NoAdar
פרק ראשון! אני רוצה לכתוב שלושה פעמים בשבוע ואולי יותר בסופ"שים. נראה איך זה ילך :)

איך לשרוד אפוקליפסת זומבים-פרק 1-'זומבים. והרבה'

NoAdar 03/09/2014 912 צפיות 5 תגובות
פרק ראשון! אני רוצה לכתוב שלושה פעמים בשבוע ואולי יותר בסופ"שים. נראה איך זה ילך :)

נ.מ.-אנבל
רגלי קפצה בחוסר מנוחה, למה דווקא היום שכולם משתחררים מוקדם הייתי חייבת לחטוף ריתוק?
טוב זה מה שמגיע לי אם אני מתחצפת למורה למתמטיקה.
"אנבל את בכלל מקשיבה למה שאני אומר?" הרמתי את מבטי מהמחברת הריקה שלי והבטתי במר פונטיין המורה להיסטוריה, ניענתי את ראשי לשלילה ועניתי לו
"אני מצטערת המורה ריחפתי, אבל אני לא היחידה פה" אמרתי והתיישרתי בכיסא שלי מסיטה את שיערי החום לאחור ומשחקת בעיפרון בידי
"פעם אחרונה אנבל, זה חומר לבחינת הגמר" הוא אמר והביט בשאר הכיתה שרצו כבר להשתחרר מהמורה הכי משעמם בבית הספר. פתק מקומט נחת על השולחן שלי מימיני, הבטתי בשולחן שמימיני וראיתי את מייקל מסמן לי לקרוא את הפתק, עיניו הכחולות נוצצות. נאנחתי וקראתי את הפתק
'בדיחה מעולה, גם לי דפקו עונש משיעור מתמטיקה נראה לי שנארח אחד לשני חברה'
חייכתי קלות וכתבתי לו בחזרה
'נראה לך שלנארד ישאר רק כדי לפתור את שיעורי הבית ואז יביא אותם לאמבר?' קיפלתי את הפתק המקומט והעברתי אותו למייקל, הוא פתח אותו וקרא, הוא גיחח וכתב משהו בקצרה, מקפל אותו ושם אותו על הקצה של השולחן שלי. פתחתי את הפתק וקראתי במהירות חצי מסתירה אותו כשמר פונטיין עבר לידנו
'אני יודע שפיטר נשאר כי הוא לא הכין את העבודה במתמטיקה' קיפלתי את הפתק כשהצלצול נשמע והילדים וגם מר פונטיין יצאו במהירות מהכיתה והשאירו אותנו מאחור
"נראה שהקמנו לעצמנו חבורה קטנה" לחשתי לו והבבטתי בשלושת התלמידים האחרים שהיו בתוך הכיתה
"היי אמבר, יש סיכוי את מלווה לי כסף לאוטובוס?" שאלתי את אמבר בקול רם
היא סובבה את ראשה אליי שיערה החום אגוז מפוזר לכל עבר ועיניה העינבריות חודרות לתוכי וגורמות לי לצמרמורת
"כולנו נשארים פה עוד שעה את לא יכולה להבריז סתם" היא אמרה והסתובבה חזרה ללנארד ששירבט משהו במחברת שלו. נאנחתי וקמתי מהכיסא שלי, התהלכתי בין השולחנות, משכתי ופתחתי את הדלת ובאתי לצאת החוצה כשראיתי משהו לא כל כך טוב,
זומבים, אבל לא הזומבים האיטיים מהסרטים והסדרות אלה זומבים שהולכים בקצב שלנו והם התחילו לנשוך ולאכול את המורים והתלמידים הצעקות נשמעו בכל מקום וכשהזומבים קלטו אותי הם התחילו ללכת לכיווני, עיניי נפתחו לרווחה וסגרתי במהירות את הדלת. כל מי שהיה בכיתה קפץ בבהלה ומייקל שאל אותי
"מה קרה אנבל?" הוא קם והתהלך באיטיות לכיווני, הזומבים הגיעו לדלת וניסו לפתוח אותה שמתי את כל משקלי על הדלת וניסיתי למנוע מהם להיכנס, נשמתי עמוקות ולקחתי שאיפה מהמשאף שלי
"זומבים. והרבה."


תגובות (5)

זה ממש יפה! תמשיכי !

03/09/2014 19:51

חסרים לך רק איזה פסיק או שניים, וזה מוזר לי שהיא ישר הבינה שאלה זומבים. אם הייתי רואה סצנה כזאת בבית הספ הייתי טורקת את הדלת וצורחת ורק אז הייתי מתחילה לחשוב למה ילדים נראים מתים ואוכלים אחרים.
אבל בסה"כ אהבתי~ תמשיכי במטותא~

03/09/2014 20:08
uta uta

אהבתי ממש דירגתי 5

03/09/2014 21:12

מעולה!!!!
דירגתי חמש :)

03/09/2014 21:53

תודה לכולם!
פרק הבא מחר, אני אנסה לכתוב כמה שיותר אבל החלטתי שהשנה אני משקיעה בלימודים יותר מתמיד

04/09/2014 19:14
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך