אלמנה שחורה – הקדמה + הרשמה

כריסטיאנה נעה בקצב המוזיקה לצד כל האנשים שלידה. חלקם מדברים, חלקם שותים, חלקם רוקדים. היא התקדמה באיטיות (לפי קצב המוזיקה) אל הבמה הקטנה והשחורה. את מבטה תפסה אישה, בערך בגילה, עם שיער בלונדיני ארוך שבקצוותיו נצבע בורוד-אדום. היא לבשה חולצה שחורה שבגבה ציור לבן של עכביש והטייץ השחור וההדוק שלה, גם כן, היה בצבע שחור. היא מאוד בלטה בשטח המועדון הרחב. האישה הנהנה אל עבר כריסטיאנה וחייכה.
למרות שלא ידעה למה, הנהנה אליה כריסטיאנה בחזרה והמשיכה במשימתה. היא סידרה את שמלתה הלבנה והצמודה. היא פירקה את הפקעת ההדוקה והשחורה שלה ואת סרט המשי הלבן שחיבר את הפקעת קשרה סביב פרק ידה. עכשיו שיערה התנופף ברוח המאווררים הקטנים והחלודים. עוד כמה מטרים היא תהיה ליד הבמה, כל-כך קרובה לסיום משימתה, אך בכל זאת… משהו הציק לה. זאת אל היתה השמלה הצמודה להחריד וזה גם לא היה המועדון הצפוף, אלא האישה עם העכביש על הגב. כריסטיאנה הגיעה אל הבמה ולהפתעתה, ראתה שלצידה עומדת אותה אישה, עם העכביש על הגב.
כדי להתנהג בטבעיות המשיכו השתיים להתנועע בקצב המוזיקה האיטית בוחנות את הגבר שעל הבמה, משחק בקלפים עם עוד שלושה אנשים ומסביבו, עומדים חמישה שומרים קרחים לובשים שחור. אלא בטח המאבטחים שלו, חשבה לעצמה כריסטיאנה. היא בחנה את האישה, הפעם בקפידה, והניחה את עיניה על חרב סמוראים בנרתיק לבן וקשיח מעוטר חוטי זהב. כריסטיאנה ניסתה להבין למה האישה הזאת מסתובבת עם חרב סמוראים, ולמה היא הנהנה אליה קודם.
"קימיאן לורינס, את יכולה לקרוא לי קים." לחשה האישה שכנראה שמה היה קים בלחש כזה שכמעט אי-אפשר היה לשמוע.
"איך את קשורה למשימה שלי?" ניחשה כריסטיאנה שקים קשורה למשימתה.
"אני החיפוי שלך, מכיוון שאת מתמחה. את לא אמורה לראות אותי, אבל עשיתי את זה כדי להגן עלייך יותר. תביני, כריסטיאנה, אני חלק חשוב מהארגון 'אלמנה שחורה', אני בדרך כלל מחפה על הנבחנים לארגון, ולרוב, הם לא מתקבלים."
"נגיד שהבנתי, קים… זאת המשימה שלי. תחפפי!" איך היא יודעת את השם שלי? חשבה כריסטיאנה.
"את טירונית! את לא יודעת מה לעשות." זעפה עליה קים.
"הארגון לא בחר אותי סתם, אני יודעת מה אני עושה. תחפפי לי מהעיניים." אמרה כריסטיאנה ועלתה בצדרגות העץ החורקות לבמה. חריקות המדרגות כמעט לא נשמעו בגלל המוזיקה שהלמה באוזניהם של המסתובבים במועדון.
"אפשר?" שאלה כריסטיאנה בקול ערמומי כשנדחקה בין השומרים ושמה לב לכיסא פנוי מסביב לשולחן העגול. הגבר, שבטח היה בעל המועדון, בחן אותה ולבסוף חייך.
"כמובן." הוא הוריד את מגבעתו החיוורת שחשפה שיער שחור וגלי. "שמי הוא ג'יידן." עיניו החומות זהרו כשאמר זאת. הוא לבש חליפה לבנה עם עניבה אדומה וממחטת כיס אדומה. בידו היו כמה קלפים. כריסטיאנה הסתכלה סביבה, מתחרטת בכך שקים לא לידה. היא לא יודעת מה לעשות עכשיו. היא בחנה את הקהל והבחינה בקים מסתכלת עליה ושפתיה אומרות:
"שיימשך אלייך. תצמידי אליו את השרשרת שלך."
כריסטיאנה הנהנה, היא הבינה חצי ממה שקים אמרה, את החצי החשוב. היא מיששה את שרשרת הכסף שלה והורידה אותה בתנועה קטנה, כדי שאף אחד לא יראה. לבסוף זרקה את השרשרת על ג'יידן.
"אופס… טעות שלי." חייכה בביישנות.
"הנה, תני לי." הוא תפס את השרשרת והחזיר אותה לצווארה של כריסטיאנה.
"תודה לך… פראייר!" אמרה וקמה ממקומה. היא בעטה בראשו של ג'יידן ועקב המגף שלה נתקע בעינו השמאלית. היא ירדה בריצה במדרגות הבמה ואחריה היא שומעת את קולו של ג'יידן צועק: "תפסו אותה!"
"ברוכה הבאה אל 'אלמנה שחורה'." אמרה קים ושתיהן יצאו מהמועדון בריצה.