karinrin55
היי, טוב טכנית עדיין שבת אבל אני נורא מצטערת שלא העלתי בצהריים פשוט התעוררתי ממש מאוחר ואז היו לי טונות של דברים לעשות. אז כמו שאמרתי בפירסום הקודם שלי לרגל השנתיים שלי באתר (יאיי לי) אני מתחילה עכשיו לכתוב רק במחשב מבלי לפרסם ואז כשאני אסיים את הכל אני אפרסם בבום. אז בנתיים תגיבו, דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אחוות הפגיון-ספר II; נאמנות-פרק 4: זמן

karinrin55 28/02/2016 604 צפיות 2 תגובות
היי, טוב טכנית עדיין שבת אבל אני נורא מצטערת שלא העלתי בצהריים פשוט התעוררתי ממש מאוחר ואז היו לי טונות של דברים לעשות. אז כמו שאמרתי בפירסום הקודם שלי לרגל השנתיים שלי באתר (יאיי לי) אני מתחילה עכשיו לכתוב רק במחשב מבלי לפרסם ואז כשאני אסיים את הכל אני אפרסם בבום. אז בנתיים תגיבו, דרגו ומקווה שתהנו!!♥♥♥

אלנה לא ידעה כמה זמן עבר, כבר היה נמאס לה להביט על שעון הקיר שהיה תלוי מולה. קולות הצעדים מחוץ לחדר בו שכבה הפכו למטרד, היא הרגישה חסרת אונים כשהיא שכבה כך. חלוק בית החולים שלבשה הרגיש לה זר ולא נוח, היא רצתה ללבוש את בגדיה. גם אם היו אלה בגדי הנמאדל שלה. אחיה תמיד אהב כשלבשה את השמלות שאימם הייתה נותנת לה, הוא לא ממש הרגיש בנוח שהיא נלחמת יחד עם האחווה. הוא לא התנגד לכך, הוא פשוט העדיף שתישאר בטוחה בביתם.
“הערב ירד בקרוב,” הקול העמוק גרם לראשה לפנות בפתאומיות לכיוון הדלת “אני עדיין חושב שעדיף שתישארי לפיקוח.” אלנה נשכה את פנים הלחי שלה כשהביטה בת’יאודור.
“אני חייבת ללכת, האחווה תחפש אותי.” אמרה והביטה ישר לתוך עיניו, היא החלישה את נשיכתה כשטעמה בפיה דם. “אני מתנצלת, אבל בטח גם אחי דואג לי.” אמרה וראתה את ת’יאודור מתנועע בחוסר נוחות.
“אני מבין.” אמר ואגרף את ידיו, נראה שהוא לא מצליח להפסיק לזוז.

הריח של הדם שלה גרם לניביו להתארך ולפצוע את שפתיו, הוא סגר את פיו בקושי רב וחייך אליה בפה חתום. עבר זמן רב מידי מאז ששתה והדם שלה הריח כה טוב, הוא עצם את עיניו והכריח את עצמו לנשום לאט דרך פיו הפתוח מעט.
“יש איזה טופס שאני צריכה לחתום עליו כדי שאוכל להשתחרר עם רדת החשיכה?” שאלה אלנה, הוא חשק את שיניו וניסה להתרכז.
“אני אשלח את אחת האחיות להביא לך את הטפסים, שמרי על עצמך לוחמת.” אמר ויצא בצעדים נוקשים מהחדר, הוא המשיך ללכת עד שהגיע למשרד שלו. הוא סגר את עצמו בפנים ונשם עמוקות את האוויר היבש, הוא רצה לקרוע את המשרד שלו לגזרים. הוא הרגיע את עצמו, לקח כמה נשימות עמוקות ועצם את עיניו. הוא העביר את ידו בשיערו ופקח את עיניו, מבטו נדד לדלת הזכוכית של המשרד שלו. מזווית העין הוא ראה את אדוארד עומד ומדבר עם אחת האחיות, הוא וידע שניביו חזרו למצבם הרגיל ויצא מהמשרד לכיוונם.
“דוקטור בארטי, הכל בסדר?” שאל אדוארד, ת’יאודור הנהן וחייך.
“כן, רק קצת עייף. מה שלום המטופלת שלך?” שאל וחייך לאחות שהתרחקה משניהם.
“יציבה, היא עוד לא התעוררה מהניתוח. אבל אני מבין ששלך רוצה להשתחרר כבר.” אמר אדוארד ות’יאודור הנהן.
“נגד המלצות רופא אני חייבת לציין.” אדוארד גיחך.
“תמיד חייבים למרוד הא ת’יאו? איך זה שתמיד אלו שבאים אלייך במצבים הכי גרועים מתאוששים הכי מהר?” שאל אדוארד, התשובה לשאלה הייתה כמובן שרוב הניתוחים שהוא ביצע היו על ערפדים אזרחים שהכירו אותו ופנו רק אליו לעזרה.
“אני לא יודע אד,” אמר “אולי זה קסם.” אמר בציניות ושניהם צחקו.
“טוב, תודיע לי אם משהו משתנה עם הנס שלך. הבחורה הזאת נראית לי די שברירית, עדיף שלא להסתכן עם נזק פנימי שפיספסנו.” אמר אדוארד.
“אני אדאג שיזעיקו אותך אם זה יגיע לידי כך.” אמר ת’יאודור ושניהם פנו לכיוונים שונים.
__________________________________________________________________
&הארץ הישנה כ-150 שנה קודם לכן&

אלנה ידעה שאירה נכנס לחדרה ברגע שחשה בנוכחותו, היא תמיד יכלה לדעת שהוא נמצא קרוב. היא יכלה לחוש את האנרגיה שלו, משהו יוצא דופן משאר בני המשפחה שלה.
“את יודעת שהפכת יפה יותר אחרי השינוי שלך אחותי יקירתי? פאסטריוס היה גאה בך לו היה חי לראות כמה יפיפיה נהיית.” אמר אירה בחיוך עדין, עיניו הסגולות עברו על השמלה הכחולה שלבשה.
“תודה אירה, אבל גיליתי משהו די מטריד.” אמרה וקמה אליו, מסתובבת לכיוונו ומורידה את כתפיית השמלה עד שסמל קטן בצורת סהר נחשף על חזה. עיניו של אירה נפערו, הוא פתח את פיו מעט וסגר אותו במהירות.
“אני… לקרוא למא’אל?” שאל ואלנה הביטה בו בצער ובילבול.
“אני יודעת מה זה אומר אירה, אני אחת מהם.” אמרה אלנה וקולה לא בטוח, היא תמיד ידעה שהיא שונה מאחיה ומהוריה. אבל היא מעולם לא חשבה שהיא נועדה להיות חלק מהאחווה של הלוחמים שהגנו על כל בני מינה.
“אנחנו יכולים לפנות למלך, לבקש ממנו שלא יתן לזה לקרות. הוא בטוח יתן לך להישאר איתנו, אין שום סיכוי שהוא יקח אותך ממני. אני אפילו אדרוש דלושין אם זה יגיע לכדי כך.”
“אירה, אני יודעת שבתור הג’ייליד אתה אמור לדאוג לנו ולהגן עלינו. אבל תחשוב שנייה בתור אחי הבכור.” אמר אלנה והביטה לתוך עיניו הסגולות של אחיה הגדול “אתה באמת חושב שלבקש מהמלך, שהוא עצמו חבר באחווה, להשאיר אותי בבית במקום לתת לי להילחם כמו שנועדתי יעזור במשהו?” אירה נאנח והשפיל את מבטו לרצפה, אלנה התקדמה והניחה את ידיה על כתפיו.
“אני פשוט לא רוצה שתסתכני בעולם בני האנוש, מספיק שאני יוצא לשם מידי לילה.” אמר אירה והרים את מבטו לאלנה.
“מא’אל כבר יודעת, היא ראתה את הסימן ברגע שהשינוי הסתיים. עוד לפני שהספקתי לשתות מכריסטיאן, היא יצאה החוצה לבכות על הגורל שלי.” אמרה אלנה, אירה עטף אותה בזרועותיו.
“אל תדאגי אחות יקירה שלי, אני לא אתן לשום דבר לפגוע בך. אני תמיד אבל תמיד! אשמור ואגן עלייך.” אלנה הנהנה לתוך החזה של אירה.
“אני יודעת אחי יקירי, ואני עלייך.”
__________________________________________________________________
“מה אמרת?” שאל איידן בטון כעוס לתוך הטלפון הנייד שלו “אתה בטוח?” שאל שוב.
“מי זה איי?” שאל קלוד וקיבל רק אצבע שהונחה על שפתיו של איידן.
“אתה שם עכשיו?” שאל שוב איידן, קלוד צעד אליו וחטף את המכשיר מידו.
“מצאת את ג’נט?” שאל קלוד, הוא ידע כבר מי נמצא בצד השני מבלי להסתכל על המסך.
“אני חושב שכן, נרשם שהובהלה אלמונית לחדר ניתוח והיא אמורה להשתחרר היום בשעה שבע. אני חושב שזה ממש אחרי השקיעה.” אמר בריאן.
“בוץ אתה מלך!” קרא קלוד ושמע את בן האנוש צוחק מהצד השני של הקו.
“רק שוטר לשעבר חבר, ותמסור לאפאום שאני מת על הציוד שלו, אפילו בכוח לא ראיתי ציוד כזה משוכלל.” אמר בריאן וקלוד ניתק את השיחה.
“בית החולים, למה לא חשבנו מיד על בית החולים?” שאל קלוד והיכה את מצחו.
“אולי כי היא בבית חולים אנושי, אתה מבין שזה יכול להיות הרבה יותר מידי מסוכן.” אמר איידן ולקח חזרה את הפלאפון שלו מידיו של קלוד.
“אני בטוח שאם לא הייתה לנו עדיין התראה על רצח המוני של אזרחים לא גילו מה אלנה באמת.” אמר קלוד, הוא סידר את צווארון המעיל שלבש כך שהסתיר יותר מצווארו.
“טוב,” נאנח איידן “בוא פשוט נספר לאנגר את החדשות הטובות.”
“עכשיו אתה מדבר בהגיון, אני חושב שהוא בחדר העבודה שלו למעלה.” אמר איידן והתחיל לצאת מהטרקלין בו ישבו לפני רגע לאולם הכניסה רחב הידים. בצעדים מהירים וארוכים הם כיסו את הדרך בין הטרקלין למדרגות המפוארות, שתיים שתיים הם עלו לקומה השנייה של הבית החדש שלהם. הם נעמדו למול דלתו הפתוחה של חדר העבודה של אנגר, הוא ישב מאחורי שולחן קטנטן והחזיק מול פניו זכוכית מגדלת שבעזרתה עבר על מסמך מהנמאדל.
“הוד מעלתך?” שאל איידן אחרי שכיחכח בגרונו.
“כן איי?” שאל אנגר והמשיך לעבור על המסמך שבידו.
“בוץ מצא את אלנה.” אמר קלוד בחוסר סבלנות, הוא תקע את ידיו בכיסי המעיל הארוך שלו והרגיש את החבילה הקטנה של עשן אדום שנשארה שם עוד מאתמול. אנגר הניח את זכוכית המגדלת בזהירות לפני שקם ממקומו, הוא היה גבוה מקלוד בלפחות שבעה וחצי סנטימטרים והביט למטה אליו דרך העדשות הכהות של משקפי השמש שהתעקש ללבוש..
“איפה היא?” שאל בקול עמוק ורציני.
“בית חולים אנושי במרכז ווינווד, בוץ בדרך לשם עכשיו כדי לוודא שהכל בסדר איתה.” אמר איידן והביט בכעס על קלוד שעכשיו נע בעצבנות במקומו.
“נראה שבן האנוש הזה יהיה שימושי בכל זאת.” אמר אנגר וחיוך חושף ניבים הופיע על שפתיו לרגע קצר לפני שהרצין את פניו והביט מאחורי איידן וקלוד.
“מה קרה לאלנה?” שאלה קרול, היא וג’נט עברו מעבר לדלת כנראה בדרכן למסדרון הפסלים כששמעו את השיחה.
“אין סרלם, מה את עושה כאן?” שאל אנגר ופנה לכיוון קרול, למרות שפניה היו מטושטשות לעיניו החלשות הוא הריח את הפחד והכעס שלה.
“ג’נט רצתה לשאול לגבי הסבב לחימה היום אחרי הארוחה הראשונה ואמרתי שאני אלווה אותה כדי לומר לך שלום. אל תתחמק מהשאלה אנגר, מה קרה לאלנה?” שאלה קרול ושילבה את ידיה על חזה. חברי האחווה השפילו את מבטם וג’נט נעמדה מולם.
“קרול, צאי שנייה מהחדר.” אמרה ג’נט, קרול הביטה שוב על אנגר ויצאה לכיוון מסדרון הפסלים.
“ג’נט, אל תעשי את זה.” אמר קלוד והרים את עיניו האדמוניות מרצפת חדר העבודה.
“אתם לא משאירים לי ממש ברירה נכון?” אמרה ג’נט והפשילה את שרווליה, אנגר שיפשף את עיניו מתחת למקפי השמש הכהים ונאנח.
“את לא צריכה להפנט אותנו ג’נט, אני פשוט דואג לוורבי שלי. את לא יכולה לומר שזה לא לגיטימי.” אמר אנגר והביט על ג’נט שעכשיו התחילה לנוע באיטיות מצד לצד, מעבירה את המשקל בחינניות מרגל ימין לשמאל.
“ג’נט.” נשף איידן והרים את מבטו אליה, עיניו האפורות זהובות ננעצות בירוקות שלה לזמן מה.
“אל תנסה אפילו.” אמרה ג’נט וגופו ציית מבלי אפילו לחשוב, אפילו רק כשהתחילה להפעיל את הכוח שלה היא יכלה לשלוט אליו. הוא לא ידע למה, לרוב הוא מצליח להתגבר על כוחותיהם של הערפדים החזקים ביותר. אבל כשזה מגיע לג’נט אף אחד לא יכול לעצור את מה שמתרחש. ג’נט התחילה לנוע בקצב מהיר יותר, עיניה עדיין נעוצות בשל איידן כאשר היא התחילה להסתובב ולרקוד בקצב מסחרר.
“ג’נט, די.” אמר קלוד דרך שיניים חשוקות כשניסה להוריד ממנה את העיניים.
“מה קרה לאלנה?” שאלה ג’נט בקול מתוק, שיערה האדמדם נופל על עיניה כשהמשיכה בריקוד שלה.
“היא,” איידן ניסה להתנגד וגרונו נחנק “היא הייתה בתאונת דרכים. היא בבית חולים אנושי, בוץ’ הולך לראות מה הולך שם עכשיו.” המשיך וג’נט הפסיקה מיד לרקוד, חברי האחווה מיד חשו בשיחרור. השרירים שלהם נרפו ומחשבותיהם היו שלהם שוב, אפילו אנגר הרגיש בזאת.
“אמרתי לך לא לשאול.” נאנח קלוד ויצאה מהחדר בצעדים מהירים ונחושים.
“למה לא אמרתם לי מקודם?” שאלה ג’נט והביטה ישר לתוך עיניו של איידן.
“כי זה היה גורם לך לדאוג סתם מבלי אפילו שידענו אם משהו קרה בכלל.” ענה איידן והתיישר מולה, למרות שהיה גבוה ממנה הוא עדיין הרגיש חסר עונים מולה כרגע.
“ובוץ’ מביא אותה?” שאלה ושילבה את ידיה על חזה.
“הוא הולך לשם עכשיו כדי לבדוק שזו באמת היא ואז הוא יעזור לה לחזור עם רדת החשיכה.” אמר אנגר וג’נט הינהנה, היא נקפה את האצבע שלה לתוך פניו של איידן.
“פעם הבאה שמשהו כזה קורה, אני הראשונה שיודעת מכך!” אמרה בנחישות ויצאה בסערה מהחדר.

אחוות הפגיון-ספר II; נאמנות-פרק 4: זמן
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (2)

יאייי…ג’נט כבר השתמשה בכוח שלה פעם?לא זוכר..אני צריך להשלים פערים כי לא נכנסתי לאתר הרבה זמן..אבל פרק יפה וכתוב טוב..

28/02/2016 17:53

כמה התגעגעתי לסיפור ♥
תמשיכי =)

28/02/2016 18:57
סיפורים נוספים שיעניינו אותך