נ.ר5
חרב מרלין לא קשורה אל האגדות על המכשף הזה (או מה שזה לא יהיה, כי אין לי שמץ מה זה), אלא סתם קפץ לי לראש. אולי עוד לא הבנתם מה דילן יכול לעשות, אבל... תבינו בהמשך. אהבתם?

אלמנה שחורה -1-

נ.ר5 30/11/2014 453 צפיות אין תגובות
חרב מרלין לא קשורה אל האגדות על המכשף הזה (או מה שזה לא יהיה, כי אין לי שמץ מה זה), אלא סתם קפץ לי לראש. אולי עוד לא הבנתם מה דילן יכול לעשות, אבל... תבינו בהמשך. אהבתם?

דילן קייס עמד מול השלט הזוהר בורוד שאומר “טרוזיירוס”. הדלת החלודה נפתחה בחריקה וממנה יצאו שתי נשים שנראות נסות על נפשן. דילן התחבא מאחורי ערימה של פחי זבל וצפה באירוע הלוחמני והקרבי שהתנהל מול עיניו.
“אין לנו שם סיבה לברוח.” אמרה האישה בעלת השיער הבלונדיני עם הקצוות הוורודים לזאת שעמדה לידה. “אנחנו לא נצליח להתחמק.”
עיניו החומות התרחבו למראה האישה שעמדה ליד זאת עם הגוונים הוורודים.
“כריסטיאנה לובס.” מלמל לעצמו. מה היא עושה כאן?, חשב לעצמו.
“כריסטיאנה!” צעקה האישה שלידה כאשר נורה לעברה קליע שחור מורטב בחומר ירוק וסמיך. היא שלפה את חרב הסמוראים שלה מהנדן והניפה אותו מעל כריסטיאנה המכופפת, מעיפה את הקליע אל עבר הצד שירה אותו.
“קים! תודה…” מילמלה כריסטיאנה.
“קחי.” אמרה לה קים ושפלה עוד חרב, אך קטנה יותר, מהנדן הקשיח. החרב היתה שחורה ולהבה אדום ומבריק, כריסטיאנה היתה יכולה לראות את השתקפותה בו. היא סידרה את שיערה השחור והפרוע והתכוננה להתקפה. מהמועדון יצא ג’יידן, בעל המועדון, ואחריו חמישה מאבטחים. אחר-כך הגיעו לשם כמה אנשים עם כלי נשק כמו חרבות ורובים.
“הלך עלינו…”

“מה לוקח להם כל-כך הרבה זמן?” התעצבן טים לומארו על עוזרו (או כפי שנהג לכנותו טים, עבד), רואן, שצעקות אלה לא הצתרכו להגיע אליו. רואן התכנס בתוך כיסא הגלגלים שלו מול הולגומת צג המחשב הכחלחלה. הוא עבר ממצלמה למצלמה (שהושתלו בכל העולם, אגב), התבונן בכל המסכים, בכל התמונות אך לא מצא אותן.
“קדימה כבר, רואן! אין לי את כל היום!” טים נראה כמישהו שרוצה לתלוש את שיערותיו הבהירות ביותר. עיניו הכחלחלות כמעט יצאו מחוריהן ועיגולים שחורים הופיעו מתחת לעיניו.
“ולי אין את כל החיים לסבול אצלך,” מילמל בשקט ואן.
“מה אמרת?” שאל טים והתקרב אל עבדו כשהבחין בשפתיו נעות זעף.
“שום דבר.”
“מה אמרת?” כיוון אליו טים חרב מארד שברקים אדומים חגים סביבה.
רואן הסתכל על אדונו בעיניו הכהות כמישהו שמתכוון לרצוח. שיערו בצבע הקרמל סמר בגלל החשמל שרק התקרב אל גרונו. “שאין לי את כל חיי… לעבוד בשבילך.”
“איך אתה מעז?!” רואן כבר עבר כל גבול ואדונו כיוון אליו את החרב האדומה. במהירות כזו אף-פעם לא הרגיש מימיו, פרק רואן את הנשק חרץ חתך קטן בכתפו של טים (לאות אזהרה) וכיוון אל גרונו.
“אם עוד פעם אחת, תנסה להרוג אותי ו/או, תדבר אליי כך, הכתף הזאת?” הוא החווה בידו אל הכתף, “לא רק תיפצע. והסכין הזה, לא רק יאיים, אלא יפגע!”
טים בלע את רוקו והנהן.
“חבל רק שאני לא כמו האנשים האלה שנותנים הזדמנות שנייה!” אמר רואן ודחף את חרב הארד אל תוך גרונו של טים. טים פרכס ומרוב החשמל לבו נדם במהירות.
“רואן!” קולה של קים נשמע.
“היי.” אמר וסידר את משקפיו העבים והשחורים. “למה התעכבתם?”
“תקפנו אותנו, אתה לא תאמין מי חזר.”
“מי?”
כריסטיאנה בלעה רוק, “דילן קייס.”
“באמת? שאלוהים יעזור לי, שהשם ירחם, מי זה בכלל?” פניהן של השתיים נהפכו חמוצות.
“אתה זוכר את ג’יידן רוס, ג’יידן מורנום רוס?”
“כמובן.”
“אחיו, הוא חזר. ו… יש משהו שאנחנו צריכות לספר לך.”
“מה קרה, קים?”
“אדונך, שהרגת ללא רחמים, טוב… הוא היה היחיד שהיה יכול לעזור לנו כי…”
רואן הסתכל עליה מתוסכל, היא גילתה שהוא הרג אותו, “כי… מה?”
“כי…” הסתכלו השתיים אחת על השנייה, “שאני אספר או את?”
“אני אספר.” אמרה כריסטיאנה, “כי בידו נמצאת חרב מרלין, וגם…”
“כדור הנצח.”
“זה אומר ש…” חיבר את כל החלקים יחדיו רואן.
“שבעזרת כוח נבואות היסודות, פלוס חרב מרלין ופלוס כדור הנצח…”
“סוף העולם והאנושות מגיע…”

אלמנה שחורה -1-
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך