כמובן שמותר לו, אבל יותר מידי יכול להזיק לך.” אמר וקם ממקומו עם הכוס בידו. “אני כבר חוזר.” אמר והלך לכיוון היציאה האחורית.
“חשבתי שאנגר אסר עלייך לעשן.” אמרה ג’נט כשראתה אותו מתעסק עם משהו בכיסו.
“חשבתי שאת יודעת לשמור על סוד.” אמר קלוד והביט עליה, עיניו האדומות כמעט זהרו.
“אל תתקרר לי, אוקיי?” שאלה והחוותה למלצרית שתביא לה עוד כוס משקה, קלוד צחק ויצאה מהמועדון.
____________________________________________________________________
ת’יאדור הלך במסדרון הלבן כשבידו הפרטים של החולה: אמיליה אקוסי, בת 37, הובהלה לבית החולים בשל תאונת סקי.
“דוקטור בארטי, טוב שאתה כאן.” אמרה האחות, ת’יאודור הביא לה את המסמכים בידו ונכנס במהירות לחדר של המטופלת.
“לא קוראים לי סתם בטי, יש לי תפקיד מאד חשוב.” אמר בחיוך, עיניו הדשיות סרקו את מצבה בשניות.
“דוקטור, ייצבנו בנתיים את השברים באגן ובידיים.” המנתח האורטופדי כבר הספיק הרבה לפני שת’יאודור הגיע.
“אני רואה את זה, מה מצב עמוד השדרה?” שאל ומיד הכניס את ידיו לזוג כפפות לייטקס לבנות.
“במזל לא נגרם שום נזק בלתי הפיך, בנתיים הכנסנו אותה לקולר שישמור את הצוואר שלה יציב.” ת’יאודור הוציא פנס קטן מכיסו והשתופף ליד האישה.
“שלום אמיליה, אני ת’יאודור.” האישה הביטה בו בעיניים פעורות “אני מבין שכואב לך עכשיו מאד אבל אני צריך לעשות כמה בדיקות אוקיי? תמצמצי אם את מבינה אותי.” האישה מיצמצה “מעולה,” הוא הדליק את הפנס ומדד את השינוי בהצתמצמות האישונים שלה. “תעקבי אחרי האצבע שלי.” אמר והעביר את אצבעו מול פניה ימין ושמאל.
“ת’יאו, אני צריך להעלות אותה לחדר ניתוח כדי לייצב את הרגל.” ת’יאודור ניסה להתעלם מהעצם שבלטה מרגלה של האישה.
“אני מבין אבל אני חייב לשלול פגיעה מוחית לפני.” אמר והביט על אמיליה.
“תעשה את זה מהר ת’יאו, אין לנו זמן לבזבז.”
“אני מבין את זה אדוארד, תן לי עוד שנייה.” סינן ת’יאודור בין שיניים חשוקות, הוא פנה פעם אחרונה לאמיליה והביט לתוך עיניה. “אנחנו הולכים לעשות את המיטב אוקיי? יש לך משפחה שאנחנו יכולים להודיע לה?” שאל והיא הנהנה.
“המשפחה הגיעה איתה לכאן, הם בחדר ההמתנה. נסעו לכאן בשלג כל הדרך מאתר הגלישה, נראה שהיא יצאה לסיבוב לילי ונפלה בדרך.” אמר אדוארד והתחיל להזיז את האלונקה שעליה שכבה אמיליה לכיוון המעלית לחדר הניתוח בקומה התחתונה.
“ילדים?” שאל ת’יאודור ואדוארד הנהן, עיניו הכחולות התעצבו לשניה ואז הוא חזר לתפקיד שלו והתחיל לחלק פקודות לאחיות סביבו.
“אחרי שאתה מודיע להם תחזור למיון, אנחנו מצפים לתאונות דרכים מהשלג שהיה.” צעק לו אדוארד ממעבר לפינה, ת’יאודור לקח נשימה עמוקה והלך לכיוון אזור ההמתנה במיון. הוא ראה שמחכים שם משפחה קטנה, איד בגיל העמידה ושתי בנות קטנות.
“אתם המשפחה של אמיליה?” שאל והגבר הנהן.
“הכל בסדר? אף אחד לאמר לנו כלום עדיין.” אמר והניח את ידיו על כתפיי בנותיו.
“אנחנו לוקחים אותה לניתוח, בנתיים מצבה יציב ואנחנו מצפים לתוצאות טובות מאד. ישלחו מישהו שיעדכן אתכם במהלך הניתוח על המצב.” אמר ת’יאודור.
“תודה דוקטור, אנחנו נחכה כאן.” אמר הגבר ות’יאודור הלך לכיוון חדר המיון, שם המוני אנשי צוות עבדו במרץ.
“יש משהו לעשות?” שרל ת’יאודור את האחות מאחורי הדלפק.
“בנתיים פשוט תבחר מיטה ותטפל בעניין, למרות שהכל נראה יחסית רגוע.” אמרה האחות ות’יאודור הביט סביב על המיטות הריקות.
“אל תגידי את זה,” אמר והעביר את מבטו לדלתות המיון הסגורות “זה תמיד מביא משהו רע.”

אחוות הפגיון-ספר II; נאמנות-פרק 1: איסור
דרוג הסיפור 4 | 4 מדרגים

תגובות (1)

*אחד בגיל..
הפרק ממש יפה. אהבתי מאוד את הכתיבה
ת’יאודור הוא הרופא האנושי שהם מביאים?
תמשיכי ♥

15/12/2015 21:50
סיפורים נוספים שיעניינו אותך